כותרות TheMarker >
    ';

    אז אני אלך לקצה העולם

    המסע הרגלי לסנטיאגו דה קומפוסטלה ולקצה העולם

    0

    שואה בלוז - פעם שניה

    19 תגובות   יום רביעי, 8/11/17, 23:16

     

     

    חברים יקרים,

     

    אני עושה משהו שטרם עשיתי בקפה ואני מעלה שוב פוסט משנת 2013.
    לרגל יום הזכרון לליל הבדולח שחל ב 9.11 נראה לי שיש לזה מקום.

     

    להלן הפוסט המקורי:

     

     

    את המכתב שלפניכם כתבתי לפני מספר שנים, לבני שנסע במסגרת בית הספר למסע במחנות בפולין. 

     

     אני מביא אותו כאן, בשינויים מאד קלים.

     

     

      

    אני לא יודע מתי תקרא את המכתב הזה, לפני שנכנסתם למחנות ההשמדה או אחרי, בכל מקרה אני משוכנע שאתה מכיר את המציאות המורכבת בצורה שלמה יותר ממרבית הצעירים הישראלים בגילך. אני רוצה להוסיף לך כמה מלים כדי להסביר לך בצורה שלמה יותר דברים שאתה אולי מבין ומכיר ואולי לא יודע להגיד אותם בדיוק. 

     

    המציאות היהודית באירופה, בגרמניה ופולין ובכל הארצות בהם חיו היהודים היא  כל כך מסובכת ומורכבת שאי אפשר להתייחס אליה במכתב קצר או ארוך.  זהו אירוע היסטורי שנמשך אלפיים שנה וקיים עד היום.  למרות הנאצים, למרות האנטישמיות , ולמרות חוסר ההבנה והבורות שאפיינו את היחס אלינו לאורך הדורות, עד לניסיון להשמיד את כל יהודי אירופה, היהודים קיימים חיים ופעילים בכל העולם וגאים בהישגים מרשימים. 

      

    אי אפשר להסביר את השואה. כפי שאת הקיום היהודי לאורך אלפיים שנה באירופה קשה וכמעט בלתי אפשרי להסביר, הרי גם את הניסיון הנאצי להשמיד, למחוק ולהחריב את היהודים כולם לא ניתן להסביר  ולמצוא את הסיבה האמיתית.   יכולים להיות לניסיון ההשמדה הרבה תירוצים והרבה הסברים, אך אין סיבה אמיתית.  תגיד טירוף? זה נכון. תגיד שנאה של הזר, הזר הבלתי ידוע והמסוגר? גם זה נכון.  אבל מעבר לכך, אין שום אפשרות להסביר את הטירוף של אלו שהובילו את המהלך שנועד להשמיד, תוך כמה שנים, קהילה יהודית גדולה שחייתה כאלפיים שנה בכל אירופה. 

      

    למשפחה שלך קשר מיוחד לפולין ולגרמניה.  אני לא מכיר את ההיסטוריה המדויקת של יהודי פולין. הקהילה היהודית בפולין הייתה גדולה וחזקה וחייתה שם במאות השנים האחרונות. בתחילת המאה העשרים ניסתה, כמו קהילות יהודיות אחרות  באירופה לחזק את הקשר עם ארץ ישראל ולעזור בבניית והקמת מדינת ישראל. חיזוק הקשר עם ישראל בא באותה תקופה בה החלו היהודים בפולין להרגיש שהם חלק מתרבות האירופאית המודרנית ושהם יכולים "להשתחרר" מההרגלים של החיים היהודים הדתיים והמסורתיים.  כך גם סבא שלך, אבא של אמא, שקיבל החלטה לא קלה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה.  המשפחה שלו, כידוע נשארה בפולין, ובעצם בצורה כלשהי, מטרת הנסיעה הזו שלך היא גם "לבקר" אותם ולהכיר את הרקע, ממנו הגיע סבא שלך לארץ. 

      

    כמו שאתה יודע, את ההיסטוריה של יהודי גרמניה אני מכיר קצת יותר.   ההוכחות הראשונות להמצאות יהודים בגרמניה הן בנות למעלה מ-1800 שנה.  הממצאים מראים שכבר במאה השניה לספירה היתה  קהילה יהודית בעיר קלן. זוהי ללא ספק אחת הקהילות הקדומות ביותר בכל אירופה. 

      

    לאורך ההיסטוריה עברו יהודי גרמניה הרבה ייסורים וקשיים.  אין הרבה סיפורים שמחים ליהודי גרמניה לספר.  היו הצלחות.  כן היו. חלקן ענקיות. בתחום החוכמה והתורה – רש"י היה המפורסם שביהודי גרמניה ובית הכנסת בו עבד בעיר וורמס קיים עד היום. בתחום הפיננסי – היהודי המפורסם ביותר בימי הביניים היה היהודי יוסף 'זיס' אופנהיימר שהיה היועץ הפיננסי של האציל המקומי בוירטמברג (למעשה אזור שטוטגרט), שהביא עושר רב מאד לאציל ולעצמו, עד שגם כאן, האנטישמיות של האציל והדעות הקדומות שלו הביאו בסופו של דבר להוצאתו להורג של הגאון  הפיננסי. הפלוסופיה וההגות הפוליטית לא היתה מה שהיא כיום ללא היהודי קארל מרקס   ובתחום התרבות והאומנות היתה התרומה היהודית לתרבות גרמניה גדולה מאד וגם כאן השמות הם גדולים מאד, אם רק ניקח כדוגמה את היינה שחי את חייו כיהודי בדילמה מורכבת וקשה.  בתחום המדע המודרני אפשר להסתפק במילה אחת: איינשטיין.  זה אומר הכל. 

      

      

    ולמרות הכל  - היתה השואה. השואה לא היתה צריכה סיבה הסברים או לוגיקה מסוימת. אין צורך.  כולם למחנות השמדה, כולם שווים, את כולם צריך להשמיד, ומהר.  את האינשטיינים, הפרוידים, האופנהיימרים, האינטלקטואלים, החכמים העשירים העניים והפשוטים – כולם ביחד לרכבות ולמחנות.  אין הסבר אין לוגיקה.  זו שינאה ששורשיה מאד עתיקים. זו שינאה שבאה למצוא את האשמה בכל הרע ביהודים, לא משנה מה הן העובדות, זו שינאה שמתבססת על בורות וחוסר ידע מוחלט.   

      

    ולא משנה בכלל שהיהודים ניסו כמאה וחמישים שנה לפני השואה להשתנות ולצאת מהסטיגמה היהודית הקלאסית.  הם ניסו להיות חלק מהגרמנים. ניסו לדבר, להתלבש, לאכול, לשתות והכי חשוב - לחשוב כמו הגרמנים, זה לא שינה כלום. היהודים היו ללא ספק חשובי האינטלקטואלים במדינות הדוברות גרמנית.  בין היהודים הגדולים של התקופה – ענקים כמו פרויד, אינשטיין, סטפן צוויג ומרטין בובר – זה לא שינה כלום. כולם הלכו לרכבות. מי שלא ברח – הושמד. 

      

    חשוב זאת לדעת ולהפנים כדי שלא תהיינה לנו אשליות. 

      

    אבל, יש גם אבל.  אי אפשר להגיד זה מה שהיה ולא ניתן לשנות כלום.  היה מה שהיה וכך ישנאו אותנו תמיד.  אין סיכוי שמשהו ישתנה.    

      

    לשואה יש מספר לקחים. הלקח אולי החשוב ביותר – שהיהודים צריכים ללמוד להגן על עצמם ולא לתת לעולם למשהו כזה לקרות שוב. 

     

    לקח מרכזי אחר, אולי קצת פחות חשוב – הוא שאנחנו יכולים לעשות משהו כדי לשנות, אולי רק במעט, אבל אנחנו יכולים להשפיע על  השינוי. 

     

    גרמניה של אחרי המלחמה עברה מהפך גדול.  גרמניה הבינה אחרי זמן לא רב שהמלחמה והשואה היו אסון גם לגרמנים. הכבוד שלהם נרמס.  כל העולם התייחס אליהם ובצדק, כאל עם ברברי ששחט והרג מיליונים רבים מתוך העוצמה של הטירוף והטירוף של העוצמה.  גרמניה הזו שרוצה להשתנות וכך גם להשתחרר מהדימוי הזה, השתנתה מאד ועדיין רוצה ללמוד להיות שונה.  את זה אתה ראית משך השנים שהיינו שם.  אתה ראית מדינה חזקה, עשירה, תרבותית  עם הומור ומוזיקה ברמה גבוהה, מדינה שנעים לחיות בה, גם כישראלי ויהודי, כשישים שנה אחרי השואה.   ואני ראיתי כחלק לא רשמי של התפקיד שלנו כישראלים בגרמניה, גם לגשר בין הגרמנים לישראל וליהודים.  

      

    ואתה יודע יותר טוב מכל החברים שנמצאים אתך שזה אפשרי.  שגרמניה והגרמנים יודעים להיות גם חיוביים ומבינים ופשוט בני אדם.  ואתה גם מבין שהגרמנים של היום לא בדיוק אשמים בשואה.  להפך.  הם מתביישים בה.  הם רוצים לחיות בעולם אחר. הם לוקחים אחריות, אבל לא רוצים יותר להיות אשמים. וגם אם קשה להסכים לזה – אפשר להבין. 

     

    זה לא שאין בכלל אנטישמיות בגרמניה.  יש. אבל אם אומרים את האמת אז חייבים להגיד שהתופעה הזו היא בשוליים וזוכה לגינוי תקיף וקשה מכל גורם גרמני ב"מיינסטרים".  כל התבטאות אנטישמית זוכה לטיפול מהיר וכל התחזקות של גורמי שוליים נתפסת בדאגה על ידי החברה והציבור הגרמני.  אין ספק שהם עשו מאמץ משמעותי בכיוון הזה.   אם כמעט בכל פינה בברלין יש אנדרטה לזכר אירוע כזה או אחר בהיסטוריה של גרמניה הנאצית והשואה – זה לא סתם.  אם כמעט בכל עיר ועיירה בגרמניה שומרים בצורה סבירה ומכובדת על בית הכנסת ובית הקברות היהודי, גם אם כמעט או בכלל ואין שם יהודים – זה לא במקרה.  אם גרמניה היא שותפת מסחר מאד חשובה לישראל – זה לא  רק בגלל הרווח הגדול לגרמנים מהעסקים עם ישראל ואם קשרי הביטחון בין המדינות הם מעולים והיחסים המדיניים עם גרמניה הם הטובים ביותר של ישראל באירופה – יש לזה סיבה.  או אולי שש מיליון סיבות. אני לא יודע.  אבל ככה זה. 

      

    וכל היחסים המאד מאד מיוחדים האלה עומדים על יסודות כל כך בעייתיים שקשה להאמין שהם קיימים.  הדימוי של הגרמנים והישראלים האחד על השני הוא נורא.  הישראלים יודעים על גרמניה בעיקר מסרטים על השואה ומכירים בעיקר  את  הטיפוס הנאצי.  הגרמנים מכירים אותנו בעיקר מהחדשות ומה שהם רואים על היחס שלנו לפלסטינים או ללבנונים וזה לא נראה טוב (ולא משנה בכלל מה הן העובדות.  יחי הדימוי המבוסס על 2 דקות שידור לא אובייקטיבי בטלביזיה !!!).  ואם על היסודות המסובכים והמתוסבכים האלה יש יחסים טובים – אז לי אין ספק שזב גם בגלל אנשים כמונו שמכירים באמת טוב את שני הצדדים וששני הצדדים מכירים טוב אותנו.  זו אולי לא הסיבה העיקרית ובטח לא הסיבה היחידה,אבל בודאי זו סיבה חשובה לכך שאפשר לחיות כישראלי בגרמניה ואפילו לחשוב "כאילו" זה דבר נורמלי ולהנות מזה. 

      

    אז אם יש סיבה לאופטימיות – צריך לנסות ולחזק אותה. 

     

     מילה על המשפחה שלנו -

    סבא וסבתא שלי נולדו, גדלו בעיירה Duerren  מערבה מקלן, ליד הגבול עם הולנד.  אני לא יודע איך ומתי הם עברו ל- Lebach שבגבול עם צרפת (עד היום – זה במרחק 10 ק"מ מהגבול). שם גדל אבא שלי, סבא שלך ומשם הוא ברח, עלה לישראל ב-1935.  המשפחה שנשארה שם הושמדה על ידי הנאצים, כמו שאתה יודע בתרזיינשטאדט.  המשפחה מצד סבתא שלך עלתה ברובה לישראל.  גם כאן, אלה שנשארו באירופה – הושמדו.

     

    זהו – המכתב ארוך, אבל בלוז כמו בלוז, כבד, איטי, בדרך כלל עצוב  וארוך.

     

    תהיה אופטימי.  אין סיבה שלא.

     

     

    אבא

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/17 20:07:

      מכתב מרגש.

      הבנות שלי צעירות עדיין, אבל אני לא חושבת שארשה להן להשתתף במסע לפולין.

      כואב מידי וקשה מידי.

      זה לא אומר שאנחנו לא מתמודדים, להיפך.

      המסקנה שלי ובעקבות זאת גם החינוך, המקום שלנו הוא כאן. בישראל. 

      מסקרן אותי לדעת כיצד הבן שלך חזר מהמסע ומה היו התובנות שלו. 

        14/11/17 15:40:

      יורם חברי היקר

      שבתי להצמיד כוכב אהבה

      וקראתי את תגובתך על עניין התאריכים  - מעניין !

        13/11/17 12:57:

      מאוד מרגש יורם, לקרוא את שישבת וכתבת לבנך. 

      כהכנה ל... מבחינתי קיבלת צל''ש לאב השנה/תקופה 

      זה לא מובן מאליו להוציא כזה מסמך כתוב לצאצא שלך, 

      הכולל עובדות היסטוריות כלליות ומשפחתיות כאחד. 

      נשיקה

       

        12/11/17 12:05:

      חברים יקרים,
      תודה לכל התגובות שאכן מרגשות ונוגעות במקומות הנכונים (כן, גם התגובה עם ההומור...)  אני חושב שמה שהיה לי להגיד אמרתי בפוסט ואין הרבה מה להוסיף.  


      אבל פטור בלא כלום אי אפשר - לכן אוסיף נקודה אחת.

      אני לא מאמין גדול בגורלות ובמספרים מאגיים, אבל שימו לב לתאריך אחד ומשמעותו בהיסטוריה הגרמנית.

       

      9 נובמבר 1918 - בריחת הקיסר והקמת הרפובליקה הגרמנית הראשונה

      8-9 בנובמבר 1923 - הפוטש בבית הבירה. נסיון ההשתלטות של היטלר שכשל

      9-10 בנובמבר 1938 - ליל הבדולח

      9 בנובמבר 1989 - נפילת חומת ברלין

       

      ככה שעשו לי טובה - ב-9 בנובמבר, 'סתכלו על גרמניה ושימו לב ששום דבר לא קורה שם.  יותר בטוח...

        11/11/17 20:16:

      יורם חברי היקר 

      המיכתב שכתבת לבנך אז במסעו לפולין ריגש אותי עד דמעות

      עוד מילדותי כל דבר הקשור בשואה גורם לי לטלטלה ועצב גדול

      לצערי, בגלל מצב כלכלי בזמנו לא יכולתי לשלוח את ילדיי

      לאותו מסע לפולין במסגרת בית הספר.

      תודה ששיתפת אותנו

      שאף אחד מאיתנו לא ידע עצב ושכול

        11/11/17 16:49:
      מרגש גם אז וגם היום... שאפו!!!
        11/11/17 15:00:

      מרגש, מפוכח ובעיקר מראה תמונה שמנסה להיות שלמה (שזה בהכרח גם מורכבת).
      זכה בנך בהבנות ובמסר שיהיה וודאי מרכיב משמעותי במהותו המתפתחת. 
      תודה על שזיכית גם אותנו. 

      (עשה לי חשק לחפש את המכתבים ששלחתי אני לילדיי במסעם לפולין. אני זוכרת במיוחד אחד מהם, שהיה מיוחד כי נשלח לפולין מהודו, שם טיילתי ממש במקביל).

        9/11/17 23:43:
      משפחת אבי, סבתי דורי דורות בברלין הצליחו לצאת כמעט ברגע האחרון מגרמניה. אבי, אחיו ואחיותיו והוריו יצאו מגרמניה לפלשתינה א"י לפני הרגע האחרון.
      קריאת חובה. לזכור ולא לשכוח.
        9/11/17 20:04:
      אשמח לקרוא אותו פעם שלישית בעוד שבע שנים.
        9/11/17 19:19:
      תהיה אופטימי. אין סיבה שלא. וואללה. גם בפעם הקודמת הפוסט הזה נגע בהרבה מקומות.
        9/11/17 18:52:
      מעורר השראה, ולו אך בגלל ראיית התמונה השלמה של מציאות בת אלפיים שנה, ומבט מפוכח על שני הצדדים במשוואה...
        9/11/17 17:05:

       

       

      ברוטוס:    כבני הדור השני, אנחנו נכין תגובה הולמת יותר בהמשך

       

       

      נטוס:       בלי לצחוק קצת, אי אפשר, ראה את השיר שילווה את יום השידורים ברדיו דרזדן ביום הזיכרון לליל הבדולח

       

       

      ..

       

       

       

      ''

        9/11/17 16:07:
      המכתב מרגש, הביקור במחנות המוות דרוש אולי לדור הצעיר. אנחנו היינו ליד המחנות ולא התקרבנו לשם. משפחתי עלתה לארץ כחלוצים ולכן איש לא נספה בשואה. משפחת בעלי, אביו ואמו עלו כחלוצים, כל השאר נספו בשואה. בעלי לא רצה לראות את מחנות המוות, מה שהתקיים שם, הוא קרא במשך השנים. ילדינו לא נסעו למחנות אלה כיוון שעדיין לא היה נהוג כך. אני מרוצה מעובדה זו. הם קראו הרבה ויודעים מה היה גורל עמם בגולה. בניי למדו בארץ והשתלמו בארצות שונות. כאשר הוצע להם להישאר שם, הם דחו את ההצעה בתוקף. הם רצו לחנך את ילדיהם בישראל. כיום, שלושתם חוקרים ברפואה, הם נוסעים לארצות שונות, לתקופה קצרה, שבועיים- שבוע, וחוזרים לביתם לישראל. אני גאה בהם!
        9/11/17 15:54:
      מכתב מאלף, מרגש. שאפו
        9/11/17 08:48:
      כפי שכתבת : יש לזה סיבה . אולי שש מיליון סיבות . זה מוזר בעיני איך שהישראלים , צאצאיי הנרצחים בשואה , מוצאים את אושרם בגרמניה . אבל זה קיים . אני באופן אישי ברחתי מגרמניה , לא יכולתי לחיות בה , ואסתר עופרים חיה בה עד עצם היום הזה . מכתב יפה . לשמור בכמה העתקים , שלא ישכח !
        9/11/17 07:51:

      קראתי שוב בפליאה.

      עצוב מאוד שזקוקים שוב ושוב להוכיח שהשואה היתה גם היתה.

        9/11/17 07:32:
      אני זוכרת טוב מכתב מרגש זה...טוב שהעלית שוב אבא יקר
        8/11/17 23:22:
      לזכור ולא לשכוח

      ארכיון

      פרופיל

      יורם.אל-קמינו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין