כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    צ'ט בייקר, Born to Be Blue

    9 תגובות   יום חמישי, 9/11/17, 08:46

    ''

     

    צפיתי אתמול בסרט "נולד לבלוז" (כרגיל, מלאכת תרגום נוראית לשם המקורי של הסרט באנגלית Born to Be Blue).

    הסרט מספר על שנת 1966 בקריירה של נגן/זמר הג'אז, צ'ט בייקר.


    בשנה זאת היה מעורב בייקר בתקרית בה מספר אנשים תקפו אותו וגרמו לו נזק נרחב בפניו: שיניו נשברו ולחיו האחת נחבלה קשות. חבלות אלה גרמו לו לאבד את ה"אמבושיור" – בא לומר: מנח השפתיים ושרירי הלחי שהם חשובים לנגן חצוצרה כמו שאצבעות חשובות לפסנתרן.


    אוהביו, מוקירי זכרו ומעריציו של בייקר..., לא יאהבו את הסרט משום שהוא די מתרחק מהעובדות, כך למשל מוצגת בסרט דמות דמיונית בשם ג'יין אזוקה, שחקנית מתחילה שמתאהבת בבייקר ומנסה לגמול אותו מסם ההירואין. היא מלווה אותו (בסרט) בשלב בו הוא מחלים מתוצאותיה של אותה תקיפה אלימה וכאשר הוא מנסה לחזור אל הקריירה שלו ולהרים אותה מהקרשים...

    ישנה סיבה נוספת לאוהביו של בייקר לא לאהוב את הסרט, אך אגיע אליה בסיום הרשומה.


    אז מה כן יש בסרט?


    אית'ן הוק שמשחק את צ'ט בייקר!

    הוק נועץ מלוא שיניו בתפקיד. הוא גם דומה להפליא לבייקר, בצעירותו...

    ויש גם את המוזיקה הנפלאה של בייקר: קול ג'אז (cool jazz), אשר בליווי קולו המעושן-משהו עושה אותו ליחיד ומיוחד בסוגת הג'אז בכלל. (ושמו העברי של הסרט רק עושה עוול לסוגת המוזיקה שבייקר מנגן ושר, כי זה ממש, אבל ממש..., לא בלוז!)


    בסרט מוצגות (בין היתר...) שתי דמויות נוספות, אמיתיות לחלוטין, שהייתה להם השפעה מכרעת על הקריירה של בייקר: מיילס דייויס וריצ'ארד בוק.


    אחרי שצ'רלי "הציפור" פרקר עשה אודישן לבייקר וסימן בעצם את תחילת הקריירה שלו, מצלצל פרקר לניו-יורק ואומר למיילס דייויס:

    !!!Be careful, theres a white cat in town

    (בסלנג של אמני הג'אז השחורים = נגן ג'אז לבן המנגן כמו שחור...)


    דייויס עצמו כבר מריץ באותה התקופה קריירה נפלאה ובייקר מעריץ אותו.

    ככול שעוברות השנים ובמיוחד אחרי שבייקר מופיע במועדון "בירדלנד" (מעוז הג'אז ה"שחור"...) בניו-יורק, מחזר בייקר אחרי ה"הכרה" מצידו של דייויס, והלה אינו מתרצה...

    בניגוד לצ'רלי פרקר ודיזי גילספי, מיילס דייויס לא מחזיק במיוחד מצ'ט בייקר..., הוא מתנהג בהתנשאות אל בייקר ובניגוד לאמני ג'אז אחרים, הוא משתדל ככול הניתן להדיר רגליו מהופעות בהן בייקר מופיע.


    בייקר מחלים לאיטו מתוצאות התקיפה האלימה וחוזר לנגן ולשיר תחת חסותו של המפיק ריצ'ארד בוק (מי שייסד את אולפני Pacific Jazz Records בלוס-אנג'לס), הוא עושה זאת תחת מאמץ כמעט סזיפי: עליו לסגל לעצמו "אמבושיור" חדש – בדרך הסתגלות מחודשת זאת הוא יורק דם, תרתי-משמע. מצבן של שיניו מתחילה לא היה מזהיר, לבייקר הייתה חסרה שן בקידמת פיו עוד מילדותו והשפעת ההתמכרות להירואין ומשקל גופו הנמוך עוד הוסיפו לעשות שמות בשיניו.

    מספר שנים לאחר מכן הוא יעשה שיניים-תותבות, בניגוד למסופר בסרט שם הוא עשה זאת בתקופת ההחלמה מאותה תקיפה...


    בוק כבר עבד עם בייקר והוא מכיר ויודע על ההתמכרות של בייקר להירואין. הוא דוחף אותו לנצל את ההחלמה כדי להתנקות מהסם. בייקר מסכים. הוא עובר להשתמש בתחליף, מתדון. במשך כמעט חצי-שנה הוא, נקי.


    בסרט מוצגת מערכת-יחסים חברית-משהו בין בוק לבייקר. המציאות (שוב...) מעט שונה...

    בוק נמצא בשלב של אחרי מכירת הלייבל שלו Pacific Jazz Records והוא מחפש נואשות לחזור אל מרכז סצינת הג'אז. דיזי גילספי מסייע לו ובוק רוכב על גבו של בייקר בדרך למקום מרכזי בהפקות הג'אז: הוא מסדר לבייקר (הנקי מהירואין...) הופעה ב"בירדלנד".


    ההופעה ב"בירדלנד" מתקיימת ממש בסופה של שנת 1966. בייקר הנרגש נמצא מאחרי הקלעים. הוא יודע שבקהל נמצא גם מיילס דייויס...


    כאשר בייקר מאחר לעלות לבמה מוצא אותו ריצ'ארד בוק בחדר אחד, מאחרי הקלעים. בייקר יושב שפוף ליד שולחן שעליו, מנת הירואין מוכנה להזרקה...

    "אני חייב את זה...", ממלמל בייקר ומוסיף: "זה גורם לזמן להתרחב. זה מעניק לי את האפשרות להיכנס לכול תו. בלי זה..., אני לא..., אני...". בוק מספר על כך בראיון לביוגרף של בייקר, Jeroen de Valk. בוק גם מוסיף: "זאת הייתה מערכה אבודה מראש...".


    בייקר עולה לבמה ומבצע את השיר Born to Be Blue. הוא שר ומנגן. הליווי הוא לגמרי מינימליסטי. בייקר נותן את כול כולו בביצוע.

    עם סיום השיר, כך מעיד ריצ'ארד בוק, משתררת דממה.

    בייקר הנבוך משפיל מבט וכתפיו שחות. הוא חש מיואש נוכח התגובה ה"צוננת".

    אבל התגובה ה"צוננת" כלל לא הייתה צוננת, היא פשוט ביטאה הלם מוחלט של הקהל נוכח הביצוע המדהים של בייקר, הלם הגובל בתחושה שזה היה אולי רק, חלום...

    בוק מספר שהוא הביט אל גילספי וראה על פניו חיוך ענק של שביעות רצון וגילספי עצמו?, הוא מביט אל מיילס דייויס שיושב לידו.

    דייויס היה הראשון לצאת מההלם והחל מוחא כפיים כאשר כול הקהל מצטרף אליו. ועדיין..., דייויס נותר מסוייג גם לאחר מכן בכול האמור לצ'ט בייקר.


    מיותר לציין שכאשר בייקר עלה על הבמה ב"בירדלנד" סם ההירואין שעט בעורקיו...


    בייקר ימשיך לחיות עוד 22 שנים כאשר סם ההירואין ממשיך ללוות אותו, הוא יתחזק קריירה מופלאה עד למותו המסתורי בשנת 1988 באמסטרדם, הולנד. בן 59 היה בייקר במותו.

    באותה השנה מת גם ריצ'ארד בוק, המפיק.


    ובחזרה לסרט "נולד לבלוז":

    אי-שם למעלה ברשומה זאת, כתבתי שיש בסרט את המוזיקה של צ'ט בייקר. ובכן..., זה לא מדוייק. היא מוזכרת בסרט..., אך לא ממש מנוגנת שם, בטח לא על ידי צ'ט בייקר..., נו, אתם מבינים, עניין פעוט-ערך של זכויות-יוצרים וכיוצא באלה...

    את ביצועי החצוצרה בפסקול הסרט מבצע נגן ג'אז קנדי בשם Kevin Turcotte. ואם תאמינו או לא – אית'ן הוק שר בקולו שלו 2 שירים בפסקול הסרט: את Born to Be Blue ואת My Funny Valentine. (והוא מבצע אותם להפליא!!!).


    ובכול זאת,

    הסרט עצמו נהדר. הוק נהדר וכך גם יתר השחקנים. המוזיקה נהדרת. וסליחה שאני משתמש במילה "נהדר" כול-כך הרבה פעמים בשורה אחת...

     

     

     

     

          

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/11/17 08:49:
      התיאור שלך מרתק. מפתיע לגלות כמה גאונות וכמה חוסר בטחון יש לעיתים לאנשים מוכשרים.
      תודה, נהדר זה יופי-טופי, היפ היפ הוריי, ועוד... (ו... אם יורשה לי... "דפקא" יש בעברית סופרלטיבים למכביר: נפלא, מרחיב-לב, מצוין, מרהיב, משובב-נפש, אדיר, מופלא, מענג, נעים, ועוד...)
        10/11/17 13:36:
      נשמע שיש למה לצפות ולשמוע... מוזיקה משובחת
        10/11/17 11:13:

      אחד מהגדולים. ממש במקרה גם מתנגן אצלי דיסק עם מיטב שיריו.

      ואצלנו בקפה גם היה  פרופיל  תחת שמו של צ'אט ונכתב מנקודת מבטו

      הפעיל אותו בזמנו השופט המחוזי שמואל ברוך ז"ל

        10/11/17 07:47:
      עומק מוזיקלי וסיפורי צ'אט בייקר. תודה :)
        10/11/17 00:20:
      יופי פוסט. אצפה בסרט. תודה
        9/11/17 14:47:

      אתה אורג את הספורים שלך במלאכת מחשבת

        9/11/17 14:34:

      כל סרט על ענקי הג'אז חובה.

      אזכור את דבריך כאשר אראה אותו.

      שאפו על הפוסט המושקע. כרגיל יש לומר.

        9/11/17 08:54:
      תודה על הפוסט הנהדר:)

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי