כותרות TheMarker >
    ';
    0

    לקראת "ליגת הצדק" - דירוג כל סרטי היקום הקולנועי של DC

    0 תגובות   יום חמישי, 9/11/17, 11:01

    תוצאת תמונה עבור ‪justice league‬‏

     

    היקום הקולנועי של DC נמצא בבעיה. נראה שהאנשים שעומדים בראש האופרציה, ג'ף ג'ונס וג'ון ברג, לא מצליחים למצוא את הנוסח הנכונה, כמו שיריביהם ממארוול מצאו. בעוד שהנוקמים ושומרי הגלקסיה נמצאים עמוק בתוך היקום המשותף שלהם, עם סרטים שזוכים גם לחיבוק ביקורתי וגם להצלחה כלכלית, סרטי DC לא מצליחים להתרומם מעבר להצלחה יחסית בקופות, כשכל סרטיהם, חוץ מיוצא מן הכלל אחד, אם לא נשחטו בביקורות, קיבלו כתף קרה מאוד. ב – 17 בנובמבר הקרוב, יצא לאקרנים ברחבי העולם "ליגת הצדק", הפרויקט החשוב ביותר של DC, הסרט שמאגד אליו כמעט את כל הגיבורים המוכרים של המותג והאחד שייקבע, כנראה, את הדין של היקום הקולנועי הזה. בעוד מארוול נתנו לכל אחד מגיבוריה סרט סולו כשהיא מניחה ביצות הפתעה קטנות לאורך אותם סרטים, ורק אז הנחיתה את הסרט המשותף של "הנוקמים" בשנת 2012, אצל DC לא יכלו לחכות. יריית הפתיחה של היקום הקולנועי שלהם היה עם "איש הפלדה" משנת 2013, שנראה היה כסרט שעומד בפני עצמו לגמרי, לפני שקבלנו שלוש שנים לאחר-מכן את "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" ואת "יחידת המתאבדים", שניהם סרטי אנסמבל גדולים שהפכו להצלחות כלכליות אבל קבלו ביקורות רעות מאוד. השנה גל גדות הגיעה כדי להציל את המצב עם "וונדר וומן", שהפך להצלחה הביקורתית הראשונה של המותג. 

     

    "ליגת הצדק" מגיע לבתי הקולנוע כשהוא בבלגן עצום, אחרי שהבמאי זאק סניידר, מי שהיה במאי הבית של DC, עזב את הפקת הסרט בעקבות טרגדיה משפחתית. מי שהגיע להחליפו הוא לא אחר מאשר ג'וס ווידון, מי שהיה בעברו במאי הבית של מארוול וביים את שני סרטי "הנוקמים". לפי הדיווחים ג'וס ווידון שינה לגמרי את התסריט ואת הטון של הסרט ועשה צילומים מחדש בשווי של 15 מיליון דולרים. דיווחים נוספים אומרים שהקאט הראשון של זאק סניידר היה 170 דקות, בעוד הסרט שאנחנו נקבל בבתי הקולנוע עומד על 121 דקות בלבד, הסרט הקצר ביותר של DC עד היום. הכל מראה על תכנון לקוי, או חוסר תכנון אמיתי בכלל, וחוסר יכולת לבחור על כיוון מסוים ולדבוק בו. בעוד "איש הפלדה" ו"באטמן נגד סופרמן" היו סרטים עגמומיים ואפלים, "יחידת המתאבדים" ו"וונדר וומן" היו קלילים וצבעוניים הרבה יותר. אי אפשר לשכוח גם את העובדה שקבלנו שתי גרסאות שונות של "באטמן נגד סופרמן" שמציגים שני סרטים שונים מאוד.

     

    לקראת "ליגת הצדק" החלטתי לערוך דירוג קטן של כל הסרטים של היקום הקולנועי של DC עד היום, דירוג שיהיה קצת תחמני מכיוון שאכלול בו את שתי הגרסאות של "באטמן נגד סופרמן", כך שמניין הסרטים יעלה מארבעה לחמישה. וזכרו! זהו הדירוג הפרטי שלי ולא אומר דבר על איכותם של הסרטים האלו מלבד דעתי שלי. תשתפו בתגובות את הדירוגים שלכם.

     

    5. "יחידת המתאבדים", דיוויד אייר 

     

    תוצאת תמונה עבור ‪suicide squad‬‏

     

    הסרט השני של DC לשנת 2016 היה אחד הסרטים היותר מדוברים של אותה השנה. סרט שמאגד אליו חבורה של נבלים, ביניהם (בערך) הג'וקר וגרסת לייב-אקשן ראשונה של הארלי קווין, עם שחקנים בקליבר של וויל סמית', ג'ארד לטו ומרגו רובי. המוצר הסופי שקבלנו, אחרי צילומים מחדש ושינויים בתסריט ובחדר העריכה, היה אחד מסרטי הקומיקס היותר גרועים של השנים האחרונות. "יחידת המתאבדים" הוא סרט מסורבל ומבולבל שלא יודע מה הוא רוצה להיות ומציג בו את כל האלמנטים הרעים של היקום הקולנועי של DC: חוסר כיוון, חוסר אחידות, בומבסטיות שלא לצורך וניסיון לעשות כמה שיותר בכמה שפחות זמן ובמינימום מאמץ. דיוויד אייר (הבמאי של "זעם" עם בראד פיט ו"סוף המשמרת" עם ג'ייק ג'ילנהול ומי שכתב לדנזל וושינגטון את "יום אימונים מסוכן") לוקח את כל הנבלים האלו, המפורסמים יותר או פחות, מספר שירים שלא מתחברים לכלום, סיפור שלא עובד וכתיבה עצלה ומכניס אותם לבלנדר מקולקל. גם הדברים שכן עובדים בסרט הזה (הארלי קווין של מרגו רובי, למשל), עובדים בצורה מקרטעת מאוד ורק בחצי כוח. אחד הדברים המחרידים ביותר שהסרט הזה עשה הוא הג'וקר של ג'ארד לטו, שמרגיש כמו בדיחה רעה על דמות הנבל המיתולוגית. בינתיים בפרויקטים העתידיים של DC עדיין אפשר למצוא את "Gotham City Sirens" ובו מרגו רובי אמורה לחזור ולגלם את דמותה של הארלי קווין יחד עם עוד כמה נבליות, ודיוויד אייר עדיין רשום כמי שעומד מאחורי הפרויקט הזה, משום מה. לא לומדים.

     

    4. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (הגרסה הקולנועית), זאק סניידר 

     

    תוצאת תמונה עבור ‪batman v superman dawn of justice‬‏

     

    תשמעו, הסרט הזה בכלל לא היה צריך להיעשות. DC קפצו מעל הפופיק עם הסרט הזה, כשניסו לשלב בו גם סרט של סופרמן, גם סרט של באטמן, גם סרט של שניהם ביחד וגם פיילוט ל"ליגת הצדק". בסופו של דבר שום דבר לא עבד להם. "באטמן נגד סופרמן" היה המשך מאוד צולע ל"איש הפלדה" בגרסתו הנוכחית והציג סופרמן מאוד לא מושך ושקשה להתחבר אליו. הפיילוט ל"ליגת הצדק" שהוצג פה היה עלוב ועצלני (הגיבורים השונים מוצגים בסרטונים קצרים באימייל? נו באמת) והבעיה בחלק של באטמן הייתה שלא היה מספיק ממנו. הדבר שהכי הפחיד אותי בנוגע לסרט הזה היה ליהוקו של בן אפלק, שחקן שאני בדרך כלל מעדיף מאחורי המצלמה, לתפקיד ברוס ויין/באטמן. להפתעתי גיליתי שזה היה החלק שהכי אהבתי בסרט. בכלל, התסריט של כריס טריו ודיוויד ס. גויר היה מחורר ומפורר ובעיקר הגיע לפתרונות שלו בדרכים עקלקלות ולא משכנעות, שלא לדבר על נבל חלש מאוד. הפלוס של הסרט הזה הוא שהוא נראה פשוט מדהים. זאק סניידר יודע לביים אקשן וספקטקל, ו"באטמן נגד סופרמן" הוא, בסצינות האקשן שבו, ענק.

     

    3. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" (הגרסה האולטימטיבית), זאק סניידר

     

    תמונה קשורה

     

    בצפייה ביתית, יצאה גרסה נוספת ל"באטמן נגד סופרמן", הפעם ארוכה יותר בחצי שעה, מה שהביא את אורכו הכולל של הסרט לשלוש שעות. אבל זה באמת סרט אחר. סרטו של סניידר עדיין סובל מלא מעט בעיות, רוב הפתרונות הסופיים שלו הם אותן הפתרונות המטופשים שראינו בקולנוע, הפיילוט ל"ליגת הצדק" הוא אותו פיילוט מפדח ולקס לות'ור של ג'סי אייזנברג עדיין מחריד, אבל דברים אחרים פתאום הרגישו נכונים ובמקום. עלילות משנה מסוימות קיבלו יותר אור, באטמן זכה ליותר זמן מסך לזרוח וכמה תשובות שלא קיבלנו בגרסה המקורית, שחוסר המענה עליהן היה חלק מהסיבה לזה שהתסריט הרגיש מחורר, קבלו מענה. זה עדיין לא הופך את "באטמן נגד סופרמן" לסרט טוב במיוחד, אבל הוא כן מתעלה מעל רמת הסרט רע ומוצא בצורה מסוימת את מקומו. גם האקשן פה גדול ומרהיב יותר, שכן הגרסה הזו מדורגת R, ולכן האלימות פה גרפית ומורגשת הרבה יותר ואני דווקא מצאתי את האינטרפרטציה האלימה של באטמן משכנעת. סיקוונס הקרב בין באטמן לסופרמן הוא פשוט גדול מהחיים (חוץ מהחלק על מרת'ה, שנשאר טיפשי גם בגרסה הזו של הסרט), ופשוט כיף להסתכל על הסרט הזה, שמצולם לעילא והופך את האקשן למופע וירטואוזי, כמו כל סרטיו של סניידר. אם היה בכם משהו שאהב את הגרסה הקולנועית של "באטמן נגד סופרמן" אבל הרגשתם שמשהו חסר, תנו צ'אנס לגרסה האולטימטיבית.

     

    2. "וונדר וומן", פטי ג'נקינס

     

    תוצאת תמונה עבור ‪wonder woman 2017‬‏

     

    כאן העניינים מתחילים להיות מסובכים. "וונדר וומן", מעבר לזה שהוא גאווה ישראלית, הוא הסרט המצליח ביותר של היקום הקולנועי של DC ואולי הסרט שהציל לחבר'ה שם את כל הדבר הזה שהם מנסים לבנות. אבל מצד שני, עברו רק כמה חודשים מאז שהוא יצא לאקרנים, וגם אחרי שתי צפיות אני עדיין לא בטוח עד הסוף עד כמה האימפקט שלו יישאר. כולם מתלהבים מסרטה של פטי ג'נקינס מהמון סיבות, ובצדק. הגיבורה שמוצגת בו היא חזקה, עצמאית, מיוחדת, קל להתחבר אליה והיא מודל לחיקוי נהדר עבור נערות וילדות צעירות. דמותו של כריס פיין גם היא קלה לחיבוב ועובדת נהדר. הסרט קצבי וכיף ולא משעמם לרגע. אבל, בפעם השנייה שראיתי אותו משהו בו חרק. לא כל הכיף היה כזה גדול, לא כל הבדיחות עבדו, האקשן היה נראה קצת ממוחזר ועייף והנבל היה פשוט, כמו רוב הנבלים בסרטי הקומיקס, חלש מדי ודיבר כמו "נבל סרטי קומיקס #36". גל גדות, לעומת זאת, נשארה ענקית בסרט הזה. זה מדהים כמה אחריות יש לשחקנית כמו גל בסרט כזה ואיך היא מצליחה פשוט להניף את הסרט על גבה ולעשות עבודה מעולה ולהיראות כל-כך קלילה ומחויכת בתהליך. "וונדר וומן" הוא סרט קומיקס טוב, הוא עובד כמו שצריך יותר מכל שאר הסרטים של DC ומגיע לו את כל הכבוד על כל הדברים שהוא השיג ועשה, אבל עבורי יש לdc רק סרט אחד שאני רוצה לחזור ולראות, שאני באמת חוזר ורואה מפעם לפעם, ושגם אחרי כמה שנים טובות, עדיין עובד עליי.

     

    1. "איש הפלדה", זאק סניידר

     

    תוצאת תמונה עבור ‪man of steel‬‏


    כן, הסרט שהתחיל את הכל אי-שם בשנת 2013 היה ונשאר אחד מסרטי הקומיקס שאני הכי אוהב מהשנים האחרונות. אחרי הסופרמנים הקלאסיים של דונר, הסופרמן שפשוט לא עבד של בריאן סינגר והסופרמן שהוא לא באמת סופרמן של "סמולוויל", פתאום נחת עליי הסופרמן של סניידר וגוייר. סופרמן עצוב, מדוכדך, מעודכן לעידן המודרני. הוא מסתובב בעולם הקר והמנוכר עם זקן עבות ומבט חד, מציל את המצב בשקט, רחוק מהחדשות ומהעיר הגדולה כשצריך. הוא מדי פעם משקף על העבר, על הילדות הלא פשוטה בסמולוויל, בה הוא היה צריך ללמוד על מוצאו האמיתי, ולהתמודד עם כוחותיו העצומים, הכמעט תנכיים ועם האחראיות והסבל שמגיעים עמם. ויש גם את האיום הזה שמגיע לרדוף אותו מאותו כוכב מסתורי בו הוא נולד, איום שיכול להיות הסוף לא רק שלו, אלא גם של העולם שהוא קורא לו בית, עולם שלא תמיד אימץ אותו לחיקו. זה סרט עצוב וגדול בממדיו, עם אקשן שלא מהעולם הזה, ולמען האמת אני באמת מחבב גם את הסופרמן וגם את הקלארק קנט של הנרי קאביל. הוא לא שחקן ענק, אבל הוא עושה עבודה לא רעה בכלל ב"איש הפלדה". בdc רצו עוד משהו כמו טרילוגיית "האביר האפל" של נולאן, שגם הפיק את הסרט ותרם חלק מסוים בכתיבתו, אבל הם קבלו משהו שונה, חיה אחרת ממה שהם ציפו לה. בעיניי "איש הפלדה" הוא סרט, שלמרות הבעיות שבו, עובד בכל צפייה מחדש. האנושיות, הקונפליקטים ומופע האקשן של סניידר משתלבים ביחד ליצירת סרט שהוא אמנם לא יצירת מופת בשום קנה מידה ואולי אפילו לא סרט שייזכר בעוד שנים, אבל לסרט שעובד. ועובד טוב. ואולי בכלל כל מה שאני כותב כאן לא משנה בכלל ואני פשוט אוהב את "איש הפלדה" מאיזה מקום אישי ופרטי, אוהב כי אוהב, בלי הרבה מעבר. ככה או ככה, זה בסדר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין