כותרות TheMarker >
    ';

    בקרוב אגיע רחוק...

    מנסה לתהות ומקווה לא לטעות. לשתף ולהשתתף. החיים כפי שהם אצלי. בתוך תוכי.

    פוסטים אחרונים

    0

    111

    5 תגובות   יום שלישי, 14/11/17, 14:33

    111

    רשום שחור על גבי לבן.
    בוהה ומסתכלת על רצף הספרות ומנסה להבין.
    יוצאת מההודעה, נכנסת שוב - אולי טעיתי?
    מסתכלת על דף ההוראות, משפשפת עיניים - שום דבר לא השתנה.
    111 דקות של ריצה רצופה
    איך לעזאזל עושים את זה?
    השכמה מוקדמת, השעון מצלצל ואני מקישה על הנודניק שיתן לי עוד כמה דקות.
    חושך בחוץ - מביטה מהחלון, לוודא שהאורות בפארק דולקים. מעניין שבלבי דווקא רציתי שיהיו דולקים, קיוויתי שלא אאלץ לדחות את הריצה לשעה מאוחרת יותר. 
    התארגנתי עם הבגדים שהכנתי מראש וכל שאר האביזרים ויצאתי צוהלת ושמחה מהבית אל החשיכה.
    בחוץ הרגשתי ערבוב כזה - מצד אחד, אני שיוצאת לי ממש מוקדם בבוקר (בשעה שעוד אי אפשר לקרוא לה בוקר) ומנגד חבר'ה צעירים שחוזרים הביתה מליל בילויים.  לפחות אני לא לבד, משהו שגרם לי להרגיש בנוח. 
    מתחילה את החימום, צועדת מהר במסלול שתכננתי מראש, המוסיקה עדיין שקטה (יחסית) כיאה לחימום ולכך שהתעוררתי לפני זמן ממש לא רב. 
    קו ההתחלה מתקדם אליי, או שאני זו שמתקרבת אליו, מדליקה את השעון, לוקחת אויר ומתחילה לרוץ.
    האויר קריר ונעים (איזה מזל שלא לקחתי את מעיל הרוח, אני חושבת לעצמי, תוך כדי שאני כבר מרגישה את החמימות של הגוף בתחילת הריצה. אני חושבת שחשבתי על זה לאורך כל הקילומטר הראשון).
    החלטתי לא להסתכל על השעון: בשביל לא לראות את המרחק ולא לראות את הזמן שעבר, או את הזמן שעוד נותר. הרי יש לי איזשהו מושג במרחקים וזמנים.
    רצה, רצה, רצה
    מתלהבת מעצמי שנעים לי, שאני רצה בקצב קליל ביותר ונוח לי (זו מטרת האימון וממילא אני רצה לאט) האויר הקר נכנס לריאות, ממלא אותן, פותח אותן לרווחה, הרגליים מתקדמות לאורך הדרך.
    העלייה מתקרבת - מתחילה המלחמה הפנימית: 
    תעלי אותה בהליכה, אל תהרגי את עצמך. 
    מה פתאום, תעלי אותה בריצה, קטן עליך. 
    מחליטה לא להחליט מראש, להגיע אליה ולראות מה יקרה. מגיעה ועולה אותה בריצה. אפילו מרגישה שהצעדים חזקים יותר, מהירים יותר, טובים יותר. מגיעה לראשה ומתנשפת.
    עכשיו הירידה, איזה כייף, ממש ריחוף, סוג של מנוחה. 
    השעון ממשיך לרוץ, גם אם אני לא רוצה להסתכל עליו, הוא רוטט בכל ק"מ שאני עוברת, משתדלת לא לספור בראש אבל זה בתת מודע. 
    מתחילה בחישובים - עוד לא עברתי חצי מהזמן (יכולה לדעת, פחות או יותר, לפי המרחק) זה אומר שנשאר לי לרוץ יותר מאשר רצתי עד כה. 
    בשביל מה אני צריכה את זה? בינתיים עוד נחמד לי, אני מתעייפת, אבל רצה, עולה, יורדת, רצה.
    האור מתחיל לעלות - אולי אצלם את הזריחה? בשביל מה זה טוב? את מי זה מעניין? אהההה את בטח רוצה לעצור. לא! אני לא רוצה לעצור, ממשיכה לרוץ, האור עולה יותר ויותר, שקט מסביב (מעניין אם שומעים את המוסיקה שלי מחוץ לאזניות בדממה הזו).
    עוד ירידה, עוד עליה, הדרך עוד רבה ואני רצה, רצה, רצה. 
    יש את אלה שאומרים שהם יוצאים לרוץ בכדי לנקות את הראש. אז זהו, שלא. הראש מלא ומתמלא במחשבות בלי סוף. 
    מלחמה מנטלית חסרת פשרות, הרבה הרבה יותר קשה מאשר המלחמה הפיזית/גופנית. 
    שוב ושוב עולה השאלה: בשביל מה את צריכה את זה?
    בשביל להראות למאמנת שהצלחתי? באמת? זה מה שמעניין אותך? 
    למה ולמי את עושה את זה? לעצמך. אז רוצי ותשתקי. אבל קשה לי - מציצה בשעון: עברתי את מחצית הדרך. נו טוב, לפחות עכשיו אני יודעת שמה שנותר לי זה כבר פחות ממה שעשיתי עד כה.  באופן משעשע, החשבון הזה עושה לי דווקא טוב. 
    נשארה עוד עלייה אחת - היא פחות נוראית מהקודמת.
    נשאר סיבוב בפארק ההוא מאחורי הכביש - כבר יש אור, אז אין בעיה. 
    נשאר הפארק השני, זה שאני פחות אוהבת, אבל הוא יקדם אותי לסוף.
    רצה בחושך, רצה לבד, רצה בשקט והנה חלף לו הזמן ואנשים נורמלים מתחילים להתעורר.
     מכוניות כבר נוסעות בכביש,  צועדת אחת נפנפה לי לשלום, נפנפתי בחזרה. רץ נוסף עקף אותי (ברור! איך לא?)
    את אלופה. אין כמוך. את מנסה ומצליחה. את מטורפת. בשביל מה את צריכה את זה?
    שוב המחשבות האלה שמאיימות עליי להפסיק את הריצה, אבל אין מצב. אני לא מפסיקה. אין דבר כזה שתהיה לי משימה/ מטרה ואתחיל לפעול למענה ואפסיק בדרך. אין מצב. 
    אז אני רצה, רצה, רצה.
    בוץ - באמא'שכם מאיפה בא עכשיו הבוץ הזה? הרגל שלי טבעה בתוך בוץ, הנעל מטונפת אבל זה פחות נורא, מאיטה את הקצב האיטי ממילא ו"מנגבת" את הרגל על המדרכה, באמת שלא חסר לי להחליק ולנחות על הרצפה. יש הרי מטרה ושום בוץ לא יפריע לי. 
    זהו. אי אפשר יותר להמשיך מבלי להסתכל על השעון. וואוו עבר לי מהר, נשארו כו-לה 15 דקות. איזה כייף, עשיתי את זה. 
    15 דקות!!! זה ים של זמן. המסלול נגמר, תיכף קו הסיום (כן יש לי OCD קטן לקו הזינוק וקו הסיום) זה יותר מ- 2 ק"מ של ריצה ות'כלס במסלול שנשאר לי אין מרחק כזה. רצה ומסתובבת סביב עצמי, מתפקעת מצחוק מהסיטואציה שנוצרה. מאטה את הריצה, שיעבור הזמן. מאיצה את הריצה שהמרחק יגדל. מה עדיף? לא יודעת.. מסתכלת על השעון, הוא כמעט ולא זז. מסתכלת שוב, לוודא שלא התקלקל לו פתאום. 
    עוד 7 דקות - זה כלום. קטן עליי. רוצי. עוברת במרכזון קטן רצה על המדרכה מול החנויות, מביטה בבבואה שלי על חנויות הראווה, דווקא מבסוטית. מוצאת איזה פארק קטן שמגיעים אליו מאחורי המרכזון, עושה סבוב סביבו, יוצאת מהצד השני, מגיעה בחזרה לפארק הגדול, שם בעוד כמה מטרים מחכה לי קו הסיום. פתאום הקו לא זז. לא מגיע אליי, זו אני שצריכה להגיע אליו.
    הרגליים כבר בקושי מתרוממות מהרצפה, אני לא עייפה, באמת שלא, יכולה להמשיך לרוץ אבל עכשיו המרוץ עבר להיות מול השעון, עוד 2 דקות - 2 סבובים סביב הפסל המעוצב שבדרך, חוזרת לסבוב שלישי, נותנת את הספרינט של החיים (עד כמה שאני מצליחה לשלוח את הרגליים בתנופה קדימה) והנה בא הרגע, באו 111 דקות לסיומן.
    עוצרת את הריצה, עוצרת את השעון אך לא יכולה לעצור את עצמי, עוברת להליכה מהירה שמאיטה מרגע לרגע, מסדירה נשימה, מחייכת לעצמי מאוזן לאוזן, מאושרת מאין כמוני. 
    111 דקות רצופות של ריצה. 
    כשאת רוצה, את פשוט יכולה. 
    הצלחתי. 
    ''
    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/17 10:27:
      תודה לכם!! Themis- הזינוק מהמיטה היה בסופו של נודניק 04:15 מדהים איך אפשר להתארגן בדקות ספורות כשיש אתגר מעניין בפתח ולא להחשבש בלי סוף :-)
        15/11/17 19:45:
      וואוו, איזו אלופה!!! בא לי כל כך גם!!! עברו כמעט שנתיים מאז רצתי באופן סדיר, עשית לי כזה חשק ומוטיבציה לחזור לזה!! באיזו שעה את קמה שזה חושך? סקרנית לדעת :)) אלופה!!!
        15/11/17 19:33:
      טעם ההצלחה :)
        15/11/17 19:15:
      * שאפו ! בהחלט מגיע לך !
        15/11/17 10:53:
      כל הכבוד על ההישג, והכתיבה גם הייתה נעימה וקולחת

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      newme0
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין