כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    חופש הוא דבר פנימי

    43 תגובות   יום שלישי, 21/11/17, 17:30

    כנפי פרפרים מתפוררות מבין דפים מהודקים של ספר כבד, צונחות כמו קליפות עץ בעונת השלכת. גם אני הייתי רקמת עור עד שחניתי בין דפי נייר סופג. זה מבעית שלב נושר גם כשאין רוח באוויר.

    קרה שנשברתי מהכובד של המתכת שרבצה במרכז החזה והשקיעה אותי באפור קפוא.  נבלעת כמו פגר בבוץ, עקבתי אחרי מסלול טבעות העץ העקור שהיו מתמוססות למגע אצבעותיי כמו קסם והופכות לציור שהצבע השולט בו הוא ירוק, וברקע השמיים כחולים ועמוקים כמו גבישים טהורים.

    דרגות הגוונים היו משתנות בשכבות היום: הבוקר שפך אור לבן כמו שמנת, בשמש הצהריים ריצדה חמימות פרחונית, ושעות הערב כוסו צללי פחם עגמומיים. אבל הבדלי הזמנים של השעון בתוך הגוף נגרים כמו שרף מפצע של עץ, הם מאחרים או מקדימים כמו נקישות הנעליים שלך שהולכות ודועכות.

    אני כבר גיליתי שההשלמה היא הדלת למפתחות המגבלה, עד שאיני נדרשת לבכי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/12/17 17:11:
      בדולח. השאלה עד כמה אנחנו רוצים את החופש הפנימי. הדבר דורש עבודה עצמית והבנה של הכוחות הפנימיים-רוחניים, והחיצוניים-גשמיים.
        2/12/17 17:09:
      עט סופר. בין השחור ללבן יש לנשמה שהיא חופשייה במהותה - הרבה צבעים.
        2/12/17 17:08:
      אילנה סמייל.תודה. זו חוויה מרגשת לפגוש אותך לאחר פרק זמן ארוך ולקבל מילים טובות, שבחים והערכה. השמחה והאהבה שלי שממלאות את ריקנות העבר מניעות אותי קדימה ומספרות את שהיה. כיף שבאת יקרה.
        30/11/17 22:48:
      חופש הוא דבר פנימי כתבת, ואכן החופש הוא רצון האדם לחיות בחופש, ולפרוץ את הכבלים המקיפים אותו.
        30/11/17 10:15:
      ביטוי חזק לרגשות ותחושות... הצלחת לבטא במטאפורות חדות את צבעי השחור והלבן המתחלפים בחייך ... שאפו ...!!!
        28/11/17 22:04:
      גילה, העולם הפנימי שלך הוא עשיר . מהותך כרימון, יש בה יופי חוכמה עסיסיות. וסגולות של ריפוי בעצם כתיבתך. את יודעת ברגישות, עומק ודיוק רב, לקרב אותנו לעולמך. מוכשרת מרתקת ומרגשת. תמיד.
        28/11/17 19:24:
      kimchid.העלית נקודה מעניינת שמעוררת בי את התמונה של יין בכד החיים שהולך ואוזל תוך כדי מזיגתו. כשאנחנו יוצאים למסע החופש הפנימי אנחנו לא מעים מנקודה א לנקודה ב. אנחנו בתנועה למעלה למטה, מתקרבים מתרחקים, עולים ויורדים, מתפתלים ומסתובבים. וברקע הגבולות כמו דגל שחור על סוכת המציל. כשאנחנו מבינים שהחופש הוא פנימי ומושלך החוצה ושאנחנו לא תלויים בגבולות חיצוניים, כוח החופש מניף אותנו גבוה וקדימה וממלא אותנו שמחה ואושר.
        28/11/17 19:14:
      קנולר. יקירה, את מוסיפה ירוק לעלים. האצבעות שלי התחילו לכתוב בדרך אחרת, בשפה שיש בה מעט סיפור ומעט שיר.
        26/11/17 15:52:
      יש גבולות לחופש…אפילו לחופש המוחלט. לראייה- סמל החופש, הפרפר, חי במגבלות הזמן של חייו הקצרים מאוד, יחסית. לטעמי, השלמה עם המגבלות מעצימה את המיטב שנקבל מהחופש גם אם קצר הוא.
        26/11/17 14:02:
      כתיבה מדהימה. לא הצלחתי לככב אבל נתנו לי לעשות לייק. כותבת שירה בפרוזה סוגה מיוחדת במינה.
        26/11/17 13:13:
      רק "רגע". השלמה היא הזרעים שממלאים את קליפת החופש.
        26/11/17 13:12:
      באבא יאגה. לפעמים מעברים דורשים חשיבה, סיכונים, שאלות, וצורך להתעקש.
        26/11/17 08:15:
      השלמה היא הצעד הראשון
        25/11/17 22:17:
      אהבתי את המשפטים, אבל התקשיתי לחבר ביניהם, אשוב ואקרא
        25/11/17 08:07:
      מכבית- coach לכתיבה. מילים הם הניירות שעוטפים את המתנה כשהחבילה שלי עוברת.
      פרגמנט נאה ביותר, תודה.
        24/11/17 16:13:
      bonbonyetta. צלילי הלב שלך תמיד נוגעים בי. כמו זקנה אני מספרת את התמונות והילדה שבי מקשיבה למרות שהיא זוכרת עוד לפני שאמרתי מילה. המילים הן כמו השפה של הצבעים לצייר, כמו תווים למלחין. תודה יקרה.
        24/11/17 16:09:
      תכשיט. מהו משורר? מתוך או או סורן קירקארגד. "מהו משורר? אדם אומלל המצפין בליבו ייסורים, אך שפתיו בנויות כך שהבכי והאנחות העוברים דרכן נשמעים כמוזיקה ערבה".
        24/11/17 16:07:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. אני תמיד מרגישה מאושרת כשאתה בא באקראי עם אור וחמימות רכה, כי אתה מיטיב לראות מעבר לעולם שאני כותבת עליו, מעבר לקווי המתאר החיצוניים של המילים. אתה מראה לי את עצמי במה שאתה רואה ועוטף את הטקסטים שלי בפרשנות שלא נראית כפי שדמיינתי. כך שתוך המשפטים נראה אחרת מכפי שהיו בזמן שנכתבו. (לאה גולדברג: "וגופך לי מבט וחלון וראי"). אתה יודע, יש קוראים שמבקשים שאקח להם את היד ואזיז למענם ערפילי אי בהירות או גושי סלע שמכסים פיסת אדמה. ואילו אתה מפשיל שרוולים ומזיז בידיים חשופות וחופר כדי לראות את מה שקבור. היגינס כתב: "אני מבקש אותם להחזיק שיר מול האור כשקופית או להטות אזנם כנגד כוורת השיר. אני אומר תשמטו עכבר אל תוך השיר ותראו אותו מתרוצץ בדרכו החוצה, או לכו בתוך חדר- השיר ומששו את הקירות כדי למצוא את המפסק לאור. אני רוצה שיעשו סקי מים על פני משטח השיר וינפנפו כנגד שמו של המשורר על החוף. אך כל מה שהם רוצים זה לקשור את השיר אל כסא ולטלטל מתוכו וידוי. הם מתחילים להכותו בזרנוק כדי להבין למה הוא מתכוון באמת". אני מוקסמת מהדמיון שלך, מהאומץ שלך לרקוד עם המילים, מליקוט המידע היסודי ומהיכולת שלך לעבור מהפשוט למתוחכם, לראות את האבולוציה ומסרים לא מילוליים, את הסיבה והמסובב, להדגיש ולייפות אותם, ולבסוף לקשור אותם בהוליסטיות שלמה ומאוזנת ולהגיש אמירה שאני מרגישה בה כמו בבית.ביכולתי לבחון את חיי בהתבוננות בתמונות שכבר ראיתי אבל מנקודות מבט שונות, וכך גם אתה. עם השנים למדתי איך לא להרגיש כבולה, איך להקשיב לקריאת המרחבים להיות בתנועה, ובהדרגה למדתי לעשות את ההפרדה - להיות במרחב החופשי שלי ולתפקד במקומות שלא נוח לי בהם. ההתנסויות והשתלשלות חיי ברובד הפיזי וברובד הרוחני הובילו אותי לייעודי בחיים. הרבה פעמים חשתי במגע יד על כתפי וכשנפניתי ראיתי את החופש מחייך אלי, אבל לא ידעתי היכן להתחיל וכיצד. המילים הן נתיב הגישה לכניסה למקום הזה. אומרים שנפגש בשמחות. בכל פעם שאני כותבת אתה מחבק אותי ומשאיר מאה קילו של שמחה. אוהבת אותך יותר משמשורר אוהב מילים.
        24/11/17 15:48:
      HagitFriedlander. הטבעת משפט נשגב חכם ומלומד. בעיניי הקושי הוא בפענוח האיזון בין לעוף ולהתקע בחוטי החשמל לבין לעוף בעולם אחר של סיפוק והגשמה עצמית.
        24/11/17 15:46:
      א ח א ב. המסע הזה הוא כרטיס לגן עדו.
        23/11/17 21:11:
      * אוי, שתהיי לי בריאה, איך שאת מוציאה החוצה את ההרגשה שלך בצורה בהחלט מוצלחת.
        23/11/17 20:35:
      את כותבת שירה....
      "פרידה" כך הייתי מנסח את הכותרת לרשומה המדהימה הזו המתארת בכישרון המיוחד שלך את הר-הגעש של רגשותיך החל מתחילת הבעבוע בעומק ההר ועד להתפרצות הלבה הרותחת החוצה ! פרידה מחבר קרוב/ אהוב (?) –זהו כמובן הפירוש הסובייקטיבי לחלוטין שלי . רמז לטעמי-..." כמו נקישות הנעליים שלך שהולכות ודועכות". קדם למשפט זה תיאור עמוק רועש רוגש צבעוני קודר ואפור אך גם צבעוני למדי של כחול וירוק המתאר את מערבולת הרגשות שנפשך חווה בעקבות הפרידה- נפש כאובה וגם פצועה כמו שאת כותבת "הבדלי הזמנים... בתוך הגוף נגרים כמו שרף מפצע של עץ" ולא סתם כתבת משפט שמפנה את הקורא לראות "פצע של עץ" ולהבין את המתחולל בנפשך ! אצלך גילה כל מילה וכל משפט מדוד ,מכוון ומתומצת ונועד ל"פגוע"- אצלך-כל משפט בול וכל מילה נוגעת! את לא כותב מילה אחת מיותרת ובוודאי לא משפט "מנותק "ו"על-יד"! הכול אצלך מזוקק לתיאור מדויק, מטלטל וחוויתי המצליח להעביר לקורא בדיוק מדהים את מה שרצית להעביר לו- עומק החוויות והשפעתם עליך ! זהו כישרון נדיר ומיוחד שניחת בו- כמו צייר שמצליח לצייר במדויק את מה שהוא רוצה להעביר למתבונן, ל"תפוס" את תשומת ליבו ולגרום לו להבין ולחוש בדיוק את מה שהצייר חש במצב מסוים ! מעטים ניחנו בכישרון מופלא כזה ! ואת מצליחה בגדול לשרטט בקווים מושלמים ,ללא קו מיותר אחד את מה שרצית ויותר מכך-מצליחה לתפוס ולהשפיע על חושיו של המתבונן/הקורא שלא ירצה להסיר את עיניו מהציור ויבהה בו עד אין קץ לא בגלל שהוא לא מבין את כוונת הצייר/המשורר אלא ההפך בדיוק! הוא מבין גם מבין אך מתפעם מכל קו בציור, מכל שירטוט בכל רחבי הבד והוא מסתכל ומתבונן ושואף לתוך תוכו את המאסטרפיס המופלא ! כאן את מתארת ,לאור הפרידה ה"מטלטלת" את המאבק בין הנפש, נפש האדם המורכב, בוודאי נפשך העמוקה, המיוחדת והרבגונית המכילה ולא מכילה, לבין המוח-ה"רציו"! הנפש גועשת, שוקעת "קרה שנשברתי מהכובד של המתכת" אבל את מנוסה בחוויות קשות וכואבות, כולל חוויות "פרידה" מחבר קרוב ואהוב ויודעת כי בסופו של תהליך אולי לא קצר ולא פשוט,( אין "תרופות פלא" כמו כוס קפה ופרוסת עוגת גבינה ו/או צלילה למעמקי "סידורי תפילה " ,לא שאני מזלזל חלילה!) -הרציו בסופו של תהליך נפשי סוער וגועש (מדמיין ים סוער עם גלים ענקיים שוצפים ומאיימים להטביע) יגבר והים/הנפש תשקוט! אלכסנדר גרהם בל, (ממציא הטלפון) אמר כי "כשנסגרת דלת אחת, נפתחת אחרת אבל לעיתים קרובות, אנו ממשיכים להביט בצער כל-כך בדלת הסגורה, עד שאיננו רואים את זו שנפתחת בפנינו !" וה"מאמינים" משתדלים לנחם בעת מצוקה-" כשדלת אחת נסגרת, אלוהים פותח דלתות אחרות"! על רקע זה אני קורא את המשפט המסכם שלך מהחוויה המטלטלת שחווית בנשפך וגופך- ומבין שאת מבינה- בערוב היום הרציו "זורח" וגובר על הנפש ואת יודעת להיאחז בעתיד "אני כבר גיליתי שההשלמה היא הדלת למפתח המגבלה עד שאיני נדרשת לבכי ." דלת אחת נסגרה בחבטה אדירה ופוגעת אבל את כן יודעת שיש עוד דלתות שיפתחו, ובתהליך איטי אך "אל חזור", את מסיטה את מבטך ונפשך מהדלת שנטרקה וכן יודעת להתבונן בתקווה ובציפייה לפתיחת דלתות אחרות שעם פתיחתך יזרח אור חזק ומסנוור בטוב שיעלים את צללי האפלה שהטילה הדלת שנסגרה! כרגיל גילה, כתיבה סוחפת, מטלטלת ונוגעת בכישרון נדיר, מצטרפת להרבה תמונות מדהימות ביופיין שתלויות במוזיאון הפרטי המרתק שלך ! מצפה לתמונה הבאה שבוודאי תהיה לא פחות מרשימה ומדהימה מהתמונות האחרות המוצגות במוזיאון המיוחד שלך ! סוף שבוע נעים רגוע ונפלא ,לגוף ולנפש !
        23/11/17 14:39:
      לפעמים גם ההכרה בנקודות התורפה שלנו גם אינה נותנת לחופש שלנו כנפיים...הכתיבה שלך גילה משובחת כתמיד...♥
        23/11/17 07:59:
      מסע האדם לקראת הפיוס העצמי :)
        22/11/17 20:24:
      אסנת אלון (אינציגר).תודה. המשב שלך עושה לי כנפיים.
        22/11/17 20:22:
      ברוךהלוי-סגל. איש יקר. טעמי הכתיבה שלי מחוספסים, קשוחים חזקים וביתיים עם משב עדין רענן וטרי. הם מבטאים את המרכיבים שלי, ואת הטעם המתוק חמצמץ נוטף מיץ ישן-חדש. וכל טעם מוצא את מקומו והטעמים מאוזנים ומשלימים זה את זה ברובד אהבה, ומנגישים לי מרחב התבטאות בגובה העיניים והלב.
        22/11/17 20:15:
      esty.d. את מכפילה ומשלשת את עצמת הזיקוקים שמתפצחים לי בלב. תודה יקרה. שייספיר אמר: הבעיות לא נצחיות, תמיד יש פתרונות. הדבר היחיד שאינו נפתר הוא המוות. החיים קצרים ולכן לפני שתמות חייה.
        22/11/17 20:12:
      rossini. תודה. אתה בית של טעמים עסיסיים ומפתים שמגרים את החך. המנות שאתה מגיש לא צריכות מילים כי אתה מלווה אותן בבקבוק יין.
      כתיבה נהדרת
        22/11/17 19:23:

      גילה היקרה, הפוסט שכתבת מדם ליבך מזכיר לי את השיר
      שהושר והומחז "יאוש יושב על ספסל". זוכרת?
      יש לך כישרון כתיבה לעילא ולעילא.
      הבי לנו פוסט אופטימי שישמח גם את הכותב וגם את הקורא.

       

      המשך שבוע נפלא,

         ב ר ו ך

        22/11/17 17:28:

      הדלילות שבכנפיי מתמלאת בנוצות חדשות, כשאני קוראת את המילים שלך הנרקמות בדקיקות מעודנת, מרפרפת, מלטפת את עין הסערה.
      ואהבתי ממש את התגובה של ד. צמרת, עם כוס הקפה והעוגה הטעימה, שמחממים את הגוף והנפש ביום סגריר ומעניקים להם טעם של ריפוד מפנק. נבעה שם רכות פשוטה ומחבקת אל מול מה שרעד בך לרגע.
      אלוהי הדברים הקטנים.

       

        22/11/17 14:16:

      עם שפה דלה כשלי, לא נותר לי אלא לצטט את דוקטורלאה מילה במילה.נבוך

        22/11/17 12:52:
      דוקטורלאה.תודה יקרה. המילים מרוממות הנפש שלך, משגעות לי את הלב מאשר. מקדישה לך קטע מבריק של סורן קירקגארד, מתוך ״מחזור זרעים״. "במקום להחליף בכל פעם את הקרקע, מעדיף באותה קרקע לגוון את שיטות העיבוד ואת סוגי הזרעים. מה שמעלה מיד את עקרון ה׳צמצום׳, שרק הוא יכול להציל את עולמך: ככל שאתה מגביל עצמך, כך אתה מפתח תושייה. הרי אסיר הכלוא בבידוד לכל חייו, מפתח תושייה ברמות כאלו, שעכביש יכול לגרום לו להנאה מרובה. היזכר בימיך כתלמיד בבית ספר, בגיל שאיש עדיין לא הפעיל שיקולים אסתטיים בבחירת מוריך, ומסיבה זו היו כולם משעממים להחריד, ואיזו יצירתיות גילית ! איך נהנית ללכוד זבוב, ואז לכלוא אותו תחת קליפת אגוז, ולהתענג שעה ארוכה על האופן בו הוא מתרוצץ עם הקליפה על גבו ! ואיך נהנית לקדוח חור בשולחן, ואז לכלוא בו את הזבוב, ולעקוב אחריו מבעד לפיסת נייר ! וכמה מרתק להקשיב לטפטוף הגשם מהגג ! בנסיבות אלו אדם מפתח יסודיות וכושר התבוננות עד שהרחש הקל ביותר והתנועה הזעירה ביותר אינם חומקים מתשומת לבו ! וכך מתגלה לפנינו העיקרון – לא להתפזר, אלא להתמקד.״
        22/11/17 12:42:
      יורם גרוסר. תמיד כשאתה בא אני פורשת כנף וממריאה. כי באמצעות אהבת הזולת אתה מצליח לפורר את הסיפורים הקשים מספריית הכלא הפנימי. הדברים שלך מלמדים אותי שהבעיה מתחילה כשמפנים עורף לאותנטיות, למהות הפנימית, ומוותרים על החופש ועל הנשמה שלנו, ושההערכה העצמית, הכבוד העצמי וקבלת העצמי ממקמים אותנו גבוה בסולם כוחות החיים. פעם חשבתי שאתה סמל של דת ואמונה. היום אני חושבת שאתה רקמה של תפילה ואהבה.
        22/11/17 12:36:
      ד. צמרת. אתה פרח נדיר ממגדיר הצמחים ואני שמחה שהניחוח המתוק שלך נותר בדף שלי. אתה צודק לא צריך להמציא את הגלגל, אפשר למצוא את קו המשווה בדברים הקטנים. יונה וולך כתבה - החיים שיש לך: "החיים שיש לך הם החיים שחיית הבט אחורה בהבנה מצא את נקודת הבראשית הבריאה ברא את עצמך זה העולם הטוב ביותר היחיד שתוכל לברוא כל זה מצוי בתוכך גלה אותו התחל מהתחלה הבט על חייך כעל שיעור רע על מה שהיה כעל עונש הרחקה עמידה בפינה נוקאאוט בסיבוב הראשון תקן כאחד שהבריא כאחד שחלה".
        22/11/17 12:32:
      debie30. תודה על מילות הלב. אני שמחה שזרם החיים הפגיש בינינו. כפי שכתבת הסליחה היא המרכיב המשמעותי בתהליך שסופו השלמה בדעה צלולה עם נקודות התורפה שלנו, ומציאת האומץ לקבל את עצמנו עם כל מה שהיה הווה ויהיה.
        22/11/17 12:21:
      לא אעיר על הרעיונות הכמוסים בקטע זה, הפרשנות - אולי כללית ואולי דווקא אישית. אני אתייחס רק לרמת הביטוי העברית של הקטע, שהיא מהנה ומלמדת את הקורא להבין נושאים שאינם כתובים בישירות . אני סבורה שהקטע הוא בעל רמת ביטוי נהדרת, וראוי ללמוד ממנו.
        22/11/17 09:03:
      רצונות, תקווה, חלומות, שאיפה, נחישות, התמדה, יזמות, בנייה, יצירתיות, אהבה, וכדומיהן, יכולים להתקיים בעוצמה אך ורק ממקום משוחרר :- מ - דיכוי, עלבון, בושה, אשמה, בדידות בכל מישוריה, עצבות, כמיהה לא מסופקת, אזלת יד, תקיעות, רדייה, הכפשה, חוסר פירגון והערכה סביבתית, וכל הדברים שלוחצים אותנו נמוך במשקל 1000 טון. המקום המיוחד המופלא הזה שיכול להניף אותנו, מתחיל בהחלט בלקבל את עצמנו. ואלף טונות ינשרו מאתנו קילו אחרי קילו ובעוצמה מתגברת עד מפולת שתעמיד אותנו על פיסגה שאף דבר לא יוכל ליגע שם אפילו בנקבובית מיהלומי הנפש.
        22/11/17 07:57:

      במקרים כאלו חייבים לומר "בטל" כלומר חובה לצוות על מוחנו למחוק את הזכרונות הקשים בכדי להמשיך לתפקד.
      אין כמו עוגת גבינה עם שתי כוסות קפה ביום סגרירי שכזה בכדי לעזור למוחנו להתאושש.
      הנשים הדתיות קוראות כל היום ספר תהילים, אולי כדאי גם לנו להתמכר לקריאת תהילים. המוסלמים מגלגלים מחרוזות תפילה וממלמלים פסוקי קוראן. ההודים מרחפים בספירות העליונות בזכות המדיטציה. בסה"כ כולם מרוצים מההזדמנות לחיות בעולם המופלא שמסביבינו.
      מקדיש לך את הקטע הנפלא בביצועו של ארמסטרונג.

      ''

        22/11/17 07:47:
      גילה, ציירת תחושות ורגשות בצבעים ובתיאורים עשירים. השלמה וקבלת העצמי כפי שהוא - תהליך לא קל ולא פשוט. צריך לחפור לעומק ולגלות את הרבדים והמרכיבים והאירועים שהוטבעו בנשמה, לסלוח על כל המחדלים והטעיות והפגמים. ואז הכוכבים מנצנצים והשמש זורחת
        21/11/17 17:31:
      החופש הפנימי מורכב מההכרה בנקודות התורפה שלנו ומקבלת עצמנו כפי שאנחנו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין