כאשר זוג מחליט להתגרש, מלבד התביעה לגירושין שתוגש לבית הדין הדתי, יהיה על בני הזוג להסדיר מגוון נושאים מורכבים וקשים – הן מבחינה משפטית והן מבחינה רגשית. אחד הנושאים, הוא נושא המשמורת והסדרי הראייה. לכן, לאור חשיבות הנושא, חיברנו את המאמר שלהלן, שבו נדון בדין הנוגע למשמורת ילדים. בין היתר, נדון בסוגי משמורות ילדים, לרבות – משמורת משותפת ומשמורת בלעדית וכן נסביר מהם הסדרי ראייה, מהן הערכאות שדנות בתחום זה ונתייחס לחזקת הגיל הרך. כל זאת לנוחיותכם/ן, גולשים וגולשות יקרים/ות: משמורת ילדים
כאשר בני זוג מתגרשים, הרי שאז, באופן טבעי, הם גם עוברים להתגורר בנפרד, תחת שתי קורות גג נפרדות. אחד הקשיים המתעוררים, הוא עצם ההחלטה – היכן הילד יתגורר וכיצד האחריות כלפי הילד תתחלק בין ההורים. ללמדנו, כי משמורת היא מושג אשר מטרתו להגדיר מיהו האחראי בכל עת על הילדים והטיפול השוטף בהם.
ככלל, משמורת מתחלקת לשני מונחים עיקריים: המונח הראשון הוא משמורת בלעדית. המונח השני הוא משמורת משותפת. כעת נפרט על כל אחת מהן, כדלקמן: משמורת משותפת – בשנים האחרונות, משמורת זו החלה להיות שכיחה יותר ויותר, בשל ההבנה כי לא רק האם מגדלת את הילדים כפי שהתפיסה הארכאית יותר סברה, אלא גם האב צריך לקחת חלק בגידול הילדים. אי לכך, במסגרת משמורת משותפת, האחריות על גידול הילד ומגוריו, מוטלת על שני בני הזוג באופן שווה. זאת ועוד: המשמעות של משמורת משותפת, היא כי לילד יש שני בתים עם חדר שינה וכן שהילד מחלק את זמנו באופן שווה בין ההורים. נוסיף כי למשמורת משותפת יש יתרון עצום, שהוא המשך קשר רציף עם שני ההורים כפי שהילד התרגל. עם זאת, מצב כזה עשוי לגרום לילד לחוש בלבול וקושי, בשל העובדה שהוא מתנייד בין שני בתים. משמורת בלעדית – משמורת בלעדית, כשמה כן היא – משמורת המוענקת באופן בלעדי לאחד מההורים. כלומר, הדאגה ללינה ומגורי הקטין מוטלת רק על צד אחד. כאמור, ההורה שעליו מוטלת האחריות הזו, נקרא "משמורן". סוג זה של משמורת הוא הנפוץ ביותר ויתרונו בשמירה על יציבות בחיי הילד, כלומר, בית אחד. נדגיש כי ההורה הלא משמורן, ייהנה מהסדרי ראיה. כלומר, זמנים קבועים שבהם הוא מגדל את ילדיו ומטפל בהם. כפועל יוצא, הסדרי ראיה מקובלים הם פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני, אך כל מקרה נבחן לגופו. קביעת המשמורת
ככלל, משמורת ילדים נפסקת על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אלא אם הוגשה תביעת גירושין מוקדמת לבית הדין הרבני, אשר כוללת וכורכת עמה תביעת משמורת ילדים. לרוב, הטלת המשמורת על אחד ההורים תוטל בהתאם לעיקרון על, המכונה עיקרון טובת הילד. לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לשיקול הדעת, כיצד להטיל את המשמורת, בהתאם לנסיבות שמוצגות. כמו כן, בעת הטלת המשמורת, בית המשפט צריך לקחת בחשבון את חזקת הגיל הרך ועל כך נסביר בחלק הבא. חזקת הגיל הרך
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב–1962, קובע את חזקת הגיל הרך. חזקה זו גורסת כי במקרה של גירושין, ילדים מתחת לגיל 6, יועברו לחזקת האם. חזקת הגיל הרך מבוססת על הנחה סוציולוגית ופסיכולוגית, שלפיה ילדים עד גיל 6, קשורים רגשית יותר לאם. החזקה הזו באה לידי ביטוי בדין הישראלי. עם זאת, נעיר כי לא בכל מקרה יועברו הילדים לחזקת האם, גם בהתקיימה של חזקת הגיל הרך, מאחר וחזקה, כשמה כן היא, ניתנת לסתירה. בהתקיים מקרים שבהם מוכח שהאם אינה מסוגלת לטפל בילדיה, הם לא יועברו לחזקתה. תביעה ליישוב סכסוך
לקראת סיום המאמר, חשוב לנו לציין, כי כיום חל תיקון חוקי בתחום דיני המשפחה. התיקון הזה בא לידי ביטוי בחקיקת חוק להסדרת התדיינות במשפחה, התשע"ו–2014, המורה כי לפני כל הליך משפטי בתחום דיני המשפחה, בבית המשפט לענייני משפחה, יש לפנות ליחידת סיוע בבקשה ליישוב סכסוך. רק לאחר 45 ימים, ניתן להגיש תביעה משפטית. נוסיף כי יחידת סיוע יכולה לסייע לצדדים בגישור, שלעיתים גם יכול להוליד הסכם. סיכום
נושא הגירושין ככלל וקביעת המשמורת והסדרי ראייה בפרט, הינם קריטיים במיוחד כלפי הילדים. לא רק שהם קריטיים – הם גם מורכבים מאוד עבור כל הצדדים. לכן, במקרים אלו מומלץ להתייעץ עם עורך דין מומחה לענייני משפחה ולבחון את האופציות הטובות ביותר. |