כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    שביל עמק המעיינות - מנחמיה לנווה אור

    23 תגובות   יום חמישי, 23/11/17, 19:30

    03-11-2017


    שביל עמק המעיינות - מנחמיה לנווה אור.

    16 קילומטרים רגועים.

    מזג אויר צח.

    6 וחצי שעות.


    בתוך בקעה קטנה ונסתרת מעיניי הנוסעים על כביש 90 בעמק הירדן, למרגלות מדרונותיו התלולים של השבר הסורי אפריקאי,  שוכנת המושבה מנחמיה. מושבה ישנה ותיקה מימי "אנו באנו". נוסדה ב-1901 ונבנתה בסגנון הטמפלרי. המושבה נותר קטנה ואינטימית עד ימינו. זו הפעם הראשונה בחיי שהגעתי למנחמיה. תמיד יש פעם ראשונה.

    בהתחלה נקראה המושבה, "מלחמיה". לאחר שהבריטים הגיעו שונה שמה ל"מנחמיה" על שמו של מנחם, אבי הנציב הראשון הרברט סמואל.


    הרוקח הראשון של מלחמיה היה ישעיהו שטרן. אבא של סבתה של מיכל היא אשתו של בני הצועד אתנו בשביל.  הוא הגיע למלחמיה ב 1906 ופתח את בית הרוקח באוהל. החליף אותו דוקטור מקס גיליות רופא המושבה והגליל התחתון שהקים בה מרפאה ובית מרקחת ששרתו את תושבי הגליל. בית הרופא, הפך למוזיאון המשמר את תולדות המקום ואת התפתחות שרותי הרפואה בגליל.

    שרה צ'יזיק מנופלי תל חי, יצאה ממנחמיה.

    חנינו ליד המקווה. עובר אורח יעץ לנו , לשים אם הרכב רחוק מהקוצים, כדי שאם תהיה שריפה הרכב לא ייפגע. חכמת החקלאים ואנשי השטח.

    ''

    התחלנו ללכת צפונה לאורך גדר המושבה. חלפנו על פני חצרות אחוריות, צימרים להשכרה, גני ירק ומטעים. יצאנו מהמושבה לכיוון מזרח והגענו לגדת הירדן עטורת הקנים. בצדו השני של הנחל ראינו מטעי תמרים וכרמי זיתים. פנינו דרומה.

    עדר כבשים חסם את הדרך. כלבי רועים ענקיים שמרו על העדר והתבוננו בנו בעיניים מאיימות. הרועה המזוקן חבש כיפה רחבה וחייך אלינו. הוא החזיק את הכלבים ונתן לנו לעבור בבטחה. בנו הצעיר הביט בנו בסקרנות ממרומי אוכף  על סוס אביר. המשכנו ללכת וכעבור כמה דקות הגענו להפסקת הבוקר.

     

    ''


    תחת אקליפטוס ענק על סלעי ישיבה ענקיים, על שפת הירדן הזורם לאיטו, לעסנו כריכים, זיתים וקינחנו בקפה רותח.

    שמונה גברים, ילדים בני חמישים פלוס בטיול יום שישי. ככה זה כבר לא מעט שנים.

    המשכנו בשביל שחצה מתחת לכביש 90 לכיוון מזרח. הגענו לתעלת בטון רחבה, היא "תעלת גובה אפס". התעלה חסרת שיפוע, מחברת בין נהר הירמוך לנהר הירדן ומובילה את המים משני הנהרות  לסכר נהריים.

    ''

    בנהריים, (שני נהרות) נחנכה ב1932 תחנת כוח הידרו אלקטרית, שסיפקה חשמל לארץ ישראל ולירדן. פנחס רוטנברג "הזקן מנהריים" יזם את המפעל המרשים שכלל תחנת כוח, מערכת של סכרים ותעלות שבנייתם והפעלתם סיפקה עבודה לרבים מתושבי הסביבה. סמוך לתחנה הוקם יישוב קטן לעובדי התחנה – "תל אור".


    סבי וסבתי, שרה ויעקב עולמי ז"ל, גרו בתל אור מ1932 ועד ל- 1948.

    לדבריהם – שש עשרה השנים הטובות בחייהם. בתקופה זו נולדו ילדיהם, דודי רן ואימי רות. יעקב היה האגרונום של תחנת הכוח ואחראי על אלפי דונמים של אדמות חקלאיות בסביבתה.   

    חלק מהמימון לבניית התחנה הגיע מהברון רוטשילד. כשרוטנברג פנה אליו בבקשה למימון, אמר לו רוטשילד. "יש בבעלותי,  ארבע תחנות כוח הידרו אלקטריות. כולן מפסידות כסף. למה אתה רוצה לייצר חשמל בטכנולוגיה גרעונית? "

     רוטנברג השיב כי מה שמעניין אותו הוא קבלת הזיכיון על ייצור חשמל בארץ ישראל ועל מי הירדן והכנרת ועל אלפי הדונמים של אדמה בין הירמוך לירדן.

     

    ''

    נהרים -1938 תצלום אויר  מתוך אלבום שוקן - אתר הארץ. 


    ב1948 קבלו תושבי המקום הוראה לנטוש ולפנות את התחנה על פי הסכם בין המלך עבדאללה לגולדה מאיר. ילדי היישוב פונו במסע לילי רגלי, לאשדות יעקב הסמוכה. המבוגרים בעלי תעודות זהות ירדניות נשארו ונפלו בשבי הצבא הירדני, ביניהם יעקב ושרה עולמי. סבתי שוחררה לאחר חודש וסבי לאחר 11 חודשים בשבי.

    זה היה סופה של תחנת הכוח. שרידיה, הסכר, מערכת התעלות וכמה מבנים, נותרו לעדות עד היום.

    השביל פנה מערבה אל כביש המערכת והקיף ממערב את "אי השלום". אי מלאכותי המשתרע על כאלף דונם. האי כלוא בין הירדן והירמוך לתעלה  שהשיבה את המים שהפעילו את הטורבינות , בחזרה לירדן.

    חלפנו על פני מפגש הנחלים ירמוך ירדן והמשכנו לאורך גדר המערכת. 

    בהסכם השלום  עם ירדן, נקבע ש"האי" בנהריים יועבר לריבונות ירדן. אנשי קיבוץ אשדות יעקב ממשיכים לעבד את אדמת האי.

    ניתן לבקר באתר "אי השלום".  ב1997 ירה חייל ירדני למוות בשבע תלמידות מבית הספר אמי"ת בבית שמש, שטיילו במקום.

    ''

     

    לאחר קצת יותר מקילומטר,  עלינו לדרך עפר והמשכנו דרומה, צעדנו דרך מטעים ודרך חלקות מעובדות עד לתחנת הרכבת הישנה של גשר. זו התחנה השישית מבין תחנות "רכבת העמק".

    בשנת 1901 החלה בניית המסילה החיג'אזית מדמשק ועד למדינה. השלוחה של המסילה, מהעיר דרעא בדרום סוריה לחיפה, נקראה – "רכבת העמק" . המסילה פעלה מ1908 ועד ל1948. הרכבת המשיכה לפעול בזמן המנדט הבריטי ותרמה מאד לפיתוח ההתיישבות בעמק יזרעאל ובעמק הירדן. נסיעה מחיפה לדרעא נמשכה 12 שעות. 

    תחנת הרכבת גשר נושאת בתואר התחנה הנמוכה בעולם. לידה נבנתה ה"קרנטינה" תחנת הסגר לבעלי חיים שיובאו ממזרח לירדן.

    ''

    קיבוץ בשם "גשר" הוקם בחאן הממלוכי הסמוך לתחנה. במלחמת העצמאות הותקף הקיבוץ על ידי חיל המשלוח העיראקי של קאוקג'י.

    אחרי המלחמה עבר הקיבוץ לגבעה הסמוכה. במתחם התחנה יש מרכז מבקרים הממחיש את תולדות היישוב, הקרבות שהתחוללו בו  ואת מורשת ההתיישבות וההגנה על גשר.

    המשכנו מהתחנה בשביל עד ל"משטרת גשר".  מצודת "טיגארט" שנבנתה על ידי הבריטים בעקבות ה"מרד הערבי הגדול" . המצודה נבנתה כדי להגן על גשרי הירדן – רכבת וכביש ועל תחנת הכוח שספקה חשמל לירדן ולישראל.

    ''

    בצל חומות המשטרה עצרנו להפסקה. חומות המבנה העצום התנשאו מעלינו.

    ב 27 באפריל, 1948 נטשו הבריטים את התחנה. מגיני קיבוץ גשר הקדימו להשתלט על המבנה לפני הירדנים וחיל המשלוח העיראקי. לזכרם של המגינים ולוחמי הגח"ל (גיוס חוץ לארץ), הוקם פסל מתכת ונקבעו בקירות חלונות הצצה, לכתובות, שהותירו הלוחמים. "גחלי"ץ" היה כינוי לעג אותו ה"צברים" הדביקו ללוחמים שהגיעו מחו"ל לסייע במלחמת העצמאות.

    אספנו את עצמנו מהפסקת האוכל ומהנמנום הנעים והתקדמנו דרומה, לאורך בריכת דגים גדולה. בני, דורון ויובל התעכבו. נוצר נתק בטיול. עצרנו וחיכינו להם. "מה התעכבתם"? שאלתי.

    וימלאו פיהם מים.

    המשכנו עד לגשר שמעל נחל תבור. הגשר המרשים והיפה נבנה מאבני גיר, על ידי מהנדסים גרמנים ופועלים וחיילים טורקיים. על הגשר המתנוסס עד היום, שרידי פסי הרכבת.

    השביל ירד מתחת לגשר. סמוך אליו מצאנו בוסתן ובו פינת ישיבה מוצלת עם ספסלים ונוף של שדות בצבעי קיץ והרי גלעד הנשקפים ביום בהיר וצח.

    ''

    ההפסקה הקודמת הייתה לפני חצי שעה. 

    ברם  טיפוסים מפוקפקים כמונו לא יפספסו כזו פינה. קפה רותח, תה ירוק וחברים שצועדים בשביל. מה כבר הבנאדם צריך ?

    אז מה אם הוויסקי נגמר בהפסקה הקודמת?

    לפתע יצא המרצע מהשק. התבררה סיבת העיכוב של הפוחזים, שעצרו ומלאו את כיסיהם בתמרים חסרי חרצנים מתוקים וטעימים להפליא.

    ''
     

    אחרי כל השפע והטוב שנחתו עלינו, המשכנו ללכת דרומה עד לסיום, ליד שילדת הקטפת (מכונה לקטיף כותנה)  בשער קיבוץ נווה אור .

    שבת שלום :)

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/17 08:55:
      חבל ארץ נהדר הבאת לנו כאן...תודה אחאב!
        27/11/17 19:47:

      נהדר

      טוב שיש המטיילים בשבילי הארץ הזאת

      ומדווחים לנו בתמונות ובמילים :)

       

      דוד של אמי, אח סבתי היה מראשוני חברת-חשמל והתגורר בנהריים.

       

      טיגארט- משטרת עכו גם שוכנת במבנה דומה שבנו הבריטים בזמן המנדט

       

      המשך להלך בשבילים .

        27/11/17 13:48:
      נראה שביל שווה
        25/11/17 21:53:
      אשרך שטיילת ואשרינו שקראנו
        25/11/17 18:17:

      הספורים מעניינים ומסופרים בטוב טעם.

      הנופים מחזירים אותי עשרות שנים אחורה

      לתקופת  מלחמת ההתשה לאורך הגבול והסיורים לאורך הירדן

        25/11/17 11:33:
      שבתי והצמדתי כוכב אהבה שבת נהדרת אחאב חברי (-:
        24/11/17 19:14:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      תודה על השיתוף נהניתי לקרוא  על הטיול שלכם  - של הילדים בני החמישים פלוס (-:

      ולצפות בצילומים משם

      היה גם מעניין לקרוא את הסיפורים הקשורים לטיול

      * כוכב אהבה ושבת נהדרת

      תודה על הסיפור והמידע, שבת שלום
        24/11/17 15:57:
      יפה הטיול ויפים הסיפורים המשולבים בו.
        24/11/17 15:18:
      ילדים בני חמישים פלוס :) שבת מבורכת
        24/11/17 11:04:
      תיקון - בן זוגי הזכיר לי כי לפני שנים טיילנו במקום, אבל לא בקרנו בכל המקומות שציינת, רק בחלקם. היינו בטיול זה עם חלק מילדינו ונכדינו.
        24/11/17 09:14:

      יופי של טיול - צילומים מקסימים

        24/11/17 08:09:

      יישר כוח על התיאור הנפלא של הטיול.

       התצלומים הנהדרים ממחישים היטב- את המקומות  היפים והמיוחדים.

       בשורות טובות.


       בברכה

       אהובה.

        23/11/17 21:21:
      הלכתי איתך לטייל, כאשר אתה ומשפחתך טיילתם, נזכרתי בכל המקומות שציינת. לא , לא הייתי שם. אבל למדתי וקראתי אודותם מספר פעמים, ונותרו חיים בזכרוני. תודה על הטיול.
        23/11/17 21:06:
      אהבתי! ממש נחמד!!!
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:25:
      איזה כייף....
        23/11/17 20:17:
      מסלול נהדר ופוסט צבעוני
        23/11/17 19:52:

      פיסת היסטוריה הבאת לנו, אהבתי את השם מלחמיה שמעורר בי אסוציאציות של "מלח מים"
      מקדיש לטיילים את אחד השירים הידועים לצועדים לדורותם

      ''

      ארכיון

      פרופיל