הספן מברן

קארל השתרע על המזרן המתנפח בבריכת השחייה הפרטית שלו במיאמי, והפקיר את גופו בהנאה לחום השמש המשזפת. מאז שפרש לגמלאות מחברת הספנות הגדולה בארה"ב, הוא מבלה את מרבית זמנו בבריכה, או ביאכטה שלו, בשיט במימי מפרץ מקסיקו ובאיים הקריביים. סכומי הכסף שצבר עד הפרישה, והגימלה הנדיבה מהחברה, מאפשרים לו חיי נוחות ושלווה, ללא דאגות פרנסה.

בנותיו בגרו, נישאו ומגדלות את נכדיו. אשתו הצעירה ממנו בעשרים שנה, ממשיכה עדיין לעבוד, כמנהלת לשכה בחברת נדל"ן גדולה במיאמי, ומותירה לו פנאי למכביר. לעתים קרובות הוא מזמין חברים גימלאים לבלות בחווילתו, ולפעמים הוא מוזמן אליהם. בין חבריו יש גם ישראלים, כך שהוא מצליח לשמר את העברית שלמד בהיותו בארץ.

קארל נולד בשוויץ. סבו וסבתו - מנחם מנדל וגיטה שמואלביץ - היגרו מווילנה שבליטא, אל העיר ברן בשוויץ והתמקמו בה. השכנים החדשים כינו את סבו בשם "וילנר", וסבו החליט לאמץ את השם כשם משפחתו בסביבתם החדשה. בווילנה עסק הסב בסחר בפרוות, אך בעיר ברן הוא עבד כשכיר בבית מסחר לשעונים. עד מהרה רכש מיומנות רבה בתחום והצליח מאד, ופתח חנות שעונים משלו. בנו הרחיב את העסק, והפך לבעלים של  שלוש חנויות בערים ברן, לוזאן וז'נבה. קארל נולד "עם כפית כסף בפה", או שמא נאמר "עם שעון זהב על היד".

בבית הספר הצטיין קארל, בעיקר במתימטיקה ובהנדסה, ומקטנות פיתח נטייה לים. כיצד פיתח נטייה לים כאשר ברן, ושוויץ כולה, חסרות מוצא אל הים? כנראה שדווקא משהו רחוק, שנראה בלתי סביר ובלתי מושג, היה מושך ואקזוטי יותר מן הקרוב והמוכר.

כשסיים את בית הספר התיכון, התנדב קארל לשרת בצבא שוויץ. אחרי שלוש שנות שירות כקצין בצבא השוויצרי, נסע לגלאזגו בסקוטלנד, ולמד הנדסת ספינות – מבנה ומנועים.

הוא חזר לעיר ברן כמהנדס ימי, במאי 1967, ומיד לאחר מכן, הגיעו הידיעות מישראל על המתיחות וההמתנה, שקדמו למלחמת ששת הימים. בלי להסס לרגע, הודיע קארל להוריו ולאחיו, שהוא נוסע לישראל לעזור במאמץ המלחמתי המתקרב. הוא התקבל בזרועות פתוחות, גוייס לצבא, ומילא תפקידי מנהלה בחיל השריון. לאחר המלחמה, בשל ניסיונו כקצין בשוויץ, הציעו לו להצטרף לקורס קציני שריון. שניים מן הצוערים הסדירים שהכיר קארל בקורס קציני השריון - אמנון ואברהם - נעשו חבריו הקרובים, למרות שהיה מבוגר מהם במספר שנים. לאחר שירות של שלוש שנים נוספות בקבע בצה"ל, עזב קארל בחזרה לחו"ל.

בעודו שרוע על המזרן המתנפח בבריכה, צלצל הטלפון. קארל ניתב את המזרן אל שפת הבריכה והרים את השפופרת.

"הלו", אמר.

"שלום קארל, מדבר אמנון".

"היי, אמנון, מה שלומך?"

"תשמע קארל, אברהם ואני מגיעים לפלורידה לכנס בנושא התפלת מים, וחשבנו לקפוץ גם אליך".

"בשמחה", אמר קארל בעברית עם מבטא גרמני/אמריקני, "אתה יודע שאתם תמיד אורחים רצויים".

הקשר בין קארל לבין אמנון ואברהם התחדש אחרי שנים רבות. הוא עצמו נדד במשך השנים בין עבודות וארצות, וגם אמנון ואברהם לא נותרו במקום אחד. אמנון נעשה איש מחשבים ובילה רבות בשליחות התעשייה הצבאית בחו"ל, עד שעבר לחברת תה"ל. גם אברהם עבד כחוקר ביחידת המו"פ בחברת תה"ל, לאחר שסיים את לימודיו בטכניון כדוקטור בנושא פיתוח מקורות חלופיים למים.

כשמלאו עשרים שנה לסיום קורס קציני השריון בו השתתפו, יזמו אמנון ואברהם, שבמשך כל השנים שמרו על קשר חברות הדוק, מפגש בוגרים. אמנון השקיע מאמצים לגלות את כולם, והתברר לו שחלקם כבר אינם בין החיים. שני חברים נפלו במלחמת יום הכיפורים, אחד נהרג בתאונת דרכים ואחד נפטר מסרטן. הכי קשה היה לאתר את קארל. אמנון הפעיל את כל כישורי הבלשות שלו, והצליח לבסוף, בחיפוש במרשתת, לגלות את כתובתו של קארל במיאמי, ברשימת ההנהלה של חברת הספנות בה עבד. השמחה בשיחתם הראשונה היתה גדולה מאד, וקארל הסכים ברצון רב, להגיע למפגש המתוכנן. הוא אכן הגיע, ובאותה הזדמנות גם ביקר אצל אחיו ומשפחתו, שעלו ארצה מברן והתיישבו בחולון.

שנה לאחר פגישת המחזור בארץ, נסעו אמנון ואברהם, לטיול עם בנות זוגם בארה"ב. באופן טבעי, ביקרו גם אצל קארל במיאמי. קארל ארח את חבריו כיד המלך, ושלושת הזוגות הפליגו ביאכטה לטרינידד וטובאגו. קארל, חבוש כובע ספנים לבן, עמד ליד ההגה וניווט במיומנות את היאכטה. החופים, המוסיקה והאוכל באיים, היו לעילא ולעילא, ושלושת הזוגות בילו בנעימים.

"תודה, קארל, ידענו שאפשר לסמוך עליך", אמר אמנון.

"מתי אתם מגיעים?" שאל קארל.

"נראה לי שעוד כעשרה חודשים, בערך באמצע חודש יולי".

"מצוין", אמר קארל, "כי בחודש אוגוסט יש כבר סכנה מהוריקנים".

"יופי, אז סיכמנו. אני בטוח שגם הפעם תארגן לנו בילוי נפלא. אנחנו לא מפסיקים לדבר על הפעם הקודמת שהיינו אצלכם".

"אחרי חידוש היחסים בין ארה"ב לקובה, אולי הפעם נפליג להבאנה. זה יכול להיות טיול מקסים".

התכניות לביקור השתבשו. אשתו של קארל הגיעה יום אחד מוקדם מן העבודה והפתיעה אותו - תפסה אותו "על חם" עם מאהבת. בתביעת הגירושין, עורכי הדין שלה רוששו את קארל והוא נאלץ למכור את הווילה ואת היאכטה ולהחליף את מכונית היגואר המפוארת שלו במכונית "קיה" קוריאנית זולה.

אמנון ואברהם הגיעו לכנס בגפם. הם התאכסנו בבית מלון במיאמי, ובילו שבוע עם חברם הטוב קארל. הם אף הפליגו להבאנה כמתוכנן, והפעם, כל ההוצאות היו על חשבונם.

מי אמר שהקשר עם יהודי ארצות הברית הוא רק בגלל הכסף?