כותרות TheMarker >
    ';

    על חורבנם של בעלי החיים

    ארכיון

    עיוורון בוטה של אנשים, שלא הביטו בראי שנים רבות

    0 תגובות   יום שני, 27/11/17, 20:03

    עיוורון בוטה של אנשים, שלא הביטו בראי שנים רבות

     

    העיתון "יתד נאמן" כותב נגד הקריאה לרחמים כלפי בעלי החיים

    רק אתמול יעקב ליצמן לא הבין למה הרכבת בארץ הקודש לא מתנהלת כמו הרכבות במדינות בהן לא משתיקים את התנועה ל24 שעות בכל שבוע, והיום העיתון החרדי יתד נאמן הכתיר את הטבעונות במונח השלילי "דת", והביע מורת רוח מכך שטבעונים מפריעים לדרך החיים של אנשים שרוצים לחיות אחרת מהם.


    אז כן - אפשר לדפוק את הראש בקיר מהעיוורון הכל כך בוטה של אותם אנשים, שכנראה לא הביטו בראי כבר שנים רבות. ניתן לעשות זאת, אבל אפשר לחשוב רגע, שוב, על האופן בו השפה שלנו עלולה להיות מגוייסת לקפל בתוכה אידיאולוגיה, אפילו לפני שהיא מתיימרת לתאר מציאות.

     

    הרי קשה להאמין שחברי העיתון "יתד נאמן" באמת לא מבינים שמי שדתי פה בסיפור הזה זה בעיקר הם. השימוש של כותב הכתבה במילה "דת" מיועד להציג את הטבעונות כדבר שלילי, ולא כדת מתחרה, וניתן להבין זאת מכך שהכתבה שפורסמה על ידי העיתון לא מתייחסת לבעיה של מאבק דתי בארץ, ולא היתה נראית אותו הדבר לו האויב בכתבה היה סיינטולוגיה ולא טבעונות, למשל.

     
    גם קשה להאמין שעיוורון הכותב כה עמוק, עד שהוא באמת מתייחס לכפייה על אחרים כאל דבר רע בפני עצמו. שכן אם כך, אז מה עם הדרישה מחילונים לקיים מצוות יהודיות? מה עם השנאה העזה ליהדות הרפורמית, שאינה כופה על אחרים את כוונותיה? שתי אלו אינן יכולות להיות רלוונטיות לזרם דתי שלפתע מתנגד לכפייה.


    לא הפעולה עצמה היא הבעיה על פי אותה כתבה, אלא המפעילים. זה לא שדת היא הבעיה בעיניה של הכתבה, אלא שטבעונות הינה הבעיה כי גם היא מתנהגת כדת ("טבעונות", כלומר דרישה להגנה על בעלי החיים במשקים, אינה דת, אני מקווה שכל קוראי כבר התבגרו ומבינים זאת. זו קריאה פוליטית לשחרור בדיוק כמו מאבקים אחרים לשחרור אוכלוסיות מוחלשות) וזה לא שכפייה היא בעייתית בעיניי הכותב, אלא זו הכפייה הטבעונית שמתוארת כאסון לאנשים שעדיין דורשים פגיעה וגרימת סבל לבעלי חיים.


    המקרה הזה, קריקטורה מגוכחת של חוסר מודעות עצמית, אינו יחיד במינו. גם כאשר אנו דורשים הגנה על בני אדם, אך תומכים בשמחה באכזריות כלפי בעלי חיים מתוך מחשבה ש"זה לא אותו הדבר" ושלהם אסור מה שלנו מותר, אנחנו עושים מעשה דומה. גם כאשר אנו מתארים רצח כהרג מתוכנן של כל אחד, בתנאי שהינו אנושי, אנחנו למעשה מתעלמים מהפעולה עצמה ומעניקים משמעות למבצעיה ולתכלית שלה.


    הדת הגדולה - האמונה לפיה האדם נמצא במרכז הקיום, גוססת. מחליפה אותה דת אלימה הרבה יותר - האמונה לפיה המוצר או החפץ הם מרכז הקיום. ישנה דרך אחת להילחם בדתות האלימות והדכאניות הללו - לראות את האחר, כל אחר, כאינדיבידואל, ולקבל אותו ככזה גם אם אינו אנושי, אלא יצור אחר שמרגיש, חושב וחווה את המציאות בדרכו. אם איננו עושים זאת, אנחנו מעניקים חשיבות שאינה קיימת באמת לקבוצות בעלות כוח, ומונעים מאחרים לממש את הפוטנציאל שלהם בעולם.


    זהו בסיסה של האלימות.

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה