דבר אחר: גרתי בגימטריא תרי"ג (בשינוי אותיות), כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים.

בפרשה זו יעקב חוזר לארץ ישראל ומתכונן לקראת הפגישה עם עשו. אף על פי שעברו יותר מעשרים שנה, חושש יעקב מנקמתו של עשו, לאחר שרימה אותו וגנב את ברכתו.יעקב שולח מלאכים לאחיו, רש"י אומר-- מלאכים ממש.

יעקב מבצע כמה פעולות טקטיות: הוא חוצה את משפחתו ואנשיו לשני מחנות, מתפלל לבורא עולם שיציל אותו מעשו, ושולח עדרי צאן ובקר כמתנה לעשו.

הנתינה של יעקב היא מעבר לנוחיות ולטבע האדם. המתנות הן לא רק ביטוי להנמכת האגו אלא גם כלי נשק רוחני במלחמה נגד השליליות.

הנושא של דינה ונקמתם של שמעון ולוי באנשי שכם -- שנוי במחלוקת .

אנשי שכם היו בעלי זימה. בתחילה אמרו את בנותם ניקח לנו, אך הם רדפו אחרי נשים כדי לפתותם,. נשאלת השאלה : מה חשב יעקב על מעשה בניו?

אם נדקדק בפסוקים נראה שיעקב בדיעבד הסכים עם בניו על ההרג הגדול שעשו כנקמה על מעשה דינה, ולא זאת בלבד ,גם הקב"ה הסכים וחיזק אותם.

סיכום אירוע זה מהצד של משפחת יעקב מובא בפסוק: "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בית יעקב וכן לא יעשה". יעקב ידע שבניו מכינים להם איזשהי מלכודת להביא אותם חשבון, ולא העיר להם דבר, מרגע ששמע כי טימאו את דינה, כתוב : "והחריש יעקב עד בואם". כלומר חיכה שבניו יבואו כדי לקבל החלטות מה עושים, לאחר ששמעון ולוי הורגים את כל אנשי שכם, יעקב שומע ולא מגיב. בסיום הוא מעיר הערה אחת : "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ". יעקב חושש מתגובת אנשי הארץ.

בניו עונים: "הכזונה יעשה לאחותנו?" ובזה מסתיים הארוע.

הפרשה נותנת לנו את הכוח להיות צנוע, להנמיך את האגו, להפוך מצבים שליליים למצבים חיוביים ולהגיע בחוכמה לדרגה של "ישראל".

שבת מבורכת לכולם