כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    שניים אוחזין בשבת, זה אומר שלי וזה אומר שלי

    15 תגובות   יום שני, 4/12/17, 13:45

     

    ''


    שלמה כהן, ישראל היום, 27.11.2017

     

    "שניים אוחזין בטלית, זה אומר: "אני מצאתיה", וזה אומר: "אני מצאתיה"; זה אומר: "כולה שלי", וזה אומר: "כולה שלי" – זה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחציהּ, ויחלוקו. זה אומר: "כולה שלי:, וזה אומר: "חציהּ שלי" – האומר "כולה שלי", יישבע שאין לו בה פחות משלושה חלקים, והאומר "חציהּ שלי", יישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלושה חלקים, וזה נוטל רביע."
    המשנה הראשונה במסכת "בבא מציעא".


    שנת 1966, רמת-גן, גדות הירקון, תיכון "אוהל-שם", חילוני למהדרין, המורה לתלמוד, שיינפלד, איש קטן,  כיפה סרוגה, נחבא מאחורי שולחן גבוה הניצב על בימת עץ, מביא, בניגון הונגרי, אותו הכרתי היטב מהבית, משניות תלמוד לכיתת הצברים, השזופים יפי התואר, שטופי ההורמונים, הזחוחים, חסרי הדעת והבינה, שאינם רואים כל רלוונטיות בין הטלית החצויה לבין חייהם, ואינם מעלים בדעתם כי בעקבות אותו חטא קדמון של בן-גוריון, שלא הפריד דת ממדינה, חמישים שנה מאוחר יותר, אותם דוסים, במגבעותיהם עטורות הפרווה, במעיליהם השחורים, בגרביהם הלבנים, אותם מתי מעט ימלאו את כיכרות השבת ויכרסמו כרסום הולך ומאיים באורח חיינו החופשי, החילוני.
    מה שלא הבנתי אז, ואני יודעת היום, יותר מכל הביא איתו שיינפלד, חבוי בכנפות הז'קט המהוה שלבש, בכיפה הקטנה, הישנה, בחיתוך הדיבור הגלותי, ריחו של עולם שאבד, עולם שלא רצינו להכיר – הווית היהוּדי, אוד מוצל מ"שָם", מ"השואה". *

     
    ובשבוע שעבר נזכרתי באותו איש יקר, שיינפלד הקטן, באותה טלית אומללה, באותו "שור נגח" שהצית את דמיוני, ובכל אותם "מאי נפקא מינה" ו"איפכא מסתברא", "במאי עסקינן?" ו"אמר מר" ו"רישא מציעתא סיפא", ביטויים שהקסימו אותי בזרותם, דווקא בניחוחות העולם האחר שהביאו איתם. וההיגיון, ההיגיון של ההתפלפלות התלמודית משך את ליבי עד מאד.


    ומדוע נזכרתי בשיינפלד הקטן? מפני שבוקר אחד, בעודי זוחלת צפונה בנתיבי איילון הפקוקים, שמעתי את מי שהיה אז כבוד השר ליצמן, מסביר כי אין מה להסביר, האדמו"ר אמר לו להתפטר אז הוא התפטר. "פשוט מאד" כך אמר כבוד מי שהיה באותה שעה השר ליצמן, הרבי אמר – עושים, ואין שאלות". הערכתי מאד את הפשטות שבתשובתו של כבוד מי שהיה באותה שעה השר ליצמן. וחשבתי לעצמי שהשבת ניצלה וגם הרכבת ועמישראל התקוע בפקקים המקצרים את חייו כי מה הם חיי אישה התקועה בפקק שעות יקרות יומיום ?
    לעת ערב אני מגיעה לאדם וסימה. "שמעתם? ליצמן התפטר". הם צוחקים. "את מפגרת בהתפתחויות" אומר אדם, עכשיו ליצמן סגן שר עם סמכויות של שר, אבל בלי אחריות של שר. "באמת? מה זה משנה לשבת ולרכבת אם הוא סגן שר עם סמכויות של שר אבל בלי אחריות של שר או שר עם סמכויות של שר?" אדם מושך בכתפיו, ואז צץ לו אותו שיינפלד ואתו איזה **"מאי נפקא מינה" תמה.
    על מי ליצמן (ואולי גם כבוד האדמו"ר) עובד? על קהל בוחריו? על דגלם מתנוססות המילים – "יהדות התורה והשבת". האם ינוקו המאמינים הצדיקים מחטא ישיבה בממשלה חוטאת ומחטיאה את עמישראל, תינוקות שבויים, בכך שהיא נותנת יד לתיקון מסילות רכבת בשבת?
    לא סביר. ליצמן וודאי מעריך את בוחריו יותר מכך. ואולי בוחריו הצדיקים, גם עבורם זה "פשוט מאד" כי האדמו"ר אמר, וליצמן נהיה סגן שר, עם סמכויות של שר.
    אולי ליצמן מכוון לדעתם של החילונים, שכל ה"שקלא והטריא" הזה אינו מובן להם, נלעג בעיניהם ומעורר גיחוך וחוסר כבוד להתנהלות הפתלתלה של המפלגות החרדיות.
    ואולי ליצמן מכוון בכלל ל"ריבונו של עולם" שכנראה אוחז בראשו ואומר לעצמו "ריבונו של עולם, מה יש להם אלה? השתגעו לגמרי?" האם ליצמן סבור שניתן לאחז עיני הקב"ה, והיות והוא סגן שר עם סמכויות של שר ולא שר עם סמכויות של שר, לא ניתן להשית עליו אחריות לחילול שבת על ידי ממשלת הכופרים, המינים, הזאת? ואם הוא מאמין בכך מדוע בכלל להאמין במין קב"ה שכזה?
    אבל האמת היא שליצמן, כמו כל פוליטיקאי, מכוון לקהל בוחריו. זה הקהל הקדוש של כל פוליטיקאי. וכאן אני מגיעה לעיקר. המילים. המילים מאחזות העיניים, השקריות, תרבות ה"כאילו", כאילו אם אמרת כך – המציאות מתיישרת לפי המילים שלך. כאילו. אין דומה אחריותו של סגן שר עם סמכויות של שר, לשר עם סמכויות של שר. שיטת ההתפלפלות התלמודית, בצירוף תנועת האגודל בלעדיו לא ניתן להתפלפל ולהתפתל ולהסתלסל, נותנת הכשר למבנה לוגי ומוסרי רעוע וכושל.
    ובהכשר הרי החרדים מבינים היטב…

     
    אחיזת העיניים אינה שמורה למפלגות החרדיות. זו השיטה. של הפוליטיקאים, הפרסומאים, חברות הענק וגם אלו הקטנות יותר … משונה שכל אלה עסוקים כל כך בניסוח מילים מלבינות מציאות, שאיש ואישה וגם ילד וילדה, אינם מאמינים בהם.


    ושיינפלד הקטן יושב סמוך לכסאו של הקב"ה, את נפשו אינו יודע, בעל הבית השתגע?
    ומה שחשוב הוא שהשבת נצלה, ודרכה של הרכבת נסללה, ובא לציון גואל, ושלום על עם ישראל!!!

     

    © נוֹמִיקָן
    www.nomikan.com

     

    ''

    מתי גרינברג, תיאטרון האבסורד, תחריט אקווטינטה, לונדון, 1970

     

    ***

     

    * לָיְלָה אחד, ראשי היה מונח בחיקך, זרועותיך עטפו את גופי. לפתע התעטשתי בקול גדול. החיבוק התפרק לרסיסים.
    התעוררתָ. נזכרתָּ בהתעטשות אדירה אחרת. סיפרת על אֲדוֹן פינקלשטיין, שהייתה לו חנות ווילונות בבת-ים, ותמיד נשא שקיק טבק הרחה בכיסו. כשהיית פוגש אותו ברחוב היה נוטל קמצוץ מן הטבק, תוחב לאפו ומזורר התעטשות אדירה. "קח, קח, ילד" היה מציע, "זה מעיר את הנְשוּמֶה". אתה לא לקחת. לא רצית כל קשר עם "הנְשוּמֶה" בריח טבק של אבק האדם שהגיע מאירופה. לך הייתה רוח חופש פרועה, שזופה וצברית. "נְשוּמֶה" וודאי שלא הייתה לך.גם אני בחרתי להיות ישראלית שחומה על פני "הנְשוּמֶה" הערטילאית שריחפה במחוזות ילדותי, בריח שריפה ומוות. משבגרתי מאד, מצאתי כי יש בי לא מעט מאותה "נְשוּמֶה" יהודית עתיקה, שהוריש לי סבי ההונגרי אִיזִידוֹר, מלטפת בחמלה את ראשה של נשמתי הצעירה.
    מתוך הספר "ואהבה, מה עם אהבה?" נעמי ר. עזר / מתי גרינברג
    http://www.nomikan.com/?page_id=384

     

    ** מַאי נַפְקָא מִנַּהּ – מה מיוחד במה שנאמר? איזו תוצאה מעשית יש לקביעה זאת? מקור הצירוף הוא בארמית, ופירושו המילולי: מה יוצא ממנה? הביטוי מופיע בתלמוד בדרך כלל לאחר הלכה שהיינו יכולים לכאורה ללמוד אותה מתוך הלכה אחרת שקדמה לה. השאלה "למאי נפקא מינה?" משמעה: למה הביאו את ההלכה הזו? מה היא באה לחדש לנו שלא יכולנו ללמוד מההלכה הקודמת? (מתוך מילון השפה העברית https://www.safa-ivrit.org/milon/nafka.php)

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/17 10:18:

      אבל זו התשובה

      ''

        19/12/17 10:05:

      נעמי

      דברייך מעוררי מחשבה, דווקא בגלל שהם באים  מעושר של ידע

      (ולא משינאת חינם ,או דלות  הבנה)

      יש  בעיות שיכולות  להיות מנוהלות,כי אין להם פתרון שאיננו כוחני.

      בהתנגשות בין הפוליטיקה החילונית ,לפוליטיקה הדתית, אין טוב או רע.

      הפתרון של יהודה המכבי , שמותר להילחם בשבת ביוונים שמתקיפים

      של  החלטה בה  "הקש ששבר." .היו 800 יהודים שנשחטו בשבת על ידי היוונים

      נעטף בהסבר הכולל ,"שפיקוח נפש,דוחה שבת."

      יתכן שאחרי 2200 שנה ,ניתן לבצע שינוי נוסף ,מוסכם ומושכל.

      לדוגמא פעילות של חילוניים (שהנושא מרגיז אותם ) בשבת לתחזוקה מונעת הכרחית.

      לא יהיו כאן מנצחים,רק פשרות

      שמעון

      ''


       

        10/12/17 19:47:

      ערב טוב יקירה

      קראתי בעיון רב את שכתבת

      אני בכלל רוצה להדגיש נושא אחר אך קשור קשר הדוק בנושא העבודה על הרכבת

      לציין שאני חילונית גאה ועוד בילדותי ידעתי שיש ציווי ( מאת האלוהים )

      כזה הקשור לגוי של שבת

      בגלל כל נושא הרכבת עלה בזיכרוני הציווי ,   ניכנסתי לנט ואכן

      גיליתי שכל אותם חרדים  והרב ליצמן חוטאים גם חוטאים במסווה של שומרי מסורת

      א - איסור אמירה לנכרי 
      מצוות השבת שייכת ליהודים בלבד, שנאמר (שמות לא, יג):

      "כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם".

      ולא זו בלבד אלא שאמרו חכמים (סנהדרין נח, ב): "נכרי ששבת חייב מיתה".

      כלומר, אם בדה לעצמו דת וקבע לעצמו שבת, שבה יתבטל ממלאכה

      ולא יעסוק בישובו של עולם, חייב מיתה בידי שמים (יעויין רש"י שם ורמב"ם מלכים י, ט). 
      ואף שמותר לגוי לעשות מלאכה בשבת, אסרו חכמים ליהודי לבקש

      מגוי שיעשה עבורו מלאכה בשבת, ואפילו מלאכה שאסורה

      מדברי חכמים אסור לבקש מגוי לעשות. ולמדו חכמים סמך

      לזה ממה שנאמר (שמות יב, טז): "כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם",

      לא נאמר "לא תעשה" אלא "לֹא יֵעָשֶׂה", הרי שמן הראוי,

      ששום מלאכה לא תיעשה עבור ישראל בשבתות וימים טובים.

      וכפי שאמרו חכמים (שם במכילתא): "לא יֵעָשֶׂה -

      לא תעשה אתה ולא יעשה חברך ולא יעשה גוי מלאכתך".

       

      תודה ששיתפת אותנו יקירה

      * כוכב אהבה ושבוע ניפלא

       

        9/12/17 18:07:

      צטט: ~בועז22~ 2017-12-07 08:46:24

      הזכרת לי את סבי, צדוק שטיינברג ז"ל.

      בכפר שבמרומי הקרפטים, היה סבי ז"ל מתגורר.

      היה זה כפר גדול למדי אדשר התגוררו בו כ200

      משפחות יהודיות.

      בכפר לא היית יכול להיות אלא יהודי-חרדי, ורוב

      רובם של היהודים שם היו חסידים.

      מעטים היו, מתנגדים.

      סבי ז"ל, היה כזה.

      הוא התנגד בתוקף ל"מילה" של הרב. הוא לא ראה
      ברב, שליח של ריבונו..., ובהמשך מתברר גם שהוא

      לא כול-כך הכיר במנהיגותו של אותו רב..., כי אז

      התברר שאותו רב דאג למקורביו, יותר מכפי שדאג

      לחסידיו..., הרבה יותר..., ודי בחכימא לרמיזא. 

       

      ואתה הזכרת לי את סבי, יצחק איזידור רובינשטיין, שדווקא הקשיב לרב שאמר לו "אתה רוצה לעלות לארץ ישראל? אתה רוצה שבנותיך תהיינה זונות ציוניות?" אז סבי לא רצה שדודותי תהיינה "זונות ציוניות" ונשאר בכפר בהונגריה. הוא, אבי ודודותי שרדו את התופת, אשתו וילדיו היותר קטנים, ומרבית המשפחה בכלל - נספו. 
      ומה שמעניין הוא שדודותי אכן היו ציוניות גדולות, אבל זונות - לא!!!

        7/12/17 08:46:

      הזכרת לי את סבי, צדוק שטיינברג ז"ל.

      בכפר שבמרומי הקרפטים, היה סבי ז"ל מתגורר.

      היה זה כפר גדול למדי אדשר התגוררו בו כ200

      משפחות יהודיות.

      בכפר לא היית יכול להיות אלא יהודי-חרדי, ורוב

      רובם של היהודים שם היו חסידים.

      מעטים היו, מתנגדים.

      סבי ז"ל, היה כזה.

      הוא התנגד בתוקף ל"מילה" של הרב. הוא לא ראה
      ברב, שליח של ריבונו..., ובהמשך מתברר גם שהוא

      לא כול-כך הכיר במנהיגותו של אותו רב..., כי אז

      התברר שאותו רב דאג למקורביו, יותר מכפי שדאג

      לחסידיו..., הרבה יותר..., ודי בחכימא לרמיזא. 

        5/12/17 22:25:
      הזכרת לי את שיעורי התלמוד, דווקא היתה לנו מורה לתלמוד והיא למרבה הפלא היתה חילונית. למדנו את אותן מסכתות! תודה, נומיקו
        5/12/17 14:48:
      פעם היה בישראל מאמן כדורגל אדיר שקראו לו דוויד שוויצר (ז"ל) וכינו אותו "הכריש", הוא הדריך את ישראל באולימפיאדת מונטריאול 76'. בכל מקרה פעם הוא טען בגילוי לב שבכדורגל הישראלי "כולם עובדים על כולם". אותו הדבר בפוליטיקה. ככה זה גם נראה.
        5/12/17 11:04:
      אחיזת עיניים אינה יכולה לשנות מצב ואופי. אבל פעולות וחוקים יעשויים ליצור העדפה לאופי יהודי על פני הדמוקרטי. וזה בעייתי.
      תודה (כמו בכל פשרה, אפחד לא מרוצה. לטעמי הפשרה היא ממש על חשבון האנשים העובדים).
        5/12/17 01:05:
      תמיד מעניין לקרוא אצלך.
        4/12/17 17:34:
      נהניתי לקרוא. כמו תמיד את מביאה זווית אנושית מרתקת ומיוחדת. מקווה שיש לנו תקנה.
        4/12/17 17:19:

      צטט: דוקטורלאה 2017-12-04 15:08:47

      נתחיל מההתחלה: ארץ ישראל בזמן החדש נבנתה על ידי יהודים חילוניים שנטשו את חייהם ואמונתם הדתית בגולה ובאו לכאן "מולדת לבנות". תוכניתם היתה ליצור "יהודי חדש". זה היה צריך להיות תהליך איטי, יהודים בודדים עולים לארץ ומתחברים ליהודים היושבים בה. כל התכנית התקלקלה לגמרי. השואה הביאה יהודים ששרדו, אומללי החיים, הם לא היו מוכנים לחדש את אישיותם. אליהם נלוו יהודים מארצות ערב השונות, שאף הם הייו שונים מהחלוצים מחדשי היישוב. הקבוצה הקטנה של היהדות החרדית, שלא היתה בגולה, התנגדה להקמת מדינה, רצתה שהמצב לא ישתנה, ורק בבוא המשיח תקום כאן מדינה עברית. במשך השנים, נוספו עולים מכל מיני ארצות, והחיים הטובים של היהדות החרדית הקטנה, משכו לכאן יהודים חרדים, הם באו מכל ארצות הגולה, שם עבדו והתפרנסו, וכאן באו ללמוד ולהתפרנס ממענקי הממשלה היהודית. מספרם עולה מיום ליום,בגלל הילודה הרבה של כל משפחה. כיום הם הרוב בכיתות א' שנפתחו השנה. כאשר מספרם ימשיך לעלות, מצבם של החילוניים יהיה בכי רע, אם לא ימהרו להפריד בין דת ומדינה. זה המצב כיום, ואני מקווה כי ייעשה מעשה נבון, כדי שהבנים החילוניים לא ימצאו לעצמם בית בארצות אחרות...

      תודה על התגובה המפורטת,ובעיקר האיכפתית. לא יהיה אפשר להפריד דת ומדינה מפני שהחרדים, במסגרת דמוקרטית כמובן, לא יוותרו לעולם על הכוח הפוליטי שלהם. מה עוד שאלוהים לצידם.... 
        4/12/17 15:26:
      כתוב היטב.
        4/12/17 15:08:
      נתחיל מההתחלה: ארץ ישראל בזמן החדש נבנתה על ידי יהודים חילוניים שנטשו את חייהם ואמונתם הדתית בגולה ובאו לכאן "מולדת לבנות". תוכניתם היתה ליצור "יהודי חדש". זה היה צריך להיות תהליך איטי, יהודים בודדים עולים לארץ ומתחברים ליהודים היושבים בה. כל התכנית התקלקלה לגמרי. השואה הביאה יהודים ששרדו, אומללי החיים, הם לא היו מוכנים לחדש את אישיותם. אליהם נלוו יהודים מארצות ערב השונות, שאף הם הייו שונים מהחלוצים מחדשי היישוב. הקבוצה הקטנה של היהדות החרדית, שלא היתה בגולה, התנגדה להקמת מדינה, רצתה שהמצב לא ישתנה, ורק בבוא המשיח תקום כאן מדינה עברית. במשך השנים, נוספו עולים מכל מיני ארצות, והחיים הטובים של היהדות החרדית הקטנה, משכו לכאן יהודים חרדים, הם באו מכל ארצות הגולה, שם עבדו והתפרנסו, וכאן באו ללמוד ולהתפרנס ממענקי הממשלה היהודית. מספרם עולה מיום ליום,בגלל הילודה הרבה של כל משפחה. כיום הם הרוב בכיתות א' שנפתחו השנה. כאשר מספרם ימשיך לעלות, מצבם של החילוניים יהיה בכי רע, אם לא ימהרו להפריד בין דת ומדינה. זה המצב כיום, ואני מקווה כי ייעשה מעשה נבון, כדי שהבנים החילוניים לא ימצאו לעצמם בית בארצות אחרות...
        4/12/17 14:49:
      דת בשימוש השלטון- מתכון לאסון!!