כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    גול עצמי? - האם תוכנית המס של טראמפ תמאיס את הקפיטליזם בעיני תושבי ארה"ב

    1 תגובות   יום שלישי, 5/12/17, 17:33

    האם יישום האג'נדה הניאו-ליברלית הקיצונית מקרב את ארה"ב לרגע האמת?

    מן העיתונות"ארה"ב מתה הלילה. הרגנו אותה. התאבדות כלכלית למען החמדנים"קשה היה למצוא כלכלנים שמאמינים שתוכנית המס של טראמפ תגביר את הצמיחה; ברני סנדרס: "שוד מהגדולים בהיסטוריה"; שטיגליץ: "יגדיל את אי השוויון"

     

    תגובתי:

    אישור תוכנית המס החדשה של טראמפ, שבמרכזה הפחתות קבועות במס החברות מ-35% ל-20 בלבד, ובמיסוי חברות הארנק, המשמשות בעיקר את המאיון העליון, עבר ברוב דחוק (49:51) בסנט, והצית שוב ויכוח נוקב בין ימין לשמאל.

    התוכנית צפויה לשלוח גלי הלם למדינות רבות, כולל ישראל, שמתחרות על הפעילות העסקית ועל רווחיהן של החברות הגלובליות וחברות ההייטק, וליצור לחץ אמיתי או אינטרסנטי/אידיאולוגי להפחתות נוספות במס החברות בכל מדינה. 

    עלות הפטורים ממס, שעל פי התוכנית מעל 65% מהם יגיעו לכיסם של התאגידים הגדולים ובעליהם, צפויה להגדיל את הגירעון העצום במעל טריליון דולר על פני עשור, בעוד שתרומתה לצמיחה הכלכלית שרויה במחלוקת.

     

    האם יש להתפלא על כך שהתוכנית אושרה בנוהל בזק, בלי דיון רציני ושקוף, ושהיא מיטיבה בגדול ובאופן קבוע עם האלפיון העליון, מטיבה באופן גבולי, חלקי וזמני ( ל-4 שנים) עם מעמד הביניים, בעוד שהיא פוגעת באופן מיידי בשכבות החלשות ובכל מי שמרוויח מתחת ל- 75,000 דולר בשנה?

    האם יש להתפלא על כך שההיקף העצום הצ'ופרים לעשירים ולתאגידים הגדולים, כולל גם הטבות לבעלי ייקבים, חוות סוסים, מטוסים פרטיים ועוד סמלי סטטוס למיניהם?  

     

    האם יש להתפלא שמעתה יצטרכו סטודנטים לשלם מס גם על המילגות שהם מקבלים כדי איכשהו להיות מסוגלים לממן (חלקית) את שכר הלימוד באוניברסיטאות שהמריא בעשורים האחרונים לשמיים?

     

    איך קרה שהריבית על הלוואות הסטודנטים, הבועה הכי גדולה כיום בארה"ב (היקפה גבוה מסך האשראי של הציבור בכרטיסי אשראי), תהפוך לפי הרפורמה לריבית שאיננה מוכרת כהוצאה לניכוי, ובכך תכביד מאוד דווקא על הסטודנטים שאינם בני עשירים?

     

    ואיך זה שטראמפ עדיין מכנה את הרפורמה הזו "מתנה עבור העם האמריקאי" לחג המולד? ושחלק גדול מבסיס תומכיו, עדיין מאמין שזה אכן כך? 


    משמאל, יש המכנים את התוכנית כהתאבדות כלכלית של ארה"ב למען החמדנים. ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, טוען שתגדיל את אי השוויון ואת פרצות המס. הסנטור ברני סנדרס מכנה אותה "שוד מהגדולים בהיסטוריה", שיפגע במעמד הביניים ובחלשים. פרופ' רוברט רייץ' קורא לעצור את "חוק המס המתועב".

    מנגד, בימין חוגגים. ס' הנשיא פנס כינה את התוכנית "ניצחון היסטורי לעם האמריקאי, נס שטראמפ העניק למעמד הביניים ולמיליוני משפחות עובדים ". כלכלנים מהימין מציינים שתרומתה לצמיחה תהיה משמעותית וכי פירות הצמיחה צפויים לחלחל לכל שכבות האוכלוסייה. כן, הימין עדיין "מוכר" לעם את מודל 
    ה- Trickle down economics, לפיו פירות הצמיחה צפויים לחלחל למטה, מעשירים ביותר, לכיסו של כל אחד מאיתנו.

    האם הטייקונים נתונים בסכנת חיים? 

    לכאורה, מדובר בעוד ניצחון, אפילו בנוק-אאוט, של חברי המאיון העליון. מבחינתם טראמפ והרפובליקנים פרעו את חובם לתורמים העשירים, ובגדול.
    אבל לא לעולם חוסן. כדאי לשים לב לאזהרה של הייזם המיליארדר ניק הנאואר (בהרצאת TED מ-2014) לפיה אם יימשך אי השוויון ושלטון ההון (פלוטוקרטיה), חייהם והונם של ה-1% יהיו בסכנה מוחשית. הוא לא היחידי שמעלה את האפשרות הזו כסכנה מוחשית, ולא יעזרו למיליארדרים המקלטים הממוגנים שלהם והאיים הפרטיים שקנו, לעת צרה.


    העולם הפך למערכת אחת, אינטגרלית, שבין כל חלקיה מתקיימת תלות הדדית מוחלטת. החוקיות הזו לא תמשיך לאפשר שיטה כלכלית-חברתית שמנהלת כמשחק סכום אפס, בו הרווח של צד אחד הוא בהכרח על חשבונו של הצד האחר.

     

    הסכנות מאי שוויון שגדל ברורות היום יותר מתמיד. הוא פוגע בצריכה ובצמיחה, מערער יציבות משטרים וגורם סבל אנושי רב. הכלכלה, המבוססת על קשר אנושי ועל טבע האדם, חייבת להשתנות ולהתאים את עצמה לחוקי העולם הגלובלי והמקושר.


    מדוע פתרונות של כלכלנים "חברתיים" מתנפצים על חומת המציאות?

    לכאורה כלכלנים "חברתיים" כמו רייץ', שטיגליץ, ואף כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, מציעים מתכון ברור להצלת הקפיטליזם ולהקטנת אי השוויון: ריסון השימוש המוגזם בניאו-ליברליזם, הגדלת ההוצאה האזרחית על חינוך, בריאות ורווחה, העלאת שכר המינימום, עידוד התאגדות עובדים, הטלת מס עשירים, הנגשת חינוך גבוה איכותי לכולם, רגולציה, חקיקה "חברתית" ומלחמה עיקשת בקשרי הון שלטון.


    אם המתכון לצדק חברתי כל כך ברור, מדוע השינוי המיוחל אינו מתרחש אלא אפילו מתרחק?

     

    מה, העשירים אהבלים? 

    אי אפשר לטעון שהעשירים לא חכמים ושאינם מבינים את התועלות הכלכליות הרבות בצמצום אי השוויון. הם אמורים להיות המרוויחים הגדולים של הגדלת כוח הצריכה של מעמד הביניים והשכבות החלשות. ברשתות של מי אנו קונים? בשירותים של מי אנו משתמשים? אצל מי אנו מפקידים את חסכונותינו? מי יודע יותר טוב מכולנו לקטוף את פירות הצמיחה?

     

    מדוע, אם כך, במקום לתמוך בהצעות "חברתיות", הם מוספים לבצר את שליטתם המוחלטת ומחפשים כל העת דרכים להמשיך ולהרוויח כמה שיותר, גם בטווח הקצר, על חשבון כל השאר?

     

    התשובה קשורה לטבע האנושי, לברירת המחדל האינדבידואליסטית, לאותו חליל של האגו שלצליליו אנו רוקדים. הם פשוט לא יכולים לצאת מעורם ולהתנהג בצורה שונה. היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו? (ספר ירמיהו).


    טראמפ רוצה לתת להם הטבות? למה שלא ייקחו?

    מסבירים להם שכדאי להם לוותר על קצת בטווח הקצר, כדי להרוויח הרבה בטווח הארוך? הם עדיין לא מסוגלים לא לקחת כמה שיותר, ועכשיו. בינתיים הצליח להם ובגדול.

     

    שנאת העשירים איננה במקומה

    אז האם העשירים אשמים? לא ולא. כולנו רוקדים לצלילי אותו חליל וסביר שלו היינו במקומם, היינו נוהגים בדיוק באותו אופן.

    אולי חלקנו היה עוטף את תאוות הבצע וחוסר ההתחשבות בזולת בעלה תאנה "חברתי", אבל במהות, לא העשירים אשמים. אם כבר, אז כולנו אשמים.

    אנחנו הבעיה, ואנחנו גם הפיתרון.

     

    מה הלאה?

    מה עושים? מפנימים ששינוי לקראת כלכלה שוויונית יותר, לקראת צדק חברתי, לקראת חיים עם מגמת הטבע, שדוחף אותנו להתחבר יחד אפילו בעל כורחנו, לא יכול להתרחש באמצעות שינוי סעיפים בתוכניות מס, גם לא באמצעות היצמדות לדפוסי הכלכלה המוכרים מהימין ומהשמאל.

    הכלכלה הנוכחית עוצבה לפני כ-70 שנה והיא חדלה להתאים לתלות ההדדית בינינו ולחוקיות שקושרת אותנו יחדיו.


    שינוי כלכלי כלשהו תלוי כולו בשינוי שקודם לו, באופי הקשר שבין אדם לזולתו ובנטישת הדרוויניזם הכלכלי-חברתי ומשחק סכום האפס, לטובת התחשבות זה בזה, הרגשת הזולת וערבות הדדית.

     

    תיקון הקשר שבינינו, יכול להתרחש רק בסביבה שמקבלת על עצמה נורמות חברתיות חדשות וערכים כאלה. השפעת הסביבה היא כוח אדיר, שאם נרתום אותו לטובת השינוי שהינו מחויב המציאות, נוכל לחנך את עצמנו וגם לספק אחד לשני דוגמאות חיוביות, אודות התועלות הרבות שבכלכלה המבוססת על שיתוף, התחשבות וצדק חברתי.

     

     
    בדיוק כפי שכיום הוליווד, כלי התקשורת ומערכת החינוך מאדירים תחרותיות, אינדיבידואליזם וקפיטליזם, נוכל לרתום את אותם אמצעים ולקדם באמצעותם ערכים אחרים, חדשים, חיוביים.

    הכלכלה לא אמורה לשעבד את האדם, אנחנו לא אמורים לשרת את השיטה הכלכלית. להיפך, היא אמורה לשרת אותנו. במה? בכך שתשחרר אותנו מהעול הנוכחי, ומהמירוץ לספק לעצמנו את צרכי קיומנו, כדי שנוכל להתפתח מבחינה פנימית, חברתית ואנושית.  

     

    הקידמה הטכנולוגית, בינה מלאכותית וחידושים נוספים מאפשרים זאת. זה רק עניין של סדר עדיפויות.

     

    במילים של הגארדיאן (2016): הכי חשוב, זה שנוכל לבנות כלכלה שמאפשרת לאנשים לצמוח, במקום כזו שממוקדת בצמיחה.


    זו צריכה להיות מטרת העל של כל תוכנית מס או תוכנית כלכלית חברתית כלשהי.

     

    מאיפה מתחילים? מחינוך. מדובר בהוצאה זניחה, ביחס לדיבידנד הכלכלי והחברתי שהיא תשלם לכולנו.

     

    תודה שקראתם,

    רונן אביגדור.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/12/17 20:08:
      מאמר מעולה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין