כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    תוגה תחת מכבש החורף

    34 תגובות   יום שלישי, 5/12/17, 18:02

    כשהתעוררתי גשם סמיך נרדה משדי השמיים כמו דבש מחלת דבש, וכשהצצתי מהחלון ראיתי גופי שלוליות שנתפרו מטיפות גשם, וחשתי שגופי רסיס אפור בסמוך לגופן. הבנתי באותו החורף שלכל טיפה יש מילה, שלכל ענן יש משפט ולכל שמיים סיפור. אני עדיין שומעת את רשרוש הרוח בעצים כמו פעמוני תפילה.

    בימים כאלה אני מרגישה געגוע שנפתח כמו מקור של שקנאי, אז אני שולפת מהמדף את מגדיר הציפורים ומציירת פשוש קטן ונוצות רכות. מנשימה אותו ושולחת אותו ליבשת אחרת לחפש מישהו לאהוב.

    אחרי הגשם שעבר את קו החורף שלי נזכרתי באפלטון שאמר על ערש דווי "עלינו להתכונן למות", ושחשבתי שזה לשים חבל תלייה על הגרון ההולם. בינתיים פי מלא סהרורים - מתרגמת את שפת העלים המרשרשים ברוח, ומשאירה עדות בין דיוטה עליונה לתחתונה, שיבינו ימי ילדיותי.

    לפסוקי הגשם יש אד מבושם כמו לניחוח הנישא מהפרי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        אתמול 11:28:
      קנולר. תודה רבה. הקול הנעים שלך עונד לצוואר הטקסט מחרוזות.
        10/12/17 13:47:
      כתיבה מדהימה
        10/12/17 13:34:
      shimenben. האיקו שבחרת מגלם תובנה פרשנות ומסר שמרחיבים את הלב. לי הזכרת את ג'ובראן חליל ג'ובראן: "כולנו אסירים, אך חלקנו בכלא עם חלונות וחלקנו לא". מודה לך על האדיבות, הנדיבות והנתינה שלך שנובעות מתוך הבנה.
        9/12/17 20:31:
      זה הזכיר שיר אייקו שקראתי של אסיר יפני שכותב: "אני הולך לספריה, פותח את המגדיר, ובוחר פרח" ההתעלות על הכבלים היא הפליאה, ואני נהנה להתפלא איתך כל פעם מחדש...
        9/12/17 13:27:
      מכבית- coach לכתיבה. את ואני יושבות על אותו ספסל אלוהי כבד ויפה, כשעל ברכנו מונחות מילים חלומיות, חדות, מתפללות, כהות, שמימיות, בוכות, מתקנות, מצביעות, דוממות. תודה לך.
      יפה וכבד. (לא יודעת אם הצלחתי לככב , המחשב שלי טרללה)
        8/12/17 19:00:
      esty.d.את מניחה את האצבע על הבטן בין השמחה לעצב ומפענחת את שפת הדמעות והצחוק. תודה לך על המילים היפות הטובות המחיות והאוהבות. את מזכירה לי את דן בן אמוץ שאמר פעם שניסה לכתוב על בחורה ולא הצליח כי היא הייתה בתנועה כל הזמן.
        8/12/17 15:44:

      הנשימי פשוש קטן ועוד אחד, שיעופו ממך ואלייך.
      אמרתי לך פעם שכתיבתך היא יצירת מופת של מילים מולבשות הדר ותחושות שמזדחלות אל תוך נימי הנימים?

        8/12/17 12:56:

      אזוטריקה-יומן לימוד אישי. מה שהחזקתי בתוך הגוף, הנפש והלב, הגשם מצמיח ידיים אנושיות שמנקות גם את הפינות, ויוצרות מרחב חדש ובריא. ירון לונדון כתב דני ליטני שר: "רק ציפור לבנה מעל הרציף...כי לכל אדם קטר הבא מבלי לצפור ומי שלא עולה נותר עם הציפור".

        8/12/17 12:49:
      remei. גשם הדמעות מרגיש דבשי כשמרגישים את הקיץ.
        8/12/17 12:45:
      דוקטורלאה. האופטימיות שלך מחלחלת כמו לאדמה סדוקה השותה בצמא את הגשם, השמש שאת מציירת מנביטה על הבשר שלי דשא. לפעמים אני כמו כלב שרץ במעגלים ומנסה לתפוס לעצמו את הזנב.
        8/12/17 12:40:
      זונות פוליטיות. התגובות הנדירות שלכם גורמות ללב שלי להתפוצץ משמחה, תודה. אולי כולנו ציפורי אדם קטנות שעפות למרחקים ואז מתעייפות ונפרמות.מזכיר לי את הסיפור הציפור הכחולה שהייתה סמל לאושר ושפעם איש צעיר ונמרץ נדד כדי למצוא אותה ושב לביתו זקן בלי שמצא אותה. וכשהתיישב מאוכזב ועייף לנוח הרים את מבטו המעונה וראה אותה ממתינה כמו תשורה.
        8/12/17 12:31:
      יורם גרוסר. כשאתה מגיע אני מרגישה שאני עוברת מחול לקודש, והמשפט מירמיהו ממלא את מה שחסר: ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותיי, נלאיתי כלכל ולא אוכל".
        8/12/17 12:27:
      HagitFriedlander. זה רק קצה הקרחון, הוא מפשיר בהדרגה. אלו חומרי הגלם הנפשיים והמילים שתופרים את הסיפור ומעניקים לו חיים. שמחה שהמילים מצליחות לגעת ולחדור. תודה
        8/12/17 12:22:
      בדולח. בשורש סבל גלום הסבל שבסבלנות.
        8/12/17 12:22:
      ד. צמרת. ניכר שהינך בעל טעם טוב. תודה. בבקשה אלוהים, תעשה רק שהגשם לא יפסיק ליפול.
        8/12/17 12:21:
      rossini. לפעמים קל יותר להחליק מתחת לאבן מאשר לנדוד. נתונה לנו הבחירה שפורצת מתוך תוכנו.
        8/12/17 12:19:
      רק "רגע". הדימויים שלך הם כישוף ענוג. הזיכרונות הנצחיים שבלב לובשים צורה של מילים ומסירים הגנות.
        8/12/17 12:17:
      debie30. המילים ממלאות אותי בשמחה, וכשאני כותבת המילים חושפות את ההתפתחות הרוחנית, את הפריחה ואת הנבילה את הלב ואת הארצי.
        8/12/17 12:12:
      באבא יאגה. לפני שנמות צריך לחיות. כוח החיים נושא אותנו קדימה ואל הסוף הבלתי נמנע.
        8/12/17 12:10:
      תכשיט. תודה. את גורמת לכתיבה להפוך לפלא/פרא מטריף וקסום.

      יפה הוא הגשם ותכונת המיים לנקות את הסביבה.

      הרגשת הניקיון משרה עצמה ופוצחת מפיך.

       

      אמר ח.נ. ביאליק: שלום לך ציפורה נחמדת..

        6/12/17 16:59:
      הגשם מספר סיפור ואת ברגישותך מצליחה לרדות אותו לכדי דבש
        6/12/17 11:19:
      הגשם כשלעצמו אין בו אלא מים המרווים את הקרקע והצמחים העולים ממנה. הקשר הנפשי בינך ובין הגשם, שהובע כאן, ברמה סיפרותית מעוררת פליאה, הוא פורקן של בעיות ומשאלות זמניות וקבועות (כולל כמובן דברי אפלטון במעלה חייו). זיכרי כי לאחר הגשם תזרח השמש ותחמם כל יצור עלי אדמות. כולל אותך.
        6/12/17 10:45:

       

       

      ברוטוס:    לא הבנתי מדוע את משלחת את הפשוש למצוא אהבה שעה שהיא מצאה אותה לצידך, האמיני שאת ראויה לה ואל תשלחי אותה, את ציפור הנפש שלך בעצמך, לעוף ולחפש, מצאי אותה אצלך


       

      נטוס:       אני נפעם מעושר לשונך ומשפתך המדויקת כל-כך בכל פעם מחדש

       

      ..

       

        6/12/17 10:21:
      אני חושב שהאומן שיצר את מעשה שמיים וארץ ישמח מאוד במנחת המילים שלך, לתאר התבסמות מעומק החושים שנטע באדם. והוא יבכה מהתרגשות לאמירת תודה כזו.
        6/12/17 09:50:
      רק לומר לך יקירה שלפני שאני מתחילה לקרוא טקסט שלך אני נושמת עמוק ומתפעלת מהשפע שבך מהמילים ומהדימויים שאת בוחרת...אם זה מה שמוציאה תוגה אז מחכה לשמחה דיצה וגילה שגם לה תמצאי תיאורים יוצאי דופן...חיבוק ממני♥
        6/12/17 09:26:

      ללמה תוגה? כשגשם יורד העולם שמח, וטיפותיו שוטפות את האבק. והאבק הוא אעשי לכל אחד, וכשהאבק נשטף השמחה פורצת.

      לחשוב טוב יהיה טוב.

        6/12/17 08:32:

      מקדיש לך את השיר הנפלא, תשלפי את המטריה ותצאי לרחובות העיר עם השיר מתנגן באזנייך.....

      ''

        6/12/17 08:05:

      כתיבה שנוגעת בכל הנימים.

      הציפורים מכירות היטב את תורת הנדידה.

      אישית, אני מעדיף לנדוד בקיץ.נבוך

        6/12/17 07:45:
      תוגה עם מכבש ועדינות ויופי בו זמנית, כמו קבלה את טבעם של דברים. אי אפשר לצייר פרחים בלי להרטיב קודם את המכחול. זה נוגה יפהפה שכתבת פה
        6/12/17 07:30:
      גילה, הכתיבה שלך מבטאת התבוננות והתפעלות מכל פרט ופרט בטבע. התבוננות עשירה ומעשירה את הנפש וממלאת את רגעי ההתבוננות ביופי, -כתיבה נהדת מעשירה ומרגשת
        5/12/17 21:45:
      עלינו באמת להתכונן למוות, לא רק אפלטון, כל תורות המזרח כך.
        5/12/17 18:41:
      פשוט וואו....!!!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין