כותרות TheMarker >
    ';

    חי צומח דומם , מדבר .

    \"הכאב הזה קבוע\", ו \"התשוקה לכל כיוון אותי הורסת\" ,יהיו הפנסים לאורם אכתוב .

    משם הלכנו... פרק שלישי – הוספיס, הדסה הר הצופים, חלק חמישי – ספינה בסערה

    1 תגובות   יום שבת, 9/12/17, 22:30

    ''

       למה את מתנדבת פה? אני שואל את עלמה, תיכוניסטית שמגיעה למחלקה פעמיים בשבוע מטעם עזר מציון. "זה חסד", היא אומרת לי. (כלומר, זה מוגדר כחסד, ו... ברור, שאין שום צורך להסביר את הערך של זה).

       אני יורד לגינה להתאוורר, חולף על פני חדר 4, ונעצר. אשה שוכבת. פנים מחייכות. עיניים מאירות במבט מאושר וחולמני. נהרה שלווה שורה עליה.  רשמתי לפני לברר מיהי.

       בגינה אני פוגש את אולג, מתנדב נוסף, ותיק מאוד. עבד בעבר במכון הגיאולוגי. האיש שחזה ראשון את תופעת הבולענים ליד ים המלח. לדבריו, "רעידת אדמה עזה בישראל, היא עניין של זמן". (אני נזכר שפעמים רבות הממשלה בישראל נערכת ... לאחר שהאסון מתרחש). באופק המזרח נראית שקיעה אדמדמה מהרי מואב. נוף פרוש למרחקים. קשה להאמין שזה אמיתי. עוצמה ויופי מושלמים. בעוד שנים אחדות קו הראייה יוסתר מהבתים שמתרוממים משכונת עיסאוויה. ראשיתה של השכונה החלה  ככפר קטן במאה ה- 16. המסורת קושרת אותו למסעותיו של ישוע הנוצרי באיזור ומכאן גם בא שמו (עיסא הוא השם בערבית של ישוע). בשנת 1940, התגוררו בו כ650 תושבים, וכיום, כ 16,000 איש.

          תושבי עיסאוויה קוראים לבית החולים 'הדסה עיסאוויה'. לדברי האחות אודליה, כשיש סכסוך אלים בכפר, כל האזור נכנס לכוננות. בית החולים מוצף במאבטחים, והמשטרה מפרידה ברחוב בין שתי החמולות, כדי לאפשר טיפול לפצועים. נכבדי הכפר מוזעקים להרגיע את הרוחות.

         לידינו בגינה יושבת אודליה. נמנית  על עובדי בית החולים. אודליה בחורה שיודעת הכל וזוכרת הכל, וגם - לא שוכחת להיות נחמדה. אני מביא לידיעתה שהגלישה הממושכת באינטרנט הסלולרי עלולה לפגוע בבריאותה. "אתה מפחיד אותי עם הקרינה של הסלולרי? אני צעדתי ברוסיה במצעד הסטודנטים, כמה ימים אחרי ההתפרצות באסון בצ'רנוביל . ירד עלינו גשם צהוב, רדיואקטיבי. לא ידענו כלום ולא אמרו לנו כלום... איכשהו ניצלנו, אז מה אתה מנסה להפחיד אותי עם קרינה?". (ברור שהיא לא צודקת, היות ונזקי הקרינה (הבלתי מייננת) שאנו נפגעים ממנה, נוצרים בגלל אלפי ועשרות אלפי שעות החשיפה הממושכת, שהאפקט המצטבר שלה, גורם  לפגיעה מערכתית כוללת).

       השבועות חולפים, ומצבה של האשה מחדר 4 הולך ומיתדרדר. פניה מאפירות. מאבדות הבעה. מכמה שיחות חולין במסדרון הבנתי, שהשמחה והשלווה שראיתי על פניה בעבר... זה בגלל שהיא כלל לא נמצאת איתנו. זה בגלל האלצהיימר...

       אמי עוברת לחדר אחר. ליד מיטתה שוכבת ימימה. בת 37. סרטן שד עם גרורות במוח. אמא שלה נמצאת תדיר לידה. כל הזמן לוחשת לה: "...מי אוהב אותך יותר מאמא...?". במסדרון, בין הדמעות, היא אומרת לי: "אני מקווה שזה ייגמר כבר... עשינו הכל. ממש הכל. לפני 3 שנים חלתה, נאבקה בגבורה. עשתה מאמצים גדולים לשמור על שיגרת החיים של המשפחה והילדים: שיעורי בית, ארוחות, אסיפות הורים... המחלה שככה לזמן מה, וחזרה שוב. לאחר מנה נוספת של כימותרפיה, חלה החמרה במצבה, ואז ... כבר לא היה ניתן לעשות שום דבר... לא מגיע לה לסבול...

       הפוגה במסדרון. אחיות משוחחות. אני לא "לוקחת עבודה הביתה", אומרת קטיה. אני מגיעה - ומתנתקת, אבל הסיפור הזה, של ימימה... קשה לי. לא עוזב אותי. ראיתי בהזדמנות אחרת, אחות ותיקה, עם קילומטראז' ארוך של חולים, שאחרי טיפול בימימה חמקה לשירותים כדי לא להתפרץ בבכי לעיני הניצבים במסדרון. רק אז הבנתי, (והרגשתי בגוף), שה'דבר הזה' המטורף - שאני לא יכול לדמיין - שמתחולל בחדר – זה אמיתי.

       ימימה עבדה בבניין משרדים באחת השכונות בירושלים. כמה מהעובדים שם חלו. גם הבוס שלה חלה. קיבל כימותרפיה יחד אתה. בראש הבניין מוצבות אנטנות סלולריות מסוג "אנטנה משתפלת". אני באמת  לא יודע אם המקום שבו עבדה חשוף לקרינה. ייתכן ואבוא לשם יום אחד למדוד. לא בטוח. לשם מה? מי שמכיר את החומר, יודע שקיים צבר סרטני סביב אנטנות סלולריות. כך אומרים מחקרים שנעשו בסדרי גודל גדולים.

         בני משפחה מתחילים להגיע אט אט, ואני מבין שמישהו מהחולים עומד לסיים את מסעו. האחיות מזמנות את בני המשפחה זמן מסויים טרם הפטירה, ובדרך כלל הן צודקות באבחנה. "איך את יודעת שחולה הולך למות?", אני שואל את סוזאנה. "רואים. יש סימנים. הנשימה, למשל... גם רואים, שהעור מקבל צורה של שיש. גוון ומירקם של שיש...".

       אני רואה את סוזאנה מנווטת בתושייה ובשקט, בין החלפת משמרת, הדרכה לבני המשפחה, ופינוי שקט של חפצי החולה, שירדה קומה, והועברה לחדר קירור. - - -  אם יום אחד תהיה לי ספינה, ואיאלץ לצאת לים, בליל סופה וסער – ברור לי שאקרא לה לפקד על הספינה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/12/17 14:58:
      מצמרר...

      ארכיון

      פרופיל

      too many ideaes
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין