כותרות TheMarker >
    ';

    פרופסור רפי אלדור - רוקדים למען פרקינסון

    ברוכים הבאים לבלוג של פרופסור רפי אלדור. רפי אלדור הוא מרצה מוערך בבית הספר למנהל עסקים של המרכז הבינתחומי ובמרוצת השנים כתב טורים כלכליים בעיתונים מובילים ולימד באוניברסיטאות מהשורה הראשונה בארץ כמו גם בארה"ב.

    רפי, אשר אובחן במחלת הפרקינסון לפני 10 שנים, החל להראות שיפור משמעותי בתסמיני המחלה כאשר התחיל לעסוק בריקוד סלוני סטנדרטי. רפי נוכח לגלות על עצמו ששילוב התנועות בריקוד, רוח החיים והחברה, משפיעים באופן משמעותי על תסמיני המחלה ותורמים לשיפור איכות החיים. רפי החל להיות פעיל מאוד בהפצת הבשורה וכיום הוא משתתף בסבב הופעות ברחבי הארץ בשילוב הרצאות בנושא הריקוד ומחלת הפרקינסון.

    התנועה והריקוד כדרכי טיפול והתמודדות עם המחלה

    4 תגובות   יום ראשון, 10/12/17, 12:50

    כאשר אובחנתי בשנת 2008 כחולה במחלת הפרקינסון, התסמינים כבר היו בשלב מתקדם, כאשר כל צידי השמאלי היה כמעט משותק לחלוטין. התחזיות שקיבלתי מרופאיי היו עגומות וניבו שעד גיל 60 , כלומר תוך כ 5 שנים, אהפוך לסיעודי לחלוטין. רופאיי אמרו לי כי 90% מהטיפול במחלה הוא טיפול רפואי תרופתי ורק 10% הוא טיפול רפואי משלים – כגון ספורט. כיום, אגב, אותם רופאים כבר שינו את 'מאזן' הכוחות וההבנה היא כי החלוקה היא שווה, 50-50 : לטיפול הרפואי והפארא-רפואי יש משקל זהה ביכולת הטיפול וההשפעה על המחלה.


    קראתי רבות על המחלה ומצאתי שלתנועה השפעות חיוביות מאוד על המחלה: התנועה מחזקת את הגוף, מותחת ומאריכה את המפרקים, מאפשרת לגוף לאזן את עצמו בחלל, מאמנת את שיווי המשקל ומאתגרת את המוח בלמידת יכולות חדשות. בנוסף, התנועה מחברת את הנפש, ה Mind, אל  הגוף ומביאה אותנו לשלב אחר של מודעות. וכמובן, הנושא החברתי של השתתפות בקבוצה והימצאות בין אנשים שחולקים את אותה אהבה יוצרת מעגל חברתי תומך וחם.

    הבנתי שעליי לנקוט בגישה פרואקטיבית ולמצוא את התנועה שלי .

    החלטתי להגשים חלום וללמוד לרקוד.


    מדוע הריקוד?


    בריקוד הנפש והגוף חייבים להיות מודעים ובשיח מתמיד האחת עם השני. אין מקום לפעולות אוטומטיות – כל התנועות חייבות להתבצע בשליטה מלאה ומתוך כוונה מלאה. כאשר המוח נותן פקודה לשריר מסויים לבצע תנועה ספציפית, שפע של פעילות מוחית עירנית מלווה את הפקודה ודרכים חדשות נבנות להן במוח. בפרקינסון אנו חווים מוות של תאים ואילו בריקוד אנו בונים דרכים חדשות, עוקפות, גמישות, במקום אלו שנהרסו. כל פקודה שניתנת היא פקודה חדשה במקום פעולות שהיו אוטומטיות בעבר. המוח, מסתבר, הוא האיבר הגמיש ביותר בגוף.


    ''


    הריקוד מלווה תמיד במוסיקה, שלה כשלעצמה יכולות ריפוי מופלאות. המוסיקה מפתחת את המוח, משפרת את מצב הרוח, מחלישה כאבים ומעודדת תנועה ושמחת חיים. לחולי הפרקינסון המוסיקה גם מהווה רמז, סוג של אות לאיזו תנועה עומדת להגיע ולכן היא עוזרת מאוד להתכונן להוצאת תנועה רצונית וממוקדת.


    בריקוד נוצרת גם אינטראקציה חברתית, בעיקר בריקודים סלוניים או ריקודים בקבוצות כאשר כל המשתתפים חולקים את אותה האהבה, נעים ביחד ובהרמוניה ובונים להם שפה משותפת. הריקוד מאפשר לחולי הפרקינסון להיות בסביבה בלתי שיפוטית ולשפר את דימוי גופם וההערכה העצמית שלהם. הם לומדים להיעזר בתנועות גופם כדי לנתק את עצמם מה"רעש" שבחוץ ולהתחבר לרוגע הפנימי שלהם. לשמחת החיים והאופטימיות שמתלוות לרוגע הזה יש יכולות ריפוי לא מבוטלות.


    חלק בלתי נפרד מהריקוד הוא הוצאת תנועות ארוכות, יציבות ומדויקות מתוך השרירים. כל זאת מנוגד לחלוטין לחולי הפרקינסון שתנועות גופם הן נוקשות, כבדות והרבה פעמים גם בלתי רצוניות. בדיוק משום כך הריקוד הוא תרופה נהדרת: חולי הפרקינסון צריכים ללמוד מחדש כיצד להפעיל את גופם – כיצד להרים את הזרוע, כיצד לפסוע בתנועות יציבות וארוכות, כיצד להסתובב במקום מבלי לאבד את שיווי המשקל.

    כשהתחלתי לרקוד לא היו מסגרות מיוחדות לחולים או בעלי מוגבלויות ולכן הצטרפתי לקבוצות רגילות עם אנשים בריאים.


    בתחילה רקדתי יום בשבוע, היום אני לא רוקד יום בשבוע...


    יותר מ 10 שנים אחרי ואני עדיין עצמאי, בניגוד גמור לתחזיות רופאיי. אני כותב, מלמד, נוהג ומנהל אורח חיים נורמלי לחלוטין. אני יודע שהמחלה מתקדמת אבל בחרתי לנהל אותה ולא לתת לה לנהל אותי. הריקוד עוזר לי בכל תחומי  החיים. ברמה הפיזית אבל לא פחות מכך ברמה הנפשית.


    אורח החיים שבניתי לעצמי מבוסס על עקרון מרכזי אחד: לנוע הרבה ונכון. הטמעתי את העיקרון הזה בחיי דרך שלוש רמות של תנועתיות.


     
    ''

    תחילה הבנתי שעלי לחיות את החיים באופן דינאמי, להיות פעיל. זו הייתה הרמה הראשונה.

     
    הרמה השנייה, מתבטאת בפעילות גופנית מונחית. היא כוללת פעילות ספורטיבית ופעילות גופנית אלטרנטיבית. כאן חשוב מאוד הגיוון. לתת לחלקי הגוף ולמוח להתמודד עם כל מיני אתגרים, סוגים שונים של תנועה, ומקצבים משתנים. במקרה שלי, הפעילויות שהרכיבו את הרמה השנייה כללו פיתוח קול, טאי צ'י, צ'י קונג ואי ג'ין ג'ינג, יוגה ויוגה לפנים, הליכה, ריקוד איטי ותרגילי גמישות.


    הרמה השלישית היא בחירה בפעילות גופנית אחת והתעמקות בה. אני באופן אישי בחרתי להתעמק בריקודים הסלונייםכאשר הבנתי שלריקוד כוח מרפא שיכול לעזור רבות לחולי פרקינסון אחרים, החלטתי להקים קבוצות ריקוד במספר מקומות שיופעלו על ידי רקדנים מקצועיים ומתנדבים ויתנו לחולים מסגרת שבה הם יוכלו לרקוד וליצור רשת חברתית של תמיכה הדדית.


    מספר קבוצות בתמיכתי ובעזרתם של מתנדבים הוקמו במספר ערים בישראל, חלקן בתמיכתן של רשויות מקומיות וחלקן באופן עצמאי לחלוטין. כיום ישנן קבוצות ברמת השרון, בתל אביב, בכפר סבא, פתח תקווה, ראשון לציון, באר שבע ועמק יזרעאל. קבוצות דומות גם עובדות בחו"ל כאשר בניו יורק ישנן מספר קבוצות הפועלות תחת הנחייתו של הרקדן דיוויד לוונטל.


    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/17 08:23:

      רקדתי איתך לכל אורך המאמר. מרגש ומעורר השראה. 
      היכולת לקחת מצב נתון, חדש, לא מוכר ולהמציא ממנו את עצמך אחרת - יש בה אומץ, אופטימיות ונחישות מדהימה.
      יישר כוח ובריאות טובה!
      חג חנוכה שמח ומואר.

        12/12/17 12:02:

      רפי יקר,
      קראתי בשקיקה את מאמרך.

      קודם כל אני מבקש להביע לך את תודעתי ואת הערכתי על פעלך החשוב המציל חיים, על חוסר ויתור, על ההתמדה, על כוח הרצון, על הנחישות.

      אני מבקש לאחל לך בריאות והמשך פעילותך הברוכה.

      למדתי המון ממארך ואני משוכנע שאכן פעילות הגופנית על סוגיה בשיתוף פעולות מוחויות - עושה פלאים.

      אכן מזה שנתיים אני עוסק בפעילות גופנית ענפה.

      תרופות וטיפולים רפואיים כבודם במקומם מונח.

      הדרך הבריאה היא הפעלת הגוף והמוח היא הדרך הנכונה.

      אם אפשר לעשות זאת בטבע שקט, רגוע, שלוו, בטוח - זה עוד מקדם בטחון.

      תודה רבה.

      חזק ואמץ
        10/12/17 15:15:
      מעורר השראה. הרבה בריאות לך.

      ארכיון

      פרופיל

      רפיאלדור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין