כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
    תודה לכן! ושבוע טוב!
      12/12/17 12:03:
    תמיד מרגש איך מסתכלים על המציאות והבלתי אפשרי בעיניים אחרות שסוחפות את הדמעות. סייעת לי לבחור.
      11/12/17 15:41:
    אהבתי מאד את דברי הביקורת על הסרט הנדון.
      11/12/17 14:38:
    * אהבתי את הסקירה שלך, עשה לי חשק לראות בזכות ההומור הבריטי....
      10/12/17 19:10:
    אהבתי את הסרטמאוד, אבל לטעמי הוא קצת ארוך מידי....:))
    0

    "לנשום"

    5 תגובות   יום ראשון, 10/12/17, 17:55

     

    ''

     

    "לנשום"  (בריטניה, אנדי סירקיס)

    הרבה זמן שלא בכיתי בהצגה או בסרט, הבעל אומר שזה בגלל שכל היום אני בפייסבוק, וזה דכא לי את הרגש. לאחרונה אף צפינו יחד בהצגה ובסרט, הוא נהנה משניהם ואני לא.

    ההצגה שצפינו בה היא "הרצל אמר" של תיאטרון גשר, לרגל שבעים שנה למדינת ישראל. יצאה להם אוטופיה במקום דיסטופיה, לא להאמין שרועי חן כתב את זה, אני ממש אוהבת את ההצגות ב"גשר" אבל ההצגה הזו היא נראית כמו הצגה מטעם, משהו שמירי רגב בטח תאהב מאד הצגה שעושה נעים בגב, ולא נשכנית או מקורית כמו שאר ההצגות שלהם מה אגיד לכם? ישבתי בשורה הראשונה, וסבלתי מכל מניירה ומניירה), והסרט, "געגוע" של שבי גביזון, שחוץ מסצינה מופתית אחת, (בה המורה מענגת את עצמה על השפיץ של הבנין של בית הספר, לפעמים לא צריך יותר מסצינה מופתית אחת), די סבלתי.

    הסרט "לנשום" הוא מלודרמה מהוקצעת, במיטב המסורת האנגלית, כתובה מצולמת ומשוחקת היטב, מבוססת על סיפור אמיתי (זהירות, ספוילרים) של רובין קוונדיש, אביו של מפיק הסרט ג'ונתן קוונדיש, שלקה בפוליו בהיותו סוחר תה צעיר, בן 28 בניירובי, זמן קצר לאחר שנישא לדיאנה אשתו והיא הרתה לו. רובין הופך בן לילה לנכה מהצוואר ומטה, התלוי במכונת הנשמה עבור הפעולה הכי טבעית ופשוטה שבני אדם בריאים מכירים – נשימה.

    בתחילת הסרט צרם לי לראות את דיאנה, אשתו של קוונדיש, כאשה פסיבית, (למשל בסצינת החיזור אחריה, היא יושבת ומביטה בבעלה לעתיד משחק קריקט), אבל כשהמצב דורש זאת, היא מתגייסת כלביאה ומשנה בעצם את חייו של בעלה, יחד איתו, ועם שני אחיה התאומים. תחילה הם חוזרים לבריטניה, שם הוא מאושפז בבית חולים. לאחר שהוא לוקה בדיכאון היא מצליחה ביוזמתה הרבה לקנות אחוזה על סף הריסה, הופכת אותה לביתם, מוציאה את בעלה מבית החולים, למעשה מבריחה אותו משם, בניגוד לרצונו של המנהל, עניין לא פשוט בהתחשב בכך שרובין תלוי במכונת הנשמה לכל נשימה שלו.

    זהו סרט רוחני, (לרוב אני שונאת מלודרמות סוחטות דמעות כאלה, ובטח שלא סרטים עם רוחניות בשקל) המראה כיצד גם במצבים הגרועים ביותר, אדם יכול לבחור איך לחיות את חייו. אם הסרט אכן משקף את מציאות חייו של קוונדיש, הרי שהוא היה אדם בר מזל, בכך שלמרות נכותו הקשה, הצליח לחיות עם אשתו האוהבת והמסורה, לראות איך בנו גדל, להיות מוקף בחברים ובגאונים שהמציאו המצאות שהקלו מאד על חייו והטיבו אותם, להגשים את חלומו לטוס עם משפחתו לספרד למרות הנכות הקשה, להביא לפריצת דרך ביחס אל נכים קשים, לשפר את חייהם של נכים קשים אחרים, ואפילו לבחור מתי הוא רוצה למות. סרט עם תמות פילוסופיות אקזיסטנציאליסטיות חזקות.  

    משחק מצוין, הרבה הומור בריטי משובח וטונות של השראה, חובה לכל מי שמרגיש דרוס קצת מהחיים האלה. הסיקוונס שבו קוונדיש מבקר עם הפמליה שלו במחלקה "מתקדמת מאד" לטיפול בנכים קשים בגרמניה, נוגעת בגאונות. בחדר לבן ומעוקר לגמרי, רואים רק ראשי נכים המגיחים מהקיר, ורופאים המאכילים אותם. התמונה נראית כלקוחה מתוך סרט מדע בדיוני. והנכים – כחוצנים.

    יש מספר קטעים בסרט המצולמים בסלאו מושן – בייחוד פלאשבקים, להראות כמה שחשוב לחיות כל רגע במלאות שלו. ועד שקוונדיש מוצא מבית החולים ומתחיל לחיות את חייו בקרב בני משפחתו, צילומים רבים הם מנקודת מבטו הפסיבית, של אדם הנמצא בשכיבה, ורוב חייו עוברים מולו כמו בסרט (רע).  

    לא פלא שהסרט הזה יצא מבריטניה, מדינה המובילה ביחס אל נכים ושילובם בחברה. זכור לי שאחת הרקדניות בטקס הפתיחה המרשים של אולימפיאדת לונדון, הייתה נכה בכסא גלגלים. וזכור לי גם שלפני כעשור שר הפנים באנגליה היה עיוור, לא להאמין שאדם בנכות כזו מגיע כל כך רחוק!

    הצילומים הביתיים בסוף הסרט של קוונדיש בחברת בני משפחתו המושכים את כסא הגלגלים שלו על החוף לקול מצהלותיהם היו מרגשים עד דמעות, אז פייסבוק לא הצליח לגמרי להרוג לי את הרגש. מומלץ בחום.

    אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לקולנוע 

     

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל