כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    אנחנו הולכים להלחם אתכם

    21 תגובות   יום שישי , 15/12/17, 21:31

    זיכרונות אמנון בקר - רגע לפני שאתה שוכח.

    סיפר- אמנון בקר. הקלידו ערכו והגיהו - ניצן ריבלין פלדמן, דינה לוין, יאיר יריב, איימי בן אסולין.

     

    אתה מעלה כמה זכרונות מאז ופתאום צצים ועולים עוד ועוד.

    למשל, הסיפור על קצין צעיר אחד שהיה לפעמים מפקד הסיור ושהוא היה גם אידיוט וגם שקרן וכנראה גם קצת פחדן.

    רגע, אתה נזכר בשני סיפורים על המטומטם הזה. לילה אחד עליתם על תל סאקי שהיה צופה על שטח גדול וסלעי. מהשטח הזה היו כמה וכמה חדירות של מחבלים.

    עליתם על התל בשביל לשמש הגנה למתקן "קֶשֶת", זה היה מין רדאר שמאתר אוייבים ע"י חיישנים וטמפרטורה ועוד משהו שאתה לא יודע להגיד מהו.

    היה שם שקט מוחלט ואפשר היה מבחוץ לשמוע מה קורה בפנים התא של ה"קשת".  אחרי כמה זמן של כלום פתאום הזעיקו את ה"קשת" לשים לב למה שקורה.

    התחלת לשמוע את קול הנשימות והנשיפות שזה  משמיע. אלה לא היו סימנים של סתם שועל או חזיר בר, אלא של כמה בני-אדם. מחבלים.

    התחילה אופרציה שלמה של מרדף לילי.  נשמע קולו של המג"ד מדבר עם כל מיני גורמים בשטח. ברגע מסוים התפוצצו בשמים פצצות תאורה וכל השטח הואר באור יום.

    נשמעו יריות וגם נפילות של פגזי מרגמות.

    הקצין שלנו נבהל נורא וצרח בקשר שיש עליו נפילות והוא מבקש להתפנות.

    המג"ד אמר לו בשקט שישב בשקט וישתוק. פתאום שמעת כמה צרורות של מקלע 0.5  ומישהו שואל אם רואים משהו ב"קשת".

    השיבו לו שכל הסימנים נעלמו.

    המג"ד אמר "חבל, פיספסנו ואתה שם ב"קשת" – מה יש לך?  מי בכלל ירה עליך? וגם תבוא אצלי לשיחה דבר ראשון על הבוקר".

    עד כאן הסיפור הראשון על הקצין החרא הזה. 

     

    ''

    ואם במלחמות עסקינן, אז הינה עוד שיר שכל ילדי פלסטינה-א"י היו שרים בבית-ספר בזמן ההפסקה. זה שיר עם אֶקְשֶן וזה הולך ככה:

    שתי שורות של ילדים ניצבות אחת במרחק מן השנייה.  כולם שרים בקול רם, מחזיקים כולם ידיים קרוב קרוב כשהשורה מתקדמת קדימה ואחורה לפי השיר:

                                         

    אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְהִלַּחֵם אִתְכֶם

    לְהִלַּחֵם אִתְכֶם, לְהִלַּחֵם אִתְכֶם

     

    יוֹמָם וַלַיְלָה

    וּמִי מִכֶּם תֵּצֵא הַרִאשׁוֹנָה?

    תֵּצֵא הַרִאשׁוֹנָה תֵּצֵא הַרִאשׁוֹנָה

     

    בתשובה שרה  הקבוצה השניה:

     

    מֵאִתַּנּוּ תֵּצֵא הַרִאשׁוֹנָה בַּתְיָה הַגִּבּוֹרָה

    בַּתְיָה הַגִּבּוֹרָה, בַּתְיָה הַגִּבּוֹרָה

     

    וּמִי מִכֶּם יֵצֵא הָרִאשׁוֹן?

    יוֹמָם וַלַיְלָה.

     

    מֵאִתַּנּוּ יֵצֵא – פִּינִי הַגִּיּבּור

    פִּינִי הַגִּיּבּור פִּינִי הַגִּיּבּור

    פִּינִי הַגִּיּבּור יוֹמָם וַלַיְלָה.

     

     

    עכשו מסמנים בחול קו בעזרת נעל, קו ברור בין הקבוצות, בתיה ופיני ניצבים אחד מול השניה,  אוחזים ידים ולקול "אוּוּוּמְשׁוֹךְ!!!" גדול מפי כולם, מתחילים למשוך את האוייב מעבר  לקו. 

    מה שקורה שבתיה ששוקלת פי שנים מפיני הקטן, מנפנפת אותו כמו נוצה אל מאחוריה. כשזה מסתיים מתחילים עוד פעם לשיר:


    אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְהִלַּחֵם אִתְכֶם.....

     

    הקבוצה המפסידה מכינה תשובה אסטראטגית ושולחת לקרב את מנחם הענק שמולו נצבת פנינה'לה הקטנה אחרי ה-היי-הופ מניף מנחם את פנינה'לה גבוה באויר וישר לרצפה מאחוריו. פנינה'לה חוטפת מכה ורצה לעמוד בצד ממררת בבכי. 

    אחר-כך ממשיכים  עד שזה גומר את כולם.

    אבל בדרך כלל זה לא קורה מפני שהפעמון בסוף ההפסקה מזעיק את כולם חזרה לכיתה.

     

     

    ''

     יופי, ובחזרה לצבא האמיתי. 

    לפני הסיפור השני על הקצין המטומטם אתה חוזר לרגע רוּגֶ'אם אל פִּיפִּי, להרפתקה הכי מסמרת שיער שהיתה לך במילואים ההם. לילה אחד, לאחר נוכחות בנקודה שלעיל, הייתם אמורים להסתובב שמאלה ולעלות על הכביש הראשי. התחלת לסובב את הb.t.r  שמאלה.  הדרך של שני הקילומטרים האלה התפתלה דרך הסלעים והוואדיונים.

    אתה הדלקת את האור והתחלת לנסוע. מפקד הסיור הורה לך לכבות את האור ולהתחיל לנסוע בחושך. אתה הרגשת כמו  פרה עיוורת ששמו לה  מטפחת שחורה על העיניים.

    איך אפשר לנסוע ככה?

    הוא אמר: "אני עומד מאחוריך ורואה קצת מהדרך. אתה נוסע בהילוך ראשון. איפה שצריך אני אומר לך ימינה או שמאלה". שערותיך סמרו.

    אתה דיסלקטי בעניין ימינה או שמאלה. זה לוקח לך יותר מדי זמן לנחש איפה זה הימין ואיפה זה בדיוק השמאל.

    אמרת למפקד את כל זה וגם הדגשת שזה פשוט מסוכן לסמוך על הראש שלך.

    הוא לא הופתע ואמר:

    "במקום ימין או שמאל אני אתן לך מכה קטנה בראש בצד שאליו צריך להסתובב. אתה כמעט עשית במכנסיים אבל התחלת לנהוג עיוור לגמרי. ככה עשית  את כל הדרך אל הכביש. שם היה מותר להדליק את הפנסים ולנסוע לבסיס. אולי כן עשית קצת במכנסיים. לא זוכר.

    ''

    ובאותו עניין הדיסלקטיות:

     

     איפה היה  ליאור דגן לאורך כל החיים שלך? 

    כבר ציינת במסמך הזה את בורותך הגמורה בכל מה שקשור למתמטיקה. ועכשיו, עם ה-b.t.r. הזה בלילה ברמת הגולן גם על הלקות בעניין ימין ושמאל (איפה זה ואיפה זה?). אתה זוכר, בתור נהג, שכשמישהו היה אומר לך לנסוע ימינה או שמאלה היית תמיד נובח: אל תגיד לי ימין או שמאל זה לוקח לי יותר מידי זמן לאבחן איפה זה ואיפה זה, אז בבקשה תראה לי עם היד באיזה כיוון להסתובב.

    ופתאום באישון לילה, אולי בשלוש וחצי לפנות בוקר (7.8.2016) אתה שומע מישהו ששמו ליאור דגן מדבר על לקויות בזמן ובמרחב, על קושי בזיהוי ימין או שמאל ועל כאלה שמתקשים מאוד במתמטיקה פשוטה.

    אתה קפצת  במיטה ואמרת לעצמך:

    האיש הזה מדבר בדיוק עליך! ומסתבר שגם הוא לוקה בכל אלה ועכשיו יש לו מרפאה לטיפול בלקויות הללו. אבל אתה כבר כמעט בין שמונים וארבע ואתה לא הולך להתחיל בטיפול רפואי בעניינים האלה. לאף אחד לא אכפת אם אתה יודע מתמטיקה או ימין או שמאל.  וגם לך כבר לא כל-כך.

     

    ''

     

    עכשו לסיפור השני על הקצין המדהים ההוא.

    אחת ממשימות השמירה והסיור בגבול הייתה ירידה אל תחתית הקניון של נחל הרוּקָד.

    זה היה מול היאחזות הנח"ל באל-על, אל מקום רחב בתחתית הנחל שבו היה מקום למרעה ואולי לעוד דברים שהסורים היו יורדים לעשות שם.

    היו שם שני קומנדקרים עם "דגן" שזה משהו שמזהה אויב ויורה באופן אוטומטי.

    גם את זה היה צריך לבדוק, שהכל בסדר ולא חיבלו שם בשום דבר.

    הירידה הייתה מאוד תלולה צרה ומסוכנת.

    אתה זוכר שביום האחרון של המילואים, ממש שעתיים לפני השחרור, הייתם אמורים לרדת לשם עם ה-b.t.r, שתי שריוניות עם כיתות חיילים. באותו יום ירד גשם גדול והיה בוץ נוראי. בתחילת המילואים היתרו בכם מפקדי החטמ"ר,  בעלי השריוניות, שבשום אופן אין לרדת מה"שחורים" (כינוי לכבישים) כי b.t.r. שקוע בבוץ זאת צרה צרורה וזה גם סיכון בטחוני. בפקודה נסעתם לעבר הירידה לרוקד.

    היה צריך לרדת מהכביש אל עבר הירידה  המסוכנת.

    ''

    מפקד הסיור היה אותו הקצין הדפוק מה"קשת". הוא פקד על השיריוניות לרדת למטה בלי להתחשב בבוץ. השיריונית הראשונה התחילה לרדת. אתה לא זזת.

    הקצין, שהיה על ה-b.t.r. השני (שלך) שאל בכעס מדוע אתה לא זז.

    השבת שיש פקודה כללית שבגשם לא יורדים מהשחורים. הוא הטיח בך: אני פוקד עליך לרדת. אתה מסרב פקודה?

    בלי למצמץ ענית לו שאתה לא מסרב פקודה רק שומר על הפקודה של החטמ"ר בעניין גשם, כבישים ובוץ. החיילים שהיו בשיריונית קפאו על מקומם בתדהמה לשמע הדיאלוג בינך לבין הקצין.

    הוא חזר ואמר: אז אתה מסרב פקודה?! אתה שתקת אבל לא זזת. באותו רגע נשמע בקשר מהשיריונית שירדה שהם שקועים בבוץ ולא יכולים לזוז, לא למטה ולא למעלה. הקצין פקד עליהם להסתובב ולחזור למעלה. הם השיבו שכבר ניסו וכמעט התדרדרו לתהום. כל זה לקח זמן. מהבסיס התקשרו ושאלו איפה אתם ולמה זה לוקח כל-כך הרבה זמן? למרבה הפליאה השיב להם הקצין שיש פה בעיות חשמל במנוע ה-b.t.r. ?! (סתם שקר מחורבן). ככה המשיך הקצין לדווח לבסיס סתם שטויות ובסוף הודה שb.t.r. אחד שקע בתחתית הרוקד. אחרי חצי שעה ואחרי מבטים זועמים שהקצין הזה שלח לעומתך הגיע טרקטור זחל גדול מהיאחזות הנח"ל.

    הוא ירד למטה וגרר את ה-b.t.r. השקוע בחזרה לאיפה שהייתם אתם.

    אז הסתובבתם וחזרתם לבסיס. שם המתינו לכם בקוצר רוח כמה וכמה קצינים, גם מגולני (מאיפה שהקצין הזה הגיע) וגם מהחטמ"ר (בשביל שתחזירו את ה-b.t.r.). 

    אתה לא התאפקת, ניגשת אל שני רבי-סרנים שהמתינו לכם ונבחת:

    הקצין הזה סתם שיקר כל הזמן. עם קצינים כאלה לא ננצח במלחמה. היה רגע של חצי צחוק וחצי כעס וכך זה נגמר. אחרי שעה, כשאתם התחלתם להשתחרר ולנסוע ניגש אליך אחד מהרבי-סרנים והפטיר:

    טוב עשית ותנוח, מעיפים אותו.

    אחרי כמה חודשים הייתה מלחמת יום-כיפור. 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/17 13:04:
      נחמדים הסיפורים האלה על הילדות ועל הצבא
        21/12/17 18:10:
      תודה על הפוסט המעניין. נעים להיזכר בשירות הצבאי. תגובתו של אביך לפקודה לרדת מן הכביש, הזכירה לי מקרה שהיה לי בקורס מפקדי טנקים. סמל טיפש, מדריך בקורס, לא אהב שיש לו "אינטליגנט" במחלקה, בוגר הפנימייה ובית הספר הריאלי. במסדר בקר הוא הכניס את אצבעו לבית הבליעה של העוזי ושאל אותי - מה זה? עניתי שזה הניקוטין מהסיגריות שלו. כמובן שהוא רתח מזעם ולא אמשיך לפרט. כל טוב, עמוס.
        21/12/17 11:48:
      תודה. כייף לקרוא.
        20/12/17 23:43:

       מאד נהניתי לקרוא על הזיכרונות מאותם ימים,

      מעניין גם הלך הרוח בקרב הילדים-

      דבר שמשתקף בשירים .

      אהבתי במיוחד את יצירת הפסיפס.

       המשך שבוע טוב ויצירתי.

       בברכה

       אהובה.

        20/12/17 10:47:
      נהנתי לקרוא, תודה :)
        19/12/17 23:36:

      עולם כמנהגו נוהג, אביך כמנהגו נוהג... והציורים ממש מרגשים. 

        18/12/17 17:51:

      צטט: sari10 2017-12-16 10:22:10

      איזה חיים מרתקים היו לאביך....

      הרבה זכרונות מעניינים.

      וגם מוכשר בציור.

       במיוחד אהבתי את הציור של האישה שכובה על הצד.

      גם אני :) 

        17/12/17 10:59:
      אהבתי את הסוף, ואת הציורים כתמיד.
        16/12/17 22:53:

      צטט: זונות פוליטיות 2017-12-16 11:24:11

       

      ברוטוס:    קצין רע לא פחות גרוע ממורה רע


       

      נטוס:       היו לי כמה קצינים רעים מעלי ומתחתי, את אלה מתחתי הדחתי ללא היסוס, מאלה מעלי חמקתי כמו יתושה מנוסה שתמיד במנוסה

       

      אין חדש תחת השמש...

      ..

        16/12/17 22:52:

      צטט: דוקטורלאה 2017-12-16 16:33:28

      קראתי וכרגיל מאד נהניתי (כולל תמונות כמובן). השיר שהובא לעיל, היה מושר אצלנו באופן קבוע, לעתים הוא נגמר במכות לא רצויות. מכיוון שהייתי בצבא, בשרות סדיר ובקבע ואני נשואה למי שהיה צנחן קרבי, ואחי ז"ל היה איש גולני שנפל ב"ששת הימים", הרי כל הסיפורים על מפקדים לסוגיהם ולמיניהם מוכרים לי הייטב.

      תודה :) 

        16/12/17 22:16:

      צטט: ד. צמרת 2017-12-16 13:41:01

      הקצין לא אשם!!! אשמים הם אלו שהעניקו לו דרגת קצונה. פ'ם חשבתי שרק בצד השני משקרים, אך בפ'ם הראשונה שהשתתפתי בתרגיל אוגדתי ונחשפתי לשקרים שרצו שם, הבנתי כיצד ארעו אצלנו פאשלות במהלך תרגילים שגבו חיי אדם לחינם.

      אני סבור שבחילות השדה יש נורמה מאד ברורה של אמירת אמת. 

      יש יוצאי דופן והם מתגלים די בקלות ומהר. 

        16/12/17 16:33:
      קראתי וכרגיל מאד נהניתי (כולל תמונות כמובן). השיר שהובא לעיל, היה מושר אצלנו באופן קבוע, לעתים הוא נגמר במכות לא רצויות. מכיוון שהייתי בצבא, בשרות סדיר ובקבע ואני נשואה למי שהיה צנחן קרבי, ואחי ז"ל היה איש גולני שנפל ב"ששת הימים", הרי כל הסיפורים על מפקדים לסוגיהם ולמיניהם מוכרים לי הייטב.
        16/12/17 13:41:
      הקצין לא אשם!!! אשמים הם אלו שהעניקו לו דרגת קצונה. פ'ם חשבתי שרק בצד השני משקרים, אך בפ'ם הראשונה שהשתתפתי בתרגיל אוגדתי ונחשפתי לשקרים שרצו שם, הבנתי כיצד ארעו אצלנו פאשלות במהלך תרגילים שגבו חיי אדם לחינם.
        16/12/17 13:28:

      אחאב חברי היקר נשיקה

      התמוגגתי לקרוא עוד מזיכרונותיו של אביך

      בעניין הסיפור השני על אותו קצין אביך מתגלה כאדם בעל

      עקרונות ועקשנות הראויים לציון.

      אני מתארת לעצמי איך הרגיש אביך היקר כששמע

       על הלקויות שליוו אותו במשך כל תקופת חייו והנה לאחרים יש

      את הלקויות האלו והוא לא היחיד ואף יש טיפולים רפואיים

      עונג להתבונן בציורים שאביך היקר צייר

      * כוכב אהבה חברי היקר ד"ש חמה לאביך היקר ובריאות טובה

      שבת וחג נהדרים לכולכם

        16/12/17 12:22:

      מרתק... הלוואי שיגיע יום שלא נצטרך להילחם על קיומנו ומדינתנו

      ציורים נפלאים

      חג חנוכה שמח ומואר

        16/12/17 11:24:

       

      ברוטוס:    קצין רע לא פחות גרוע ממורה רע


       

      נטוס:       היו לי כמה קצינים רעים מעלי ומתחתי, את אלה מתחתי הדחתי ללא היסוס, מאלה מעלי חמקתי כמו יתושה מנוסה שתמיד במנוסה

       

       

      ..

        16/12/17 10:49:
      מרתק ......והתמונות נהדרות... חנוכה שמח ושבת שלום....
        16/12/17 10:22:

      איזה חיים מרתקים היו לאביך....

      הרבה זכרונות מעניינים.

      וגם מוכשר בציור.

       במיוחד אהבתי את הציור של האישה שכובה על הצד.

        16/12/17 07:49:
      סיפורי זכרונות מרתקים וציורים נפלאים
        16/12/17 04:03:

      ואגב קצין שהתריע ואחר כך פרצה מלחמת יום כיפור :

      סימן טוב בנימין (נולד ב-1947; מוכר גם כסגן סימן טוב) שירת כקצין מערך במודיעין בפיקוד הדרום בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים והעביר התרעות על מלחמה קרבה, ואף התעמת בשל כך עם מפקדיו.


      ציורים מופלאים והסיפור עז, אלא מאי... הסיפא ...

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין