להעז, לחלום, להגשים!
פשוט אני,
ללא מסיכות,
ללא קליפות,
מדבר על הכל ומאפשר הצצה
אל עולמי דרך מילותיי.
פוסטים פופולאריים
-
'לחלום, להעז, להגשים' בחוף הדקל באילת
18/9/10 | 1003 צפיות
-
רודף העפיפונים
18/2/08 | 1488 צפיות
-
אהבה, זה כל הקסם
7/5/08 | 4012 צפיות
-
תקעתי נוד, בא לכם להריח ?
11/5/08 | 3018 צפיות
-
כשתבואי
19/5/08 | 2479 צפיות
-
זוהי שעה מתוקה של שקיעה
2/9/08 | 1340 צפיות
פוסטים אחרונים
על המלחמה האחרונה בצפון ועל פרופורציות
| המלחמה הארורה שנסתיימה לאחר הסכם הפסקת האש, גבתה קורבנות רבים והותירה הורים שכולים, אלמנות, יתומים ועוד עשרות משפחות שסועות הנושאות עמם כעת צלקות נפשיות כואבות שייקח להן שנים ארוכות עד שיגלידו (אם בכלל).
חלק לא מבוטל מאותם לוחמים שחזרו משדות הקרב, ישאו עמם טראומות כאלו ואחרות אשר ישפיעו על ההווה כמו גם על עתידם עת חזרתם לשגרת יומם. הפצועים שבהם (ובנוסף לפצעי הנפש), יצטרכו להתחיל תהליך שיקום פיסי איטי וארוך על מנת לאפשר לגופם להחלים באופן מלא (במקרה הטוב).
כולי הערכה לקרנית גולדווסר האצילה, שמשלמת יום יום את מחירו הכואב של חוסר הוודאות, ואשר נצמדת לתקווה כשם שתינוק רעב נצמד אל שד אמו. אין ערב שבת בו איני חושב על משפחות שליט ורגב שחייהם שונו כרעם ביום בהיר ואשר מנהלים מאבק מתיש, מתסכל, ורצוף קשיים - בבירוקרטיה משוועת לזעקה, ובמדינה שאיבדה כבר מזמן את ציוויונה הערכי, את חובתה להשיב את בניה כשם שידעה לשלוח אותם.
באמצע החיים, בזמן שמטרות נבנות, שאיפות מתממשות, חלומות מתגשמים, יעדים נרקמים - באה לה המלחמה וללא שום הודעה מוקדמת, גדעה באכזריות את שגרת היום.
אני חושב על אותה סטודנטית שחלמה על טיול משותף בנפאל עם אהובה כשישתחרר, על הכלה הטריה שנשארה אלמנה בעוד החלום על הקן המשותף במושב נמצא בשלבי בניה, על האלמנה שנמצאת בחודש השמיני להריונה ואשר בתה תיוולד מבלי להכיר את אביה, על החבר ששלשום קנה טבעת נישואין לחברתו שנהרגה עת פגיעת טיל הנ"ט בנגמ"ש, על האימא שדיברה רק אתמול עם בנה והבטיחה לו את הדג החריף של ערב שישי, על האחות שלפני שעה קלה קיבלה הודעת sms מאחיה הטייס, "אנחנו ננצח" הוא כתב לה, על התרמילאי שרק לפני חודש חזר עם חברו מטיול במזרח ועכשיו הוא מלווה אותו בדרכו האחרונה,
אני חושב על כל האנשים הכואבים שהתייפחו על קבר יקירם בשיאו של מסע הלוויה, נזכר באנשים המגיעים להרצאותיי ואשר חולקים עמי את בעיותיהם האישיות ופתאום הכול מתגמד אל מול הצלקות שמותיר אחריו השכול.
ההתגמדות הזו מובילה אותי אל התובנה הבאה :
לא משנה אילו בעיות יש לכם, לא משנה מהי הצרה הפוקדת את דלתכם, לא משנה מהו ה"תיק" שפתאום נפל עליכם, למרות ה"עונה הגשומה" המלווה את הרגשתכם, קחו את הדברים בפרופורציות הנכונות. זכרו תמיד שאצל המשפחה שגרה בסמוך לביתכם הבעיות הן הרבה יותר גדולות, הרבה יותר משמעותיות והרבה יותר כואבות. לא שזה אמור לנחם אתכם אבל זה בהחלט מציב גבולות חדשים לכאבכם האישי.
מי ייתן והבנים ישובו בריאים ושלמים לחיק משפחתם, שיבה אשר תשים קץ לייסורים יום יומיים הנובעים מחוסר הוודאות עמו הם מתמודדים מהיום בו נחטפו יקיריהם.
שבת מבורכת. |
תגובות אחרונות
-
...Blue
בתגובה על הזמנה להשקת ספרי השני 'להביט לפחד בעיניים ולנצח'
-
עינת:)
בתגובה על אחד הרגעים שגורמים ללב לפעום בחוזקה
-
יעלי 65
בתגובה על מוקדש לך, ילדה קטנה שלי
-
אסקרינה
בתגובה על אהבת אב
-
דליה אלעזר
בתגובה על אחרי 17 שנים, אריאלה ממפעל הפיס טילפנה גם אליי
-
לוטרה
בתגובה על חלומות של גוזלים / מוקדש לשחר גרינשפן, ולמשפחתה
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בוקר קסום בייבי,
תודה על מילותייך.
כשם שפרח נפתח אל פרפר ומרווה את צימאונו, כך גם אנחנו, סה"כ צריכים לפתוח את הלב שוב ולהניח לאושר לחלחל...זה פשוט מגיע לנו.
שבוע מדהים,
יולי.
אייל יקירי,
אכן כואב. יש הרבה סבל בעולם הזה, ומצד שני גם הרבה אושר לצידו.
הלוואי שנדע רק ימים של אושר.
תודה על כתיבה נפלאה :-)
שבוע קסום ומלא אושר .
נתי
ערב נעים,
האמת שחשבתי על זה אבל לא הייתי משוכנע שזוהי כוונתה. אחרי הכל...דיברתי על המלחמה האחרונה, מה גם שחודשים בודדים לפני מלחמת יום כיפור אמי רק החלה לבייץ
אז בטח שאין לי שום זיכרון מהמלחמה ההיא.
אחלה שבוע ומי ייתן ולא נדע עוד מלחמות,
אייל.
אני יכולה לנסות.. :)
מלחמת יום הכיפורים - שנת 73
שבת מתוקה,
תודה על מילותייך החמות. מוכנה רק להבהיר לי את הקשר בין שנת 73 למילותיי ?
אייל.
יליד שנת 73 זה מסביר את כל מילותייך המרגשות!
אכן אתה צודק בכל דברייך ותמיד יש שני צדדים למטבע....
תודה לך על שכתבת.
שבת מבורכת יקירה,
תודה על מילותייך המרגשות. נסתרות הן דרכי האל ... אמנם יש לא מעט אנשים שיכולים להכיל ולהתמודד באומץ ובנחישות ראויה להערצה - את שנפל עליהם כרעם ביום בהיר. רק חבל שהמדינה שאמורה לרוץ יחד איתם, המדינה שאמורה לתמוך, לעודד, ולעשות מעל ומעבר, חבל שהמדינה ששלחה את בניה - לא נחושה מספיק על מנת להשיבם ושוכחת די מהר את מה שהיא אמורה לזכור.
מי ייתן ויהיו אלה השבויים האחרונים.
ואני לא חושב שאני מיוחד, אני סה"כ ממלא את ייעודי ועושה זאת באהבה רבה.
סופ"ש פורה,
אייל.
השבוע דיברה יעל דן בתוכניתה עם אלמנת מלחמה שנולד ילד/ה (איני זוכרת), עת בעלה נהרג במלחמה הזאת ולא זכה להכיר את התינוק.. הילד/ה.
היא הדהימה אותי. בעוצמה שלה. דיברה ברהיטות, בלי גרון חנוק, עם אפטימיות לא מובנת, עקב האסון שנפל עליה.
לי זה גרם לחשוב. גרם לי להבין שלא סתם נאמר שאנשים מקבלים רק את מה שהם יכולים להתמודד איתו. כך גם לגבי קרנית המדהימה. אישה צנומה ושקטה, שהעפילה אל כל הרי היקום ועדיין עושה. מתוך האישה השקטה הזאת (כפי שתיארה אותה פעם אמו של אהוד, בעלה), צמחה אישה שלא היית מעלה על דעתך.
יש אנשים שאני מורידה בפניהם את הכובע. כוללת אותך בתוכם. אתה פשוט מיוחד !