כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    העץ שתמיד הייתי

    41 תגובות   יום שני, 18/12/17, 17:05

    נושרים ממני הפירות כי אני עץ, ואצמיח את הפרחים גם בגלגול הבא. אני מרגישה את חריקת הקריעה בגזע כשהם ניתקים ואת הפחד שואג לי בלב כשהשלג נתלה בענפים העירומים. מרחוק נראה שאני מחקה את אמי שצמה אפורה קיפצה על גבה הזקן-הצעיר, שהייתה האמא הזקנה של כל העצים. ומקרוב נראה שאני מושפעת מההבטחות שלה ומהמוזיקה שצייתה לה.

    כשיש לי זמן אני מאיירת במדריך העצים את ריח השורשים, את טעם הגזע ואת צלילי הענפים שקוראים לעופות. רושמת בקווים ספורים שמתגייסים לשמור איך הפכתי מילדה בלי שמיים לעץ שצומח מתוך האדמה, ואז לזקנה מפושקת ענפים, לדבר על כאבי העולם שלי גם כשלא אהיה, לספר שעץ עקור לא מת בין לילה, ושהזקנה היא מעבר דירה סמלי לטבעת הבאה בגזע בפעם האחרונה.

    זה שיר העץ שתמיד הייתי. ראיתם פעם עץ בוכה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/18 19:00:
      רחלי בן-צור. תודה יקירה. אוהבת את המילים שלך שיוצאות מתוך לב מלא בפרחים צבעוניים, ניחוחות צוף ומשק כנפי פרפרים. כנראה עצים כמוני שנולדים בטבע ומולחמים לאדמה, שולחים ידיים לעננים, ומפנים את הפרצוף לנשיקות רוח.
        2/1/18 16:35:

      צטט: גילהסטחי 2017-12-23 14:51:50

      * חיוש *. תודה יקרה. לעתים אני זוכה לפגוש קוראים כמותך עם תועפות של תבונה ולב. אם אני עוגיה אז את הקפה שאני נטבלת בתוכו.לפעמים צריך מילה כדי להזיז את הפרספקטיבה. כעת כשאני מסתכלת לעומק נראה שאני יכולה להנות מהנוף, להעריך אותי הישנה מאתמול ואותי החדשה, ולא להפסיק לחיות כשאני משנה צורה. וגם שאני יכולה לשמוח בפירות שהצמחתי ולזרוע זרעים חדשים.להיות אישה, לחיות ולמצוא מה נכון עבורי. ותודה על שהתחברת.

       

      ריגשת אותי עד דמעות

      תודה מעומק הלב נשיקה

        1/1/18 21:05:
      הדימוי שלך כעץ מאפיין אותך. מצד אחד נטועה באדמה ולא נסחפת עם הזרם ומצד שני בדייך ועלעלייך מתנופפים אנה ואנה ברוחות ובמצבים.
        27/12/17 13:05:
      נומיקן. קליפת הגזע היא כמו ספר פתוח וקסום שהצופה מפענח את השפה שלה במגע עיניו ואצבעותיו.
        26/12/17 13:49:

       

      ללא מילים, מתי גרינברג, גזעי עצים, המיסטיקה של הזמן

      ''
      הוספת תגובה

      מתי גרינברג, גזעי עצים, המיסטיקה של הזמן

      ''
      ''

        25/12/17 12:55:
      עט סופר. שפת המקורות שאתה מצטט לרוב מרחיבה את הדעת וגורמת לי לחשוב שאתה עילוי. מקווה שהבנתי נכון: האדם הוא עץ ואם האדם הוא עץ אז בכל מצב יש סוג של תועלת? הפגיעה בעץ כמוה כפגיעה באדם?
        24/12/17 13:32:

      כי האדם עץ השדה ...לבוא מפניך במצור...!! והדגש הפעם הוא דווקא על "לבוא מפניך במצור"...

      מצור המתאר הסגר וצרה...

      ושינוי צורה ...בבוא עליך ועל פניך צרה ואיבה...כאב ודמעה...

        24/12/17 10:43:
      רק "רגע". ומי מנגב את הדמעות על הלחיים של העץ בכף ידו, ומושיט לו ממחטה?
        23/12/17 23:55:
      בטח, מלא פעמים
        23/12/17 15:02:
      מכבית- coach לכתיבה. זכיתי לא יותר מכל אישה אחרת שלומדת להתחבר לזמן. הפילוסוף הסיני לאו דזה: "אם רוצים לצמצם לפעמים צריך להרחיב. אם רוצים להחליש לפעמים צריך לחזק. על מנת להפיל דבר יש לרוממו תחילה. כדי לקבל צריך קודם לתת. אבל הכי טוב בשביל הדג זה לא להתרחק מהמים".תודה על הקול הנשי האמיתי שלך.
        23/12/17 14:51:
      * חיוש *. תודה יקרה. לעתים אני זוכה לפגוש קוראים כמותך עם תועפות של תבונה ולב. אם אני עוגיה אז את הקפה שאני נטבלת בתוכו.לפעמים צריך מילה כדי להזיז את הפרספקטיבה. כעת כשאני מסתכלת לעומק נראה שאני יכולה להנות מהנוף, להעריך אותי הישנה מאתמול ואותי החדשה, ולא להפסיק לחיות כשאני משנה צורה. וגם שאני יכולה לשמוח בפירות שהצמחתי ולזרוע זרעים חדשים.להיות אישה, לחיות ולמצוא מה נכון עבורי. ותודה על שהתחברת.
      זכית.
        23/12/17 10:10:

      גילה היקרה נשיקה

      קראתי אותך והמילים שכתבת נגעו בליבי

      הזקנה הוא דבר יחסי 

      וכשם שאת מחקה את אמך והשלג בכל שנה נתלה על הענפים

      את עץ עבות רב שנים, נטוע עמוק בתוך האדמה,

      אני מריחה את ריח השורשים

      ושומעת את צלילי ענפייך הקוראים לעופות.

      והפירות הנושרים ממך ינבטו  ויהיו חיקוי נהדר 

      ואת תמשיכי להצמיח פרחים, ויתהוו עוד טבעות בגזע עצך

      * כוכב אהבה ושבת נהדרת

        22/12/17 14:04:
      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. איש יקר. אתה הלחם, החמאה, ארוחה של חיים שלמים. אם היו שואלים אותי מה הייתי לוקחת לאי בודד הייתי לוקחת אותך. מאמצת את ההגדרה שלך "סיכום ביניים" על הטוב ועל הרע. שאלתי את עצמי שאלות והתמודדתי עם התשובות (טרם נערכתי לעשייה). השאלות הנצחיות של מי אני, מה אני רוצה, מהן המטרות שלי בחיים, ואיך אני יוצרת את המציאות שלי. התשובות מראות מה אפשרי, מה "גורלי" ומה יכולה לממש. החיים האישיים שלי כתובים בזמן הווה ודוחפים אותם לעתיד, מספרים על מלחמת קיום ועל הציפייה שהאופק שאני רודפת אחריו לא יתרחק גם כשאני רצה הכי מהר שאני יכולה. "אליס- בארצנו היית מגיעה בדרך כלל למקום אחר, לו רצת מהר מאד והרבה זמן כמו שרצנו. המלכה האדומה: איזו ארץ איטית! כאן לעומת זאת, עלייך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, כדי להשאר באותו המקום. אם את רוצה להגיע למקום אחר, את צריכה לרוץ לפחות פי שניים יותר מהר". מתוך הספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות. המוות גואל מהכאב, מהילדות, מהמלחמות מהעבודה על הפנימיות, מהעולם החיצוני שלא מתקן את עצמו.. וכדי לנצל את הזמן עד לדלת האחרונה צריך לצאת מהיומיום ולבקר במקומות אחרים. בדמיוני אני עץ (גם סוס) שהעלים שלו הם נוצות צבעוניות כמו שמיכה, ואני פותחת את הסתימה במסננת של הענן בעזרת נוצה, ואז מגיעה כרכרה מפוארת ומסיעה אותי לחיים אחרים. אני מבינה ולא מבינה אולי כי גדלתי לאשה אבל הילדה שבתוכי לא הפנימה את זה. והמילים שאני כותבת פתאום חיות דרך הקול שלי ומבינה שכל אחד צריך להאמין (לא צריך להיות דתי) שיש לו אבא ואמא שהרי המשמעות צרובה בתודעה. גבול ההבנה השכלית לבין ההתנסות מוליד משמעות סובייקטיבית: לעשות משצעו לא להתקע.ישראל אלירז; מה היה אחר כך: "התשוקה להכנס בדלת קודמת לדלת. החרדה מן המוות קודמת למוות והיא חלק מבטנת החיים. עלינו להתפנות מן הבושה בטרם נסגור מאחורינו את הדלת". השאלה האם עלינו ליצור דלת? הרי הכל יקרה גם בלי שניצור אותה? האם כל הדלתות כבר פתוחות? שהרי הרעיונות בראשנו עוד לפני הדלת הפיזית שקוראת לנו להכנס.
      גילה היקרה, השיר הזה נשמע , לפחות באוזני הסובייקטיביות כשיר על משבר גיל (כלשהו...)-"וכשהזקנה היא מעבר דירה סמלי לטבעת הבאה בגזע, בפעם האחרונה"-"השלמה" עם ה"זקנה"? קצת במבט פסימי לטעמי, אבל מי אני... מסתכלת בראי ורואה שאת "מחקה את אימי... שהיתה האימא הזקנה של כל העצים, איך אני מושפעת מההבטחות שלה ומהמוזיקה שצייתה לה" (?) אולי בסיכום ביניים, קצת אכזבה שלא היית שונה ??? בא ניקח את הצד היותר אופטימי של החיים ,אומנם הלא פשוטים הללו ונחשוב שהעתיד עוד לפנינו ! ונשווה את חיינו לעץ השדה כמו שאת משווה יפה את חייך לעץ השדה. וכאן אני מצטט גדולים וחכמים ממני בהרבה-האדמו"ר מאטעלע (היה איש כזה...)אמר כי "חשוב לו לאדם שיהיו לו שורשים איתנים, נטועים בקרקע המסורת התרבותית" וכאן שימי לב גילה להמשך- "אבל אסור לו להיות תקוע-אדם צריך שורש כמו לעץ אבל גם רפרוף כנפיים כמו לפרפר כדי לרחף ובעיקר- כנפיים כמו לציפור כדי להגביה עוף ולהרחיק ראות לניסיונות לרעיונות ולשאיפות שיש בהן חידוש, שיש בהם ריענון לעולם נעים וטוב יותר !" וכמו שאני (קצת קצת) למדתי להכיר אותך גילה, יש לך את התכונות הללו של לעוף כמו ציפור ולהרחיק ראות ולהיות פתוחה לחידושים ולרעיונות מרתקים, גם אם את חושבת שהגעת לשלב האחרון בטבעת הגזע בעץ ! וכמובן אצטט משירו הנפלא של נתן זך "עץ השדה" (שהולחן ומבוצע ע"י אומן ענק-שלום חנוך) "אהבתי וגם שנאתי, טעמתי מזה ומזה כי האדם עץ השדה... כמו העץ הוא צמא למים, כמו האדם הוא נשאר צמא"!- אולי כמו שאת מתארת, "נושרים ממני הפירות" אך עדיין גילה, אני בטוח שאת עדיין עץ צמא עם חיות אדירה ואת לא באמת עושה סיכומים "ואצמיח את הפרחים בגלגול הבא"! מה פתאום רק בגלגול הבא ? אני בטוח שהגזע שלך הוא עדיין חזק מאד ואיתן וחסין לרוחות הזמן, וגם אם פה ושם נושרים פירות וגזעים נרקבים, עדיין כוחך רב, את סקרנית וצמאה לחיים ובכוח סקרנותך ובכישוריך כי רבים הם, עדיין תמשיכי להצמיח פרחים יפים והעיקר, לברוא פירות מיוחדים וטעימים שקהל הקוראים שלך ידע לקטוף אותם ולהנות מעסיסיות הפרי שמגלם את כישרונותיך המיוחדים ! גילה, אני בטוח שהעץ הזה יעמוד בסערות הזמן וימשיך להצמיח עוד הרבה שנים פרחים מרהיבים למראה ופירות משובחים ונדירים בטעמם !
        21/12/17 13:16:
      kimchid. אתה כמו עץ בעל פירות מתוקים. לכן השפה והקול שלך גורמים לי לאושר. נזאר קבאני: "אני דומה לעץ הצפצפה: יכול למות בלי ליפול מהרגליים".
        21/12/17 13:13:
      HagitFriedlander. שדות הטוב האינסופיים שבלב שלך מהפנטים אותי בכל תגובה שאת כותבת ומציירים אותך בעיניי כעץ חג המולד. בינך לביני נמתח חבל הברכות של האלים מהאולימפוס שדוחף אותנו ליצור.
        21/12/17 11:43:
      עץ החיים, תמיד ישריש ויפריח עלים. פירותיך משובחים.
        20/12/17 16:31:
      את עץ לתפארת הכתיבה ...מכה שורשים לעומק פורחת ומניבה פירות למרות שהיית ילדה בלי שמיים השמיים ראו אותך וברכו אותך בהמון! ♥
        20/12/17 12:29:
      esty.d. זווית הראייה שלך מיוחדת ומחברת גוף ונפש. בספר בראשית הכרנו את עץ החיים שמקשר בין האדמה לשמיים. שלום חנוך כתב: "כי האדם עץ השדה, כמו העץ הוא שואף למעלה... הוא נשרף באש..הוא צמא למים... הוא נגדע.." באסטרולוגיה טוענים שתאריך הלידה שלנו מייצג עץ מסויים שמאפיין אותנו. ובראייה הוליסטית אולי העץ הוא משאב לטיפול אלטרנטיבי?!
        20/12/17 12:18:
      shimenben. "נתינה ללא תנאי" אתה כותב. ונזרקים לתוך ראשי דמות של אמא והסיפור העץ הנדיב שנתן ללא גבולות צל תפוחים ענפים וגזע, עד שנותר ממנו גזע כרות. האמא שלא הניחה גבולות גידלה ילד שמצא את התועלת במגוון רחב של לקיחות ללא נתינה. יצאה לי פתאום הטפה על אנוכיות ונתינת אהבה אינסופית ועל כך שהטבע לא נפרד מאיתנו.
        20/12/17 12:11:
      א ח א ב. איזו איוושת עלים יש לעץ בוכה? האם זה רשרוש עצוב שנכנס ללב ולגוף ומרעיד אותם?
        20/12/17 12:07:
      תכשיט. יקירה. ומה הן הדמעות? חומר שלובש צורה של טיפה שעוזרת לעצב להתגלגל החוצה. בשחרית הייתי עובר עם חבל טבור שהוא בעיני צורה של שורש, ובאחרית אני עץ עם מערכת שורשים. הסמליות בין האדם לטבע היא בצמיחה ובחיבור לקרקע האם, וגם אם מעתיקים אותנו למקום אחר הזיכרונות נותרים בצוואר השורשים, כי הנוף מטביע את עצמו בנפש.
        20/12/17 11:59:
      ברוךהלוי-סגל. הנפש הפיוטית שלך מחברת אותי לנתן יונתן שכתב: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות". עד עכשיו לא חשבתי על העץ שענפיו שמוטים שמו גב שחוח של אדם בוכה, ושהעלים שלו מאורכים כמו דמעות שניגרות. תודה לך על ששיתפת ועל מידע הרפואה הטבעית שהוא חלק מהותי מהעץ. מאחלת לך לב מואר כל השנה.
        19/12/17 23:59:

      אולי בגלל שעצים בוכים, לפעמים אנשים מחבקים עצים...

        19/12/17 22:23:
      אני יודע מעט מאד על עצים. רק לאחרונה התוודעתי אליהם באמת. (עירוני בנשמתי) על כל פנים אינני יודע אם הם בוכים? עצים מבחינתי מסמלים את הנתינה ללא תנאי (לא רק של הפרי, והצל, גם את הרוגע, הטוב, ותכונות היופי של הבריאה)
        19/12/17 20:37:
      היום ראיתי עץ בוכה. והפוסט שלך הקפיץ לי אותו.
        19/12/17 18:56:
      את עושה לי לבכות.... את צריכה להיות גאה... את עץ עם שורשים.... חיבוק....
        19/12/17 17:46:

      גילה היקרה,

      הנפש הפואטית שלי 

      לקחה אותי לערבה הבוכיה,

      בתקווה שתביא לך מזור.

       

      חג אורים שמח. יהי אור בבית.

           ב ה ו ק ר ה ,

                ברוך

      ערבה בוכיה - לטיפול בכאבים ודלקות

      ערבה בוכיה - לטיפול בכאבים ודלקותערבה בוכיה - לטיפול בכאבים ודלקות

      צמח הערבה הוא יעיל נגד כאבים ודלקות כמו אוסטאורטריטיס, כאשר תחילת הפעולה שלו איטית אולם נמשכת זמן רב יותר מהאספירין.

        19/12/17 17:29:
      זונות פוליטיות. ברוטוס- במשפט שלך שמונה מילים שמבעירות את השפתיים של היער עד שהוא בוכה. נטוס- לפעמים גם כשלא מבינים את העץ חשים את הדמעות חונקות את הגרון, וכשכל העלים נגמרים אנחנו מתמלאים בחלומות על התחלה חדשה.
        19/12/17 17:22:
      remei. את מופלאה וכן הרגישות שלך והחושים הפנטסטיים שלך שמכוונים את המחוגים שלך לחוש את הדמעות ואת ריח הבכי תחת חולצת המילים.
        19/12/17 17:19:
      ד. צמרת. יש דברים שאינם מתקיימים במימד הפיזי, לא ניתן לראותם או לשמעם. לכן אנחנו מתארים במילים ובמושגים משהו שהוא קיים ואינו קיים בעולמנו. אני למשל מציירת עץ בוכה במילים כשהעלים מסתחררים בעילפון ושוקעים לתוך האדמה בהקלה בפחד ובשמחה. ואילו אתה איש רוחני שרואה מעבר למקום ולזמן.
        19/12/17 17:12:
      דוקטורלאה. להתענג על המילים שלך כי את האמא שמניחה לילד שלה ליפול ולקום, ליפול להפצע ולהמשיך הלאה, להצליח לבד כדי שיגדל כמו העץ ויגלה בעצמו את מארג החיים ויפריח את שממתו בכוחותיו.
        19/12/17 17:09:
      debie30. המילים שלך מהדהדות את נשמת העץ שיודעת בבטחון שמה שצריך לקרות קורה וששום בחירה לא תקלקל את האפשרות לשמוח בחלקתו שהיא קטנה ואינסופית בה בעת.
        19/12/17 17:05:
      rossini.תודה. אתה מביט דרך המשקפיים המיוחדים שלך. עם החושים הפיזיים והרוחניים אתה מצליח להבין, לייפות ולתקן את החוויה שלי.
        19/12/17 14:36:

       

      ברוטוס:    זה לא כל-כך נעים לראות עץ בוכה


       

      נטוס:      מיוחד לא איזדרכת או בוקיצה שיש להם המון עלים לבכות מהם

       

      ..

       

      ''

      בוקיצה

       

      ''

       

      אזדרכת

        19/12/17 13:18:
      הבכי של העץ שבשיר העץ מורגש מאוד
        19/12/17 11:25:
      כמובן שיש עצים שבוכים,ביחוד הברושים שנטועים בבתי העלמין. איך אפשר שלא לבכות שם?
        19/12/17 11:04:
      אני לא ראיתי "עץ בוכה", אבל משוררים וסופרים, אם איני טועה, כתבו עליו, תיארו אותו. רובנו גדלנו עם חסר מסויים. איש איש בציוד הפרטי שלו. רובנו מלאנו את החסר במהלך חיינו, הגענו לידי סיפוק מסויים, והיינו מרוצים. מיעוט קטן מתוכנו, כתב על כך שירים וסיפורים, ניגן מנגינות, וצייר ציורים. כולנו, אני משערת, רצינו להיות בעלי שורשים נטועים באדמה הזאת, כמו עצים יפים המוסיפים נוף ותענוג לצופים בהם. לא כולנו הגשמנו זאת. חלקנו נותרו עקורים, ניידים ונוודים, חסרי שורשים. אבל לא אכחש - חלקנו ניטע כאן, עמוק באדמה, והוא יוותר בה גם אחרי מאה ועשרים שנה...אשרי הנמנים על הקבוצה הזאת!
        19/12/17 08:02:

      דימוי העץ על כל חלקיו ואבריו בכל תהפוכות מזג האוויר ועונות השנה עשיר ומרגש.

      - "לדבר על כאבי העולם שלי "

      חושבת על יד האדם המתערבת בעץ
      גילה הדברים שכתבת מאוד ציוריים ומעוררי מחשבה

        19/12/17 07:22:

      "הפכתי מילדה בלי שמיים לעץ שצומח מתוך האדמה,"

      אני מוצא שזה הישג אדיר ראוי לכבוד והערכה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין