כותרות TheMarker >
    ';

    דוקא בלוג

    למה דוקא - מפני שזאת מילה ישראלית למהדרין והיא הכותרת של הטור הקבוע הראשון שכתבתי.
    למה בלוג - מפני שכל עיתונאי אוהב לאהוב את החרות מעריכה.
    בלוג על תקשורת ופוליטיקה ועל האנשים והנשים שעושים אותן.
    כל הזכויות על תכני "דוקא בלוג" שמורות למחבר.
    ©

    0

    פסיפס ירושלמי: כן, זה אפשרי

    4 תגובות   יום רביעי, 20/12/17, 10:10

    עו"ד יוסי חביליו, פעם היועץ המשפטי לעיריית ירושלים, היום מתמודד לראשות העיר, הזמין חברים להדלקת נר חנוכה במרכז המוזיקה בעין כרם.

    בזה אחר זה עלו לספר בקצרה על חביליו שלהם נציגי שכונות שחביליו נתן להם יד טובה בעבר ובהווה במאבקים שניהלו. היו שם חילונים, דתיים לאומיים – וצמד חרדים.

    נציג פאב של צעירים. קשישה שדיווחה על הסיוע שהיא וחברותיה זכו לו בהקמת מועדון משלהן. פסיפס ירושלמי אמיתי שחרד לעתידה של העיר ושואל את עצמו האם אפשר עדיין לחיות יחד.

    חביליו היה שם כשביקשנו בשעתו את עזרתו בהדיפת תכנית עירונית להקמת מטמנה פוגענית בסמוך מאד לגבעה הצרפתית.

    למי שאינו מכיר: בצפון העיר. סמוכה להר הצופים ולקמפוס האוניברסיטה העברית. ליד קו הרכבת הקלה. יש מעגל ערבי ממזרח ויש גם חומה. סמוכה מאד לריכוזי חרדים בשכונת סנהדריה (בעיקר עברית),  וברמת אשכול (הרבה אנגלית). גבעה עם גרעין חילוני תוסס מאד.

     

    ''

     

    מה יהיה אופי השכונה בשנים הקרובות?

    החזון של חביליו לשכונות הבירה קשה למימוש אך עדיין אפשרי גם בשכונה שלי: שכונה שהיא פסיפס אנושי מרתק. לכל רובד תושבים יינתן ביטוי: חילוני. מסורתי. חרדי. דתי לאומי.

    מי שקורא לעצמו פלורליסט רגיש גם למצוקת אלה שאינם בדמותו שלו.  מוכן לראות בהקמה של מוסדות חינוך עבורם. מקשיב להם חרף חששות ("הנה הם באים וברגע שיהיו כאן רוב יגרשו אותנו החילונים מפה").

    שמעתי, ראיתי, הייתי בסרט הזה. בית הספר של שנות ילדותי בשכונת מקור ברוך– בית ספר "לילדי פועלים" על שם ברל כצנלסון - הוא עתה ישיבה. בכל שכונה תמצא מי שיספר לך שהוא "פליט" של שכונה אחרת ששינתה את פניה עם השנים.

    ועדיין – אומר "לא" להדרה של מגזר זה או אחר. כשיש גרעין נחוש של תושבים שאינם נוטשים – שכונה יכולה לשמור על אופייה גם כשהיא מעורבת מאד.

    ניתן למצוא שפה משותפת של אחדות, עזרה הדדית ורגישות גם בשכונה טעונה ואיכותית כמו הגבעה שלי שבה כל עץ שנעקר מביא תגובה נזעמת וקריאה לפעולה מתקנת של עשרות תושבים שאיכפת להם.

    יותר מזה-  אם רק נרצה ואם נשקיע הגבעה הצרפתית תהפוך למודל של דו קיום. של סובלנות. של חיים ביחד מבלי לטשטש הבדלים. מבלי להתעלם ממחלוקת. אך תוך הבנה שנוצרה בה תרבות חיים ירושלמית ייחודית המחבקת סטודנטים במעונות, זוגות צעירים ואזרחים וותיקים.

    כן. חיים ביחד. עם כל צלקות טרור העבר וטרור נמשך. חיים ויוצרים ירושלים של דו קיום עם איכות חיים מרתקת.

    לפעמים, בבקר צח, אפשר לראות אפילו ים (המלח).

    שמח בגבעה. וירושלמי למהדרין.

     

    בצילום של המנהל הקהילתי מאירוע במרכז השכונה * דור העתיד בגבעה: יחד, עם ובלי כיפות לראשי הילדים

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/12/17 15:04:
      ירושלים זו עיר כ"כ מורכבת, שלעיתים נראה כמו משימה בלתי אפשרית לנהל אותה באופן שישמור על סוג של שפיות שברירית. צריך אדם עם כח רב למשימה הזו, וכתפיים רחבות, ולא נותר אלא לאחל למועמד הצלחה רבה. הוא יצטרך אותה.
        24/12/17 13:55:
      מעורב ירושלמי הכי טוב.
        22/12/17 08:00:
      נכון לאה יקרה. זה קשה. ודוקא משום כך מאתגר. ובאשר לילדים - דעתי היא שטוב שיידעו להכיר ולכבד גם את השונה. אבל נכון...קל יותר כשכולם בראש אחד.
        21/12/17 12:27:
      לצערי, דבריך על שכונות מעורבות בימינו, הם מצב כמעט בלתי אפשרי. החינוך הביתי של כל קבוצה כיום מקנה למתחנכים דבקות מלאה באופי המשפחתי- המגזרי. לכן, שכונה מעורבת "מזמינה" התגרויות בלתי נעימות, של הילדים ובני הנוער. המבוגרים, בדרך כלל, מחנכים עצמם להתנהג כיאות. אני מודה שמצב דומה למה שתארת היה אפשרי בעבר. הסיבות לכך דורשות מאמר ארוך, כיום יש קנאות ודביקות בלתי נעימה בגוון המיוחד של המתבגרים, הם לא מהססים לפגוע במי שאינו "משלהם". לגור בשכונה מעורבת הייתי ממליצה היום למבוגרים, ללא ילדים בביתם.