יתכן שהיא צודקת, גם יתכן מאד שלא. הרי פסיקתם של שופטים מקצועיים במערכת המשפט, כאשר הם הופכים להיות "חלוטים" - הופכים להיות אמת שאין לחלוק עליה. לא כך עיתונאים. קביעת העיתונאים היא אישית ואינה קובעת שום עובדה ביחס לאמת. כל אחד, גם מי שאינם עיתונאים, כמוני למשל יכולים להביע את דעתם על מטרידים מיניים, כמו ארי שביט, אשר הודה במעשיו המיניים הנקלים, וזה מעשה שנחשב לחיובי בכל חברה מתוקנת.

אני למשל, שמשקל דעתי האישית זהה למשקל דעתה של עלית קרפ, עיתונאית מכובדת, חושב גם כמוה, שהוא נענש מספיק על הטרדותיו המיניות, אבל אסור לו לחזור אל קהל העיתונאים מסיבה אחרת ושונה לגמרי. ארי שביט פסל עצמו מלהיות עיתונאי בעבר הרחוק, כאשר הפך להיות עיתונאי חצר של אהוד ברק, כאשר היה פוליטיקאי ושר פעיל. והמחיר שבו קנה אהוד ברק את ארי שביט העיתונאי הוא יותר מצחיק מאשר רציני: הזמנה לשתי ארוחות ערב במגדלי אקירוב, ארוחות ערב עמוסות "ידוענים", שכשמשווים אותו למחיר הקנייה של דן מרגלית על ידי ביבי, משכורות ענק לעיתונאי נחשב, אשר שימש עלה תאנה לסמרטוט העיתונאי "ישראל היום". עלה תאנה - בגלל כתיבתו "המאוזנת", שהייתה נוכלותו של דן מרגלית: לעתים הוא ביקר את ביבי, ב-"כזה כאילו", כמו שאומרים צברינו החריפים והעוקצניים. עיתונאי, שמוכר את עטו לפוליטיקאי, בעבור פרוטה (כמו ארי שביט) או בעבור מאה (כמו דן מרגלית) - אסור לו, לעניות דעתי, להמשיך ולשמש יותר עיתונאי.

זו הסיבה, שאני חושב שאסור לארי שביט לחזור ולשמש עיתונאי - לתמיד. זה ולא הטרדותיו המיניות, שהן ניתנות לסליחה וכפרה במקרה שהודה במעשיו ומתחרט עליהם בכנות.