כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מוזיקת השוליים של 2017: הטובים, הרעים והרוח של בואי

    5 תגובות   יום ראשון, 24/12/17, 18:20

    אין מספיק זמן ומקום להקיף את כל המוזיקה המעולה שיצאה השנה - באמת שניסיתי - ואי אפשר להגדיר איך היא הייתה ביחס לשנים קודמות, להווה או לעתיד. זו הייתה המוזיקה של 2017 שמסתיימת בעוד שנייה וחצי, ואת רובה לא שמעתם בגלגלצ. מי שלא הספיק לעקוב אחריה יכול להציץ ולפתוח את האוזניים, ומי שגילתה דברים אחרים שלא שמתי עליהם את הידיים מוזמנת להוסיף אותם בתגובות. נתחיל:

     

     

    הזמרת הקנדית Feist הצליחה לעשות את הבלתי ייאמן באלבום שלה מהשנה, Pleasure. לא זוכר מתי שמעתי בפעם האחרונה רצף של קטעים שהם אינטימיים ומינימליסטיים עד כאב, משדרים פגיעות שחודרת לנימים וחותכת בבשר החי בכל תו והטעמה - ובו-זמנית מוגשים במעטפת של הפקה חשמלית מלוכלכת ועוצמתית כל כך. זו ממש לא פייסט המתוקה של "1,2,3,4" מלפני עשור. נשמע שהפעם היא ירדה לבד עם הגיטרה החשמלית למרתף, והקליטה איתה דמואים על דמואים עד שזיקקה את תחושות הלב ליצירה אחת, שהפגמים והשריטות הקטנות שבה הם הכוח שלה. אח"כ היא הוסיפה עוד כלים בכמה טראקים והזמינה לשם כמה חברים שישמשו כמקהלת רקע, וסגרה את אחד האלבומים היפים-מעיקים של השנה. אהובים במיוחד: שיר האהבה Any Party עם המשפט היפהפה "You know I’d leave any party for you", והבלדה קורעת הלב I wish I didn't miss you.

     

    Feist - I wish I didn't miss you

     

    ''

     

     

    כמה קסם יש באצבעות של כריס בר. בכל אלבום חדש של גריזלי בר (Grizzly bear), המתופף של להקת הרוק האמריקנית (שגם נקראת חלקית על שמו) דוחף יותר ויותר את מערכת התופים, לרוב כלי רקע שנחבא אל הכלים, אל קידמת הבמה, עד שהיא שווה ואף עולה במאסה היצירתית שלה על שאר הכלים - וזה קשה עד בלתי אפשרי בלהקה משופשפת כמו גריזלי. זה יכול היה להיות ניסוי אקספרימנטליסטי מופרך, אבל ב-Painted Ruins מוכיח בר אקסיומה שנדמה שניסה להוכיח כבר הרבה שנים, שמתופים אפשר לצרוף זהב טהור  - ולא רק כמכתיבי קצב שנותרים באפילה או ככור מחצבתם של סולואי תיפוף הירואיים נפרדים משיר הרוק, אלא כחלק אינטגרלי ומוביל מכל יצירה שמבטא בדיוק רב מנעד רחב של רגשות. נשבע שאם תקשיבו רק לתפקיד של התופים, תוכלו לשמוע אותם מדברים אליכם. קשה לפספס את הדוגמאות המצטיינות - Four Cypresses המסתורי שמלווה בתיפוף-כמו-מארש-צבאי, Aquarian שמקבל כיוון יותר פסיכדלי, ו-Neighbors המופלא שמגולל את סיפורם של אהובים-לשעבר שגרים קרוב-מדי. שיר השנה שלי, by far. שימו לב גם לקליפ המשונה-יפה:

     

    Grizzly Bear - Neighbors

     

    ''

     

     

    ואם כבר הזכרנו תיפוף בסגנון מארש צבאי, האלבום הראשון של נוגה ארז, Off the Radar, מיישם הלכה למעשה את המציאות הישראלית עם קצב קשוח ותובעני שכזה - אבל בשונה מהתופים הידידותיים יותר של בר, כאן יש לנו עסק עם תופים תעשייתיים, רפטטיביים, מתכתיים ומתוכנתים. בלי פשרות. בקטע Dance while you shoot השירה של ארז, מתכתית ומרוחקת, חוזרת שוב ושוב כמו מנטרה ושואלת: "Can you dance while you shoot? Can you shoot while dancing?". בקטע אחר, היא שרה על "פחד גלובלי" כשברקע ביטים מפורקים ושסועים. ועדיין, מתחת לשכבות הביקורת החברתית והדיסטנס האלקטרוני, נובעות ממעיין הביטים של ארז תועפות של חום אנושי. ובעיקר - זה ממש מגניב ומרים. ארז הייתה השנה נערת הפוסטר של סצינת המוזיקה האלקטרונית הישראלית, וסיפקה הצצה לאיך היינו רוצים לראות את עצמנו בעולם. עם הופעות הולכות ומתרבות בפסטיבלים הכי נחשבים בחו"ל, וקמפיין אחד של אפל מיוזיק עם שיר שלה ברקע, אין פלא שהיא-היא הטוענת לכתר ה"וונדר-וומן" של הביצה המקומית. גל גדות, תאכלי אבק כוכבים. אהובים במיוחד: Pity, Toy ושיר הנושא, Off the Radar - ככה צריך להישמע סקסופון בגירסת 2017:

     

    Noga Erez - Off the Radar

     

     

    ''

     

     

    הייתי יכול להמר לפחות על מודל לחיקוי אחת של נוגה ארז: אנני קלארק, המוכרת יותר כ-St. Vincent, הולכת ומתחזקת את מעמדה הן כמוזיקאית-על והן כ"קולית-על" שקובעת אופנות וטרנדים בכל אלבום חדש. היא נמנית על השורה הראשונה של היוצרים החיים כיום, שהשכילו להבין שיצירה מוזיקלית הולכת יד ביד עם העטיפה שלה, ובנתה לעצמה מגרש משחקים צבעוני, מקורי ומבריק שהיא פועלת בו. סנט וינסנט משחקת על הקו הדק שבין ביקורת חריפה וקריקטוריזציה של הזרם המרכזי לבין התמסרות אליו, דבר שבולט במיוחד באלבומה מהשנה החולפת, MASSEDUCTION (משהו כומ "פיתוי ההמונים").

     

     

    תוצאת תמונה עבור ‪masseduction‬‏

     

    מוזיקאית-על וקולית-על. סנט וינסנט

     

    נכון שמבקרים ומוזיקאים רבים מתייחסים אליה כאל הגיטריסטית הגדולה ביותר כיום, אבל מלבד העובדה שהיא מתקרבת בשנים האחרונות דווקא לשדות האלקטרוניים, קלארק מגיעה כאן לטעמי לשיאים חדשים דווקא ככותבת שירים פיקחית עם יד על הדופק, שמיטיבה לשרטט באלגנטיות את אובדן הדרך וטירוף המערכות של עידן הצריכה ההמונית הנוכחי - על המדרון החלקלק של ניתוחים פלסטיים והחיפוש אחר נעורים נצחיים בכל מחיר (Los Ageless), הבדידות והגעגועים בעיר הגדולה (New York, Happy birthday Johnny) וההתמכרות לכדורים (Pills). 

     

    St. Vincent - Los Ageless

     

    ''

     

     

    שנת 2017 תיזכר כשנה שבה רוקרים קשוחים חצו את הקווים וחברו למפיקים המזוהים דווקא עם פופ טהור. המייצגים הנאמנים של המגמה הזו היו בק, פו פייטרז וקווינז אוף דה סטון אייג'. השניים הראשונים עבדו עם מפיק העל גרג קורסטין, שעומד בין היתר מאחורי להיטי הענק "שנדליר" של סיה ו"הלו" של אדל. אצל בק, הבחירה במפיק פופ היא יותר מובנת מאליה. בתור אמן "דו-קוטבי", הידוע כמי שמדלג באופן תמידי בין הצד המלנכולי לפן השמח באלבומים שלו, היה צפוי שבק יקום הפעם על הצד ההיפראקטיבי שלו אחרי Morning Phase הנוגה מ-2015. חתיכת מסיבה קיבלנו ב-Colors שיצא השנה: שורת תותחי פופ כבדים כמו Wow, Dreams ושיר הנושא, כשמעליהם מתנשא Dear life שצייד אותי בשמחת חיים לשנה שלמה. אין יותר מדי עומק בנמצא, אבל מי צריך עומק כשיש בק שכולו פאן ורוח שטות, רגע לפני שהוא צולל שוב לתהומות המלנכוליה?

     

    Beck - Dear life

     

     

    ''

     

     

    מהלימון של פו פייטרז, להקה עם בסיס מעריצים איתן בארץ, החיבור עם קורסטין לא הצליח לסחוט משהו חדש. אומנם כמו כל אלבום אחר שלהם, גם כאן היו 2-3 המנוני אצטדיונים שקשה שלא להיסחף מהם, כמו Run ו-The sky is a neighborhood, אבל בשורה התחתונה יש בינינו משבר אמון שמקשה עלי לצלוח אלבום שלם שלהם. נשמע שמאז אמצע שנות התשעים דייב גרוהל וחבורתו עושים הכל same same, but different. שום בשורה, שום טוויסט בעלילה. יכול להיות שקורסטין בא בשביל לנער מהם את האבק, אבל אולי צריך לחפש תרופת קסם אחרת ללהקה גוססת. יציאה טובה במיוחד: Run.

     

    Foo Fighters - Run

     

     

    ''

     

     

    את משולש המשת"פים עם מפיקי פופ משלימה קווינז אוף דה סטון-אייג', להקתו של ג'וש הומי (שלדאבונו ייזכר השנה דווקא מהבעיטה לפנים, הלא נעימה והמתועדת, שקיבלה ממנו צלמת במהלך הופעת הלהקה, מה שגרר גל מחאות, התנצלויות, וחוזר חלילה). QOTSA חברו למארק רונסון, שייזכר לנצח כמי שהרים את איימי ווינהאוס לתהילה, רגע לפני סופה הבלתי נמנע. בניגוד לווינהאוס, במקרה של הומי לא נדרש רונסון להזניק קריירה אלא רק לעגל פינות, להפוך את ההפקה לנקייה יותר - יש שיאמרו "מיינסטרימית" יותר - ולהכניס את הגיטרות הרונסוניות האופייניות (ראו The way you used to do), משימות שהוא עומד בהן בגבורה. האזנה לאלבום החדש Villains, פרי אהבתם של הומי ורונסון, היא כמו עלייה לרכבת שדוהרת ב-300 קמ"ש בלי עצירות ביניים. הטהרנים יגידו ש-QOTSA התרככו בקצוות והתמרכזו מדי, אבל בעיני הדף החדש הזה יושב להם בול כמו כפפה ליד. שמעת את זה, גרוהל?

     

    Queens of the stone age - Head like a haunted house

     

    ''

     

     

    בפרס אלבום השנה של המדור זוכה אחד שיצא בדיוק היום לפני שנה, ופספס לצערו את רכבת הסיכומים של אשתקד. זה לא ימנע ממני כמובן להכתיר את אלבומם השלישי של קילר מייק ו-EPI, הלא הם Run the jewels, מהרכבי ההיפ-הופ האינטליגנטיים, העקביים והמהנים ביותר הפועלים היום. גם אנשים (כמוני) שלא גדלו על מוזיקה שחורה לסוגיה ולא ינקו פאבליק אנמי או RUN DMC במקום חלב אם, יוכלו למצוא פינה חמה בלב ל-RTJ 3 (וגם לשניים הראשונים, שזכו לשמות היצירתיים Run the jewels ו-Run the jewels 2). מה אהבתי? הפקה אקסטרה מלודית ביחס לז'אנר, כזו שנכנסת לראש מהר אבל לא נמאסת באותה המהירות, טקסטים מעניינים וחברתיים שהם הכל מלבד ראפ קשוח ומיזוגני שמפאר את השם של עצמו, ו-51 וחצי דקות שמסתיימות מהר מדי, לא לפני שגרמו לאינספור תנועות אגן לא רצוניות. הפנינים: Thieves (screamed the ghost) ו-A report to the shareholders / Kill your masters. 

     

     

    Run the jewels - Thieves (screamed the ghost)


     

    ''

     

     

    ובמעבר חד, הנה מקבץ השירים השקטים מהשנה האחרונה, שעשו צמרמורות נעימות וניחמו בימים גשומים:

     

     

     

    Bedouine - Solitary Daughter

     

    ''

     

     

    עם קול שיכול להרוג, כבשה אותי Azniv Korkejian, ילידת חלב בסוריה שעשתה את כל הדרך ללוס אנג'לס. אחר כך היא קנתה את לבי עם המשפטים האלה:

     Leave me alone to the books and the radio snow
     

    Leave me alone to the charcoal and the dancing shadow

     

    בדואין חוזרת בלי פילטרים וטקס בישבן לפולק הקלאסי של שנות ה-70' ועושה כבוד לשורת ענקיות כמו ג'וני מיטשל וג'ואן באאז. השאירו אותי עם הספרים והשלג ברדיו, אני חוזר לסבנטיז.

     

     

    Mac Demarco - On a Level

     

    ''

     

     

    מאק דמרקו, נציג קנדי שני ברשימה, הוציא השנה את This Old Dog, שלא משנה איך תקראו לו - אינדי-רוק, לואו-פיי, דרים-פופ, רוק-פסיכדלי - ממשיך לפזר את אבקת הפיות של דמרקו האהוב עם שירי קסם כמו On a level שנשמע בכלל כמו בלדה של מייקל ג'קסון מהאייטיז.

     

    תוצאת תמונה עבור ‪mac demarco‬‏

     

    מפזר אבקת פיות. מאק דמרקו

     

     

    The Clientele - The neighbour

     

    ''

     

    צעד ראשון: קראו את המלים. צעד שני: הקשיבו לביצוע. צעד שלישי: תתאהבו. 

    How will you ever know
    ?The dancer from the dance
    ?The dancer from the dance

    ?The curtain from the wind

     
    The festival is over
    And the sea is in your eyes
    On the promenade
    The old Gods are returning

     

    Perfume Genius feat. Weyes Blood - Sides

     

    לא הסתדר לי באוזן האלבום שהוציא השנה פרפיום ג'ינייס. היו שם יותר נפילות מהישגים, ולכן לא מפתיע שקרן האור הבוהקת ביותר משם הגיעה בכלל מהופעת אורח. כש-Weyes Blood מתחילה לשיר את חלקה בדקה 2:42 של הדואט Sides, הנשימה נעתקת. הקול שלה הוא תחושה שתופסת את הקרביים ולא מרפה, ממכרת ומענגת בכל פעם מחדש.

     

    (אין ביוטיוב את השיר, אז קבלו במקום שיר של weyes blood מהאלבום המשובח שלה מ-2016:

     

    Weyes Blood - Diary


     

    Kevin Morby - City Music

     

    ''

     

    איך נשמעת עיר כשהיא הופכת למוזיקה? קווין מורבי כתב אלבום שלם שהוא שיר אהבה לעיר. שיר הנושא, City music, מתחיל עם שחר, בהתעוררות של הרחובות משנתם ונמשך בקפה של בוקר ובהתפשטות ההמולה והחיים, עד שהיום כלה ומתחיל שוב לדעוך וקולות הלילה משתלטים. מודה, אני סטוקר רציני של מורבי וגם ראיתי השנה בלייב את ההופעה שלו בפסטיבל פרימוורה בברצלונה, שהייתה מהמוצלחות בכל הפסטיבל. מה צופן לו העתיד? ימים יגידו. מה שבטוח, מדובר באמן ענק. אמשיך לעקוב ואעדכן.


     

    Hurray for the riff raff - Fourteen Floors

     

    Hurray for the riff raff -Pa'lante

     

    ''

     

    כמעט בלתי אפשרי לבחור שירים מאלבום הבכורה של להקת Hurray for the riff raff, מאלבומי הבכורה החזקים שיצאו השנה. לוקח לו זמן לחלחל, ל-The Navigator, אבל כשזה קורה מבינים שהוא קורס תחת עומס הרצועות הטובות. יכולתי באותה המידה לקחת את השירים הקצביים יותר, אבל בנימה חורפית זו מתבקש יותר לשים את העצובים והאיטיים יותר. הלוואי שהלהקה הזאת תישאר בשטח לתמיד.

     

    ------------------------------------------------------------------------------------------------

    ולפינת הקאמבקים של השנה: 


    1. LCD Soundsystem היא כנראה הלהקה שאני הכי אוהב בעולם. כמה התעצבתי לשמוע לפני כמה שנים שהם התפרקו, אבל הפלא ופלא, בשנה שעברה זכיתי לראות אותם בסיבוב האיחוד המרגש. מי היה מאמין ששנה אח"כ ישחררו LCD, תחת המנהיגות הבלתי מעורערת של ג'יימס מרפי, פאקינג אלבום חדש ומלא, כמו בימים הטובים, בדיוק עשר שנים אחרי שיצאה לאוויר העולם יצירת המופת Sound of Silver, ציון דרך במוזיקה האלקטרונית ומחצבת זיכרונות פרטית שלי.

     

     

    תוצאת תמונה עבור ‪lcd soundsystem american dream‬‏

     

    אז למרות כובד הציפיות לא נרשמה אכזבה, והאלבום החדש american dream נפל רק במעט מאחיו הגדול מ-2007 והחזיר את LCD לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב - שירים ארוכים עם ביטים קודרים לצד המנוני דאנס-פאנק משמחים שההפקה של מרפי חקוקה עליהם. הייתי מנחש שדיוויד בואי תנצב"ה, חבר טוב של מרפי, שרוחו שורה מעל האלבום הזה, מרוצה שם למעלה ממה ששומעות אוזניו. אהובים במיוחד: Other Voices ו-How do you sleep:

     

    LCD Soundsystem - how do you sleep?

     

    ''

     

     

    2. גם מעל האלבום שקיבלנו השנה מ-Grandaddy שורה רוח. זו רוחו של בסיסט הלהקה, קווין גרסיה, שהלך השנה לעולמו בגיל המוקדם להחריד 41. 11 שנה לאחר ששמענו מהם לאחרונה, להקתו של ג'ייסון ליטל חזרה עם האלבום Last Place. גרסיה הספיק להשתתף בהקלטות וגם הגיע לשתי ההופעות אצלנו, בבארבי בתל אביב, אבל חודשיים לאחר שהאלבום יצא לאור נפח את נשמתו כתוצאה משבץ. בראייה לאחור קשה לנתק בין הדברים, ומפתה להסתכל בדיעבד על Last Place כעל סוג של מצבה לגרסיה. בין כה וכה, מדובר ביצירה שלמה, לעיתים מטרידה ולעיתים מנחמת, שתופסת את גרנדדי בשלב בוגר בקריירה המוזיקלית, ועכשיו רק נותר לקוות שהאובדן של גרסיה לא יסתום עליהם את הגולל. אהובים במיוחד: Way we Won't ו-The boat is in the barn:

     

    Grandaddy - The boat is in the barn

     

    ''


     

    קליפ השנה:

     

    הצמד The Blaze, המורכב מבני הדודים הצרפתים גיום וג'ונתן אלריק, פרץ בתחילת השנה לתודעה בערך משום מקום, בזכות הקליפים האנושיים שלהם, שמתארים רגעים בנאליים לכאורה בין בני אדם - חזרה הביתה, בילוי של שני חברים - מנקודת מבט ריאליסטית ונוגעת ללב, וזה גם סוד הקסם שלהם. הקליפ לקטע Territory, שיר הנושא מה-EP שהוציאו השניים, מתאר את חזרתה של הדמות הראשית, גבר צעיר, לבית ילדותו, ומצליח להעביר בפשטות את ההגדרה של אושר.

     

    The blaze - Territory

     

    ''

     

     

     

    ואחד לסיום: לשנה שבפתח, אני מאחל לעצמי שאדע לכתוב שירי אהבה כמו גאי גארווי מלהקת Elbow. בשיר Trust the Sun שיצא השנה, הוא כותב כך: 

     

    I just don’t trust the sun to rise
    When I can’t see your eyes
     

    You’re my reason for breathing

     

    ש-2018 תהיה לכם כמו הליריקס האלה.

     

     

    Elbow - Trust the sun

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      ש א פ ו !!
        28/12/17 16:06:

      תודה ערן! שנה מעולה גם לך

       

      צטט: eranfox 2017-12-27 15:19:17

      סקירה מעולה! אני חושב ש2017 פיצתה על קודמתה ועכשיו נשאר לצפות מ2018 שלא תרד ברמתה HAPPY NEW YEAR!!!
        27/12/17 15:19:
      סקירה מעולה! אני חושב ש2017 פיצתה על קודמתה ועכשיו נשאר לצפות מ2018 שלא תרד ברמתה HAPPY NEW YEAR!!!
        26/12/17 11:54:

      וואו זו באמת חתיכת רטרו, הם מצוינים ושמח ש-88 דוחפים אותם (למרות דלות הפלייליסט שלהם ב"הרצה"). גם האלבום כולו ממשיך יפה את הקו הנוסטלגי (בשמיעות ראשונות מתבלט הקטע Spiral). תודה לכם על התוספת, תבורכו


       

       

      צטט: זונות פוליטיות 2017-12-25 21:49:14

       

      ברוטוס:    פוסט מושקע ומוצלח שמכיל המון ידע וטעם אישי מיוחד


       

      נטוס:        עם זאת, לדעתי, פוספסו כאן לפחות שיר אחד שיצא בקיץ 2017, שמזכיר לי נשכחות משנות הששים והשבעים, שכששמעתי אותו בפעם הראשונה הייתי בטוח שזה עוד תעלול של אמיתי בנד הישראלית, אך לא, זוהי להקת פלייט עם השיר המופלא שלה פיית'לס

       

      ..

       

       

      ''

       

      Faithless

      [Verse 1]
      How does it feel
      Standing apart from all of the rest
      How does it feel
      Cutting the line in that low cut dress
      No one really knows you
      And no one shares your pain

      [Chorus]

      I'll be there when you break their hearts
      And I'll be there when you play your part
      And I'll be there when they reel you in
      And I'll be there when they clip your wings

      [Hook]

      And leave you faithless
      Faithless
      And leave you faithless
      Faithless

      [Verse 2]

      And how does it feel
      With no escape from the crowd as you walk down the street
      And how does it feel
      To no longer belong, to be so far out of reach
      Just put the names with the faces
      And learn to play the game

      [Chorus]

      And I'll be there in my Sunday best
      I'll be there, stood with all the rest
      And I'll be there when they reel you in
      And I'll be there when they clip your wings

      [Hook]

      And leave you faithless
      Faithless
      And leave you faithless
      Faithless

      [Outro]

      And I'll be there when you break their hearts
      And I'll be there when you play your part
      And I'll be there to leave you faithless

        25/12/17 21:49:

       

      ברוטוס:    פוסט מושקע ומוצלח שמכיל המון ידע וטעם אישי מיוחד


       

      נטוס:        עם זאת, לדעתי, פוספסו כאן לפחות שיר אחד שיצא בקיץ 2017, שמזכיר לי נשכחות משנות הששים והשבעים, שכששמעתי אותו בפעם הראשונה הייתי בטוח שזה עוד תעלול של אמיתי בנד הישראלית, אך לא, זוהי להקת פלייט עם השיר המופלא שלה פיית'לס

       

      ..

       

       

      ''

       

      Faithless

      [Verse 1]
      How does it feel
      Standing apart from all of the rest
      How does it feel
      Cutting the line in that low cut dress
      No one really knows you
      And no one shares your pain

      [Chorus]

      I'll be there when you break their hearts
      And I'll be there when you play your part
      And I'll be there when they reel you in
      And I'll be there when they clip your wings

      [Hook]

      And leave you faithless
      Faithless
      And leave you faithless
      Faithless

      [Verse 2]

      And how does it feel
      With no escape from the crowd as you walk down the street
      And how does it feel
      To no longer belong, to be so far out of reach
      Just put the names with the faces
      And learn to play the game

      [Chorus]

      And I'll be there in my Sunday best
      I'll be there, stood with all the rest
      And I'll be there when they reel you in
      And I'll be there when they clip your wings

      [Hook]

      And leave you faithless
      Faithless
      And leave you faithless
      Faithless

      [Outro]

      And I'll be there when you break their hearts
      And I'll be there when you play your part
      And I'll be there to leave you faithless

      ארכיון

      פרופיל

      נוסע בזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין