כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    חשיפה (או לא)

    18 תגובות   יום שלישי, 26/12/17, 09:11

    26.12.2017


    חשיפה (או לא)


    ובתוך כל הקלחת המלחמתית / פוליטית / כלכלית / חברתית / ישראלית / עולמית / ובתוך כל קקפוניית הטלפונים הסלולריים / הטלוויזיה / העיתונים / נמשכים החיים הקטנים שלי, שלך, שלנו. אולי הם לא הכי חשובים בעולם, אבל הם שלי, שלך, שלנו, אז הם כן הכי חשובים בעולם, לי, לך, לנו...

    ''

     
    לא מזמן, לפני מספר ימים, מתי G. הידוע גם כטַקְטִימַתִּי, הקניט אותי. קִנטוּר אחד יותר מדי. קורה. לא הרבה, אבל קורה. החלטתי לרומם נפשי בקניית סומך נופלים, מה שקורין בלשון העם – חזייה, ובלשונו של המילונאי אבן-שושן - בית אחיזה לשדיים. יש לציין כי זו אינה החלטה מובנת מאליה למטרוניתא כְּבֵדה, סליחה – כְּבוּדה, שהגיעה לעשור השביעי בחייה מרופדת כהלכה. השהייה, עירומה למחצה, בתא קטן ובו מראה גדולה – לרוב אינה מחָיָה את רוחי. אבל, היות וחלק ניכר מהחלטותיי הבלתי הגיוניות, הביא לתוצאות טובות (כמו אותו מתי G. הנזכר לעיל), שַמְתִי גַלְגָלַי אל חנות קטנה ומטריפה בשם "נועה", הממוקמת בשדרות ירושלים 50 ביפו. עד שהגעתי, עד שאיתרתי מקום חניה, ועד שהשתחלתי לתוכו, הייתה בידי שהות מספקת לשקול שנית את תכניתי הנלוזה.  
    הלכתי על זה.


    במאור פנים שואלת אותי נועה – מה שלומך? מישהו הרגיז אותי, אני רוטנת מתחת לאפי. אה, היא צוחקת, הגעת למקום הנכון. תא קטן, מראה גדולה ... פושטת את שכבות כסותי העליונה. בעין מקצועית מנוסה בוחנת נועה את הממצאים, חיש קל פותחת את מגרות האוצרות וחוזרת עם כמה סומכי נופלים יפהפיים. שזה מה שמאפיין את החנות של נועה – החזיות, בגדי הים, וכל הבגדים התחתונים (חלקם מעוצבים על ידה) – יפהפיים, מותאמים אישית לקונה, נוחים מאד, מחירם שפוי. נועה מחזיקה בחנות 130 (מאה ושלושים) מידות של חזיות, למגוון הצורות האינסופי בו מגיעים השדיים ובעלות השדיים – גדולים על גב רחב, גדולים על גב צר, בינוניים על מתני צרעה, צִיצִים  מרוחקים אחד מהשני, צִיצִים צמודים, נפולים, זקופים ... כל אישה תרגיש נוח עם גופה, כמו שהוא. מרבית הצילומים בפייסבוק של "נועה, חנות לחזיות בהתאמה אישית" הם של לקוחות, נשים אמיתיות, צעירות, מבוגרות, שמנמנות, שמנות, רזות, ירכיים רחבות, בִּטנונת עגולה, מותניים צרים, מותניים רחבים, אגס, תפוח...
    אני מודדת פריט אחר פריט, נועה סוקרת אותי ומודיעה לי שיש לי חזה מושלם. אני מתפקעת מצחוק. נועה מצלמת את החזה המושלם שלי (ורק אותו...), "ארוז בבית אחיזה לשדיים" צבעוני ויעיל, ומעלה לפייסבוק. 
    https://www.facebook.com/noabras/

    הערה: המצולמות אינן כותבת שורות אלו.

     

    ''

     

    ''

     

    אני משועשעת עד מאד. הדבר האחרון שיכולתי להעלות בדעתי לפני שעה, כשיצאתי מביתי, זעופת פנים, היה ששתי נשים (נועה הזעיקה את אֶתִּי, מנהלת החנות) יעמדו אחוזות התפעלות מול יְפֵהפִיוּתִי הכללית, ושָדַי בפרט.
    מפלס הצחוקים עולה כשנועה מציעה לי להצטלם לקולקציית בגדי הים שלה. מוּאָה? דוגמנית בגדי ים? אני חייבת לעלות לקברה של אימי לדווח לה על ההתפתחויות המפתיעות. אימי, שהייתה אישה קטנה ודקה, ומעולם, עד לימי חייה האחרונים, לא התעייפה להעיר על משקל גופי. מזלי, שבמשך השנים, נאהב כל גרם (ויש רבים כאלו) בגופי הדשן, והשפעת דעתה של אימי הלכה ודעכה.
    אולי אצטלם בבגד ים לזכרה? מה היא הייתה אומרת על זה?

     
    ברוח טובה אני אומרת לנועה שלא אצטלם. למה? היא שואלת. פשוט לא, אני עונה, מה אני צריכה תמונות שלי באינטרנט בבגד ים? מיותר לגמרי. כל ענין החשיפה נראה לי הזוי.
    מוכֶרת מעולה כמו נועה אינה מרימה ידיים בקלות. אנחנו מסכמות שבתחילת חודש מרץ נועה תהיה בקשר ואז אודיע לה את החלטתי הסופית לגבי הצילומים. אני יוצאת מהחנות, עדיין מצחקקת לעצמי, וחושבת שלפעמים צריך לצאת מן הבית כדי לשנות כיוון, דברים קורים כשיוצאים מהבית, פשוט צריך לצאת.

    ''

     

    ''

     

    כשמתי G. מבחין בשלל השלל הצבעוני איתו אני מגיעה הבייתה הוא פותח בקמפיין חנופה מרשים... שעושה את שלו.... משום מה איני מספרת לו על ההצעה. משהו עוצר אותי. אני רוצה לגבש דעה לפני שאני משתפת אותו.

     
    וכאן מתחיל החלק המעניין עבורי, בשלו נכתב טור זה.
    אחרי התגובה הראשונית - שלילה מוחלטת של הרעיון להצטלם, לחשוף את גופי (בבגד-ים, בבגד-ים) באינטרנט, אני מתחילה לחשוב. מנין נובעת ההתנגדות הפנימית העזה הזו?
    בכתיבה אני חושפת פכים אינטימיים מחיי, מדוע, כשהדבר נוגע לגוף – לא! מדוע לגיטימית בעיני חשיפה של חיי ומחשבות החולפות במוחי, וחשיפת הגוף – לא? כפמיניסטית מוצהרת אני דוחה את הצגת גוף האישה כחפץ, אבל כשנקרית לדי הזדמנות להציג את גופי, כמו שהוא, של סבתא מלאה, שאינה עונה על מידות היופי המקובלות באופנה הזוהרת, אלא היא אישה בשר ודם (ועוד כמה חלקים...), הצגה שיש בה ערך חינוכי לנשים (וגברים) אחרות – אני מסרבת.

     
    רותי חברתי, מתלהבת עד מאד לרעיון שפתאום, אחרי 40 שנות יחד, היא תהפוך לחברה של דוגמנית (לרגע, בואו לא ניסחף, דוגמנית לרגע בלבד), וחושבת שזו הרפתקה ראויה. כמובן שהיא לא הייתה עושה דבר "כזה" בחיייייים. אבל מה אכפת לה לקבל חתיכה מההתרגשות שלי בלי לשלם את המחיר?


    ובאמת, מהו "המחיר"? אני מתקשה לשים את האצבע על ערך "המחיר" העמום, לבד מן התחושה שלהצטלם בבגד ים זה מעשה "לא נכון" עבורי. פעם, בעיתון של היום עטפו דגים בשוק מחר. אבל היום, כל פרט מידע שנמצא ברשת האינטרנט ישוט שם לעולם, דג מת עטוף בפלסטיק בלתי מתכלה, שט באוקיינוס הסייבר הנצחי, ואין לדעת מתי יצוץ בזמן הכי פחות מתאים.
    אני מתלבטת האם לזרום עם התחושה הראשונית - לא להצטלם, או לעבור דרך קיר ההתנגדות ולמצוא משהו חדש מהצד השני? האם זה קיר שכדאי לעבור דרכו? מה אמצא מן הצד השני?
    ואולי אני חושבת יותר מדי? כּוּלוּ  צילום שלי בבגד ים בדף הפייסבוק של "נועה, חנות לחזיות בהתאמה אישית" משדרות ירושלים 50 ביפו, את מי זה מעניין את מי? יאללה, Just Do It!!!!

     
    יש לי עוד גלגלי הצלה להתייעץ איתם, הלוא הם הסַפָּרים שלי, איציק וגלעד. גלעד נלהב – תארי לעצמך, יום שלם את במרכז, כל העיניים עליך, מאפרים אותך, מסרקים אותך, מלבישים אותך (במקרה זה – מפשיטים אותך), את מלכה ליום אחד, איזה כיף!!! אבל מה עם התמונות באינטרנט? אני שואלת. את מתביישת בגוף שלך? שואל גלעד, שיודע היטב את התשובה. לא! אני אוהבת את הגוף שלי. אז למי את דופקת חשבון? שואל איציק. באמת למי אני דופקת חשבון? תשמעי, אומר גלעד, אני לא מענינות אותי התמונות באינטרנט, מעניין אותי התהליך שתעברי. את תרגישי נהדר אם תעברי את התהליך ותצטלמי.
    מה אומר מתי G. ? שואלים ביחד איציק וגלעד.
    עוד לא סיפרתי לו.
    עכשיו יש שני סַפָּרִים ברעננה, שמחכים לדעת מה יגיד מתי G. על ההרפתקה החדשה.
    נוּ מָה? לעבור דרך הקיר או לעקוף אותו?


    נ.ב.
    ואם נהנית מההומור מומלץ לרכוש את הספר "ואהבה, מה עם אהבה?" טקטסים שלי, בעברית ובאנגלית, ורישומים של מתי G. תודו – נדרש הומור רב כדי לאחוז באהבה…
    נכנסים לדף הספר באתר שלי, ורוכשים  –

    http://www.nomikan.com/?page_id=384

    נ.ב.ב לכותבת הפוסט אין כל קשר לרישומים, שנעשו על ידי מתי G. בלונדון בשנות השבעים של המאה שעברה, שנים רבות לפני שפגש מ.ג. את האישה שרשם.

    הֶפִּי נְיוּ-יִיר !!!

    נוֹמִיקָן

    ''

    ''


    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/18 21:25:

      צטט: לואיס קרול 2018-01-12 10:55:45

      הכל נהדר

      אבל רק שאלה קטנה... האם את צריכה קינטור לעשות משהו טוב לעצמך ?

      אולי רצוי להסתכל במדד האושר היומי...ולשקול אם הוא ראוי לתיגבור  ?

      בין אם חווית נוף,טבע, טיול, פגישה עם אנשים מעוררי השראה...?

      ואולי אפילו נעל/בגד תכליתי ?

      שמעון

       

      כשאני חושבת על זה - פעמים רבות קינטור מניע אותי לקראת משהו.
      אין מדד אושר יומי. יש מדד אושר רגעי. ובכלל מי מודד אושר? משתדלת להבחין בו כשהוא מבקר.   

        12/1/18 10:55:

      הכל נהדר

      אבל רק שאלה קטנה... האם את צריכה קינטור לעשות משהו טוב לעצמך ?

      אולי רצוי להסתכל במדד האושר היומי...ולשקול אם הוא ראוי לתיגבור  ?

      בין אם חווית נוף,טבע, טיול, פגישה עם אנשים מעוררי השראה...?

      ואולי אפילו נעל/בגד תכליתי ?

      שמעון

        4/1/18 19:16:

      יקירה,

      התמוגגתי לקרוא אותך, התרגשתי יחד איתך מההצעה

      והעברת כל כך ניפלא איך בחנות של נועה מצב רוחך

      עשה תפנית של 180 מעלות. והצלחת להעלות את מצב רוחי (-:

      כל החלטה שתחליטי - תהיה נהדרת עבורך.

      והרישומים שלו יפהפיים 

      * כוכב אהבה וערב ניפלא

        3/1/18 15:53:
      מה הולך נומיקן? קלעת לדעת צנועים המסתפקים בלא מועט (בשבועות האחרונים לא מסתפקים בכלל). יפות הצילומים, יפים הציורים, גן עדן. קשים הלבטים. לימים טובים וחזיות איתנות וגאולה קרובה.
        1/1/18 21:37:
      פוסט משעשע ואני בטוחה שהתמונות ישעשעו את הבנים בחבורה. שנה אזרחית טובה נומיקן.
        1/1/18 12:14:
      אני בעד. פוסט מקסים
        28/12/17 21:25:
      אסקופה נרמסת אני לרגלייך...
        27/12/17 22:09:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2017-12-26 10:50:56

      שאפו - היפ היפ הוריי! יפה לכן/ לך... נזכרתי בסרט בריטי בו נשים מצטלמות בעירום לשם מטרה נעלה כלשהי (אני אישית ממש לא מסוגלת לגבורה הזאת...)

      ראיתי את הסרט,  הן מצטלמות על לוח שנה,יופי של סרט, משהו כמו "נשות לוח השנה", אולי אני טועה בשם הסרט

        27/12/17 22:08:
      מעניין מה תחליטי, אם כן, שלחי לנו צילום, יהיה כייף להציץ
        27/12/17 19:12:
      פוסט מקסים. אני בעדך, את אדון לגופך ומה שתחליטי זה בסדר
        27/12/17 14:52:
      סיפור אופטימי על נושא שתמיד מעורר עניין
        27/12/17 11:39:

      צטט: goodyear2016 2017-12-27 09:03:45

      תחילה . זה פוסט "מקסימון" ! אני בעד זמן אייכות וכייפי עם נועה אם הצילומים יהיו על בסיס אומנותי ! אין מה להתבייש . מי שמתבייש מפסיד ! זכרי שהאושר הוא רצף של חוויות טובות . זו חוויה שיכולה מאוד להעשיר אותך . כמובן שהדגמים חייבים לשבת עליך בול ולהחמיא לך . אם זה המצב רוצי על זה . והנכדים והנכדות שלך יתגאו בסבתא נעמי ה מ ג נ י ב ה !!!

      מעניין, שגם מתי אמר שהנכדים יעריצו אותי, בת ארבע ובני שנתיים, אני לא חושבת שיש לזה משמעות לגביהם. אבל משועשעת מאד מכל הסיטואציה. תודה. 
        27/12/17 09:03:
      תחילה . זה פוסט "מקסימון" ! אני בעד זמן אייכות וכייפי עם נועה אם הצילומים יהיו על בסיס אומנותי ! אין מה להתבייש . מי שמתבייש מפסיד ! זכרי שהאושר הוא רצף של חוויות טובות . זו חוויה שיכולה מאוד להעשיר אותך . כמובן שהדגמים חייבים לשבת עליך בול ולהחמיא לך . אם זה המצב רוצי על זה . והנכדים והנכדות שלך יתגאו בסבתא נעמי ה מ ג נ י ב ה !!!
        26/12/17 20:31:
      יפים הצילומים ויפים הציורים.
        26/12/17 16:21:
      בגיל צעיר ובינוני "העניינים" הללו מסתדרים הייטב עם מה שנקנה בכל חנות או בשווקים. החל מגיל מסויים נדרשת התאמה מקצועית ואי אפשר להסתפק בכל הנראה לנו מתאים. טוב עשית שהלכת לחנות הולמת את הבעייה. באשר לצילומים - כאן פועלת האישיות המסויימת. ישנן כאלה שתצטלמנה כי הן בטוחות בעצמן, וישנן כאלה שתברחנה מההצעה להצטלם גם אם באופן אובייקטיבי הן נאות ומתאימות. לכן אין מקום לייעוץ. והעיקר, נהניתי מאד מהציורים והם מילאו את הווייתי יותר ממה שממלא את גופנו...
        26/12/17 13:15:
      כשאנחנו אוהבות את הגוף שלנו אנחנו יפות מבפנים וכל העולם רואה את זה. בטוחה שתהני מהתהליך ומהתוצאה.
        26/12/17 12:38:
      קינטור אחד יותר מדי הוליד פוסט נפלא...נהניתי ...והציורים נפלאים !
      שאפו - היפ היפ הוריי! יפה לכן/ לך... נזכרתי בסרט בריטי בו נשים מצטלמות בעירום לשם מטרה נעלה כלשהי (אני אישית ממש לא מסוגלת לגבורה הזאת...)