כותרות TheMarker >
    ';

    כותב בקפה, רשומון

    יומן. לא בלוג...
    ובו רשומות. לא פוסטים...

    ארכיון

    0

    בבוקר לח בשנת תרל"ח

    18 תגובות   יום חמישי, 28/12/17, 09:12

     

    ''
     

    הבלדה על משה-יואל סלומון

    (מילים: יורם טהר-לב, לחן: שלום חנוך)

     

    יתכן ואני עומד לפתוח במילים הבאות סוג של "תיבת פנדורה", שהרי יתכן שיש בין הקוראים מי שיקחו לליבם את הכתוב, אך..., שהדי שבמרומים, נשבע אנוכי ב"נקיטת חפץ" שלא זאת כוונתי. קריצה

     

    אני לא חושב שיורם טהר-לב תיאר לעצמו שבלדה תמימה וחביבה שכתב, המספרת על ראשית ההתיישבות בפתח-תקווה, תהפוך להיות מקור להתדיינויות רבתית, לויכוחים סוערים, להעלבות והיעלבויות, לסערת רוחות שגם היום לא נראית סופה ובעיקר – הרצון לדעת מה, בשם שמיים, מה באמת אירע באותו בוקר לח בשנת תרל"ח?

    ובכן, תלוי את מי אתם שואלים...

    כי..., כמספר המייסדים של פתח-תקווה, כך מספר ההיסטוריות החלופיות, האפשריות.


    בבוקר לח בשנת תרל"ח

    עת בציר הענבים
    יצאו מיפו על סוסים
    חמשת הרוכבים.

    שטמפפר בא וגוטמן בא,
    וזרח ברנט
    ויואל משה סלומון,
    עם חרב באבנט.

     

     

    רק 2 בתים מפתיחת השיר מתחילה הסאגה ולו רק משום חסרונם של מייסדים נוספים: אליעזר ראב ובנו – יהודה, הרב אריה-ליב פרומקין, וזלמן גיסין.

    ובכלל, היו 2 משלחות, רכובות על סוסים, כמובן – לפחות מכול האמור בעיון בהיסטוריות החלופיות שמציעים יומני המייסדים ומן העולה מספריהם של צאצאי המייסדים.

    אם כן,

    לפחות עד עתה (בשיר!!!) מוזכרים 4 שמות: שטמפפר, גוטמן, ברנט וסלומון.

    והנה, נפתח לו הבית ה-3 ושמו של הרוכב החמישי נחשף: מזרקי, הדוקטור הכסוף.

    לא ידוע אם אכן שיער ראשו של הדוקטור היה כסוף ויש לשער שטהר-לב נטל לעצמו חירות פואטית לצורך חריזה (דוקטור כסוף, קני סוף...).

    איתם רכב מזרקי
    הדוקטור הכסוף,
    לאורך הירקון הרוח
    שר בקני הסוף.


    אז,

    מיהו דוקטור מזרקי?

    ובכן, מדובר בקרלמו מזרקי, רופא ממוצא יווני שהגיע לירושלים באמצע המאה ה-19 ועשה לעצמו שם של מומחה במחלות מדבקות. הוא התמנה לרופא ראשי בבית החולים "משגב לדך" והוא אף ניהל את בית החולים היווני הקטן בירושלים.

    ליד אומלבס הם חנו
    בלב ביצות וסבך
    ועל גבעה קטנה טיפסו
    לראות את הסביבה

    אמר להם מזרקי
    אחרי שעה קצרה:
    איני שומע ציפורים
    וזה סימן נורא.

    אם ציפורים אינן נראות
    המוות פה מולך,
    כדאי לצאת מפה מהר,
    הנה אני הולך.


    הופ, פרובלמה..., שכן הדוקטור מזרקי לא יכול היה לפנות אל רעיו למסע בשום סיג ושיח ולו רק משום שלא ידע לדבר את שפתם!

    מסתבר שמזרקי לא התערה בקרב האוכלוסייה הלבנטינית והוא השתמש במתורגמן צמוד (יהודי מקומי בשם, חנוך) אליו היה מדבר באיטלקית והלה היה מתווך בינו לבין מטופליו.

    אגב...,

    מספרים שמזרקי היה מתנייד בין חוליו ברחבי העיר ירושלים בעזרת סוס אצילי והמתורגמן הצמוד שלו היה אץ-רץ לפני הסוס, רגלית...

    קפץ הדוקטור על סוסו
    כי חס על בריאותו,
    והרעים שלושתם יצאו
    לשוב לעיר איתו.


    העלבות, היעלבויות..., כתבתי, כן?, ולא בכדי – רק מזהיר אותם הדוקטור הכסוף ושטמפפר-גוטמן-ברנט נסים על נפשם, זנבם מקופל בין רגליהם, מאותו מקום בו "המוות פה מולך".

    גירסאותיהם של ה-3 כמו גם גירסאותיהם של אחרים אינן תומכים במעשה "ויברח" הנ"ל..., יתירה מזאת – גרסאות שונות אף מספרות שה-3 נותרו ללון באזור ואף ביקרו במספר כפרים ערביים כדי לעמוד ולאמוד על ואת תנאי הסביבה ולתהות על קנקנם של השכנים...

    אמר אז יואל סלומון
    ושתי עיניו הוזות:
    "אני נשאר הלילה פה
    על הגבעה הזאת".


    אותן הגרסאות גורסות שהיה זה דווקא סלומון שעשה אחורה פנה..., יתירה מכך – בכול האמור לגבי עתיד ההתיישבות על אדמות מלבס היה זה סלומון שהפך להיות המתנגד הראשי! (לימים הוא יוזם התיישבות חדשה, לא הרחק מאדמות מלבס, במקום הידוע היום בשם, יהוד.)

    והוא נשאר על הגבעה,
    ובין חצות לאור
    פתאום צמחו לסלומון
    כנפיים של ציפור.

    לאן הוא עף, לאן פרח
    אין איש אשר ידע,
    אולי היה זה רק חלום
    אולי רק אגדה.

    אך כשהבוקר שוב עלה
    מעבר להרים,
    העמק הארור נמלא
    ציוץ של ציפורים.

    ויש אומרים כי עד היום
    לאורך הירקון
    הציפורים שרות על יואל
    משה סלומון.


    נו טוב..., ברורה מאליה ההשתפכות הפואטית הזאת של טהר-לב אבל אי-אפשר הוא שלא לגעת בעניין של מה בכך: הציפורים...


    ובכן,

    אזור אדמות מלבס היה אגן היקוות של נהר הירקון (אז, נהר..., היום – בקושי נחל...). האגן היה מורכב משני סוגי קרקע: כבול וחרסה. שני סוגים אלה היו ידועים ככאלה שמים אינם מחלחלים דרכם בקלות ומשום כך ניקווים בהם ביצות. אזור שכזה מהווה אבן שואבת לבעלי-חיים שונים החל משוכני-מים כמו דגיגים (בעיקר, גמבוזיות), צפרדעים וצבי-מים רכי-שריון וכלה בבעלי-כנף נודדים הרואים באזור זה כמעין..., בופה.

    ומשום כך, ל"קביעתו" הנחרצת של הדוקטור הכסוף אין שום כיסוי וטהר-לב פשוט נסחף אחרי המיתוס...


    כן..., עניין המלריה:

    המלריה, "קדחת" – בפי אנשי הלבנט העבריים, מופצת ע"י יתושת (!!!) האנופלס ואלה אוהבות מקווי-מים. מצד שני..., דגיגי הגמבוזייה ידועים כמי שטורפים בכול פה את הזחלים והביצים של האנופלס.

    הטיפול במלריה נעשה באותה התקופה ע"י תרופה יקרת-ערך בשם "כינין"  שמקורה בקליפה של עץ המצוי בדרום אמריקה הידוע בשם, צ'ינצ'ונה (שהיא גם הרכיב המרכזי של משקה הטוניק...).

    מניעת מלריה נעשתה אז בעיקר ע"י יבוש מקווי המים העומדים (הביצות).

    בדיעבד התברר שלשתילת עצי האקליפטוס הייתה השפעה שולית (אם בכלל...) על יבוש הביצות. העצים, אשר שורשיהם העמיקו במהירות דרך שכבת אדמת החרסה, לא ינקו את מי ההיקוות והם ניזונו לרוב ממאגרי מי התהום. לעצי האקליפטוס הייתה השפעה טובה, בכול זאת: הם אלה שמנעו את נדידתן של דיונות החול מאזור מישור החוף אל אזור השפלה.


    ובאשר לדר' מזרקי:

    בשנת 1892 הזדכה הנ"ל על נשמתו ואת מקומו תפס לא אחר מאשר אחיו הצעיר, דר' ניקופורי מזרקי.

    מזרקי הצעיר המשיך ועשה רבות בתחום הרפואה בארץ ישראל ובניגוד לאחיו הבכור הוא התערה בחיי החברה בארץ ולמד את שפת התושבים המקומיים, בין היתר הוא ידע לדינו, אידיש ואפילו - עברית. בשנת 1925 הוא התמנה לקונסול יוון בארץ, תפקיד אותו מילא במשך 3 שנים ועם תום תפקידו זה הוא חזר ליוון שם הוא מת בשנת 1931.


    יורם טהר-לב הסביר שמקור הידע וההשראה לבלדה שכתב הגיעו מקריאת הספר "זיכרונות ארץ ישראל" (בעריכת אברהם יערי, 1947). זיכרונות אלה הם עפ"י טוביה סלומון, בנו של משה-יואל.


    מובן מאליו שמלחמת הגרסאות בין דור המייסדים וצאצאיהם נמשכת עד עצם היום הזה ושום גרסה הנמצאת היום בספרי הלימוד אינה מקובלת על ידם, וככזאת – היא גם אינה מדוייקת דיה.


    אה כן..., אם כבר מיתוס..., אז..., צר לי להיות נושא הבשורה המרה הבאה:

    מספר שבועות לפני שעלו המתיישבים על אדמות מלבס וייסדו שם את המושבה "פתח תקווה" עלתה קבוצת מתיישבים מתושבי העיר צפת על אדמות הכפר הערבי ג'עוני והם קראו למושבה שלהם, "גיא אוני" (לימים, ראש פינה).

    עצם עלייתם על הקרקע הגיע אל ידיעת מנהיגי הישוב היהודי באיחור-מה ומשום כך ההתיישבות במלבס נרשמה בתולדות ארץ ישראל כ"מושבה" הראשונה.

    אפשר גם לנחש שלמייסדי פתח תקווה היו קשרים טובים יותר ויחסי-ציבור משופרים, שלא לדבר על המוניטין הרב שלהם בעודם ישובים היו עדיין ביפו..., כך או כך – "פתח תקווה" לעד תיזכר ותעוטר בתואר "אם המושבות".


    על מלחמת הגרסאות אני ממליץ (למעוניינים...) על כתבה מעמיקה באתר "המולטי יקום של אלי אשד" (קישורית: כאן ).


    ולסיום, אנקדוטה:
    משה-יואל סלומון היה מעורב ביוזמות רבות, אחת מהן הייתה יבוא מוסדר של תרופות מחו"ל והפצתם. שנים מאוחר יותר צאצאיו יקימו את חברת התרופות "אסיה", ממנה תקום בעתיד חברת הענק הגנרית, "טבע"...

     

     

          

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/1/18 22:53:
      איזה יופי של סיפורים, קצת באחור אבל שמחה שהגעתי. תודהההה ו2018 נהדרת
        13/1/18 02:50:
      אתה בעצמך יכול להיות הסטוריון מוצלח מאוד עם פרטים כל כך רבים על כמעט כל מילת השיר. נפלא!
        1/1/18 12:15:
      אחלה !! שנה טובה :)
        31/12/17 12:58:
      חידשת לי רבות ומאחלת לך שנה טובה
        31/12/17 11:42:
      אחלה שיר. מעניין כמו תמיד
        30/12/17 10:31:
      ההיסטוריה היא מה שההיסטריונים מפרסמים בכתביהם. על העובדות יש לא מעט מחלוקות. השיר הוא מוצלח , הושר וכבש לבבות. תודה על העידכונים שהרחיבו את המבט שלנו על מה שהיה בעבר, ולימד אותנו לא לקבל כל טכסט, כתוב ומושר, כעובדות מוחלטות.
        29/12/17 21:50:
      יש לי זוג חברים, הבעל מספר סיפור, האישה אומרת - אבל זה לא היה ככה. הבעל עונה - אבל ככה זה סיפור יותר טוב... חן חן על ההעמקה בחומר. וגם הסיפור וגם ה"ככה" נהדרים.
      נהדר בכלל ובמיוחד לשבת, ממש תודה, (רק תקן נא - "שיג ושיח"; אלא אם כן כיוונת להוראת המילה כפגם, שזה בס')
        29/12/17 18:57:

      פוסט מרתק, ואי אפשר שלא לתהות כמה קל לשכתב את ההיסטוריה...

      לגבי ראשיתה של טבע, רבים לא יודעים זאת, הרוב מכירים את אלי הורוביץ ז"ל, בלבד.

      " ס.ל.א הוקמה בירושלים בשנת 1901 על ידי סלומון, לוין ואלשטיין" מתוך האתר 

      שבת שלום.

      :) נפלא כרגיל
        29/12/17 17:28:
      איזה יופי של פוסט! עונג שבת! והמיתוסים מטבעם מזינים דורות אפילו אם אין הם מדייקים...תודה
        29/12/17 14:11:
      תודה על פוסט מעמיק. השיר קליט וקולח והיתישב היטב בלבבות הציונים הפועמים. העובדות ? למה לקלקל סיפור טוב ושיר מקסים ?
        29/12/17 14:06:
      * אבי האהוב ז"ל אהב מאד את השיר הזה, ולא פלא, הוא היה נדמה לי בן התקופה או זמן מה אחריה, איש פלמ"ח הוא היה, ואני מתגעגעת אליו עד היום, וכל יום.
        29/12/17 09:00:
      בועז, כמו תמיד - מרתק. תודה!
        28/12/17 18:41:

       

      ברוטוס:    אני מאוד אוהב את השירים של יורם טהר-לב ויותר מכך את הפוסטים שלך

       

       

      נטוס:        מאד מעריך את המחקר העמוק והגילויים שאתה מביא בכל פוסט שקשור למוסיקה אך רבדיו מורכבים ומרתקים אף יותר


      ..

        28/12/17 10:44:
      סה"כ גם הם היו מתנחבלים עם כיפות פאות וזקנים :)
        28/12/17 10:14:

      שאפו על ההשקעה.

      תמיד מעניין אצלך..

        28/12/17 09:19:

       תודה רבה שהארת את עיננו ושמת דברים על דיוקם.

       יישר כוח!


       בברכה

       אהובה

      פרופיל

      ~בועז22~
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      רשומות שרשמתי