כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      31/12/17 04:23:
    תודה רבה! הספר אזל מזמן מהחנויות. אפשר להזמינו דרך אינדיבוק או דרך אמזון.
      30/12/17 17:32:
    כבוגרת החוג לספרות עברית וכבת ליוצאי עיראק התחברתי לפוסט שלך.... אפשר לקנות את הספר שלך בחנויות....???
      29/12/17 18:09:
    תודה על התגובה, ריגשת!! שבת שלום!
      29/12/17 15:00:
    בשנת 2007 רכשתי את הספר שכתבת את, בת עירק, במסגרת הרצאה שנתת היכנשהו. ואפילו יש עליו את הקדשתך. מצחיק איך הדרכים מצטלבות אם במציאות ואם וירטואלית
    0

    נאוה סמל, רונית מטלון, גיבורות התרבות שלי

    4 תגובות   יום חמישי, 28/12/17, 23:13

    חודש סוער עובר על הספרות העברית. שתי סופרות, מובילות תרבות, היתי מכנה אותן, נפטרו בהפרש של מספר שבועות זו מזו, שתיהן נפטרו מסרטן, מחלה איומה שקטלה גם את אבי, אחת מחברותי הטובות, ואנשים אהובים אחרים. בתור מי שהמחלה נגעה בה ומקווה שלעולם לא עוד, אני מתבוננת סביב וליבי דואב.

    ''

    את נאוה סמל, זכרונה לברכה, פגשתי בפעם הראשונה כסטודנטית לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. היא באה לדבר בפנינו על ספרות השואה שכתבה. זה היה קורס בלימודי שואה, ואני הקשבתי לה והיבטתי בה ולא הבנתי איך האישה עם שמחת החיים הזאת כותבת על השואה. ההבדל היה תהומי, ולכן עוד יותר הערצתי אותה על כך. נאוה כתבה ספרות שואה, אבל לספריה היתה חיות עצומה, והשילוב הזה בין שני הניגודים הללו הוא בעיני עילוי. בפעם השניה שפגשתי בה, זכיתי לעמוד לצידה ולצידו של רם אורן, יבדל לחיים ארוכים, כששלושתינו היינו אורחי כבוד בפסטיבל הספרים העבריים שנערך בשיקגו. נאווה הרציתה על כתיבתה, ואני הרציתי על הספר "להתראות בקרוב" שעוסק במהגרים, אנשים כמוני, שעולמם הרוחני והרגשי חצוי לעולמים. נאוה, עם החום האנושי הבלתי רגיל, והלב הטוב אמרה לי: " אני רוצה להציג אותך בפני הקהל" ואני התרגשתי מאוד מהמחווה, הרי היתי סופרת מתחילה. נאווה הציגה אותי וישבה והקשיבה לי בעניין, ואחר כך המשכנו לשוחח והחלפנו ספרים ומספרי טלפון, והיא טסה הביתה לישראל, ואני שבתי לביתי. לאחר מספר ימים קיבלתי מנאווה אימייל מפרגן מאוד על ספרי "בת עיראק" אותו הענקתי לה בהקדשה אישית. היא אמרה ש"בלעה אותו" כבר בטיסה ארצה, ואני התרגשתי מאוד מאוד. את ספרה "ראש של עכברוש" העניקה לי היא באותו המעמד, וגם אותו קראתי אני בשקיקה, כמו את ספריה האחרים. משחלתה, שוחחתי עימה, איחלתי לה החלמה מהירה וקבענו להיפגש כשאגיע ארצה. בשיחתנו היא ביקשה שאקרא את ספרה החדש "פני וגבריאל", ואחווה את דעתי. את הספר קניתי, והאמת היא שהתחלתי לקרא ביום שנפטרה. לא הספקתי לומר לה עד כמה מרגש ספרה, ועד כמה אני מרגישה אליה קירבה אפילו גדולה יותר, אישה קטנת מימדים, בעלת גדולת אופי וכישרון ספרות ענק. סיפרה האחרון הוא ביוגרפיה משפחתית, על סיפור אהבתם-שנאתם של סבה וסבתה.

    ''

    והנה, הבוקר, עוד ידיעה קשה. רונית מטלון, הלכה לעולמה. רונית, מעבר להיותה סופרת מעולה, כותבת מסות מנוסה, ואדם מקסים, נגעה לליבי באופן שונה לגמרי. רונית ייצגה את המזרחית הגאה, לא המושפלת או הנחותה. היא תיארה לא אחת את העובדה שאמה, כשעלתה ארצה, לא הבינה איך ייתכן שיוצאי אירופה אינם "תרבותיים" כמוה. בהיותה מעין "נציגה" של המזרחיות הנשית, הערצתי אותה. רונית חינכה דורות של יוצרים, והיתה ראש המגמה לכתיבה ספרותית באוניברסיטת חיפה. לי תמיד היתה הרגשה שרונית מחוברת אך מנותקת בדרכה שלה. הערצתי את היכולת שלה למרוד בצורה עדינה, להביע קול חתרני בעדינות, ולרתק במבטה החכם את שומעיה. רונית היתה רדיקלית שמאלנית, שלא רק השמיעה את קולה אלא גם נכחה במחאות השונות. דמויות הנשים שכתבת עליהן היו תמיד ייחודיות, בעלות קול שונה, חזקות, ובמקרים רבים טרגיות. לנו היא השאירה את יצירתה, להמשיך לחפור בה, לדוש, להתרגש, ובעיקר לחשוב.

    יהי זכרן ברוך.

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      חוזה לך ברח
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין