‎0

0 תגובות יום שישי , 7/3/08, 22:30

השבוע הרצאתי בפקולטה לחקלאות ברחובות.

הוזמנתי על ידי מגמה ירוקה .

לא הגיעו רבים, כמה סטונדטים, עובדת פקולטה וכמה אנשים מ"התעשיה".

היה נחמד, לעמוד בצד המרצה, באותו אולם בו ישבתי בתור מאזין 3 שנים .

במהלך ההרצאה, שוב מצאתי עצמי מול שאלת הקצה.

שאלה שצצה ועולה כל אימת שאני נפגש עם אנשי permaculture.

permaculture, למי שלא בעניין, זו "תורה" סביבתית, שמטרתה להשאיר בסוף כל תהליך,

מצב שהוא מעבר ל sustainability או בעברית- קיימות , מצב שיגרום אף לשיפור ה"קיים"

(הגדרה שלי לחלוטין).

אנשי "perma" הם אנשים נפלאים, הרעיון מדהים בעיני (למרות שאין לי ידע מעמיק)

ויישומו עשוי לגרום לשינוי סביבתי - חברתי חיובי ביותר.

בעיה! , אנשי הperma נחשבים קיצוניים.

הרעיון אינו קיצוני כלל ועיקר, אך המשמעות של יישום העקרונות,

יכולים להוביל להתנגשות מול מינהגי העולם המתועש.

כדוגמא, כמו בכל מפגש שלי מול אנשי Perma , עלתה שאלת המוצר.

מקורו, פתרון ה "end life " שלו ומידת נחיצותו בכלל.

בכל פעם שנשאלת שאלה כזו, אני עצוב.

השאלה הזו מזכירה לי שוב ושוב מדוע שינוי סביבתי עמוק, עדיין רחוק מן העין.

אנשי perma , עם הרעיונות הטובים, העקרונות הנעלים והחשיבה הפשוטה-גאונית,

לא מצליחים לגעת בציבור הרחב.

ציבור שחי על צריכה ומוצר, ציבור שמוכתב לו יום-יום, מה לאכול, לשתות, על מה לישון ומה ללבוש. היכן לבלות ובאיזו מכונית (גאוולד !!) לנהוג.

מי שכן נוגע בציבור, מבין את צרכיו ומספקם, הוא הוא, זה שמכולל שינויים כרגע.

על כן אנו מזהים את שינוי באופי המוצר - אורגני>אקולוגי>ירוק, כשינוי ראשון.

השינוי מתחיל שם, במקום הקרוב ביותר לציבור.

קודם כל הבא לנו מוצר , אולי בשלב הבא נשאל לגבי מידת נחיצותו.

אם מעניין אתכם לדעת עוד על permaculture :

במקום בו זורחת השמש עוד יפרחו פרחים

יריב

דרג את התוכן: