כותרות TheMarker >
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    אז מה שלומך

    55 תגובות   יום שלישי, 2/1/18, 18:33

    תוך נפנוף כף ידו וחיוך רחב הוא שואל מה שלומך? צרוף שתי מילים מאולצות שלא מצפות לתשובה, ומאפשרות לו להמשיך הלאה. יש בזה משהו קצת מעליב. זו לא טרחה, ממילא התשובה שלי קצרה. זו הכמיהה שלי שיחכה, שישחרר את שלומי שנקשר כמו רצועות חלוק לבטני. הרהרתי לעצמי שאומר לו, "שהמילים הספורות  מדגישות את היעדר הנוכחות, את המרחב הריק בינינו, ושצווחות הציפורים על צמרת עץ הלימון מחרישות את אוזניי ומנפצות את השתיקה, כמו דלת שנטרקת במשקוף ובועטת בשיניים. שתוכן שתי המילים מעצים את ההכחשה של הצורך הרגשי שלי שדורש טנגו הגון. שהתשובה היא אמצעי למחוק את הביטחון המושפל, למלא בפרט קטן את השורה התחתונה. שמנגנון ההגנה אומר שהזמן מרפא הכל, אבל הוא לא מרפא, שזה לא הזמן שחולף בתנועה רציפה שמשלימה סיבוב מלא בחלל, זה האנשים שחולפים בתנועה מחזורית".

    אבל לא הזדמן לי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/18 12:30:
      אז הוא פלט והלך… יש אחרים וטובים ממנו..
        24/2/18 08:15:
      "שמנגנון ההגנה אומר שהזמן מרפא הכל, אבל הוא לא מרפא, שזה לא הזמן שחולף בתנועה רציפה שמשלימה סיבוב מלא בחלל, זה האנשים שחולפים בתנועה מחזורית". וואו גילה משפט חזק ונקודת ראיה מעניינת על אפסותינו בעולם.
        22/2/18 18:21:
      הגבולות ולא הגסולות כמובן.
        22/2/18 18:20:

      זוכר ששנים אחורה, ישראלים נהגו ללגלג ולומר על האמירה/שאלה האמריקאית של: ?how are you או how you're doing?

      שהיא ריקה לחלוטין מתוכן ומכוונה....וכשישראלי שואל שאלה דומה הוא מתכוון אליה מכל ליבו, ויסכית לתשובה.

       

      נהגנו גם לומר שבניגוד לארה"ב הגסולות עם אויבנו הם בבחינת סכנה, אבל רחובותינו בטוחים לחלוטין (לא צריך  אפילו לנעול את הדלת)

      ההתגלגלנו רחוק מאז...הא גילה? 

        16/1/18 21:22:
      הוספת תגובהשישחרר את שלומי שנקשר כמו רצועות חלוק לבטני.
        8/1/18 12:10:
      עט סופר. תשובה פואטית בחמישים גוונים של זמן. האם לומר "אני שומעת שפה שאני מבינה" זה כמו להגיד "אני מבינה את השפה שאני ששומעת"? מתוך אליס בארץ הפלאות; לואיס קרול: ""אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן, אמרה, מאשר לבזבז אותו על חידות שאין להן פיתרון. לו הכרת את הזמן כמוני, אמר הכובען, לא היית מדברת על לבזבז אותו, הוא לא אחד שמתבזבז! אני לא יודעת למה אתה מתכוון אמרה אליס. ודאי שלא! אמר הכובען מנער את ראשו בבוז, אני מתערב שלא דיברת עם הזמן אפילו פעם אחת! אולי לא ענתה אליס בזהירות אבל אני יודעת איך לנצל אותו. זהו! זה מסביר הכל, אמר הכובען, הוא לא סובל שמנצלים אותו. לו ידעת לשמור איתו על יחסים טובים היה עושה בשעון כמעט כל מה שהיית מבקשת ממנו".
        8/1/18 09:02:

      "אבל לא הזדמן לי ".....
      זה משפט המפתח ... !!
      וזאת למה ?
      כי הנה בתוך "הזמן" 
      הכנסת "דלת"

      ובדלת יש מנעול  (יל =לי)

      ובמנעול מפתח ...

      אשר כך לפתע  הזדמן!!

       

      אם תפתחי בו

      את דלת הזמן 

      תינתן לך הזדמנות

      למלא את הזמן 

      לא רק באותיות 

      אלא גם במילים...

       

      כי גם  השואל מן הסתם

      מבקש בנימוס לבדוק

      האם פתוחה הדלת!! 

      ואם את סיבוב המנעול

      בדלת לא ישמע 

      בינינו איך יידע?

       

      אז תמיד קיימת השאלה

      מה קודם למה 

      המסובב או הסיבה

      ואולי בכלל  זה תלוי 

      גם בסביבה...!!

       

       

       

        6/1/18 21:21:
      מכבית- coach לכתיבה. בהחלט. התשובה היא לא הנחמה ולא הגאולה. היא רק מלבישה בגד לגוף ולא לנשמה. זה השקט הרועם שבראש שמרעיש כמו מקלות תופים בקירות ומתנפל על מקצב המחשבות.
      כרגיל, תמציתי וחריף - בשיטת ה"אנדרסטייטמנט" , שהרי "מה שלומך" זה דיבור ריק. מה שטעון -הן המחשבות שלך...
        6/1/18 15:52:
      esty.d. המילים שלך עוצרות את הנשימה ומאיצות אותה בו בזמן. מפעימה היכולת שלך לצייר את הבחירה בין הרצוי לטוב יותר, את לקיחת האחריות ואת המשמעות של מסע הצמיחה מהפגיעה, מחווית הנטישה ומציאת הכוחות לרדת מפסגת הכעס. יש תגובות כמו זו שעוזרות לי לעטוף את הילדה שבתוכי באהבה, לקבל את האין ולהבין שהעולם יפה למרות ההפרדה בין מה שיש לבין מה רוצה שיהיה. להבין שאני יכולה ליצור מציאות ואת המקום אליו אני שואפת, שהחיים הם ערך מוביל, ושאין מישהו שיעניק לי אושר. שבחיים הוליסטיים שלמים ומאוזנים יש תנועה. פמה צ'ודרון - ראש מנזר בודהיסטי - "אולי הלימוד החשוב ביותר הוא להיות קלילים ולהרגע, לשמוט את הסיפור, להיות נוכחים, להפסיק להיאבק".
        6/1/18 15:44:
      . ארז .כתבת משפט גאוני: "רוב הזמן מלמדים אותנו לזכור אבל לא איך לשכוח". האם זה הזיכרון שמגדיר את היחסים שלנו עם הזולת? מאזן הזיכרון והשכחה זו מלכודת שמאחוריה מסתתרים משקעים. אי אפשר לגנוז את המשקעים אבל אפשר להעצים את הטובים ולגרום לנפש להרפא ממה שפצע אותה, ולדמיין את המרירות זורמת הלאה במרזב השכחה. (מזכיר לי את הסרט שמש נצחית בראש צלול - על מחיקת זכרונות שלא מוחקים את הרגש שנילווה אליהם).
        6/1/18 15:38:
      kimchid. ללמוד את הנימוס ולתת לו לעבור דרכנו.. זה קצת כמו ללגום שאריות של קפה מכוסות שהונחו על השולחן..
        6/1/18 15:36:

      פרקי-חייםשרותי כתיבה ועריכה. כמו יונה עם מטילי זהב אתה צולל אל מפתן דלתי, הומה את הלחן הכי יפה למילים, מצמיד את אזנך ללב שלי ורואה מתי התסכול הופך למילים. אתה מקשיב לכאבי הלב, לגעגוע, למילים שנותנות להם קול, עד שאתה הופך לענן הממטיר מבלי לצפות להזמנה. שלומנו נמצא בתנועה ואולי זה מה שיוצר קושי להגדיר אותו במילים או לכמת אותו כשברקע תלויה השאלה איך גורמים לו להמתין? אנחנו מסתובבים על הקרוסלה וכך גם כדור הארץ מסתובב סביב צירו, אולי בגלל זה אנחנו לא מודעים לסיבוב שלנו. בחוג להגנה עצמית מסבירים על השלבים להפיכה למתגונן יעיל: בשלב הראשון את פוגשת בריון וחוטפת מכות. בשלב השני את פוגשת בריון ומחטיפה לו מכות. בשלב השלישי את פוגשת בריון ובורחת. בשלב הרביעי את לא נקלעת לסמטה שיש בה בריון. בסופו של דבר אנחנו זה המחפרון הצהוב שחופר את היסודות ליום חדש, ובונים בית זב חלב ודבש. מעריכה את העובדה שאתה בעדי גם כשאני רוצה את הבלתי אפשרי, וגם כשעל החלומות בהקיץ מוטל עונש מוות, וגם שאתה מקשיב ומאמין שצעד קטן של אות ותו הם צעד גדול למנגינה חדשה. בהלכה נכתב: "על פני שני עדים יוקם דבר", אבל לפעמים להד הפנימי אין סבלנות לטעויות חוזרות כדבר שבשגרה, ומאיץ לשכוח ולסלוח כי לא הכל חייב להיות מושלם, כי כששוכחים אוהבים ואין זמן לכעסים. הוא מדרבן להמשיך הלאה כי את השיר שלי אני לא שואבת משקי התעלמות."איזו חמימות כשאני אומרת "קר לי" ויש מי שעונה גם לי". מאצ'י טאווארה - מיפנית יעקוב רז; יום השנה לסלט.

        6/1/18 15:03:
      באבא יאגה. תודה. נדמה שאת מכירה את השפה באופן קרוב ואינטימי, ולכן מבינה מה מסתתר מאחורי המילים.
        6/1/18 15:02:
      * חיוש *. את אבן יקרה שמשובצת בתכשיט. תודה, לחבק את המילים שלך שמחממות מבפנים ומשמחות. את הופכת את כדור הבדולח ופתיתי השלג צונחים מטה, את מציעה בעצם להסתכל על המצב מקצהו השני. בו זמנית אני שומעת את ההד אומר שהאמת כואבת אבל משחררת, ושעדיף להמנע מלעסוק בדברים הפחות טובים כי הם סך הכל שלב אבולוציוני.
        6/1/18 14:57:
      תכשיט. הכל טוב. לא יודעת אם יותר כעסתי או כאבתי. אני אוהבת את החיים, קמה ככל בקר בשמחה ומוצאת סיבות לטוב.
        6/1/18 10:33:

      הגעגוע לקשר שנגמר, דומה לעיתים להיאחזות הנואשת של יד אחת חסרת כוחות בענף קטן על הר גבוה שמתחתיו שוצף נהר. את בטוחה שתתרסקי אל מותך אם תרפי מהענף.
      ואז, כשמשתחרר הענף ואת נופלת חסרת נשימה למטה, צוללת במים העמוקים, גופך צמא החיים עולה אט אט למעלה.

      את מוציאה את הראש מהמים גומעת אוויר חדש, חשה את חוסר המשקל, נעטפת בנעימות המים, בצלילותם.
      רואה את חוף המבטחים משם ואת האופק המרהיב משם ונזכרת שאת יודעת לשחות
      ששלומך שוחרר...

        5/1/18 21:42:

      הזמן לרוב מטשטש...

      לא משכיח...

      רוב הזמן מלמדים אותנו איך לזכור אבל לא איך לשכוח.....

      סופ"ש חמים ונעים חברה יקרה !

        5/1/18 10:23:
      מילים חזקות המתארות גם פרופיל של "נימוס" בסגנון האמריקני לו אנחנו מנסים להידמות כמעט בכל דבר.
      גילה היקרה, האיש שזרק לך "מה נשמע" הוא כנראה איש שהיה מאד משמעותי מאד, קרוב, עד כדי כאב מתוק בחייך, בעבר הלא רחוק עד שהקשר נפרם והקרבה הפכה לריחוק מנוכר ורופף, אולי אפילו שלא ביוזמתך ולא ברצונך. כך לפחות אני מבין מהכתוב ממעמקי הבטן והנפש שלך ! היית, מעדיפה להמשיך איתו , להיות קרובה קרובה אליו, להיפרד בבוקר בנשיקת אוהבים ליום מקסים ומיד להתגעגע לבא הערב להיות איתו, לדבר, לצחוק, להתכרבל ביחד ,לשמוע מוזיקה טובה, לצפות בסרט נוגע, להשעין את הראש על הכתף הרחבה והמבינה, לשתף בחוויות היום יום, לצחוק לקטר ולסיים בנשיקת לילה-טוב עמוקה השואבת את כל הרגש פנימה ! אבל האיש ההוא ששימש לך כמשענת אמיתית ולא מזוייפת , כמו שהאמנת שאת ,העזר כנגדו המושלמת והרגשות העמוקים הדדיים, הוא יום אחד, כנראה ללא הרבה התרעות מוקדמות, פרש כנפיים, התעופף ונעלם מחייך ואת , הכי אנושי שיש, עוד לא מעכלת, עוד לא משלימה עוד לא באמת נפרדת ! וכשהוא חולף על-פניך במקרה ומנפנף בידו שבעבר חיבקה אותך מעומק הלב, כך האמנת, לשלום אגבי וקריר, את קולטת שמה שהיה ,היה וחלף לו מבחינתו, והוא התקדם, גם רגשית ואת, אנושי ביותר, מסרבת להשלים מתקשה לעכל ולא מבינה איך "כל מה שהיה בינינו" הסתיים לו באחת, והתחלף בנפנוף ידיים ובשאלה בקול מכני "מה נשמע" כאילו היה זה מכר רחוק, זר ומנוכר לחייך ולא דמות מאד קרובה בשלב מסויים בחייך שהענקת לו ברוב אהבה ורגש את המפתחות לליבך ולנפשך הרגישה מאד ! ואת תוהה איך הוא יכול לקום ,למחוק ולנפנף את כל מה שהיה כאילו לא היה, למרות הזמן שחלף "אומרים שמנגנון הזמן מרפא הכל, אבל הוא לא מרפא" ואם חשבת שהמוח שכח וטישטש, הגיע המפגש האגבי ,הקר ו"הסתמי" של "המה נשמע" והעיר את כל הרגשות העמוקים שלך ואת חוסר ההשלמה עם הפרידה הרחוקה-הוא נפנף לשלום אבל עבורך, אולם כף היד שלו היתה עבורך מכת אגרוף חזקה לנפש שעוררה את כל הזיכרונות והתמיהות-"למה"? למה זה נגמר ? למה הרגשות החזקים הם לא הדדיים, וההשלמה שחשבת שחלחלה לתוכך פנימה שמה שהיה באמת היה ותם ונשלם בטוח מבחינתו אולם מבחינתך, הבנת שממש לא- "כמו דלת שנטרקת... שתוכן שתי המילים מעצים את ההכחשות של הצורך הרגשי שלי שדורש טנגו הגון!" את קולטת ש"הטנגו לא היה הגון" מצדו-הרגשות העמוקים לא היו הדדיים וזה כנראה הוביל לפרידה מבחינתו ב"קלות" ואפשרה לו ללכת הלאה ולהתקדם ולך, הקושי להשלים עם זה הוא קושי נפשי אדיר (אנושי ומובן !) ואת מבטאת את כל קשת רגשותיך העזים כרגיל בכישרון יוצא דופן, בתמציתיות סוערת, סוחפת ונוגעת ! ואת תוהה "איפה ישנם האנשים כמו האיש ההוא" שהיה פעם ה"איש" שלך, לפחות כך האמנת לחשוב ולהרגיש ועכשיו הוא כמו מכר זר ואגבי ואולי תמיד היה ? וכשתשלימי, יזדמן לך להכיר את "האיש ההוא", האחד והיחיד בחייך שלא יעזוב לעולם בנפנוף ידיים קר ,מרוחק ומנוכר ! יום יבא !
        4/1/18 22:03:
      כמה נכון מלאת את הריק
        4/1/18 18:48:

      גילה יקירתי נשיקה

      אני אוהבת לקרוא אותך, את אישה רגישה ומעוררת הערצה

      במילים ומה שבינהם אני לומדת להכירך ואת ליבך

      אני מצטרפת למשפט הזה שכתבת

      "מנגנון ההגנה אומר שהזמן מרפא הכל, אבל הוא לא מרפא,

      שזה לא הזמן שחולף בתנועה רציפה שמשלימה סיבוב מלא בחלל,

      זה האנשים שחולפים בתנועה מחזורית".

      אצלי, הזמן לא רק שלא מרפא הוא מעצים געגועים, רצון להשיב

      דברים למה שהיו פעם וכבר אי אפשר - כי הזמן דוהר לו כמינהגו.

       

      ולמילים שלך האחרונות " אבל לא הזדמן לי"

      יש לי הצעה נהדרת עבורך כדי שיזדמן לך.....

      בהיזדמנות כשתחלפו אחד ליד השנייה תעזי ותנופפי לו לשלום, תישאלי מה שלומו

      יהיה מעניין איך הוא יגיב ... ( אולי יענה ואחר כך יקשיב )

      * כוכב אהבה וחיבוק אוהב

        4/1/18 17:36:
      מקווה שהכל בסדר....:)) סופש נעים וחמים....
        4/1/18 12:46:
      bonbonyetta. את מלבישה ברגש החמלה שלך כמו בבגד מלטף את הגוף, שאני חשה את רכותו בלבי. תודה יקרה.
        4/1/18 12:41:
      ברוךהלוי-סגל. אמן. שלעולם אומר מעולה, תשובה שהוחזקה המון שנים בחלל הפה עד שהעלתה עובש. מעולה זה המצב הזה ששגורם לי לאהוב אותי כמו שאני ואת שאני אפילו שלא ממש מסתדר לי, למרות שבווריד תקוע לי המשפט: כל הפרחים נובלים בסוף.
        4/1/18 12:36:
      בדולח. אומרים שהזמן מורה מחורבן וגם כרופא טוב הוא נמוך בסולם. אנחנו עושים את השינוי, וכהחלטה מקדימה עלינו להרפות את הבטן ולהבין כיצד הפרשנות הרגשית מרעידה לנו את התסכול.
        4/1/18 12:34:
      remei. אכן, השאלה והתשובה אינם אדם וחווה, זה לא פיראט עם בקבוק רום, אלא זה לרדוף אחרי העורבים שאנחנו מעיפים מגג הבית.
        3/1/18 19:21:

      *
      גילה,
      המילים שלך חזק בועטות,
      את מה שאת להביע מיטיבה,
      כל אחת מהן טונה שוקלת,
      מבקשות לבייש צועקות כמראה,
      למי שבנפש לך לא השתווה.

       

      Image result for hug 

        3/1/18 19:00:

      גילה היקרה,

       

      בשכבר הימים עבדתי במקום ציבורי בתפקיד בכיר

      והלעיטו אותנו בהליכות ונימוסים .

        הרצאה שהרצה בפנינו פסיכולוג דיברה על שקרים לבנים.

      שקר לבן לדוגמה הייתה השאלה הניצחית "מה שלומך?"

      שלומי מצויין, אומר הנשאל במקום לומר את האמת :

      אני סובל מאוד מכאבים בטחורים. 

         זו היתה הדגמה של הפסיכולוג והיא דיברה אל כל 

      הנוכחים בהרצאה, וגם אליי היא דיברה, אבל מי ששאל

      אותי במפגש הזה "מה שלומך?" עניתי לו בכנות "מצויין".

       

      מאחל לך שתרגישי 10 כל ימות השנה ושתהיה לך סיבה

      טובה לענות בחיוב על כל שאלה באשר לשלומך.

       

      בהוקרה,

        ברוך

        3/1/18 17:55:

      גילה, אל תקחי את זה קשה, ברור שהשאלה "מה שלומך?" הינה סתמית וכ רגל לשון. זה קורה לכולם, ותראי בזה כ"צרת רבים חצי נחמה".

        3/1/18 16:05:
      עכשיו אני מחייך. :)
        3/1/18 15:51:
      אולי את יכולה להצפין את זה בכל "בסדר" או "סבבה" שתגיבי בחזרה. נראה לי שלרוב משתמשים בה כברכת שלום
        3/1/18 14:00:
      HagitFriedlander. בשאלה הלא רלוונטית טמון גרעין זיוף והשקפת עולם נטולת חמלה אנושית והומניות בסיסית. ולפעמים יש חברים שאנחנו עוברים לידם הם עוצרים ומקשיבים."יש חברים של יום יום...ויש חברים של שבת , יש חברים של פתאום...ויש חברים של כמעט , יש חברים של לקחת...ויש חברים של לקבל , ואם יש מזל יש חברים של אמת..."
        3/1/18 13:54:
      sari10. בעיני השואל צמד המילים מה שלומך הפך לברכת שלום ובכך אימץ תפיסה עצובה. מילים הן כמו חיצים שמובילים למטרה. אז אם אין מטרה מה הטעם? למה לטייח?
        3/1/18 13:39:
      דוקטורלאה. הסקירה שלך מיישרת את העבר שעבר מטמורפוזה, ומצביע על טרנדים אופנתיים. מה קורה? מה ניש? איך הולך? מה המצב? הכל טוב? כעת אני חושבת שאולי זה כמו לקטוף פרי, ויש פירות שחלקם בוסר אז מומלץ לשאיר אותם על העץ. ולשאלתך: מרגישה כמו אמא שבת, כמו יהלום בטבעת, כמו עוגת שוקולד.
        3/1/18 13:34:
      נגעת בול בפוני בתיאור מבריק של תחושת הריק והתמיהה אם באמת למישהו איכפת...♥
        3/1/18 13:33:
      יורם גרוסר. מחוות שתי מילים קטנות של חסד יכולות לשנות את התקשורת בינינו. להגיד אותן זה אמצעי להעצמת היחסים שלנו. אתה איש מורכב שיודע לענות בפשטות ובטון עמוק, להתחבר לתועלת ולציפיות ולהכניס דרך הסדקים את הטוב. אז: הי יורם. מה שלומך, איך אתה מרגיש?
        3/1/18 13:31:

      כתבת כל כך יפה... והעניין כל כך מקומם.
      גמאני לא אוהבת שישאלו אותי מה שלומי כשבעצם
      אלו מילים ריקות מתוכן, בהן השואל כלל לא מתעניין בשלומי...
      משהו כמו לצאת ידי חובה? כמו "היי"?
      אז אל תשאל... במיוחד כשמדובר על אדם שאכפת לך ממנו

      ואת... מצפה שיהיה לו אכפת ממך.

        3/1/18 13:24:
      debie30. הציפייה שלא אענה למה שלומך מקוממת אותי, כך, שאם נכפה עלי לא להשיב אז אני פטורה מלחייך ואין עלי אפילו לגמגם ולו גם באופן סמלי את ה"שואל" לשלומו כי ממילא הוא יהיה שקוע בעצמו. בעיניי שאלת השלום שאין בה ערך אמיתי עשויה ללמד על אדם קטוע לב.
        3/1/18 13:17:
      rossini. מסכימה עם ההבחנה שלך. כשבוחנים את השאלה החלולה וחווים אותה כפגיעה מינורית מתברר שזו זכות להשאל על ידי מי ששואל מתוך כוונה אמיתית, כי זו תשתית האנושיות שממוססת את השקפת העולם של חוסר העניין.
        3/1/18 12:03:
      למען הסדר הטוב עלי לציין ש"המה שלומך"? הוא יחסית חדש. קודם היה , בפגישה בין שני אנשים מוכרים, אבל לא מעוניינים בשיחה, "שלום, שלום". בימינו הגיע ה"מה שלומך?" המביע כביכול התעניינות בזולת, שהוא כמובן תחליף ל"שלום, שלום" . התשובה היום צריכה להיות "תודה" או משהו דומה. בסך הכל מדובר בפגישה בין שני אנשים המכירים זה את זה, במידה זו או אחרת. לעניין השיחה הרצינית עם אנשים מוכרים, זו "אופרה שונה" וגם חוקיה שונים. ובכן, "גילה, מה שלומך היום?".
        3/1/18 11:38:

      צטט: גילהסטחי 2018-01-03 06:21:33

      א ח א ב. יפה דרשת. ובאמת, למה לנו לתת לתשובה שעל קצה הלשון להתנפץ לנו בתוך הפה? אומרים שלא סופרים שיניים לסוס שקיבלנו מתנה, ושלומנו האמיתי בלי כל שכבות הבגדים זו המתנה הכי משמעותית שלעתים אנחנו מחמיצים.

      שלום שלום שלום :-) 

        3/1/18 09:52:
      'מה שלומך' זו כותרת שמשכה אותי לכאן, והדבר הראשון שחשבתי, גילה מתעניינת בי, באופן אישי, אפילו שידעתי שזה לא הולך לכיוון הזה. בעניין הזה, שלמישהו יהיה אכפת ממני ושיתעניין בי, כנראה אשאר יתום מאמא 'מה' ומאבא 'נשמע', אמיתיים.
        3/1/18 07:45:
      "מה שלומך" חולף כמו "לצייץ" אני מכיר/ה אותך מאיזשהו מקום., ....לרגע עלה העיניי המחווה הג'נטלמני של הסרת הכובע ואולי קידה קלה..... פעמים רבות אני שואלת את עצמי, למי באמת אכפת.....
        3/1/18 06:50:

       אכן השאלה הפכה  לריטואל נימוסי ולא באמת מצפים לתשובה.

      אם כי  הדבר תלוי בנפשות הפועלות...

      בדרך כלל גם יודעים בפני מי אפשר לשפוך...

        3/1/18 06:39:

      רחלי בן-צור. מחר יבוא מישהו אחר ויחלוף על פניי עד המה שלומך הבא, ואני אשאל את עצמי אם פעם הייתי כמותם, ואענה לעצמי שהיום אני חלקים שבחרתי מאתמול, ומחר אהיה חלקים טובים יותר ממה שאני כעת.

        3/1/18 06:32:
      זונות פוליטיות. אם כך מה שלומך זו לא שאלה אלא ברכת שלום שניתן תוך כדי טפיחה על השכם להמשיך ללכת ולא לצפות להגה או צליל שנוגע בתשובה קטנה.ואין ספק, לפנות זמן וחשק לשמוע את תשובת הנשאל זה לפזר ריחות אביב ברווח שבין השאלה לתשובה.
        3/1/18 06:23:
      רק "רגע". את יודעת, את צודקת. חיוך רחב אוסף את כל ההרהורים הצמאים שבין לבין, וסוגר את נחיל המחשבות של המצב הזה.
        3/1/18 06:21:
      א ח א ב. יפה דרשת. ובאמת, למה לנו לתת לתשובה שעל קצה הלשון להתנפץ לנו בתוך הפה? אומרים שלא סופרים שיניים לסוס שקיבלנו מתנה, ושלומנו האמיתי בלי כל שכבות הבגדים זו המתנה הכי משמעותית שלעתים אנחנו מחמיצים.
        3/1/18 06:18:
      ד. צמרת. לצערי איני אשת מכירות טובה, לא פוליטיקאית וחסרת כישורים ביחסי ציבור אולי גם בגלל שאני לא אוהבת את שיחות החולין הסתמיות והשטחיות, לא אוהבת את הסחור סחור, אני רוצה להגיע למנה העיקרית בלי הרבה הקדמות.
        3/1/18 00:52:
      אנשים חולפים על פנינו..אך ה"מה נשמע" תמיד נמצא...

       

      ברוטוס:    בילדותי היה לי שכן שהיה קפטן באל-על. היה מנומס צבוע שכזה. בכל פעם שפגש מי מן השכנים היה לו ריטואל: "מה נשמע? יופי". פעם כששאלותי מה נשמע עניתי "חרא" והוא המשיך אוטומטית "יופי". הוא מעולם לא התעניין בתשובה, זה הכל היה כדי לצאת ידי חובה

       

      נטוס:        כשאני מתעניין במישו, אני קודם כל מביט אל-תוך עיניו ומקשיב לתשובה. אם אין לי זמן אני לא מתעניין


      ..

        2/1/18 22:42:
      אבל חיוך רחב זה משגע !
        2/1/18 20:18:

      השאלה הזו מאד לא טריוויאלית. גם התשובה לא.
      לעיתים אפשר להסתפק ב- "אחלה, סבבה, יופי" 

      לפעמים שווה התחכמות כמו - "הרוב טוב, מידרדרים לטובה..וכיו".

      ולעיתי צריך לעצור, ולשאול את עצמי...מה שלומי ? 

        2/1/18 19:03:
      זה מה שנקרא סמול-טוק מינימליסטי. את סוכני המכירות מלמדים למכור בשיטה האמריקענרית טיים איז מאני: שלב 1 - סמול טוק שלב 2 - בקשה שלב 3 - סגירה "מה שלומך?" "מה המצב?" "איך הענינים?" לאחר הסמול טוק, כעת מגיעה הבקשה שאי אפשר לסרב לה. ואת/ה מחויבים לנודניק התורן.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל