כשהיא פה,

היא בתוכי.

אני שקועה בה עמוקות.

היא מחלישה את גופי,

מרעידה את גפיי,

חוסמת את נשימתי,

מענה את אוזניי,

מסחררת את ראשי,

מפוצצת את מוחי בכאב,

גוזלת את קולי.

אין טעם לפנות אליי לשיחה -

לא אצליח להשיב,

רק אהנהן, אחייך לאות תודה

ואביט בחוסר אונים.

אין טעם בשיחות הטלפון -

לא אוכל להוציא הגה מפי.

קולי אבד בגללה.

כי היא זורמת בעורקיי,

מכבידה על עפעפיי,

מרעידה אותי מקור.

ורק הזמן יכול

לרפא אותי ממנה.

אך נכון לרגע זה,

אני בשליטתה,

אני חולה בה -

השפעת.