כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות סוציופתיות

    חסרת פחד

    8 תגובות   יום שלישי, 9/1/18, 21:09

    אחד מהסימפטומים הלא מדוברים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית הוא חוסר הפחד שסוציופתים מציגים. אחד מההסברים המדעיים לכך הוא חוסר בחומר אפור במוח.

    אחרי שחזרתי הביתה היום שמתי לב למשהו זז בין השיחים ליד הגדר. הסתקרנתי והחלטתי להתקרב מעט. הסתתר שם נחש צפע מצוי בצבע חום-כתום, עם בליטה בגודל בינוני באמצע הגוף אז כנראה שאוכל לא יהיה חסר לו בזמן הקרוב.

    נו, כל הכבוד לו חשבתי. אם הוא לא יאכל, הוא לא יצליח לשרוד. התעלמתי ממנו לחלוטין ונכנסתי הביתה.

    האירוע הזה הזכיר לי נשכחות. אחד מהם אני אשתף אתכם עכשיו.

    אני זוכרת כשהייתי קטנה היה לנו  מחסן שעשוי מברזל בחצר. אהבתי לטפס על הגג של המחסן, לרוץ עליו, ולקפוץ ממנו אל גג המחסן של השכן ליד שהיה כמעט באותו הגובה. למרות שידעתי שיש גדר נמוכה שמפרידה בין שתי המחסנים היא לא הטרידה אותי בכלל.

    אני לא ראיתי את הפעולה הזו כמשהו מסוכן עד שאבא שלי העיר לי על זה. עדיין המשכתי לעשות את זה אחר כך, אבל הייתי קצת יותר זהירה.

    קפיצה מגג לגג היא לא מסוכנת, אבל למעוד וליפול כן. הנחש עצמו לא מסוכן, אלא אם כן הוא מנסה לתקוף אותי. אז הייתי מרגישה ריגוש של אדרנלין. אבל אחרת... הוא בסך הכל נחש.

     

    אז מה קרה לנחש? בפעם האחרונה שיצאתי מהבית הוא כבר לא היה שם.

    יכול להיות שעבר לחצר של השכנה.. אבל אני יודעת שהיא אוהבת להאכיל את כל החתולים ברחוב בחצר שלה.

    חבל שאין לי חתול בעצמי. זה היה יכול להיות קרב מעניין.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      הכי חבל, זה שאין לך נמייה בחצר. היא כבר הייתה "דואגת" לצפע שלך. (מידע אישי ואפילו "רשמתי"* ספר ילדים על זה) ---- * בעדת הצעירים אומרים ורשמתי במקום כתבתי. לא יודעת למה.
        11/1/18 20:23:

      יקירה.חיוך

       

      מעניין הסיפור על הנחש. נזכרתי כי בילדותי חלפתי גם אני- על פני נחש ארסי.

       הוא נעצר לרגע ואני ניצלתי זאת למנוסה מפניו.

       חוויה בלתי נשכחת.

       

       כל טוב.

       בברכה

       אהובה.

        11/1/18 18:43:

      לא. לינדה הוא לא שמי האמיתי.

        11/1/18 18:41:

      זה נכון. סכנה גורמת לי להרגיש ריגוש של אדרנלין, אבל אני לא מרגישה סכנה עד שזה הכרחי להרגיש סכנה.


      צטט: 2018-01-11 12:24:38

      המילים שלך נכונות. מחקרים מראים שאנשים עם אישיות פסיכופטית (כמו לינדה פה) אינם מסוגלים לזהות סכנה באותה דרך בה אנשים רגילים מזהים אותה.

      לינדה, האם תוכלי לאמת?

       

      דרך אגב, האם לינדה הוא שמך האמיתי? 

       

      צטט: בדולח. 2018-01-11 08:58:07

      חוסר פחד נובע לא אחת לא מאומץ, אלא מחוסר ההבנה שבסכנה או בחוסר הידיעה שקיימת סכנה. וסיפור הנחש שלך, מזכיר לי סיפור אישי עם נחש. בהיותי כבן 4, חיטטתי בקוצים ושלפתי משם נחש שגיליתי. אני לא הבנתי שזה מסוכן, וכמובן שהיום לא אעז לעשות זאת.


        11/1/18 12:24:

      המילים שלך נכונות. מחקרים מראים שאנשים עם אישיות פסיכופטית (כמו לינדה פה) אינם מסוגלים לזהות סכנה באותה דרך בה אנשים רגילים מזהים אותה.

      לינדה, האם תוכלי לאמת?

       

      דרך אגב, האם לינדה הוא שמך האמיתי? 

       

      צטט: בדולח. 2018-01-11 08:58:07

      חוסר פחד נובע לא אחת לא מאומץ, אלא מחוסר ההבנה שבסכנה או בחוסר הידיעה שקיימת סכנה. וסיפור הנחש שלך, מזכיר לי סיפור אישי עם נחש. בהיותי כבן 4, חיטטתי בקוצים ושלפתי משם נחש שגיליתי. אני לא הבנתי שזה מסוכן, וכמובן שהיום לא אעז לעשות זאת.


        11/1/18 08:58:

      חוסר פחד נובע לא אחת לא מאומץ, אלא מחוסר ההבנה שבסכנה או בחוסר הידיעה שקיימת סכנה. וסיפור הנחש שלך, מזכיר לי סיפור אישי עם נחש. בהיותי כבן 4, חיטטתי בקוצים ושלפתי משם נחש שגיליתי. אני לא הבנתי שזה מסוכן, וכמובן שהיום לא אעז לעשות זאת.


        10/1/18 15:54:
      נראה לי שהנחש טרף חתול של השכנה שלי...חסר לה חתול..

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין