כותרות TheMarker >
    ';

    אתיקה אזרחית

    הבלוג עוסק במאמרים ומחשבות שלי בנושאי אתיקה אזרחית ואיכות שלטון.

    0

    מקיאבלי בראי האקטואליה

    0 תגובות   יום ראשון, 14/1/18, 13:23

    מקיאבלי בראי האקטואליה

    זהבה חן- טוריאל

     

    ניקולו מקיאבלי בן העיר פירנצה היה מדינאי, הוגה דעות, סופר שחי בין השנים 1469- 1527. מקיאבלי שחי בעידן בו שלטו מלכים, נסיכים ואצילים, היטיב לתאר בספריו את המציאות השלטונית באותם ימים. לתפישתו צורת השלטון המועדפת עליו היא של אריסטוקרטיה מצומצמת שתאפשר משילות.


    הסתקרנתי, ברמה האישית, ללמוד על כך שמקיאבלי הדגיש, בכתביו המאוחרים יותר, את חשיבות הרעיון, שלצד שלטון של כוח - השלטון חייב להתבסס גם על עקרונות מוסריים.


    חשוב לא להתבלבל... מקיאבלי לא היה בעד דמוקרטיה והסתייג גם מרפובליקות. הוא לא האמין ששיטות משטר אלה יכולות להחזיק יותר מדי זמן מעמד. מקיאבלי צדד בשלטון מלוכני: רבים מחיבוריו הם למעשה ספרי הדרכה לנסיכים, כיצד ראוי לשלוט.

     

    עם זאת, חיבוריו נוקבים וביקורתיים כלפי שליטים שטובת עצמם עמדה לנגד עיניהם ולא טובת המדינה.


    רבים מחובבי הפילוסופיה והמחשבה המדינית מכירים את חיבורו "הנסיך". יש הטוענים שבכלל "הנסיך" מתייחס לפרננדו מלך ספרד שיחד עם אשתו המלכה איסאבל פעלו בכל דרך לאחד את ממלכות ספרד, כולל צעד דרסטי המתחבר לנקודה היהודית שלנו: גירוש היהודים, שהיו חיוניים כל כך לשלטון, כדי להשיג את מטרת הרקונקיסטה בחצי האי האיברי. משמעות הרקונקיסטה: כיבוש הממלכות הספרדיות מידי המוסלמים והפיכת ספרד המאוחדת לספרד נוצרית שקל יותר לשלוט עליה.


    בחנתי את חיבורו "עיונים" והחלטתי לבצע תרגיל באקטואליזציה: לנסות לראות עד כמה בחיבורו "עיונים" הוא מדבר על סוגיות העוסקות במה שאנחנו מכנים "איכות שלטון".


    עד כמה דבריו רלוונטיים למציאות שלנו היום? יחליטו הקוראים.


    מספר דוגמאות: 


    שחיתות שלטונית-

    מקיאבלי טוען שמדינה שסרה מן הדרך הישרה, אי אפשר לצפות שאירוע אקראי אחד יחזיר אותה למוטב.


    נורמות התנהגות של יורש העצר-

    לתפישת מקיאבלי, כשהיו ממנים את הנסיך לא בבחירה, אלא על פי חוק הירושה, היורשים היו סרים מיד מדרך אבותיהם, כשהם מזלזלים במידות הטובות ובכישרון המעשים הטובים. הם היו מדמיינים לעצמם, שאין לנסיכים דבר אחד לעשותו חוץ מאשר להתחרות זה בזה בנהנתנות ממותרות ומפריצות.


    חוכמת ההמונים –

    מקיאבלי טוען שהעם חכם ויציב בדעתו יותר מאשר השליט. הוא מאמין שדעתו של העם גם נכונה יותר.  הוא משווה את קול העם לקול האלוהים, ביכולת של העם לחזות את מה שיקרה בעתיד, את ההשלכות הצפויות.


    האם טובת המנהיג-  היא טובת המדינה?

    מקיאבלי מדגיש באופן נחרץ שמנהיג הדואג לתועלת האישית שלו מזיק על פי רוב למדינה. לפעמים מה שטוב למדינה יכול להזיק לו מבחינת התועלת האישית.


    טוקבקיסטים להשכיר ברשתות החברתיות-

    מקיאבלי מספק לנו מידע על התנהגותם של שליטים כדוגמת: טיטוס, נארווה, טריאנוס, אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומארקוס אורליוס אשר לא היו זקוקים להגנתם של חיילי צבאותיהם שיגנו עליהם, מאחר שמידותיהם הטובות, חיבת העם, אהבת הסינאט הייתה להם למגן.


    משילות-

    מודל למשילות טובה הוא כמעט מודל אוטופי: מקיאבלי מתאר עולם של שליטים המיטיבים לשלוט, מקפידים על חקיקת חוקים וקביעת סדרים שלטוניים ברורים. עולם ששלום,  צדק ומשפט יתקיימו וימשלו בו. עולם בו לסינאט יהיה מעמד של כבוד ונציגיו ישמיעו את קולם והשלטון יתחשב בדעותיהם. שהשליטים יהיו מכובדים על פי מעלותיהם. עולם בו לא יהיה מקום לשרירות לב, השוחד יעלם מן העולם ויהירות של אלה האוחזים בשלטון לא תתקיים יותר.


    תרבות של אתיקה שלטונית-

    מקיאבלי מדגיש בדבריו שמידות טובות של מנהיג אחד- של איש אחד, אינן מספיקות. ברגע שמסתיים שלטונו של אותו אדם או שהולך לעולמו, אובדות עמו מידותיו הטובות. הפתרון הוא רק בקיומם של סדרי שלטון אשר יוכלו להבטיח את המשך קיומן של אותן נורמות שלטוניות ראויות לטובת המשך קיומה של המדינה. 

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      זהבהחן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין