כותרות TheMarker >
    ';

    עו"ד נועם קוריס: ועדת תכנון ובניה תל אביב משלמת הוצאות משפט

    0 תגובות   יום ראשון, 14/1/18, 17:45

    עו"ד נועם קוריס: ועדת תכנון ובניה תל אביב משלמת הוצאות משפט

    בית המשפט העליון דחה את ערעורה של הועדה לתכנון ובניה תל אביב – יפו וחייב אותה בהוצאות המשפט של המשיבים שעתרו מלכתחילה לביטול היטל ההשבחה שהוטל עליהם.

     

    ועוד כמה מאמרים שכתבתי:

    עו"ד נועם קוריס – על המלצות משטרה בתקשורת

    עו"ד נועם קוריס- נוסחה למיליון הראשון

    עו”ד נועם קוריס כותב על איגוד האינטרנט ועל לשון הרע

    עו"ד נועם קוריס: תקנון בחינם לאתר אינטרנט

    בשנת 2007 נכנסה לתוקפה תכנית מתאר מקומית ג1 "גגות תל אביב יפו" שעניינה בנייה על גגות בעיר תל אביב-יפו (להלן: התכנית או תכנית ג1). על פי הוראות התכנית, כדי לבנות חדר יציאה לגג כתוספת לדירה בקומה העליונה נדרש, בין היתר, כי שטח הקומה העליונה יהיה לפחות 80% משטח הקומה שמתחתיה; וכי החדר ייבנה בשטח הגג הצמוד לדירה שבקומה העליונה (להלן: תנאי השטח המינימלי; תנאי ההצמדה). בשנת 2009 רכשו המשיבים דירה בתחום תחולתה של התכנית (להלן: המכר). שמאי מטעם המבקשת בחן את הנכס ומצא כי גג הבניין צמוד לדירה, אך שטח הקומה העליונה אינו עומד על 80% משטח הקומה התחתונה כך שלא מתקיים תנאי השטח המינימלי (להלן: שומת המכר). לפיכך נקבע כי לא חלה השבחה מכוח התכנית והמוכרים לא חויבו בהיטל השבחה. בשנת 2011 קיבלו המשיבים היתר בנייה שהתיר, בין היתר, הוספת שטחים עיקריים לדירה, לרבות על חשבון שטחים משותפים בבניין, כך שהתקיים תנאי השטח המינימלי ולפיכך הותרה בניית חדר יציאה לגג בהתאם לתכנית ג1. משניתן ההיתר, הוצאה למבקשים שומת השבחה.

     

    המשיבים עררו על עצם חיובם בהיטל השבחה לפני ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה במחוז תל אביב (להלן: ועדת הערר) ועררם התקבל. בתמצית, ועדת הערר קבעה כי תוספת השטחים העיקריים לדירת המשיבים ­– שאיפשרה לבסוף בנייה על הגג מכוח התכנית – התאפשרה עקב ניצול זכויות שאינן מכוח תכנית ג1 שעמדו בתוקפן עוד קודם לכניסתה של זו לתוקף אך טרם מומשו. עוד נקבע כי ההרחבה לא חייבה הקלה או אקט תכנוני אחר העולה כדי אירוע השבחה כמשמעותו בחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). לעניין זה נדחתה טענת המבקשת שלפיה מימוש הזכויות מכוח התכנית התאפשר רק לאחר שהמשיבים "רכשו" את הסכמת שכניהם לביצוע חלק מהשינויים שנדרשו, ונקבע כי מכל מקום "רכישה" כאמור אינה בבחינת אירוע השבחה. עוד צוין כי לכל היותר הצורך בקבלת הסכמת השכנים צריך היה להביא להפחתה בשומת שווי הזכויות שעמדו למוכרים. בהמשך לכך דחתה ועדת הערר את טענת המבקשת כי לא ניתן היה לשום את שווי ההשבחה במועד המכר תוך שקלול מקדמי הפחתה מן הטעם שמידת אי הוודאות בקשר למימושן העתידי של הזכויות הייתה רבה מדי. נקבע כי מדובר בטענות שמאיות שלא באו לידי ביטוי בשומת המכר שלא כללה כל התייחסות לקיומן של זכויות בלתי ממומשות בבניין, לפעולות הדרושות לצורך מימושן ולמידת לאי הוודאות הכרוכה בכך. בנתון לאמור נקבע כי המשיבים אינם חייבים בהיטל השבחה; וכי לא ניתן לראות במועד מתן היתר הבנייה כמועד המימוש הראשון של הזכויות מכוח תכנית ג1.

     

    בית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) דחה את ערעור המבקשת על החלטת ועדת הערר. בעיקרם של דברים נקבע כי אין בסיס להתערב בקביעות העובדתיות והתכנוניות של ועדת הערר המצויות בתחום מומחיותה ובמסקנות הסבירות הנובעת מהן שלפיהן ניתן היה לחייב את המוכרים בהיטל ההשבחה במועד המכר; ולא היה בסיס לחייב את המשיבים בהיטל השבחה עקב מתן ההיתר. במיוחד עמד בית המשפט על קביעות ועדת הערר שלפיהן תוספת השטחים העיקריים לדירת המשיבים לא הצריכה הקלה או אקט תכנוני אחר, אלא התאפשרה נוכח מימוש זכויות בלתי ממומשות שאושרו עוד קודם לכניסת תכנית ג1 לתוקף ואינן נובעות ממנה.

     

    בית המשפט קבע כי די באמור לעיל כדי לדחות את הערעור, אך הוסיף וציין כי גם מבחינה משפטית ובהתאם להלכת רון (רע"א 3002/12 הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים נ' אליק רון (15.7.2014) (להלן: הלכת רון)) לא ניתן לחייב את המשיבים בתשלום היטל השבחה בנסיבות העניין. צוין שבהתאם להלכת רון, מועד ההשבחה הקובע בקשר למימוש זכויות מותנות בתכנית מקומית שמימושן אינו מחייב הקלה או הפעלת שיקול דעת מצד הוועדה המקומית הוא מועד אישור התכנית ולא מועד מתן היתר הבנייה. בהתאם לקביעת ועדת הערר, זכויות הבנייה על הגג שאושרו במסגרת ההיתר הן זכויות תואמות תכנית שאושרו ב"מסלול הירוק"; אירוע ההשבחה הוא מועד אישור התכנית ולא מועד מתן ההיתר; והיטל ההשבחה היה צריך לחול על המוכרים במועד המכר. כמו ועדת הערר, גם בית המשפט דחה בהקשר זה את טענות המבקשת שלפיהן לא ניתן היה לשום את ההשבחה במועד המכר עקב מידת אי הוודאות בקשר למימוש הזכויות. עוד צוין שייתכן שאם לכתחילה במסגרת שומת המכר הייתה נקבעת השבחה בנתון להפחתת השבחה עתידית שעשויה לחול על הגורם שיממש את הזכויות בפועל, ניתן היה לשקול חיוב מסוים של המשיבים. ברם, משהדבר לא נעשה ועל סמך הלכת רון, אין בסיס לחיוב המשיבים בהיטל השבחה כלשהו. לבסוף נדחתה גם טענת המבקשת שלפיה גם אם טעה השמאי מטעמה יש לאפשר את תיקון הטעות כדי למנוע פגיעה בקופה הציבורית. נקבע כי בנסיבות העניין האחריות על הטעות בכללה מוטלת לפתחה של המבקשת ואין זה הוגן להשית את מלוא עלות הטעות על המשיבים.

     

    עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      נועםקוריס1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין