כותרות TheMarker >
    ';

    אברהם אלישע מאמרים

    אברהם אלישע
    יצירה בתכשיטים

    חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות
    מרצה, כותב ספרים ומאמרים
    זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

    אברהם אלישע - פתגמים מן השפה הערבית: היד שאינך יכול לה - נשק אותה וקלל אותה שתישבר, ואיך זה מתקשר ליעקב אבינו

    0 תגובות   יום שני, 15/1/18, 13:37

     

    "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" והקיום מלחמה הוא. האמירה ציורית אך כל כולה מטפורית. יד בלטינית היא manu שממנה נגזר המונח "מניפסטציה", ובמקרה זה הכוונה לכל מה שיד השלטון ויד היריב מביאה לידי ביטוי ולכל מה שמשתקף מבעלי השררה והכוח...

        

     

     

    אברהם אלישע

    מבחר פתגמים מן השפה הערבית ופירושם:


    היד שאינך יכול לה - נשק אותה וקלל אותה שתישבר

    الإيد لِّي ما بتقدرلا - بُوسا وِﭐدعي عْلَيها بِالْكَسِر 

    (א)לאִיד אלִּי מָא בּתִקְדִרְלַא - בּוּשָׂא ו(א)דְעִי עַלֵיהָא בּ(א)לכַּסִר 

     

    "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" והקיום מלחמה הוא. האמירה ציורית אך כל כולה מטפורית. יד בלטינית היא manu שממנה נגזר המונח "מניפסטציה", ובמקרה זה הכוונה לכל מה שיד השלטון ויד היריב מביאה לידי ביטוי ולכל מה שמשתקף מבעלי השררה והכוח. מגע איתם מעמיד את האדם לא אחת בחיכוך נפשי-היררכי משפיל. אילוצי החיים וחכמת השעה מחייבים אותו לגילוי דו-פרצופין והסתרת רגשי איבה כלפי בעלי הכוח על מנת לשרוד.

    נשיקת היד נעשית בכפיפה והיא ביטוי של כניעה בפני אותה יד.

    *

    שיעור מאלף על פעילות הנובעת מאילוצי החיים אנו למדים מן המקרא.

     

    ''

    פיליפ מדהרסט (Phillip Medhurst) יעקב משתחווה לפני עֵשָׂו 

    עֵשָׂו זקוף ומחנהו בצד ימין, יעקב משמאל - על משמעותם הסמלית של כיוונים אלה

     ר' מאמרנו בסוד השפעתם של כוחות קוסמיים על החיים

     

    הפחד כמעצב דרכי חיים 

    תיאור פחדו של יעקב במקרא

    רחב יותר מתיאור בריאת העולם

    מדובר במפגש יעקב עם אחיו עֵשָׂו בעת פחד ויראה ומבחן הישרדות. זהו הטקסט המפורט ביותר במקרא הדן בפחדו של אדם. הכתוב המקראי הידוע בקיצורו, מקדיש לו מקום רחב יותר מאשר לתיאור בריאת העולם. זאת למרות שעמדה ליעקב הבטחה לשמירה אלוהית, עד חזרתו לארץ בשלום, וגם ששובו לארץ היה על פי ציווי אלוהי.

    על אף כל אלה חיישני יצר הקיום מאותתים והוא נזעק להתמודדות על הישרדותו. הפחד המאיים מכוון את צעדי התנהגותו. הקורא את פרק ל"ב ול"ג בבראשית יבחין במתרחש וגם ילמד הלכות אסטרטגיה וטקטיקה. משנודע ליעקב על הסכנה המאיימת מאחיו המתקרב הוא נתפס אל הבהלה וכל חיפושיו עתה מופנים לשאלה כיצד יעכב וגם יעקוף סכנה זו הממלאה אותו עד גדות.

    במצב נפשי חרדתי זה שולח יעקב שליחים לאחיו להתרפס בשמו ולמתֵק הנקמה בכופר נפש. חיש מהר הוא חוצה את מחנהו לשניים. בצר לו לבדו הוא לא שוכח לבקש מבוראו בתפילת תחנון המשוועת לעזרה: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו... (בראשית ל"ב/12).

    על פמלייתו מצווה יעקב לכנותו באוזני אחיו עבדך יעקב (בראשית ל"ב/20-19). וכאשר יעקב עצמו פוגש את עֵשָׂו הוא מתרפס בפניו, משתחווה לו ארצה שבע פעמים, כך כל פמלייתו, ומכנה את עצמו עבדך (שם, פרק ל"ג).

    ולאשר כתוב בפסוק י' בפרק אחרון זה: ויֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי, מפרש המדרש את המנחה (תנחומא, וישלח י"א) - "אלו אבנים טובות ומרגליות". אבנים יקרות שימשו לתשמישי קדושה בפולחן וכן נהוג היה לתיתן כאשר משחרים פני מלכים ושליטים. בעת העתיקה הם היו אטריבוטים מובהקים אשר סימלו, על דרך האנלוגיה, את תפארת המלכות בהיותם חלק חשוב מתכשיטי ההכתרה ("רֶגָלְיָה" Regalia) וסמלי סטטוס, כמעט בלעדיים, לבני מעמד האצולה בלבד.

    ונחזור לענין הביטול העצמי בפני אדם שחוששים מפניו. בענין זה ראו עצת הרמב"ן באיגרתו, שביסודה היא צוואה רוחנית לבנו בזכות הענווה, יחד עם זאת, על פי תוכנה, נראה לי כאילו קיבל השראה מהתנהגותו זו של יעקב:

    "וְכֹל אָדַם יִהְיֶה גָּדוֹל מִמְּךָ בְּעֵינֶיךָ [...] בְּכֹל דְּבָרֶיךָ וּמַעֲשֶׂיךָ וּמֵחַשָּׁבוֹתֶיךָ וּבְכֹל עֵת, חֲשֹׁב בְּלִבְּךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ [...] ויִהְיוּ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ".

    אך כאן הדברים נאמרים בכוונה ובניקיון לבב, מתוך ההכרה שהאחר נברא בצלם. אך דווקא בשל כך עולה השאלה אם העצה לחוות את המפגש עם האחר - כדומה לחוויה דתית - אין בה מן ההפלגה.

    נוסח קרוב: יד שאינך יכול לנשוך אותה (למרוד בה או לגבור עליה) - נשק אותה; ועם זאת, להגות ולאחל בסתר לבב ובשפתיים אילמות: כל כלב מגיע יומו كُلْ كَلْبْ بيجِي يُومُو, כִּלּ כַּלְבּ בִּיגִי יוֹמוֹ.

    השוו:  

    הכפירה במקומה וקילול הדת בעִתו - שבח והלל

    الكِفِر بْمحَلُّو ومْسَبِّةِ الدِّين بْوَقْتا - تْسابيح 

    (א)לכִּפִר בִּמַחַלּוׂ ומסַבֶּתִ (אל)דִּין בּוַקְתָא - תשָׂאבִּיח 

    זו הכללה להצדקת חריגה קיצונית מנורמות "מקודשות" ומקובלות (פיקוח נפש) שמקורה באילוצי החיים בשעת חירום, סכנה והצלת נפשות.

    וכן:  

    כל זמן וחוכמתו המתבקשת

    كِلّ وَقت بْيِنْعَطَى حِكْمُو  

    כִּלּ וַקִת בּיִנְעַטָא חִכְּמוֹ

    וכן:  

    הזקוק לכלב - יאמר לו: בוקר טוב לך אדוני

    الِّي بِعوزِ الكلب - بِقول لُو: صَبَّحَك بالخير يا سيدي  

    אִלִּי בִּעוּז (א)לכַּלְבּ - בִּקוּל לוֹ: צַבּّחַכּ בּ(א)לחֵי'ר יָא סִידִי

     

    אם נכנסת לכפר ומצאת תושביו עובדים את העגל - עשֵֹּב והאכילהו!

    إذا دخَلْت ضَيْعَة وَلْقيْت أهْلا عَمْ يِعبدوا العِجِل - حِشّ واُطْعَمو! 

    אִדא דַחַ'לְת צֵ'יעַה וּלַקֵית אַהְלָא עַם יִעְבַּדוּ (א)לעִגְ'ל - חִשּ וַאִטְעַמוֹ!

    *

    הפתגם, ככלל, הוא נוסחה מורשתית המושרשת בתודעה התרבותית. מכאן כוחו כ"תורה שבעל פה". עצם פרסומו, הדפסתו והיותו שגור על שפתי רבים - מקבל תוקף כפתגם חינוכי שראוי לנהוג על פיו.

    במזרח "הכל גזרה משמיים". הצצה כזאת דרך צוהר פתוח מלמדת על עולם התכנים והמושגים המאפיינים את תרבות המזרח ועל הנסתר הרוחש בלב האדם בכלל.

     

    כל הזכויות שמורות ©

     

    אברהם אלישע הוא חוקר אוצרות, פולחנים ותרבויות

    תכשיטן חיפאי, זוכה פרס ראשון בעיצוב תכשיטים בישראל

     המאמר באתרנו: אברהם אלישע - מאמרים

      

        

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אברהם אלישע
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין