כותרות TheMarker >
    ';

    הכל בתוכי

    יש הרבה תובנות ומחשבות שאני חייבת לעלות על משהו, נייר, מחשב בנושאים האלו של פילוסופיה, רוחניות ושינויים חברתיים וכלכליים.

    0

    מיתוס ההורים האוהבים ללא תנאי

    18 תגובות   יום שלישי, 16/1/18, 13:28

    לאחרונה צפיתי בתוכנית ראיונות בטלוויזיה במראיין מפורסם שמראיין מפורסמת. שניהם דיברו על הוריהם שנטשו אותם לכל אורך ילדותם ובגרותם והתעקשו שההורים אהבו אותם בדרך שלהם. אותם מפורסמים נאבקו להמשיך ולאהוב את ההורים למרות ההזנחה והטראומות. רק בסוף ימיהם של ההורים, כאשר הילדים טיפלו בהם במסירות בהם ובמחלותיהם, פתאום ההורים החזירו אהבה לצאצאיהם.

     

    מה שאני ראיתי במקרה של שני המרואיינים האלו זה לא את האהבה של ההורים, שלא היתה כאשר היה באמת צריך אותה, אלא את הצורך של הבן או הבת לשמר את המיתוס של האהבה של ההורים.

     

    האם כל כך חשוב לשכנע את עצמך שההורים יותר טובים ממה שהם רק כדי לחוש אהובים?

     

    הורים הם כולנו, לא זן מיוחד, כל אחד כמעט הוא הורה או יכול להיות הורה, לכן כל ההורים הם בדיוק כמו שאנשים נראים, טובים, רעים, בעלי מודעות עצמית, בלי מודעות עצמית, כל מה שיש ברחוב. אז למה שהורים יהיו שונים מהאחרים?

     

    נכון שהורות בעיקר האמהות גורמת בדרך הטבע ליחס אחר לפרי בטנה מאשר לכל אחד אחר, ליחס של אהבה בלתי מותנית לתקופה קצרה, תקופת התינוקות והילדות המוקדמת, אבל לא בכל המקרים, ולא תמיד היא מופיעה בדרך האידיאלית. ובמשך הזמן האהבה הזאת מתפוגגת במידה רבה והופכת לרכושנות או להזנחה. אבל התחושה הזאת של תינוק שקיבל הזנה ותשומת לב נשארת לנצח.

     

    לדעתי, למרות שהנטייה היא לראות את הילדים כאנוכיים, דווקא הילדים מתאהבים בהורים יותר ממה שההורים מתאהבים בהם. האהבה זאת היא בדרך כלל מתוסכלת ולא מסופקת וגם כשהילדים נוטשים את ההורים, עדיין, בתת ההכרה, הילדים עושים הרבה מאוד כדי לקבל את האהבה הזאת במשך כל חייהם.

     

    ההוכחה לכך שהורים יכולים להיות פחות מסורים ממה שחושבים היא שבעבר הלא רחוק, וגם היום במקומות מסוימים, ילדים רבים, חוץ מבני המזל, עברו ניצול, התעללות, התעלמות, נטישה. גם היום הם אין בדרך כלל קבלה אמיתית של הילד על חסרונותיו, ועל תכונות אופי וההתנהגות הלא אידיאלית מבחינתם, זה כולל גם מקרים של העלמת עין, פינוק מוגזם וחוסר גבולות.

     

    מניין הגיע המיתוס הזה? אולי בגלל שהבן או הבת היו תלויים בהוריהם, ואולי גם כי המשפחה והחברה צריכים לשמור על יציבותם גם במחיר של אושרם של חבריה, בעיקר היו צריכים לשמור עליהם בעבר.

     

    היום לא חייבים לשמר את המיתוס הזה באופן מלאכותי. אם ההורים גרועים, אז הם גרועים. אם הם לא אוהבים או קצת אוהבים או אוהבים ילד אחר יותר מהשני, הילדים יכולים להודות בזה ולא לבזבז זמן ואנרגיות על מאבקים עקרים באנשים  שבגלל הבעיות שלהם וחוסר המודעות שלהם לא יכולים לתת את מה שאין להם. מקסימום אפשר להתלונן על הקלפים הגרועים שקיבלו ולהשלים עם זה.

     

    היום, הילדים בילדותם ובבגרותם לא סגורים בתוך משפחה או סביבה קרובה. ניתן למצוא קבוצות אחרות, מסגרות אחרות, להצטרף למשהו אחר, לחכות לזמן שלא יהיו תלויים בהורים, לקרוא באינטרנט ובכל אמצעי התקשורת על סוגים שונים של ילדים שנדחו על ידי המשפחה והחברה, ושלא עונים על הקריטריונים של המשפחה, ולדעת שהם בסדר.

     

    אפשר, בגלל היכולת להכיר יותר אנשים, לאמץ באופן זמני את אלו שיכולים לתת אהבה והערכה כמו מורים טובים, מדריכים טובים, חברים טובים, שכנים טובים או כל מי שנכנס למעגל שלך ונותן לך מה שאתה באמת צריך, את האישור שאתם בסדר כמו שאתם.

    ישנם היום גם שיטות של אישורים עצמיים, של חשיבה חיובית, במידה שאין אף אחד אחר שיכול או מוכן לעזור. אפשר גם לקבל עידוד ברשתות חברתיות.

    אפשר, תוך כדי קריאה באמצעי התקשורת, לקבל פרופורציות, להבין את עצמכם ואת החברה, עם קצת ביקורת על מה שקוראים, כי גם כאן נמצאת החברה ותמיד יהיו כאלו שטועים ומטעים. אפשר לקבל ביקורת והערכה שיעזרו לקבל או לדחות מטפלים רשמיים כמו מדריכים ופסיכולוגים אם הם לא באמת גורמים לך להרגיש יותר טוב.

     

    באמירות כאן אין הכוונה שאפשר לקיים יחסי משפחה בצורה מלאכותית. חייבים שתהיה זיקה רגשית ותחושת שייכות גם אם המשפחה איננה אידיאלית. וכן ברור שצריך לטפל בהורים כאשר הם חסרי אונים כמו שההורים קיימו את ילדיהם כאשר היו חסרי אונים.  

     

    מוסד המשפחה הוא עדיין המקום היעיל ביותר לגדל ילדים, והורים רבים, גם אם הם חסרי מודעות, מוכנים למסור את חייהם עבור הילדים, והיום יש הרבה יותר פיקוח על הורים גרועים. בלי אהבה מסוימת של רוב האמהות, לפחות בתקופת התינוקות, המין האנושי לא היה שורד אפילו דקה, שום מוסד או פיקוח לא יכול למלא את התפקיד הרגשי הזה. אבל אפשר לראות את המשפחה ואת ההורים בעיניים מפוקחות, בלי מיתוסים מיותרים, בלי רעב שלא מסופק אף פעם, בלי געגועים שמזינים את המיתוסים, עם אפשרות לעזוב כאשר באמת רוצים לעזוב, ולמצוא את מה שהורים לא יכולים לתת כמו אישורים והבנה וקבלה בתוך עצמך, ותוך כדי קריאה במקורות שונים שבהם אפשר למצוא אנשים דומים לך, שעברו את מה שעברת, ואת הדרך בה התמודדו, ואז להשתחרר מהתחושה של להיות עוף מוזר וכך קל יהיה יותר למצוא פיתרונות מעשיים.

    לאחרונה צפיתי בתוכנית ראיונות בטלוויזיה מראיין מפורסם מראיין מפורסמת. שניהם דיברו על הוריהם שנטשו אותם לכל אורך ילדותם ובגרותם והתעקשו שההורים אהבו אותם בדרך שלהם. אותם מפורסמים נאבקו להמשיך ולאהוב את ההורים למרות ההזנחה והטראומות. רק בסוף ימיהם של ההורים, כאשר הילדים טיפלו בהם במסירות בהם ובמחלותיהם, פתאום ההורים החזירו אהבה לצאצאיהם.

     

    מה שאני ראיתי במקרה של שני המרואיינים זה לא את האהבה של ההורים, שלא היתה כאשר היה באמת צריך אותה, אלא על הצורך של הבן או הבת לשמר את המיתוס של האהבה של ההורים.

     

    האם כל כך חשוב לשכנע את עצמך שההורים יותר טובים ממה שהם רק כדי לחוש אהובים?

     

    הורים הם כולנו, לא זן מיוחד, כל אחד כמעט הוא הורה או יכול להיות הורה, לכן כל ההורים הם בדיוק כמו שאנשים נראים, טובים, רעים, בעלי מודעות עצמית, בלי מודעות עצמית, כל מה שיש ברחוב. אז למה שהורים יהיו שונים מהאחרים?

     

    נכון שהורות בעיקר האמהות גורמת בדרך הטבע ליחס אחר לפרי בטנה מאשר לכל אחד אחר, ליחס של אהבה בלתי מותנית לתקופה קצרה, תקופת התינוקות והילדות המוקדמת, אבל לא בכל המקרים, ולא תמיד היא מופיעה בדרך האידיאלית. ובמשך הזמן האהבה הזאת מתפוגגת במידה רבה והופכת לרכושנות או להזנחה. אבל התחושה הזאת של תינוק שקיבל הזנה ותשומת לב נשארת לנצח.

     

    לדעתי, למרות שהנטייה היא לראות את הילדים כאנוכיים הילדים בתחילת חייהם, דווקא הילדים מתאהבים בהורים יותר ממה שההורים מתאהבים בהם. האהבה זאת היא בדרך כלל מתוסכלת ולא מסופקת וגם כשהילדים נוטשים את ההורים, עדיין, בתת ההכרה, הילדים עושים הרבה מאוד כדי לקבל את האהבה הזאת במשך כל חייהם.

     

    ההוכחה לכך שהורים יכולים להיות פחות מסורים ממה שחושבים היא שבעבר הלא רחוק, וגם היום במקומות מסוימים, ילדים רבים, חוץ מבני המזל, עברו ניצול, התעללות, התעלמות, נטישה. גם היום הם אין בדרך כלל קבלה אמיתית של הילד על חסרונותיו, ועל תכונות אופי והתנהגות לא אידיאליות מבחינתם, זה כולל גם מקרים של העלמת עין, פינוק מוגזם וחוסר גבולות.

     

    מניין הגיע המיתוס הזה? אולי בגלל שהבן או הבת היו תלויים בהוריהם ואולי גם כי המשפחה והחברה צריכים לשמור על יציבותם גם במחיר של אושרם של חבריה, בעיקר היו צריכים בעבר.

     

    היום לא חייבים לשמר את המיתוס הזה באופן מלאכותי. אם ההורים גרועים, אז הם גרועים. אם הם לא אוהבים או קצת אוהבים או אוהבים ילד אחר יותר מהשני, הילדים יכולים להודות בזה ולא לבזבז זמן ואנרגיות על מאבקים עקרים באנשים  שבגלל הבעיות שלהם וחוסר המודעות שלהם לא יכולים לתת את מה שאין להם. מקסימום אפשר להתלונן על הקלפים הגרועים שקיבלו ולהשלים עם זה.

     

    היום, הילדים בילדותם ובבגרותם לא סגורים בתוך משפחה או סביבה קרובה. ניתן למצוא קבוצות אחרות, מסגרות אחרות, להצטרף לקבוצה אחרת, לחכות לזמן שלא יהיו תלויים בהורים, לקרוא באינטרנט ובכל אמצעי התקשורת על סוגים שונים של ילדים שנדחו על ידי המשפחה והחברה, שלא עונים על הקריטריונים של המשפחה, ולדעת שהם בסדר.

     

    אפשר, בגלל היכולת להכיר יותר אנשים, לאמץ באופן זמני את אלו שיכולים לתת אהבה והערכה כמו מורים טובים, מדריכים טובים, חברים טובים, שכנים טובים או כל מי שנכנס למעגל שלך ונותן לך מה שאתה צריך, את האישור לזה שאת או אתה בסדר כמו שאתם.

    ישנם היום שיטות של אישורים עצמיים, של חשיבה חיובית, במידה שאין אף אחד אחר. אפשר גם לקבל עידוד ברשתות חברתיות.

    אפשר, תוך כדי קריאה באמצעי התקשורת, לקבל פרופורציות, להבין את עצמך ואת החברה, עם קצת ביקורת על מה שקוראים. כי גם כאן נמצאת החברה ותמיד יהיו כאלו שטועים ומטעים. אפשר לקבל ביקורת והערכה שיעזרו לקבל או לדחות מטפלים רשמיים כמו מדריכים ופסיכולוגים אם הם לא באמת גורמים לך להרגיש יותר טוב.

     

    באמירות כאן אין הכוונה שאפשר לקיים יחסי משפחה בצורה מלאכותית. חייבים שתהיה זיקה רגשית ותחושת שייכות גם אם המשפחה איננה אידיאלית. וכן ברור שצריך לטפל בהורים כאשר הם חסרי אונים כמו שההורים קיימו את ילדיהם כאשר היו חסרי אונים.  

     

    מוסד המשפחה הוא עדיין המקום היעיל ביותר לגדל ילדים, והורים רבים, גם אם חסרי מודעות, מוכנים למסור את חייהם עבור הילדים, והיום יש הרבה יותר פיקוח על הורים גרועים. בלי אהבה מסוימת של רוב האמהות, לפחות בתקופת התינוקות, המין האנושי לא היה שורד אפילו דקה, שום מוסד או פיקוח לא יכול למלא את התפקיד הרגשי הזה. אבל אפשר לראות את המשפחה ואת ההורים בעיניים מפוקחות, בלי מיתוסים מיותרים, בלי רעב שלא מסופק אף פעם, בלי געגועים שמזינים את המיתוסים, עם אפשרות לעזוב כאשר באמת רוצים לעזוב, ולמצוא את מה שהורים לא יכולים לתת כמו אישורים והבנה וקבלה בתוך עצמך, ותוך כדי קריאה במקורות שונים שבהם אפשר למצוא אנשים דומים לך, שעברו את מה שעברת, ואת הדרך בה התמודדו, ואז להשתחרר מהתחושה של להיות עוף מוזר וכך קל יהיה יותר למצוא פיתרונות מעשיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/18 11:22:
      זה נכון. נפוצה היום התופעה של האשמת הורים ושל ילדים שלא מעריכים ושדורשים יותר מדי. אני דיברתי על נושא אחר שבמידה מסוימת קצת חופף. דיברתי על "ילדים" פגועים ופחות פגועים שמצפים לאהבת הורים יותר ממה שהם מסוגלים לתת בגלל מיתוס מלאכותי שנוצר בעבר שיוצר רעב מיותר וסבל לא נחוץ.
        18/1/18 11:22:

      צטט: אסתר רבקה 2018-01-18 05:33:37

      ויתכן שהציפיות הגבוהותמההורים הם לא על פי דרך הטבע.היום הילדים חשים ילדים ונתמכים אפילו אחרי גיל שלושים.אני מדברת על תמיבה כלכלית,מגורים,תשלומים ללימודים וכו.ההורים הופכים למשרתי ילדים בעודהםעצמם נמצאים במקום של לימוד וגדילה של החיים.

       

        18/1/18 11:01:
      זה נכון. נפוצה היום התופעה של האשמת הורים ושל ילדים שלא מעריכים ושדורשים יותר מדי. אני דיברתי על נושא אחר שבמידה מסוימת קצת חופף. דיברתי על "ילדים" פגועים ופחות פגועים שמצפים לאהבת הורים יותר ממה שהם מסוגלים לתת בגלל מיתוס מלאכותי שנוצר בעבר שיוצר רעב מיותר וסבל לא נחוץ.
        18/1/18 10:54:

      צטט: אסתר רבקה 2018-01-18 05:33:37

      ויתכן שהציפיות הגבוהותמההורים הם לא על פי דרך הטבע.היום הילדים חשים ילדים ונתמכים אפילו אחרי גיל שלושים.אני מדברת על תמיבה כלכלית,מגורים,תשלומים ללימודים וכו.ההורים הופכים למשרתי ילדים בעודהםעצמם נמצאים במקום של לימוד וגדילה של החיים.

       

        18/1/18 05:33:
      ויתכן שהציפיות הגבוהותמההורים הם לא על פי דרך הטבע.היום הילדים חשים ילדים ונתמכים אפילו אחרי גיל שלושים.אני מדברת על תמיבה כלכלית,מגורים,תשלומים ללימודים וכו.ההורים הופכים למשרתי ילדים בעודהםעצמם נמצאים במקום של לימוד וגדילה של החיים.
        17/1/18 11:32:
      מכבית. אני תמיד מתבלבלת בתשובות בדה מרקר. אני הנה היא שוב. תודה רבה. אני גם חושבת שרצוי שכמה שיותר אנשים ידעו איך לא להוסיף סבל על סבל שכבר יש להם. בינתיים אני אכתוב על כך בפייסבוק שלי ואם יש לך עוד רעיונות, אשמח לאמץ אותן.
        17/1/18 11:32:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2018-01-17 08:50:42

      מנשר חשוב מאד, תודה! (הייתי מחפשת דרכים לפרסם את התובנה הזאת בכל מדיה אפשרית)

       

        17/1/18 11:30:
      תודה רבה. אני גם חושבת שרצוי שכמה שיותר אנשים ידעו איך לא להוסיף סבל על סבל שכבר יש להם. בינתיים אני אכתוב על כך בפייסבוק שלי ואם יש לך עוד רעיונות, אשמח לאמץ אותן.
      מנשר חשוב מאד, תודה! (הייתי מחפשת דרכים לפרסם את התובנה הזאת בכל מדיה אפשרית)
        16/1/18 22:15:
      עדיף למצוא דרך לא מאמללת להבין את החיים
        16/1/18 22:13:

      צטט: נומיקן 2018-01-16 21:01:28

      רשימה מפוכחת
        16/1/18 21:01:
      רשימה מפוכחת
        16/1/18 20:52:
      תודה. תמיד יש מקום להרחיב בנושא הורים וילדים.
        16/1/18 20:51:

      צטט: bonbonyetta 2018-01-16 20:38:35

      *

       

      נושא נרחב, רגיש, טעון וחשוב, נגעת בנקודות חשובות שלא נתתי עליהן את הדעת מספיק.

        16/1/18 20:38:

      *

       

      נושא נרחב, רגיש, טעון וחשוב, נגעת בנקודות חשובות שלא נתתי עליהן את הדעת מספיק.

        16/1/18 14:07:
      בהחלט. חשבתי בעקבות התשובה על עוד נקודה, לא צריך לדרוש מההורים יותר ממה שהם יכולים כי אז מציקים להם.
        16/1/18 14:04:

      צטט: sari10 2018-01-16 13:50:30

      נהניתי לקרוא את הפוסט שלך.
      מחכים ומעמיק ו... בהחלט מסכימה איתך.
      לא כל הורה אוהב ללא תנאי את ילדיו,
      כדאי לראות את ההורים באופן מפוכח
      ובוודאי שאין טעם לדרוש או לנסות לקבל משהו מהורה שלא מסוגל לתת...

       

        16/1/18 13:50:

      נהניתי לקרוא את הפוסט שלך.
      מחכים ומעמיק ו... בהחלט מסכימה איתך.
      לא כל הורה אוהב ללא תנאי את ילדיו,
      כדאי לראות את ההורים באופן מפוכח
      ובוודאי שאין טעם לדרוש או לנסות לקבל משהו מהורה שלא מסוגל לתת...

      ארכיון

      פרופיל

      גליה ק
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין