האיור הבסיסי המלווה את הסיפור בעיני רוחי - שתי גבעות השולבות זרועותיהן (בעמק הנפרש ביניהן) ובכך יוצרות מבנה הדומה לקלידי פסנתר.

אֶרֶץ הַשְּׁחַרְלָב / גיל ברנד

[א]

בְּאֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ קְרוֹבָה
אַךְ שֶׁאֵינָהּ גַּם רְחוֹקָה כָּל כָּךְ,
עוֹמְדוֹת שְׁתֵּי גְּבָעוֹת וּבֵינֵיהֶן עֵמֶק דַּק נִמְתָּח.

אֲגַלֶּה לָכֶם שֶׁאֲנִי מַכִּיר אֶת סִפּוּרָן,
פָּשׁוּט מִשּׁוּם שֶׁהָיִיתִי מַסְפִּיק סַקְרָן.

בֶּהֱיוֹתִי יֶלֶד, חָדוּר הַרְפַּתְקָה,
אָרַזְתִּי תַּרְמִיל וַהֲמוֹן בִּטָּחוֹן.
הֶחְלַטְתִּי אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל לִבְחֹן.
חָלַפְתִּי מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב,
מְקוֹמוֹת רַבִּים פָּגַשְׁתִּי וּבֵינֵיהֶם אֶחָד מֻרְכָּב.
אֲסַפֵּר לָכֶם כָּעֵת עַל אֶרֶץ הַשְּׁחַרְלָב.

אָז כְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי - שְׁתֵּי גְּבָעוֹת.

הָאַחַת שְׁחוֹרָה כְּבַזֶּלֶת.
גְּפָנִים מְקַשְּׁטוֹת אֶת כִּפָּתָהּ
וּבְצִבְעָן הַיָּרֹק וְאֶשְׁכּוֹלוֹתֵיהֶן הָעֲסִיסִיִּים,
הוֹפְכוֹת אוֹתָהּ
לְמַלְכַּת כָּל הַגְּבָעוֹת הַשְּׁחֹרוֹת.
 
כְּטִבְעָן שֶׁל גְּבָעוֹת,
נוֹשֶׁקֶת גִּבְעַת הַגְּפָנִים לַעֲנָנִים,
זְרוֹעוֹתֶיהָ פְּרוּשוֹת לְפָנִים,
מְלַטֶּפֶת הִיא אֶת חֲבֶרְתָּהּ
וְתָמִיד שמֵחָה לְנַגֵּן אִתָּהּ.

כֵּיצַד לְנַגֵּן?
אָנָּא, עוֹד רֶגַע הַמְתִּינִי, הַמְתֵּן.

הַגִּבְעָה הַשְּׁכֵנָה הִיא גִּבְעָה לְבָנָה.
דּוֹמָה יוֹתֵר לְסוֹד, אוֹ לְאֵיזוֹ מַתָּנָה.
כַּלָּנִיּוֹת מְקַשְּׁטוֹת אֶת כִּפָּתָהּ,
וּבְצִבְעָן הָאָדֹם וְרֵיחָן הַמְּתַקְתַּק,
הוֹפְכוֹת אוֹתָהּ
לְמַלְכַּת כָּל הַגְּבָעוֹת הַלְּבָנוֹת.

כְּטִבְעָן שֶׁל גְּבָעוֹת,
נוֹשֶׁקֶת גִּבְעַת הַכַּלָּנִיּוֹת לַעֲנָנִים,
זְרוֹעוֹתֶיהָ פְּרוּשוֹת לְפָנִים,
מְלַטֶּפֶת הִיא אֶת חֲבֶרְתָּהּ
וְתָמִיד שמֵחָה לְנַגֵּן אִתָּהּ.
 
כָּךְ, אִם מַבִּיטִים מִן הַיָּרֵחַ,
אוֹ אֲפִלּוּ מִן הַמִּגְדַּלּוֹר בְּתוֹר אוֹרֵחַ,
רוֹאִים זְרוֹעוֹת שְׁלוּבוֹת, שְׁחֹרוֹת וּלְבָנוֹת,
לְכָל אַחַת צְלִיל מִשֶּׁלָּהּ וּצְחוֹק מִשֶּׁלָּהּ וְחִבּוּק מִשֶּׁלָּהּ.
וְאִם מִלְּבַד הַמַּבָּט גַּם מַקְשִׁיבִים,
הוֹ, הוֹ! לֹא תַּאֲמִינוּ מָה שָׁם שׁוֹמְעִים...

שׁוֹמְעִים צְלִיל וְעוֹד צְלִיל, וּבְיַחַד מַנְגִּינָה.
מִתְפַּתֶּלֶת בְּתוֹךְ הָעֵמֶק, רוֹדֶפֶת שָׁלוֹם וְצֶדֶק.
עוֹלָה מְעַט, יוֹרֶדֶת מְעַט,
נֶחְבֵּאת וְאָז שׁוּב מִתְגַנֶּבֶת בַּלָּאט.
זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל זוֹ נוֹתְנוֹת אֶת הַקֶּצֶב
וַחֲבֶרְתָּהּ מוֹסִיפָה שמְחָה וְלִפְעָמִים עֶצֶב.
 
הַאֲמִינוּ לִי, מַנְגִּינָה כָּזוֹ עוֹד לֹא שְׁמַעְתֶּם,
אֶלָּא אִם בְּאֶרֶץ הַשְּׁחַרְלָב בִּקַּרְתֶּם.

הִתְמַזֵּל מַזָּלִי, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,
שֶׁאָרַזְתִּי אָז תַּרְמִיל וַהֲמוֹן בִּטָּחוֹן.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה זֶה מַעֲשה נָבוֹן.

[ב]

עִם הַשָּׁנִים, עָיְפוּ הַמַּנְגִּינוֹת.
אוּלַי בִּגְלַל מַחְזוֹרִיּוֹת הַיָּרֵחַ,
אוֹ מִשּׁוּם זִכְרוֹנָן הַהוֹלֵךְ וְשׁוֹכֵחַ.

מַנְגִּינוֹת מִתְעַיְּפוֹת לִפְעָמִים,
כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ אוֹ זוּג הוֹרִים;
כְּמוֹ אָבִיב אַחֲרֵי מִשחָק כַּדּוּרֶגֶל,
אוֹ מְדִינָה שְׁלֵמָה שֶׁצְּרִיכָה לִסְחֹב דֶּגֶל.

מַנְגִּינוֹת מִתְעַיְּפוֹת לִפְעָמִים,
בִּמְיֻחָד בֵּין שְׁכֵנִים.
 
גִּבְעַת הַבַּזֶּלֶת אִבְּדָה מְעַט מִסַּבְלָנוּתָהּ.
גַּם לְגִבְעָה הַלְּבָנָה דַּי נִמְאַס מֵאֲחוֹתָהּ.
וּבְלִי אַהֲבָה, וּבְלִי סַבְלָנוּת,
הֲרֵי לֹא יִתָּכְנוּ מַנְגִּינָה אוֹ רִקּוּד.
 
וְהִנֵּה כָּעֲסָה שֶׁל זוֹ צָמַח, וְכָעֲסָה שֶׁל זוֹ הָלַךְ וְתָפַח.
הַלְּבָנָה הֵחֵלָּה מוֹשֶׁכֶת אַדְמַת שְׁכֶנְתָּהּ אֵלֶיהָ
וְקוֹרַעַת צְלִילִים, זֶה אָכֵן מְיַגֵּעַ.
גִּבְעַת הַבַּזֶּלֶת לֹא נוֹתְרָה פּוֹזֶלֶת - 
מוֹשֶׁכֶת זְרוֹעוֹת וּמַרְחִיבָה אֶת הָעֵמֶק
וּכְבָר לֹא אָכַפְתְּ לָהּ אִם הַמַּנְגִּינָה עַל סַף חֶנֶק.

וּכְכָל שֶׁגָּדְלָה חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל זוֹ בְּעֵינֵי עַצְמָהּ
וַחֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל זוֹ בְּעֵינֵי עַצְמָהּ,
וּכְכָל שֶׁנִּקְרְעוּ הַצְּלִילִים וְהָפְכוּ לִרְגָבִים עֲצֵלִים,
כָּךְ רָבּוּ הָעֲנָנִים וְרַב הַגֶּשֶׁם,
כָּךְ הָלַךְ הָעֵמֶק וְהֶאֱפִיר וְכָל שֶׁאַחֲרָיו הוֹתִיר -
שְׁנֵי אִיִּים קְטַנִּים וּמִגְדַּלּוֹר, שֶׁקֶט וּכְפוֹר.
 
חָלְפוּ שָׁנִים, וְעֶשרוֹת שָׁנִים וּמֵאוֹת.
וּכְבָר אִישׁ אֵינוֹ זוֹכֵר אֶת הַחֲמִימוּת,
אֶת הֶהָדָר וְהַהוֹד; אֶת הַזְּרוֹעוֹת
שֶׁחִבְּרוּ רִקּוּד תָּמִים בֵּין שְׁתֵּי גְּבָעוֹת.
שֶׁמָּשְחוּ לָבָן בְּשָׁחֹר, גְּפָנִים בִּמְתִיקוּת כַּלָּנִיּוֹת,
וְיָדְעוּ כִּבְמַטֶּה קֶסֶם לְהָפִיחַ בָּהֶם מַנְגִּינוֹת.

מִנְּגִינוֹת שֶׁכְּמוֹתָן לֹא שְׁמַעְתֶּם,
אֶלָּא אִם בְּאֶרֶץ הַשְּׁחַרְלָב בִּקַּרְתֶּם.

[ג]

יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁשָּׁחֹר וְלָבָן,
כָּכָה - כּוֹעֲסִים, קְפוּאִים וְרָזִים,
כְּבָר לָעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת יְדִידִים.
אֹמַר לָכֶם גַּם זֹאת - 
אֶצְלִי בַּגִּנָּה אָמְנָם אֵין גְּבָעוֹת
וְאַף עַל פִּי כֵן מְטַפֵּחַ אֲנִי תִּקְווֹת.
 
אוּלַי יוֹם אֶחָד יָקוּם לוֹ צַיָּר,
אוֹ תָּקוּם אַחַת גְּבוֹהָה שֶׁמְּאַיֶּרֶת,
וְיִקְחוּ הֵם מִכְחוֹל וְיַהַפְכוּ לָבָן לְסָגֹל.
וּבְאוֹתָהּ הִתְלַהֲבוּת, 
עַל אַף שֶׁזֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מְסֻבָּךְ,
יַצְלִיחוּ לַהֲפוֹךְ שָׁחֹר, לְמָשָׁל, לְצָהֹב זַךְ.
 
וְאָז, עִם טִפַּת אֱמוּנָה, 
צָהֹב וְסָגֹל כֵּן יוּכְלוּ לָצֵאת בְּמָחוֹל...
אֶת זֹאת נִצְטָרֵךְ כַּמּוּבָן לִבְחֹן,
אֲבָל אֲנִי כִּמְעַט בָּטוּחַ שֶׁזֶּה נָכוֹן.

וְאֶרֶץ הַשְּׁחַרְלָב שׁוּב תִּפְרַח,
כִּי צְלִיל חָדָשׁ וּבָרִיא בָּהּ הוּפַח.
וַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, אַף שֶׁאֵינָן שְׁחַרְלָבִיוֹת,
תִּלְמַדְנָה מִמֶּנָּה עַל אֵיךְ לִהְיוֹת.

עַל אֵיךְ לְנַגֵּן בֶּכִי לְצַד צְחוֹק,
בִּמְקוֹם כָּל הַזְּמַן לְהַבִּיט פְּנִימָה וְלִשְׁתֹּק.
 
וּפִתְאוֹם, שׁוּב בְּכָל הָעוֹלָם,
יְלָדִים רְגִילִים יֶאֶרְזוּ תַּרְמִילִים,
וְיַחְלְפוּ מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם וּמִמִּזְרָח לְמַעֲרָב,
מִבְּלִי לַחֲשֹׁשׁ לִפְגֹּשׁ,
אֶת הַפָּשׁוּט וְגַם אֶת הַמֻּרְכָּב.

---

קובץ PDF - ארץ השחרלב