כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    אֵיךְ, ובעִיקָר מַדּוּעַ, התמכרתי לסוֹלִיטֶר*?

    14 תגובות   יום שני, 22/1/18, 15:59

    22.1.2018

    ''

     

    אֵיךְ, ובעִיקָר מַדּוּעַ, התמכרתי לסוֹלִיטֶר*?

     

    ילדותי עברה עלי בסמטת שדרות התמרים ברמת-גן. ז'וֹזֶפִינָה ואימה גרו בקומה בה גרה משפחתי. ז'וֹזֶפִינָה הייתה רווקה יפהפייה שחורת עין. שלא בפניה כינתה אותה אימי - "בתולה זקנה". בימים ההם לא ידעתי מה זאת בתולה. לתומי סברתי שזה משהו לא טוב. טעיתי לגמרי. אימי דווקא חשבה שבתולה זה משהו טוב מאד, ולכן צריך לשמור אותו אך ורק לגבר איתו מתחתנים. ז'וֹזֶפִינָה המסכנה שמרה גם שמרה את בתוליה העצובים, אבל זו כבר הייתה אופרה אחרת לגמרי.


    בכל אופן, ז'וֹזֶפִינָה ואמה עלו ארצה מעיראק. אמה של ז'וֹזֶפִינָה ואני קראנו יחד את עיתון " שער למתחיל", אני לימדתי אותה קרוא וכתוב בעברית, היא תלשה בחוט את גבותי וחתימת שפמפמי. כך הכרתי את האורז האדום, הסמבוסק והקובה העירקי אותם חיבבה מאד משפחתי המדיארית. בכל הבנין, שמנה 12 דירות, רק לז'וֹזֶפִינָה ואימה הייתה טלוויזיה, שקלטה את ירדן ומצרים, בארץ עוד לא הייתה תחנת טלוויזיה. אמי היפה הייתה צופה נאמנה של סרט יום שישי בתרגום חי לעברית, וכן הוזעקה בחדווה כשהיו ריקודי בטן בטלוויזיה. כשהתלוננה שזמרתה של הנערצת אום כולתום משעממת, התפלאו, משעממת? הַהֵיאַך? הרי השיר חוזר על עצמו מספר שעות.

    ''

    ''

     

    לימים התגלה לי כי שכנותינו שחקו תפקיד חשוב בחיי. הוריו של המנוח שלי נרעשו כאשר התברר, אוֹיָה, אוֹיָה, כי בנם המוצלח עד מאד, בו תלו יהבם לקידום חברתי, נחוש לשאת לאישה - אשכנזיה, חילונית, לא עשירה, נטולת אילן יוחסין להתהדר בו, ואין דרך לברר מי המשפחה שזוכה בחתן השווה את משקלו (הנכבד) בזהב. החתן המאוהב, בעל התושיה, הביא את הוריו אל שכנותינו שהמליצו עלינו בכל פה (מלא קוּבֶּה) וכך זכיתי להתחתן עם בחיר ליבי ולאכול אורז אדום, סמבוסק וקובה שנים רבות. הורַי אגב, אהבו מאד את החתן. הם נתלו באילן גבוה – היטלר. היטלר, כך אמרה אימי, לא הבדיל בין יהודי ליהודי כששלח את כולם למשרפות - אין כל סיבה שהם יבדילו בין אשכנזיה לספרדי.

     

    ומה כל הסיפור הזה קשור למשחק הקלפים סוֹלִיטֶר*?

    ז'וֹזֶפִינָה אהבה לשחק במשחק הקלפים פָּסִיאַנְס הלוא הוא הסוֹלִיטֶר שאני משחקת היום באייפד. מדי ערב, אחרי שחזרה מעבודתה כטלפנית בדואר, ישבה בפנים מפורכסות (אולי החתן יפתיע ויגיע פתאום) בסלון האפלולי, ווילאות קטיפה אדומה מכבידים חלונותיו, ולפי קוד, נעלם מהבנתי, הניחה את הקלפים היפהפיים בטורים שהקסימו אותי. מרבית הזמן דיברו על חתן. חשבתי כי פָּסִיאַנְס הוא משחק קלפים אפוף מסתורין המנבא את העתיד ומביא חתנים. גם חשבתי כי המילה פָּסִיאַנְס נגזרה מהמילה האנגלית patience – סבלנות. וז'וֹזֶפִינָה אכן נזקקה לכל הסבלנות בחיכיון הממושך לחתן שהתמהמה לבוא. המילה סוֹלִיטֶר נשמעה לי כאילו נגזרה מהמילה האנגלית solitude - בדידות. למרות שאימה של ז'וֹזֶפִינָה פינקה אותה, הבנתי, בעיקר מאמי,כי היא בודדה מאד, וכי חייה של אישה ללא גבר נידונים, אֲבוֹי, לתחושת בדידות קשה. לא טרחתי ללמוד את המשחק. 

     

    ''

    קלפים לפסיאנס

     

    ואז, לפני כשנתיים, זה תפס אותי.

    בניתי דמות לתסריט ופתאום התברר לי שהדמות משחקת סוֹלִיטֶר. כדי לכתוב דמות אמינה היה עלי לדעת את המשחק. בסוף שבוע אביבי בבוקרשט, בירת רומניה, לימדה אותי אדריאנה את רזי המשחק. מהתסריט ומהדמות לא יצא כלום. אבל אני – התמכרתי.
    – קלפנית שלי, אולי תקומי כבר? רוטן מתי G. מדי בוקר.
    - קלפנית שלי, אולי תכבי כבר את האור? רוטן מתי G. מדי לילה.
    -רק עוד משחק אחד, רק ש"יֵצֵא לי". משחק אחד.

     

    התחלתי לתהות - מה באמת מושך אותי כל כך במשחק הסוֹלִיטֶר? וכאן נכנס גורם שלישי למשחק – הלוא היא אני המתבוננת בעצמי משחקת, מנסה להבין מדוע אני נהנית כל כך. וכאן, קוראותי וקוראי היקרות והיקרים, מה חבל, עלי להפסיק. מחשבותי תעו לנדוד אל מחוזות ילדותי, הרשימה התארכה לה וגלשה ממכסת המילים המקובלת בימים אלו, היות ולאיש, וגם, ואולי אף יותר – לאישה, "אין זמן" לשקוע במילים רבות כל כך (שזה נושא לטור אחר – "לאן נעלם הזמן?"). בימים הקרובים יגיע חלקה השני של הרשימה ובו תיפתר התעלומה.

     

    *סוֹלִיטֶר - מצרפתית, Solitaire - לבד - הוא שם כולל למשפחה של משחקי קלפים ליחיד, כפי שמעיד שמו. נקרא גם פַּסיאנְס, מצרפתית תורגם לאנגלית - Patience - סבלנות. מטרת המשחק היא לסדר את הקלפים בסדר מסוים ולהשתמש בכל הקלפים שבחבילה.

    המילונאי ראובן אלקלעי הציע את החידוש בָּדָד, אולם הצעתו לא נקלטה. (ויקיפדיה)

     

    נ.ב. פוסט זה נכתב לזכרה של ז'וֹזֶפִינָה ואימה, וכל הקובות והסמבוסק הנפלאים ההם. ז'וֹזֶפִינָה אכן התחתנה, ולמען הסדר הטוב ההוא יש לקוות שאיבדה את בתוליה לבעלה, שהתברר באיחור הרה גורל, כמטורף עם קבלות, והשאיר אותה עגונה זמן קצר לאחר נישואיהם. בסולם הערכים של אימי "עגונה" היה עדיף על "בתולה זקנה".

     

    לטובת הקוראים - פוסט המשך -  פִּתְרוֹן הַתַּעֲלוּמָה – אֵיךְ, ובעִיקָר מַדּוּעַ, הִתְמכַּרְתִי לסוֹלִיטֶר*?     
    http://www.nomikan.com/?p=1481 

     

    ''

    ז'וזפין קיסרית צרפת

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/1/18 09:19:
      אני לא יודע מה קודם למה, הצרפתית לספרדית או ההיפך, שכן גם בספרדית אומרים פאסנסייה, כלומר - סבלנות. ואולי בכלל המקור הוא מלטינית, אם כי זרחה מפרחוני המילה הלטינית. ואני בכלל איש של FREECELL ופחות של סוליטר... (:
        25/1/18 19:33:
      ואני חוץ ממלחמה שלמדתי בילדות לא מבינה כלום בקלפים, הסמלים והפיענוח שלהם כן מושכים את סקרנותי.תודה על הקסם של ניחוח הילדות
        25/1/18 09:11:
      אנחנו מנצחים את הקלפים או הם אותנו? או שזו בכלל לא השאלה?
        24/1/18 13:14:
      החיים מחלקים לנו קלפים מאתגרים. את הקלפים המנצחים שלנו.
        24/1/18 12:17:

      צטט: בדולח. 2018-01-24 07:56:30

      התמכרת זה פשוט, השעמום מצא לו נתיבים.

      שעמום זה לא התחום
      שלי 
      ראה פוסט המשך - מחררר
        24/1/18 07:56:
      התמכרת זה פשוט, השעמום מצא לו נתיבים.
        23/1/18 22:19:

      צטט: ד. צמרת 2018-01-23 18:17:55

      לשחק פאסיאנס במחשב זה כמו לאכול שרימפס עשויים מדג אמנון. פאסיאנס אמיתי הינו התעמלות לידיים, לאצבעות לשרירי הגב לשרירי הבטן וכל זאת למה? תקנו לכם חפיסת קלפים ותנסו.

       

      צודק לגמרי. (אבל אשאר עם האייפד, הקלפים מתפזרים במיטה...)

        23/1/18 18:17:
      לשחק פאסיאנס במחשב זה כמו לאכול שרימפס עשויים מדג אמנון. פאסיאנס אמיתי הינו התעמלות לידיים, לאצבעות לשרירי הגב לשרירי הבטן וכל זאת למה? תקנו לכם חפיסת קלפים ותנסו.
        23/1/18 14:29:
      קולח.
        23/1/18 12:54:

      צטט: רחלי בן-צור 2018-01-23 11:40:58

      הייתי מכורה למשחק..

      ונגמלת?
      איך??? (למרות שאני לא בטוחה שאני רוצה...
        23/1/18 11:42:

      כל פוסט שלך הוא חגיגה!

      נהניתי לקרואצוחק

        23/1/18 11:40:
      הייתי מכורה למשחק..
        22/1/18 21:41:
      דרך נהדרת להעביר את הזמן ולעשות "התעמלות מוח".
        22/1/18 20:23:

      *

       

      מסתבר שאנשים וטעמים בדברים שונים, אכן משתנים עם הזמן והגיל, ולא תמיד אנו מודעים לזה, או יודעים בכלל את הסיבה מדוע.

      מה שלמשל מהווה מעדני אוכל עבורי ממש לא טעים לאחותי למשל, שטוענת שהעובדה שאינני אוכלת שנים רבות בעלי חיים שיבש את טעמי במזון.

      אני כמובן טוענת שכעת הטעם שלי באוכל עדין ומורכב יותר, וטעמה שלה כהה.