כותרות TheMarker >
    ';

    על ארה"ב, אמריקאים ומה שביניהם...

    הבזקים ומבזקים על ארה"ב של פעם ( היסטוריה) ועל ארה"ב של היום ( אקטואליה,פוליטיקה,יחב"ל,קהילה יהודית אמריקאית) ולפעמים נאיר (נעיר?) גם פינות אפלות אחרות :-)

    הסרט "העיתון" כמשל...

    9 תגובות   יום שני, 22/1/18, 18:26

    חשיבותו של הסרט " העיתון " , "The Post", אינה באיכויות הקולנועיות ("הוליוודיות") דווקא, כי אם בדגשים שהוא שם על נושאים מרכזיים ורלבנטיים -גם- לחיים כיום, חרף העובדה שהעלילה מתרחשת בקיץ 1971. אלו נושאים שאינם תלויי מקום או זמן : נושאים כמו עיתונות ("הממלכה השביעית") חופשית, האמורה לשמש ככלב השמירה, שלא רק נובח אלא גם ממש נושך, של הדמוקרטיה; השפעתם של יחסי הון-שלטון על התנהלות אותה דמוקרטיה; מאבקם של יחידים , המתעקשים להלחם למען האמת כפי שהם תופסים אותה , כנגד מימסדים עוצמתיים ואיטנרסנטיים ; מעמדה של אישה בחברה גברית ; ההרס שעולם "הפייק ניוס" ( "חדשות מפוברקות", ביטוי שהפך לכל כך שגור בשנה האחרונה) עלול להמיט על העולם החופשי...

     

    ''

     

    דניאל אלסברג

     

    בקיץ 1971 החליט דניאל אלסברג ( בן 87 כיום) , חוקר ממוצא יהודי, שעבד במכון "ראנד" , להדליף מחקר, ששמו היה " יחסי ארה"ב-וייטנאם בין השנים 1945–1967". את המחקר הזמין ב1967, מזכיר ההגנה רוברט (בוב) מקנמארה ולצורך כתיבתו נשכרו עשרות קציני צבא והיסטוריונים. המחקר הושלם כעבור שנתיים, ב 1969 והוא כלל כ7,000 דפים. היה בו תיעוד מפורט של קבלת ההחלטות של 4 מימשלים אמריקאיים שונים (אלו של הארי טרומן, דוויט אייזנהאואר, ג'ון קנדי , לינדון ג'ונסון) בנושא יחסי ארה"ב-וייטנאם בשנים 1945-1967, כולל תיאור העמקת המעורבות, בעיקר הצבאית, באזור. עותק ראשון נשלח בינואר 1967 למזכיר ההגנה, קלארק מ' קליפורד, שהחליף את מקנמארה שהתפטר, בתפקיד. מתוך 15 העותקים של המחקר, שניים נשלחו לתאגיד "ראנד", שעסק במחקר בתחומים שונים.
    מהמחקר עלה כי קיים פער גדול בין מה שהמימשלים השונים אמרו לציבור האמריקאי בדבר המעורבות בדרום- מזרח אסיה, לבין האמת. לציבור נאמר כי הניצחון האמריקאי אפשרי ואף אינו רחוק היום בו תצומצם הנוכחות האמריקאית באזור ואילו בינם לבין עצמם, אמרו אנשי המימשל דברים אחרים לגמרי- הניצחון רחוק - אם בכלל והנוכחות הצבאית האמריקאית רק הלכה וגדלה. לא הייתה כוונה לסגת כדי שהדבר לא יצטייר ככישלון והשפלה נוראיים. הונאת הציבור היא שהובילה את אלסברג לדאוג לפרסום המחקר הסודי, גם אם היה עליו לשלם מחיר אישי. בעזרת ידיד, אנטוני רוסו, הוא צילם את המסמכים ובמרץ 1971 הוא העביר חלק גדול מהם לעיתונאי "הניו יורק טיימס", ניל שיהאן. ב13 ביוני 1971 פירסם שהאין את הכתבה הראשונה בנושא וניתן לומר שהשפעת הפירסום הורגשה כאילו פצצת אטום הופלה על מימשל הנשיא ניכסון ועל הציבור. משסירב העיתון להפסיק את פרסום המסמכים, פנה התובע הכללי ג'ון מיצ'ל לבית המשפט וזה הוציא צו שאסר על המשך הפרסום, בטענה שיש בפרסום משום פגיעה בביטחון הלאומי האמריקאי. יש לציין, שבארה"ב אין צנזורה על העיתונות. העיתון פנה לביה"מ העליון של ארה"ב, שפסק ( 6 שופטים נגד 3) ב30 ביוני 1971, כי העיתונות צריכה להגן על הנשלטים ולא על השליטים והתיר את פרסום המסמכים במלואם.
    הפרסום ב"ניו יורק טיימס" עורר גם את העיתון המתחרה, " הוושינגטון פוסט" לפעולה מתוך ניסיון שלא להישאר מאחור. ואכן, עיתונאי שעבד בעבר עם דניאל אלסברג , הצליח ליצור איתו קשר ולקבל ממנו את המסמכים ולאחר הרבה מאד התלבטויות וניסיונות למנוע את הפרסום, גם " הוושינגטון פוסט" פרסם אותם. האיש שדחף לכיוון הפרסום היה העורך הראשי, בן ברדלי (1921-2014) , אחד העיתונאים הדגולים בארה"ב ולא רק. האיש שהצליח להתגבר בגיל צעיר על מחלת הפוליו, גם הצליח להתגבר על מכשולים מקצועיים רבים שהיו אמורים למנוע ממנו לפרסם את המסמכים. גם הוא, כמו הבוסית שלו, קתרין מאייר גרהם ( 1917-2001), היו מיודדים עם אנשי החברה הגבוהה בארה"ב, כולל פוליטיקאים ונשיאים והמחשבה שבידידות שלו עם הנשיא קנדי ( לו הוא המשיך לקרוא "ג'ק" גם לאחר רציחתו) היו בעצם אלמנטים של הון- שלטון, התחילה לזעזע אותו ולגרום לו להלחם בתופעה. ברדלי יהיה דומיננטי גם בחשיפת פרשת ווטרגייט, שהיוותה ספיח של פרסום מסמכי הפנטגון ושהובילה לחיסול מימשלו של ניכסון.

     

    ''

     

    בן ברדלי

     

    אביה של קתרין מאייר גרהם, היה יהודי שקנה את "הוושינגטון פוסט" במכירה פומבית ב1933, בעיקבות פשיטת הרגל של העיתון. קתרין עבדה תקופה מסוימת כעיתונאית ונישאה לפיליפ גרהם, בוגר הרווארד במשפטים, שעבד כפקיד עבור השופט העליון ( היהודי) פליקס פרנקפורטר. ב1946 העביר יוג'ין מאייר את העיתון לניהולו של פיליפ גרהם ( ולא לניהולה של ביתו, קתרין- משום היותה אישה...), אלא שפיליפ שסבל מבעיות נפשיות התאבד ב1963 ואז , קתרין מקבלת את העיתון לניהולה. למרות היועצים המנסים לשכנע אותה שלא לאשר את פרסום המסמכים משום שבין היתר, הפרסום עלול לפגוע בהנפקה בבורסה ואף עלול להוביל לכליאתה בבית הסוהר, קתרין החליטה לצדד בעורך ברדלי ואישרה את הפרסום. מאישה שלא כל כך העריכו את דעתה, היא הפכה לנותנת הטון ולדמות שהפיחה רוח חדשה ורעננה במפרשי הפירסום העיתונאי והחירות העיתונאית ובעצם, באמת...

     

    ''

     

    קתרין מאייר גרהם

     

    מימשל ניכסון ניסה לתבוע גם את אלסברג ורוסו בטענה שעברו על חוק הריגול ( מ1917), אלא שכחלק מחקירת פרשת ווטרגייט, הסתבר שמספר חודשים קודם לכן, פרצו באופן בלתי חוקי, אנשים מטעמו של ניכסון למשרדו של הפסיכיאטר של אלסברג, תוך שחיפשו ראיות מפלילות נגדו. על בסיס זה, במאי 1973, פסל השופט את המשפט.
    בשנים מאוחרות יותר, אלסברג הביע תמיכה ב"וויקיליקס", צ'לסי מנינג, אדוארד סנואודן.
    חשיפתם של " מסמכי הפנטגון" הגדילה את חוסר האמינות ששרר בין המימשל לעם האמריקני ובכך נפגעה יכולתו של ניכסון להמשיך ולנהל את המלחמה בצורה אופטימלית, גם אם הפרסום לא באמת פגע בביטחון הלאומי של ארה"ב. בנוסף, הוויכוח בדבר המשך המעורבות האמריקאית בווייטנאם התעורר מחדש. בסופו של דבר, האמריקאים נסוגו מוויטנאם ( לאחר שנחתם הסכם שלום ) , לא מעט בשל המחאה הציבורית שהתעוררה בארה"ב ושניזונה גם מפרסום " מסמכי הפנטגון".

    ובעקבות הסרט, התפרסם רב שיח בהשתתפות דניאל אלסברג, שכונה ע"י אנשי ניכסון כ"איש המסוכן ביותר בארה"ב" ואדוארד סנואדן , שהלך בעיקבותיו של אלסברג 40 שנה מאוחר יותר והדליף סודות מימשל, שכונה ע"י טראמפ כ"אותו בוגד נוראי" שיש להוציא להורג - 

    http://readersupportednews.org/news-section2/318-66/48039-edward-snowden-and-daniel-ellsberg-talk-is-whistleblowing-worth-prison-or-a-life-in-exile

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/2/18 19:52:

      צטט: תכשיט 2018-02-03 18:14:50

      ראיתי את הסרט... מסכימה איתך... רלבנטי מאוד...:))

      תודה רבה "תכשיט", שמחה שאת מסכימה !

        3/2/18 18:14:
      ראיתי את הסרט... מסכימה איתך... רלבנטי מאוד...:))
        3/2/18 11:31:
      תודה רבה גלית :-)!
        26/1/18 17:24:
      תודה רבה "צלם" :-)!
        23/1/18 13:39:
      תודה רבה "פשטות" :-)!
        23/1/18 13:38:
      תודה רבה אחאב ואכן , היה לעיתונות תפקיד , וגם כיום יש לה את אותו תפקיד, אך מדגישה שיש לאפשר לה - היום ותמיד- למלא את התפקיד הזה
        23/1/18 06:15:
      פעם לעיתונות היה תפקיד
        22/1/18 22:01:
      תודה רבה רחלי :-)!
        22/1/18 21:03:
      תודה רבה " זונות" יקרות :-)!

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      Heda
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין