כותרות TheMarker >
    ';

    רשמים...

    אפריקה, אפריקה...

    4 תגובות   יום שני, 29/1/18, 06:52

    המגע הראשן שלי עם היבשת האפריקאית היה בילדותי, כאשר קראתי את ספרו של הנריק סנקביץ'  "בישימון ובערבה", המספר על זוג ילדים הנודדים באפריקה.

     

    סנקביץ' לא כתב מפרי הדמיון - כמו, נניח, ז'ול וורן - אלא על סמך מסעותיו באפריקה. הוא ערך מסעות רבים בארצות רבות לפני שהחל לכתוב.

     

    את הספר עצמו אני לא ממש זוכרת (והבטחתי לעצמי שאקרא בו שוב), אבל את ההנאה מן הספר אני זוכרת היטב.

     

     

    המגע השני היה לאחר שנים רבות מאד, כאשר ניסיתי את כוחי בנסיון נפל ללמוד תפירה.

     

    שוטטתי אז באתרים רבים הקשורים לנושא, מבלי שזה עזר אפילו במעט להבנתי, אבל נתקלתי בסיפור הבא -

     

    אמריקאית שביקרה במאלי באפריקה (אחת המדינות העניות ביותר), ראתה ילדות מסתובבות בשמלות קרועות ומלוכלכות. היא פירסמה מודעה בעיתון של הכנסיה, בה היא ביקשה מנשים שיודעות לתפור, לתרום שמלות. היא קיוותה לקבל כ-1000 שמלות. היא קיבלה 10,000. הכנסיה עזרה בהטסת המטען, והמתנדבות התאימו לילדות את השמלות, מעל בגדיהן הבלויים. הילדות לא הראו כל סימן של שמחה. הן ניראו מסויגות.

     

    גולשים שצפו בסרטון הזה, תהו מדוע הילדות מסויגות כל כך. התברר שזה חלק מן החינוך האפריקאי - להיות מאופק, לא להראות להיטות.

     

    הסיפור הזה ממחיש את ההשפעה הגדולה שיש עדיין לכנסיה, את החינוך הנוצרי לעזרה לזולת, וגם את האופי האפריקאי.

     

    כאשר הורי נפטרו, ומצאתי את עצמי לבד, מי שתמך בי יותר מכל היתה בחורה אתיופית שהיכרתי. היא ובעלה הישראלי הזמינו לא פעם לארוחות ערב, כשהם חיים בדירה שכורה ודחוקים בכסף. הם עזרו יותר מקרובי משפחה ומחברות.

     

    היום כאשר מתלבטים לגבי המסתננים האפריקאים, כדאי לזכור שמדובר באנשים חמים, טובי לב.

     

    בתוכנית שהוקרנה בזמנו על אתיופיה, ציין  אייל פלד, שהם מציעים אוכל למי שמבקר שם, כאשר להם עצמם יש מעט מאד.

     

     

    ועדיין, אני מבינה את הקריינית שאמרה ברדיו - "ישראל לא הוקמה כדי להביא לכאן את כל חלכאי אפריקה".

     

    כבר ב-1981, כאשר השתתפתי בקורס קיץ באוסלו, עלתה הבעיה הזו גם שם, אלא שאז לא היה מדובר בחיי אדם, אלא במניעים כלכליים.

     

    דוגמנית שחורה, אפריקאית, שהצליחה במערב, אמרה פעם - "היום אפריקה לא סובלת מן הקולוניאליזם. אפריקה הורסת את עצמה". שליטים מושחתים, ומלחמות שבטים, מונעים ממדינות עשירות במחצבים לממש את יכולותיהן.  כפי שטראמפ מנסה להגדיל את ההשקעות בארה"ב, היה נכון להגדיל את ההשקעות גם שם, ולספק מקומות עבודה.

     

    אבל כאשר לא מדובר במהגרי עבודה, אלא בפליטים, ובחיי אדם, המצב שונה לחלוטין.

     

                                                         ----

     

    הסיפור על ההתרמה של השמלות העלה בזכרוני שני סיפורים אחרים.

     

    לא מזמן פרצה מהומה כאשר התברר שארגון דתי הקורא לנשים לתרום את שערן למען חולות סרטן, מוכר את

    השיער הפחות מתאים ליצרני פיאות לחרדיות.

     

    הכנסייה בארה"ב קראה גם היא לנשים לתרום, ואכן נערות עם שיער ארוך הגיעו למספרה וקצצו את שערן. אני בטוחה שהכנסייה לא מוכרת שיער לא מתאים, אם יש כזה (השיער של נשים לבנות  חלק בד"כ). פעולה כזו לא היתה עולה על הדעת שם.

     

                                                       ----

     

    יום אחד התדפק על דלתנו נכד של קרובי משפחה בארה"ב. הוא היה אז בן 19, ושמן מאד.

     

    הוריו חשבו שאם הוא יגיע לארץ, ויעבוד בקיבוץ, זה יעזור לו להוריד ממשקלו, ואולי ייתן לו גם כיוון לחיים. בבית הוא כנראה התבטל.

     

    לרוע המזל, הוא שובץ לקיבוץ בו התנאים היו גרועים. לאחר זמן קצר הוא התחנן בפני הוריו וביקש לחזור הביתה. הם כתבו לו שהדבר בלתי אפשרי, כי אמו הפכה את חדרו ל-"חדר אריגה". לבסוף הוא עבר לקיבוץ אחר, נשאר שם כמה חודשים, עבד ולמד באולפן, אבל משקלו נותר כשהיה.

     

    למה נזכרתי בסיפור הזה? בגלל "חדר האריגה".

     

    אנחנו נוטים לראות בארה"ב את הפן הטכנולוגי, אבל לאמיתו של דבר זו עדיין ארצם של הפוריטנים, עם מסורות של עבודות יד, בהן מסורות נשכחות.

     

    בקורס הקיץ באוסלו השתתפו אמריקאים רבים, בעיקר ממינסוטה, שהם צאצאי המהגרים.

    אשה מבוגרת עסקה בריקמת תחרה, ללא כל עזרים, עבודה שמעולם לא ראיתי קודם.

     

    בשוטטות שלי באתרים נתקלתי גם בחסכנות האמריקאית, אף היא שריד לפוריטניות.

    מכונות תפירה מכניות, שכאן נזרקו מזמן, עדיין מנוצלות שם, או נמכרות ב"מכירות גאראג' " (שטח החנייה), או באתרים מיוחדים.

     

    זו אמריקה של הקנטרי, אמריקה הכפרית.

     

    לא פלא שכל כך הרבה נשים אמריקאיות יכלו לתרום שמלות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/1/18 08:34:

       

      ההורים שלי היו כמה חודשים ברצף באפריקה ומאוד נהנו מהאנשים הנפלאים שם . אני מתנגדת לגירוש .

      ----------------------------

      אוהבת את הטמפו שלהם .

      ''


        30/1/18 08:31:
      ההורים שלי היו כמה חודשים ברצף באפריקה ומאוד נהנו מהאנשים הנפלאים שם . אני מתנגדת לגירוש .
        29/1/18 21:25:
      לא הייתי שם, וכנראה לא אהיה, אבל האתיופית הזו היא קרן אור.
        29/1/18 17:15:
      אין לגרש פליטים. מסכימה אתך על מאור פניהם של האפריקאים, בקרתי באפריקה כולל אתיופיה והאנשים היו מקסימים

      ארכיון

      פרופיל

      שושנה13
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין