כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות אנטי-סוציאליות

    ערך עצמי גרנדיוזי

    14 תגובות   יום שני, 29/1/18, 19:55

     

    כפי שרשמתי בעבר, אני מאמינה שאני מרכז היקום שלי, בדיוק כפי שאחרים הם מרכז היקום שלהם. בכנות, אני לא חושבת שבאופן כללי אני יותר חשובה ממנתחים, שוטרים, כבאים, או מנשיא ארה"ב, אבל בשבילי אני האדם היחידי שמשנה בעולם הזה - אז אני מרגישה שאני הרבה יותר חשובה עבורי מאחר ואלו החיים היחידיים שיש לי.

     

    אם זה אי פעם היה מגיע למצב של אני או הם – הייתי בוחרת בי. לא משנה כמה פעמים הסיטואציה הייתה חוזרת על עצמה – או מה יהיו ההשלכות – אני מרגישה שאני הרבה יותר חשובה מכל האנשים האלה כי אני שופטת את עצמי לפי הסטנדרטים שלי.


    מבחינת הערכה עצמית, אני יודעת שאני די נרקיסיסטית ואני מרגישה שאני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה רק אם אני מנסה חזק מספיק, זה אולי נשמע חסר אמינות.. אבל זה רק עד אותו הרגע בו אני מצליחה לעשות את זה. לא הייתי קוראת לזה גרנדיוזי, אני פשוט חושבת שאני בטוחה בעצמי, אינטליגנטית, מוכשרת, ומסוגלת אבל לא בצורה לא מציאותית. אני מקבלת את העובדה שיש גבולות, אבל הם גבולות אישיים וליברליים. זאת אומרת, אני שמה אותם שם כי יש דברים שפשוט לא מעניינים אותי.

    ענווה היא בהחלט לא תכונת אופי חזקה שלי, ואני יודעת שאני יכולה להיות מאוד גאוותנית ושחצנית לגבי הדברים שאני טובה בהם, בין אם מגיע לי להרגיש ככה או לא. באופן כללי, זה משהו שאני מנסה לא להראות כי אני יודעת שזה לא יעיל עבורי אם אנשים אחרים רואים אותי כיהירה.


    היו לי על זה הרבה שיחות עם הפסיכולוג שלי אבל בעיני כל זה רציונלי לחלוטין. אני חושבת שאני זכאית לראות את עצמי כחשובה. זה בכלל לא ברור לי למה מישהו לא מאמין, או מחליט לא לחשוב את הדברים הכי טובים שהוא יכול על עצמו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/4/18 18:32:

      צטט: מרצ'לו קוף 2018-02-09 19:12:40

      זה נשמע שאת כמו כולם ...רק קצת יותר ...:) אגב, כתיבה בהירה זה דבר שאני מעריך ויש לך את זה ....אבל לא ברור לי דבר אחד כל אנטי סוציאלי הוא בהכרח פסיכופת ?

       

      לא כל אנטיסוציאלי הוא פסיכופת, ולא כל פסיכופת הוא אנטיסוציאלי.

        9/2/18 19:12:
      זה נשמע שאת כמו כולם ...רק קצת יותר ...:) אגב, כתיבה בהירה זה דבר שאני מעריך ויש לך את זה ....אבל לא ברור לי דבר אחד כל אנטי סוציאלי הוא בהכרח פסיכופת ?
        7/2/18 13:46:
      מעניין
        4/2/18 22:32:

      אני יודעת להתפשר, ולהחזיק את עצמי ואת הצרכים שלי עבור אחרים שאכפת לי מהם. מערכת יחסים לא יכולה לעבוד בשום דרך אחרת.


      צטט: משה אליקים 2018-02-03 17:16:26

      צטט: לינדה ווד 2018-02-03 09:34:23

      צטט: משה אליקים 2018-02-02 16:52:58

      אם הבנתי את זה נכון אז את האדם הכי חשוב בשבילך. אם אפשר לשאול שאלה קצת חטטנית, איך מתנהלת מערכת היחסים שלך עם בן הזוג? איך את גורמת לה לעבוד?

       

      זה לא בעיה. אני אשמח לענות.

      איך היא מתנהלת? זו שאלה קצת מעורפלת וכללית מדי. הוא מתייחס אלי טוב, ואני מתייחסת אליו עוד יותר טוב - אבל זה בלתי אפשרי לסכם את כל האינטראקציה שלנו במספר משפטים. זה יהיה כמו לצבוע גלקסיה של כוכבים בצבע אחד.

      אני לא גורמת לה לעבוד. אנחנו גורמים לה לעבוד ביחד. אנחנו עוזרים אחד לשני, האישיות שלנו דומה, יש לו מה שלי אין, וכו'.

       

      "זה יהיה כמו לצבוע גלקסיה של כוכבים בצבע אחד."

      אהבתי. אבל מה שהתכוונתי זה שאת תמיד שמה את עצמך לפני אחרים.. אז איך המערכת יחסים הזו עובדת?

        3/2/18 17:16:

      צטט: לינדה ווד 2018-02-03 09:34:23

      צטט: משה אליקים 2018-02-02 16:52:58

      אם הבנתי את זה נכון אז את האדם הכי חשוב בשבילך. אם אפשר לשאול שאלה קצת חטטנית, איך מתנהלת מערכת היחסים שלך עם בן הזוג? איך את גורמת לה לעבוד?

       

      זה לא בעיה. אני אשמח לענות.

      איך היא מתנהלת? זו שאלה קצת מעורפלת וכללית מדי. הוא מתייחס אלי טוב, ואני מתייחסת אליו עוד יותר טוב - אבל זה בלתי אפשרי לסכם את כל האינטראקציה שלנו במספר משפטים. זה יהיה כמו לצבוע גלקסיה של כוכבים בצבע אחד.

      אני לא גורמת לה לעבוד. אנחנו גורמים לה לעבוד ביחד. אנחנו עוזרים אחד לשני, האישיות שלנו דומה, יש לו מה שלי אין, וכו'.

       

      "זה יהיה כמו לצבוע גלקסיה של כוכבים בצבע אחד."

      אהבתי. אבל מה שהתכוונתי זה שאת תמיד שמה את עצמך לפני אחרים.. אז איך המערכת יחסים הזו עובדת?

        3/2/18 09:34:

      צטט: משה אליקים 2018-02-02 16:52:58

      אם הבנתי את זה נכון אז את האדם הכי חשוב בשבילך. אם אפשר לשאול שאלה קצת חטטנית, איך מתנהלת מערכת היחסים שלך עם בן הזוג? איך את גורמת לה לעבוד?

       

      זה לא בעיה. אני אשמח לענות.

      איך היא מתנהלת? זו שאלה קצת מעורפלת וכללית מדי. הוא מתייחס אלי טוב, ואני מתייחסת אליו עוד יותר טוב - אבל זה בלתי אפשרי לסכם את כל האינטראקציה שלנו במספר משפטים. זה יהיה כמו לצבוע גלקסיה של כוכבים בצבע אחד.

      אני לא גורמת לה לעבוד. אנחנו גורמים לה לעבוד ביחד. אנחנו עוזרים אחד לשני, האישיות שלנו דומה, יש לו מה שלי אין, וכו'.

        3/2/18 09:29:

      צטט: דו-קוטבי 2018-02-02 18:38:31

      " אני חושבת שאני זכאית לראות את עצמי כחשובה. זה בכלל לא ברור לי למה מישהו לא מאמין, או מחליט לא לחשוב את הדברים הכי טובים שהוא יכול על עצמו." -מזדהה עם כל מילה.גם אני נרקיסיסט. שבת שלום!

       

      אני לא נרקיסיסטית אבל יש לי כמה תכונות כאלה.

        2/2/18 18:38:
      " אני חושבת שאני זכאית לראות את עצמי כחשובה. זה בכלל לא ברור לי למה מישהו לא מאמין, או מחליט לא לחשוב את הדברים הכי טובים שהוא יכול על עצמו." -מזדהה עם כל מילה.גם אני נרקיסיסט. שבת שלום!
        2/2/18 16:52:

      אם הבנתי את זה נכון אז את האדם הכי חשוב בשבילך. אם אפשר לשאול שאלה קצת חטטנית, איך מתנהלת מערכת היחסים שלך עם בן הזוג? איך את גורמת לה לעבוד?

        2/2/18 14:28:

      צטט: ה. 2018-02-01 22:21:03

      בפוסטים שלך את מציבה מראה מעניינת להוגי המחשבה המדינית. המחשבה הליברלית (גרוטיוס, לוק) מניחה את האדם כיצור אמפאטי בגלל שהוא רציונלי, כלומר שרוצה קשרים חברתיים, כי הוא מבין את נחיצותם (ולאו דווקה כי זה יצר או רגש). לכן מבין שאם הוא למשל רואה נחש, אפילו שאותו הוא כבר לא מסכן, מחובתו להרוג את הנחש כדי שלא יפגע באחר (בהתייחס לדוגמה שהבאת בפוסט אחר). במסורת התועלתנית-חומרנית (הובס, בנתהאם), האדם הוא רגיש ואמפאטי בעיקר אל עצמו. רוצה להגן על חייו ולחיות את הנאותיו, ומשתמש ברציונל כדי להשיג דברים אלה. בגישה זו החברה היא פשוט תוצר חישובי תועלת שיש בשיתוף פעולה עם אחרים. מאחר וכן, גם תועלתן יכול בנסיבות מסויימות להתגייס לצבא כדי להגן על עצמו יחד עם אחרים מסכנה חיצונית (בהתייחס לפוסט על הצבא), אבל אם יראה שהצד השני חזק יותר, אין לו שום סיבה שלא להכנע או אף לעבור לסייע ליריב לפי חישוב תועלתני קר. תומכי הגישה האמונית (אגוסטינוס הקדוש ופילמר למשל) מקבלים את תיאור האדם כאינטרסנט ומלא רק מעצמו אך המסקנה שלהם היא שאנשים מסוג זה מנהלים למעשה חיים חסרי משמעות שרודפים אחרי דברים חסרי משמעות. שהרי אם לאדם לא באמת אכפת ממשפחה, או מאידיאולוגיה או מכבוד, אז פחות או יותר כל הדברים שאנשים עוסקים בהם יום יום, הופכים ריקים ותפלים בשבילו. לכל היותר יחיה חיים הדוניסטיים בלבד, אבל כמה אפשר לאכול ולזיין ולהסניף? לכן התשובה שלהם היא אמונה דתית או כמו-דתית עיוורת כפתרון. ישנן גם הגישה הניהיליסטית וגם זו השמרנית, אך אלה נראות פחות רלוונטיות אליך...

       

      אתה קצת דרמתי.

      אני מניחה שיש לי כמה תכונות אופי הדוניסטיות; הנאה וסיפוק זה בסופו של דבר מה שאני רוצה מהחיים. לכן, אני מחפשת ריגושים שגורמים לי להרגיש טוב.

      אבל מעל הכל אני זו אני. אינדבדואלית. פסיכופתיה, הדוניזם ושאר קשקושים הם לא כל מה שאני.

      החיים עצמם הם חסרי משמעות מוגדרת מראש. אני מאמינה שכל אחד מוצא את המשמעות שלו. מה שהיא לא תהיה.

      המשמעות שלי היא לחיות את החיים שלי ולהנות מהם. להיות אני, בעולם הזה ולעשות מה שטוב בשבילי.

        1/2/18 23:43:
      בפאן האישי זכותך להתנהג איך שבא לך ומה שעושה לך טוב כל עוד זה לא פוגע בזולתך. בפאן הציבורי ערך עצמי גרנדיוזי או חסך שלו יכול להיות הרה אסון (מדודו טופז ועד ראשי ממשלה כאלו ואחרים על בני ביתם).
        1/2/18 22:21:
      בפוסטים שלך את מציבה מראה מעניינת להוגי המחשבה המדינית. המחשבה הליברלית (גרוטיוס, לוק) מניחה את האדם כיצור אמפאטי בגלל שהוא רציונלי, כלומר שרוצה קשרים חברתיים, כי הוא מבין את נחיצותם (ולאו דווקה כי זה יצר או רגש). לכן מבין שאם הוא למשל רואה נחש, אפילו שאותו הוא כבר לא מסכן, מחובתו להרוג את הנחש כדי שלא יפגע באחר (בהתייחס לדוגמה שהבאת בפוסט אחר). במסורת התועלתנית-חומרנית (הובס, בנתהאם), האדם הוא רגיש ואמפאטי בעיקר אל עצמו. רוצה להגן על חייו ולחיות את הנאותיו, ומשתמש ברציונל כדי להשיג דברים אלה. בגישה זו החברה היא פשוט תוצר חישובי תועלת שיש בשיתוף פעולה עם אחרים. מאחר וכן, גם תועלתן יכול בנסיבות מסויימות להתגייס לצבא כדי להגן על עצמו יחד עם אחרים מסכנה חיצונית (בהתייחס לפוסט על הצבא), אבל אם יראה שהצד השני חזק יותר, אין לו שום סיבה שלא להכנע או אף לעבור לסייע ליריב לפי חישוב תועלתני קר. תומכי הגישה האמונית (אגוסטינוס הקדוש ופילמר למשל) מקבלים את תיאור האדם כאינטרסנט ומלא רק מעצמו אך המסקנה שלהם היא שאנשים מסוג זה מנהלים למעשה חיים חסרי משמעות שרודפים אחרי דברים חסרי משמעות. שהרי אם לאדם לא באמת אכפת ממשפחה, או מאידיאולוגיה או מכבוד, אז פחות או יותר כל הדברים שאנשים עוסקים בהם יום יום, הופכים ריקים ותפלים בשבילו. לכל היותר יחיה חיים הדוניסטיים בלבד, אבל כמה אפשר לאכול ולזיין ולהסניף? לכן התשובה שלהם היא אמונה דתית או כמו-דתית עיוורת כפתרון. ישנן גם הגישה הניהיליסטית וגם זו השמרנית, אך אלה נראות פחות רלוונטיות אליך...
        30/1/18 22:02:

      צטט: OlgaLr 2018-01-30 08:01:12

      נראה לי שאת כל כך הפוכה ממני, ממש שני עולמות מנוגדים, וזה בסדר גמור כל עוד אינך מזיקה לאחרים... בכל אופן, יתכן שהכול ישתנה כשתלדי ילדים...

       

      ילדים הם אחריות שאני לא צריכה בחיים שלי. אני לא יכולה לסבול נזקקות, או את הרעיון שאני צריכה להקריב את הגוף שלי, את הדברים שלי, ואת הזמן שלי עבור משהו שהוא לא אני.  אם היו לי ילדים, ייתכן והייתי פוגענית כלפיהם, או לפחות מאוד אנוכית כלפיהם.

      באופן מוזר, ילדים אוהבים אותי. אחד מהם אמר לאחרונה שאני מגניבה כי אני יודעת לכייף.

        30/1/18 08:01:
      נראה לי שאת כל כך הפוכה ממני, ממש שני עולמות מנוגדים, וזה בסדר גמור כל עוד אינך מזיקה לאחרים... בכל אופן, יתכן שהכול ישתנה כשתלדי ילדים...

      ארכיון

      פרופיל

      לינדה ווד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין