כותרות TheMarker >
    ';

    מתחיל מבראשית

    ארכיון

    הנוף שליד ביתי סיפור. המשך

    0 תגובות   יום חמישי, 1/2/18, 10:48

    בלבנון , אבא שלי התקשר עכשיו להודיע לי ." אמר והשיב את מבטו אלי. חיבקתי אותו חזק , ישבנו כחצי שעה מבלי לדבר . חשבתי שאני מחבקת פסל מאבן ביוון העתיקה . זהו הערב שעמרם החליט שהוא כבר לא שלי יותר , לקחתי אותו הביתה תמיד היינו נפרדים בנשיקה ארוכה ומתעלסת , והפעם עמרם יצא ושב אל ביתו, נשמתו של עמרם נקברה עם אסף . לאחר כחצי שנה עזב אותי ושבר את ליבי. שנה שלמה בכיתי והסתגרתי בתוכי , לא רציתי לראות פרצוף של איש , ואחרי זה עוד שנתיים של בדידות . הפתעתי את עצמי כשהסכמתי לגור אם אחיקם כל כך מהר. לא היו לי הרבה ברירות כי אחיקם ירושלמי .וגם רציתי לעזוב את אשדוד ולהכיר מקום חדש. נפשי מאד התבגרה בשנות הבדידות האלה  . מידי יום כששבתי אל ביתי שהיה קרוב לשכונות החרדיות של העיר וכאחת שנולדה באשדוד . ראיתי משהו מוזר בדו קיום הזה, לא פעם חשתי שאני גרה על מפתנו של גטו . כולם לבושים אותו הדבר, גבול דמיוני חוצץ בינינו תהום תרבותית פעורה בין חיינו . ערב אחד לפני כשנתיים כששבתי מעבודתי, נזכרתי ששכחתי לקנות נרות לחג החנוכה שהיה אמור להתחיל למחרת . הלכתי למכולת של לאה ורחמים השוכנת ממש ליד ביתי לשעבר . נכנסתי בשעריה של התרבות היהודית שאני רק צפיתי ממנה מעבר לכביש . התהלכתי כנוכרייה מול פניהם מכוסי הזקן של גברים  לבושי שחור ועל ראשם כובע פרווה ענקי . חשתי את נעיצת מבטיהם באישה המוזרה שהעיזה לפלס את דרכה כמו בובת גומי , בתוך המכולת הקטנה כדי להגיע אל הנרות . כשהמתנתי בתור כדי לשלם , פניה של לאה ושלי הצטלבו . לאה ראתה את הרצון שלי כבר לנוס מתוך המכולת . הלבוש שלי לא היה צנוע במיוחד . " תני לי את זה ." אמרה . רגע לפני יציאתי המהירה מתוך המכולת , היא ביקשה ממני להמתין , לא הבנתי מה רצונה . היא יצאה אלי עם קרטון שבתוכו היו שתי סופגניות. " את גרה פה לידנו ? ." שאלה .

    " כן אני גרה מעבר לכביש , שמי תמר ." השבתי לה .

    " קחי את מספר הטלפון שלי שמי לאה, אם תרצי מחר לבוא ולהדליק אתנו נר ראשון של חנוכה , את מוזמנת ." לאה ראתה את פניי המופתעות ואמרה. " אל תתביישי תבואי מחר ."

    רשמתי את מספר הנייד שלה והודיתי לה על ההזמנה וגם על  פצצת הקלוריות . בערב נר ראשון של חנוכה, החלטתי שאיני רוצה להיות לבד ונעתרתי להזמנתה . לאחר הסבר קצר הגעתי לביתם של לאה ובעלה רחמים ,הייתי לבושה מכף רגל ועד ראש ומצוידת בכינורי . כשהגעתי למפתן ביתם נקשתי בהססנות על הדלת . לאה פתחה לי אותה כשחיוך רחב נסוך על פניה . בתוכי ידעתי שזה לא ביקור חולף ולאה ואני נהפוך לחברות. לאה הביאה לי כיסא והושיבה אותי עליו . כולם הביטו עלי כמו על חייזר , אבל ככל שהערב התקדם כיסו אותי האנשים בחום , מסביבי התגודדו עדיין הילדים ובחנו את האורחת המוזרה , שנחתה בביתם ואת כלי הנגינה מהעץ . לאחר הדלקת הנר והברכה, הגישו הנשים לביבות והילדים הסירו ממני את עיניהם . " עכשיו אני רוצה לנגן לכם משהו ." אמרתי להם . כולם השתתקו ורק רעש הסביבונים המרקדים על הרצפה לא פסק. החלתי לנגן מוזיקה חסידית כשלצדי  החנוכייה הכסופה , והנרות המרצדים . לרגע חשבתי שאני בקונצרט , כשסיימתי לנגן מחיאות  הכפיים סוערות הרעידו את קירות הבית דמעות של התרגשות זלגו על לחיי. לאה הגישה לי תה חם עם נענע והתיישבה לידי . " אני שמחה שבאת ." אמרה לי

    " אני נהנית מאד ." אמרתי לה .

    " אנחנו אוהבים להכניס אורחים בחגים ." אמרה לי לאה.

    " כן שמחתי מאד לבוא , כי אני לבד ."

    כשסיימתי לשתות את התה נפרדתי מהאורחים , לאה ליוותה אותי למטה וביקשה ממני לשמור על קשר. הסכמתי לכך בשמחה גדולה , כי הייתי מאד בודדה . לא היו לי אף פעם חברות באשדוד , גם שהייתי נערה הייתי מאד שונה וסגורה בתוך עצמי , האמת לא השתניתי הרבה מאז . הורי נולדו בתורכיה ולא חלמו כלל לבנות את ביתם בישראל , אני זוכרת איך אימא שלי תמיד קנאה באחיה , שנשאר לחיות באיסטנבול  ולא הסכים לעלות ארצה . הקנאה הזאת אכלה אותה לאורך השנים , עד שהחליטה לנתק אתו את הקשר. מעולם לא שאלתי אותם מדוע עלו ארצה , גדלתי לידם וחשתי את המרירות שלהם , איך העזו לעזוב ערש תרבותי כמו תורכיה ולהגיע לחולות אשדוד. גם הם נשארו בודדים לא התחברו לאיש . לאה עשתה צעד מאד רחב ומפתיע כדי לגעת בי . הייתי מתארחת פעם בחודש בביתם , ביום שישי לארוחת הערב . או שהייתי קופצת לשתות אתה קפה בביתה פעמיים בשבוע . היא סיפרה לי שביום היא מורה ללימודי ארץ ישראל ובערב היא עוזרת לפעמים לבעלה במכולת. לא סיפרתי לה מיד על מעשהו של עמרם , כי לא רציתי לעורר בה איזה רחמים כלפי רק בהמשך סיפרתי לה. היא ראתה עד כמה אני רחוקה מהדת היהודית וגם הודיתי בפניה, שבביתי מעולם לא הייתה שום זיקה למסורת היהודית . אהבתי מאד להתארח אצלם בארוחות השישי , נהניתי להיות אצלם יותר מאשר אצל הורי . לאה קרבה אותי מאד לדת היהודית ולמסורת , אחרי שעמרם חיבר אותי לאדמה. הרגלתי את הורי להדליק נרות בשבת , וגם בחג החנוכה הקודם, קניתי להם חנוכייה  במרכז המסחרי ליד ביתם. לאה הציע לי את אחיקם רק כשהקשר שלנו העמיק מאד , וגם כשהבינה שאין לי בעיה עם גבר שהוא מסורתי. היום אני חיה לידו ומקפידה לשמור על השבת , אבל לא תמיד אני מצליחה והפיתויים גוברים עלי . אז הוא קנה לי טלוויזיה קטנה והתקין לי אותה בחדר עבודתי . איני נוהגת לצפות הרבה בטלוויזיה , אבל בימי שישי כשאני נשברת, אני נכנסת לחדר  סוגרת את הדלת וצופה בה. קשה לי השקט הזה בסופי השבוע , כשאחיקם עסוק בתפילה ומשאיר אותי לבד בבית . בחצי השנה האחרונה אני נוסעת מדי פעם בסוף השבוע לבית הורי באשדוד ומשאירה אותו לבד. הבנתי שאין לו בעיה וזאת גם הזדמנות לפגוש את לאה ולספר לה על הקשר שלנו. סיפרתי ללאה שהקשר שלי עם אחיקם , לא מצליח להמריא למרות שאני מאד מעריכה אותו וגם הוא אותי. לאה טוענת שאני עדיין כבולה בתוך האהבה שעזבה אותי כך פתאום ושאהבה זה לא דבר נצחי ואם אני מעריכה אותו , זה יותר חשוב מלקבל אהבה . איני חושבת שאני כבולה כלל ,  לא חשבתי לרגע לעזוב את אחיקם , כי זה כמו לעזוב את הכורסה הנוחה שהייתי שקועה בה קודם. עמרם הצליח להבעיר את גופי ואת אהבתי אליו. ואילו אחיקם כשהשיג את מה שרצה , שקע אל תוך חייו האינטלקטואליים והוא רק מעניק לי ביטחון. עוד לא דיברנו על התמסדות, אבל אני חושבת שילדים זקוקים לביטחון . יותר מהרצון שלי לזכות באהבה חדשה .

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      עודד 40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין