בפרשת השבוע (יתרו) מגיעים בני ישראל אל מרגלות הר סיני, חודש וחצי לאחר שיצאו ממצרים. במעמד המרגש מתגלה ה' לבני ישראל ונותן להם את עשרת הדברות. בדיבר השני מצווה האל: "לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה". איסור זה על עבודה זרה מבדיל את הדת היהודית משאר הדתות שנהגו במרחב באותה העת, ומייחד את היהדות כדת מונותאיסטית שבה לאל אין ייצוג גשמי בשונה מאלי התרבויות השכנות.

כתוב במקרא. הצלמיות שלפניכם מהוות עדות נוספת לכך.

הצלמיות שלפניכם שנתגלו באתרים שונים ביהודה ובירושלים בשכבות החורבן משנת 586 לפני הספירה, מהוות עדות נוספת לקיומה של עבודה זרה בימי בית ראשון. הצלמיות, המכונות 'צלמיות עמוד', מתארות נשים בתנוחה אופיינית לצלמיות פריון בתרבויות רבות ברחבי המזרח הקרוב הקדום, והן משקפות כנראה פולחן כנעני-פניקי שרווח בממלכת יהודה.

המסורת היהודית תולה את חורבן בית המקדש הראשון בחטא העבודה הזרה, כפי שעולה מדברי הנביא ירמיהו: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעָהּ תִּצַּלְנָה אָזְנָיו. יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיְקַטְּרוּ בוֹ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם הֵמָּה וַאֲבוֹתֵיהֶם וּמַלְכֵי יְהוּדָה..." (ירמיה יט, ג-ד).

שבת מבורכת