כותרות TheMarker >
    ';

    קפיצה למים הקרים

    העץ הלא נדיב

    12 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 14:10

    מה הקשר בין חיסכון לנתינה?

    מה הקשר בין כסף לבין בזבוז אנרגיות?

    הכרתי אנשים שחוסכים בכסף, אבל נדיבים בזמן,

    הכרתי אנשים שמקמצים בזמן, אבל נדיבים בכסף,

    הכרתי כאלה שחוסכים בשניהם,

    וכאלה שנדיבים בשניהם.

     

    היה לי בוס שזרק אותי למים הקרים

    הוא היה תמיד חמור סבר ועסוק

    הערצתי את האדמה שהוא דרך עליה

    והייתי כמו הולכת על קליפות ביצים על מנת שלא להטריד את מנוחתו

     

    בפעמים הבודדות שבאתי אליו, בדחילו ורחימו, על מנת להתייעץ, היה מתכעס-

    עבורו היה זה בזבוז זמן משווע, שבא על חשבון עיסוק בתיקים שברומו של עולם

     

    הייתי כמו חוסה בצילו, מלקטת את הפירורים שהוא מפזר

    ומנסה להפיק מהם את המקסימום על מנת ללמוד את אומנות המקצוע

     

    לא זכיתי לבוס שהרעיף ידע, ונידב מזמנו

    את הלימוד הרווחתי בזיעת אפי

    ועזרה אמיתית קיבלתי מחברותיי לעבודה

     

    היה בוס קמצן, 

    למרות שהיה נדיב בשכר, ונתן לי העלאות מיוזמתו

     

    קמצנות לא תמיד באה לידי ביטוי בכסף

    לעיתים היא באה לידי ביטוי בשיחות חטופות או במסרים לקוניים

    היו פעמים שהייתי ממש שוברת את הראש כדי לפענח למה התכוון כשכתב כך או אחרת 

    זה תמיד צרם לי

    כי אני כשהייתי כותבת מייל

    הייתי משקיעה זמן על מנת שהצד השני יבין כדבעי את כוונותיי

    אולם אני לא זכיתי ליחס הזה

     

     

    ברגע האמת, 

    כשמשרדנו התפרק ועמד להתמזג עם משרד ענק,

    עזבתי את הבוס חמור הסבר שלי

    לכאורה זו הייתה הזדמנות פז  עבורי לעבוד במשרד מהטובים בארץ

    אבל אני לא ראיתי זאת כך

    והכול בזכות תקרית אחת עגומה שאירעה עם הבוס

    בטיימינג מדויק

    תקרית שהבהירה לי שאני בעצם לבד 

     

    זה הדהד אצלי תקריות מן העבר

    מול אנשים אחרים

    גם חברות

    תחושת אכזבה מרה

    כפיות טובה בתמורה לשנים של השקעה אינסופית

     

    לאחר שנתתי מעצמי דם יזע ודמעות

    לאחר שהבוס וכל האנשים בעבודה היו עבורי כמו משפחה שנייה

    המציאות כמו טפחה על פניי

    הרגשתי נבגדת

    ברגע האמת הוא התייצב לצד הלקוח

    ולא גיבה אותי

     

    דברים כאלו קורים

    והרבה עובדים מבליגים וממשיכים

     

    אין לי מושג מאיפה היה לי האומץ

    לקום וללכת

     

    הוא מבחינתו העניק לי "את היהלום שבכתר"

    הזדמנות פז לפאר את הרזומה שלי

    ואולם בי כבר לא נותרו כוחות ורצון

    להעניק מעצמי

    לא לו

    ובוודאי שלא לפירמה זרה ומנוכרת

     

    לא אם ביום בהיר אחד

    הכול עלול לרדת לטימיון

    וכל מה שעשיתי עד אותו יום עלול "להימחק"

    כלא היה

     

    יחד עם זאת

    ראיתי בנסיבות הללו הזדמנות פז 

    להתחיל התחלה חדשה

     

    באותו יום בבוקר לפני שניגשתי להתפטר

    הייתה לי מן הארה-

    התפרקות המשרד, המיזוג, התקרית עם הבוס, ההתמודדויות בנישואים הטריים, ההתלבטויות ביחס למעבר צפונה-

    הלוא היקום מאותת לי, וממש "דוחף" אותי לעשות את הצעד הזה

    איך לא ראיתי את זה קודם?

    אני בדרך לשנות "פאזה" ולהתחיל התחלה חדשה!

     

    קמתי מהכסא לכיוון חדרו של הבוס

     צעדתי במהירות

    כדי לא להתחרט

    והתאפקתי שלא לעצור בדרך במשרד חברתי, שלא תשכנע אותי לחזור בי מהצעד הזה

    והודעתי על התפטרותי

     

    הרגשתי שעשיתי את הצעד הנכון גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית

    שזו עת לפרוש כנפיים ולצאת לדרך חדשה

    לעבוד עבור עצמי, ולא עבור אחרים,

    להשקיע באפיקים שיחזירו את השקעתם ביום מן הימים


    ולמרות זאת

    הייתי עצובה ימים רבים

    טעם האכזבה היה עוד מר בפה

    השינוי היה דראסטי עבורי

    שכן אני רגילה לעבוד שעות ארוכות ו"למדוד" את עצמי ביחס להישגים בלבד

    ובנוסף, הייתי מאד קשורה לאנשים, ללקוחות ולחברותיי לעבודה

     

    עזבתי מסודר, השקעתי עד הרגע האחרון,

    השארתי הכול "פיקס", שלא יאמרו מילה...

     

    ולמרות הכול -

    נשארתי עם טעם טוב מהתקופה שעבדתי שם

    שהייתה אחת התקופות המעולות בחיי

    תקופה של הישגים וסיפוק

     כמו אז, גם היום, אני גאה שעבדתי לצד הבוס שלי,

    שהוא איש מבריק, ישר והגון,

    ואני יודעת 

    שהתפתחתי וצמחתי משמעותית

    הרבה דווקא בזכות הזמן והידע ש*לא* הרעיף עליי

    ....

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/18 00:36:

      תודה sari10!! :)
      נכון, דברים אינם חד משמעיים, יש המון סתירות פנימיות. אפילו הייתי אומרת, יחסי אהבה-שנאה...
      בד"כ אני לא משחררת טקסט לפני שאני מגיהה אלף פעם, ומארגנת (ביני וביני, ואז לקוראים) את כל הסתירות הללו, אבל הגעתי למסקנה... שזה מאבד הרבה מהדברים החשובים בטקסט, את הראשוניות, את הזרימה, והרבה פרטים קטנים שהם חשובים לי לומר...וחוץ מזה שסתירות הן חלק מהחיים, מנפש האדם, וזה בסדר גמור לשחרר גם טקסט כזה.

       

      אז...אולי קצת מבלבל, אולי קצת חסר, אולי עם סתירות - אבל משקף את מה שעברתי:)

      לא הרבה הצליחו להחזיק עם הבוס הזה מעמד, כך שאני מבינה אותך:)
      ואם הצליחו-סבלו:)

      אני כנראה נוטה לאתגר את עצמי עם בוסים "קשים":)

      המון תודה על איחולי ההצלחה!!!

      נשיקהנשיקהנשיקה

        6/2/18 15:06:

      ואוו מיכל... איזה פוסט חזק!
      הבאת כאן זוויות התבוננות אחרות מהרגיל.
      מה שאומר גם שדברים לא תמיד חד משמעיים.
      בצורת הניהול של הבוס שלך?
      אני לא הייתי רוצה כזה בוס.
      לא, גם לא בתמורה לכך שהוא מקצוען מעולה שיש מה ללמוד ממנו.
      לא נראה לי שהייתי מחזקיה מעמד בכאלו תנאים...
      וזה שהוא גם לא גיבה אותך? בלתי יסולח לטעמי.
      אבל,
      הנה את הצלחת להפיק גם מתקופה זו הרבה.

      בסה"כ?
      ממה שכתבת נראה לי שעזבת בתיזמון המתאים.

      ואני מאחלת לך בכלל ותמיד הרבה הצלחה! נשיקה

        6/2/18 11:48:
      תודה, בדולח. בהמשך לדברים שכתבתי כאן לגילה, אני חושבת שאתה צודק... מדובר בבן אדם "סוליסט", שעובד לבד, חושב לבד, לא משתף במידע, ומצפה שכולם יהיו כמוהו. יסתדרו לבד. יחשבו לבד. ויהיו מצליחנים כמוהו. לא פשוט לעבוד בצילם של אנשים כאלו. "ווינרים"... מצליחנים... כאלו שכל מה שהם נוגעים בו-מצליח (זו כמובן מטאפורה. הוא לא הצליח באמת בכל מה שנגע בו, והייתי עדה לטעויות, לשכחה, לשיקול דעת מוטעה, וגם מזה למדתי-איך להבליג על טעויות, וכמה ביטחון עצמי חשוב)... אני אגב לא בטוחה שעזבתי מקום עבודה "נוח". אהוב-כן. אבל המשרד התפרק. ועברנו לפירמה גדולה ומנוכרת. אני כבר מילאתי טפסים כעובדת, ואז נמלאתי דיכאון, והחלטתי להתפטר. לא אהבתי את הבנין, את המקום, את ה"מחילות עכברים" שאמורים לעבוד בהם, את החדר שהיקצו לי, לא אהבתי את "החליפות" שעברו במסדרונות. אפשר לומר-שהייתי מוכנה להיות "עבד" של הבוס שלי, ושלו בלבד, בגלל שהערכתי אותו, אבל לא "עבד" של בוסים חדשים, שאין לי אליהם ולא כלום. גם כנראה הגעתי לנקודה שאני מוכנה להזיע רק עבור עצמי, וחושבת להיות עצמאית, וכך גם לנהל את זמני. באופן רשמי אכן לא ניסו להשפיע עליי להישאר, העזיבה הייתה כל כך "סנסציונית", בדיוק עם התמזגות למשרד חדש, שהיה ברור שלא ניתן להשפיע עליי. מה גם שעברנו צפונה. ובאמת גם הרגשתי ניכור מצד הבוס שלי, שאמנם נשא דברים במסיבת פרידה, אבל חששתי שהעלבתי אותו בעזיבה בטיימינג שכזה. בוס אחר שגם אותו מאד אהבתי, בא אליי ושאל אם אני לא מתחרטת, ושיש לי עוד הזדמנות לחזור...אבל לא הייתי בכלל בכיוון... ולסיכום-אני חושבת שקפצתי למים קרים חדשים, התמודדויות חדשות, בחיי האישיים, וגם המקצועיים, בהמון דברים. וכיוון שהעבודה שלי מאד תובענית, ובמעבר לפירמה גדולה הייתי צריכה להגביר את התפוקה והמוטיבציה, ולא הייתי מסוגלת בשלב זה בחיים, זה לא היה הוגן גם כלפי מקום העבודה, ולכן החלטתי להתפטר. אי אפשר להילחם בכל החזיתות. חייבים לוותר לפעמים...
        6/2/18 11:34:
      תודה, גילה. חשוב לי לומר שמאידך, אני עדיין שומרת אמונים למקום העבודה, לבוס שלי, לכול מי שעבדתי איתו, אנשים שאני מעריכה, וגאה שעבדתי איתם, ושנתנו לי המון, למרות ה"קימוץ". וזה מעניין, כי למדתי על עצמי, שאני יודעת להפיק את המקסימום גם כאשר "היד קפוצה" כלפיי. ואני לא חושבת שהיא קפוצה כך במכוון, אני חושבת שזה הדפוס של הבן אדם. כך הוא מחנך עובדים, וכך חינכו אותו. ביד קשה וקפוצה. אני יודעת שגם העריך אותי... אבל גם אני הגעתי לנקודה בה חשתי צורך לחדול מ"לקושש" אחר מילה טובה, לחדול מלהיזקק לפידבק מהסביבה... לפחות לתקופה:)
        5/2/18 12:35:

      את מעלה כאן נקודות רבות לחשיבה, ביניהן יחסי עבודה משותפת עם המנהלים ועם העובדים מסביב.

      אך כיון שמיקדת את הדברים כלפי ה"בוס", אנסה לנתח את אותה מערכת עבודה ודרכי התנהלותו של ה"בוס". ואדגיש דבריך שנכתבו מרבדייך הפנימיים שלך, הם מהתבוננות שלך שנתנו את פירושך להתנהלות שהיתה. יתכן, ולו היית מנסה ולו פעם אחת את הדברים, באופן ישיר וכן בשיחה עם אותו "בוס", היית רואה את הדברים בפן שונה אחר.

      "הקמצנות" שלו שביטאת, יתכן וזו הייתה דרכו להנחיל לך ולשכמותיך ערכי עבודה עצמאיים ולהתמודדות בדרך הקשה. דרך זו הינה לא אחת המיטבית והרצויה, להגיע לידע הצטיינות והישגים כפי שנאמר "בזעת אפך תאכל לחם". ואשתפך, אני בזמנו עבדתי בהטמעת מחשבים בארגון גדול, הסברתי את מה שצריך הסבר, אך "זרקתי" את העובדים ישר למים, מבלי שאצטרך לשמש "בייביסיטר". ודרך זו הוכיחה את עצמה, לעומת אחרים שההטמעה נמשכה תקופה ארוכה. כי זו דרכו של אדם (ואני כולל את עצמי), להסתמך על האחר והמנוסה. מכאן אני רוצה להסיק שאותו "בוס" לא היה "קמצן" במידע, אלא בחר בדרך של הטמעה קשה כפי שמגדירים זאת "למידה תוך ביצוע התפקיד" (on the job). הנה את כתבת זאת אצטט "לא זכיתי לבוס שהרעיף ידע, ונידב מזמנו את הלימוד הרווחתי בזיעת אפי", כלומר אותו מנהל רצה להנחיל לך את הידע בדרך הקשה, לא כקמצנות מידע אלא כשיטת עבודה.

      לגבי סיבת ההתפטרות ועזיבת מקום עבודה נוח ואהוב, כפי שביטאת בדבריך. אני מבין את אכזבתך ממצב זה. את התחושות שנתת מעצמך הכל כפי שכתבת "דם יזע ודמעות", ואולי אכזבה שלא ניסו להשפיע שתשארי (אולי השפיעו אך אין ביטוי לכך במילותיך). בכנות גם אני היתי חש כך, אך לצערי והוותי ארגונים תמיד מביטים "בעיניים רווחיות" ופחות מתחשבים בבני אנוש בשר ודם. אז תתנחמי ב"צרת רבים", שאולי זו נחמת שוטים" אבל זו מציאות אכזרית בעולמם החומרי של צבירת רווחים ועשיית כסף. וכיון שכך, את יכולה להיתקל במצבים מעין אלה בעתיד ובמקומות אחרים.

      ניתן להרחיב עוד ועוד, אך צרה היריעה מהכילה את כל הנושאים, וגם הקולמוס מעט יבש. אך ברצוני לסיים בטפיחה על שכמך. אהבתי את סיומת דבריך, שידעת למרות האכזבה, לא לירוק לבור ממנו שתית מים. ומכל מילותיך הנהדרות, זה ריגש אותי ומצא מאוד חן בעיני, מעין מילים המעידות על בעליהן.

        4/2/18 20:59:

      צטט: Themis Θ 2018-02-04 12:03:58

      נשיקהוחיבוקי, שטוטי

       

      תוצאת תמונה עבור לב

        4/2/18 13:38:
      מכעיס ומעליב היחס שלא ציפית לקבל אחרי שנתת מאתיים אחוז מעצמך. עם זאת זו הבחירה שלך לעזוב ומקווה שלא בגלל האגו הפגוע. כל פרק במסע שלנו הוא שיעור ואת ממשיכה הלאה בלי משקעים, דבר שיקל עליך להשתלב במעגל העבודה הבא. בהצלחה.
        4/2/18 12:03:

      נשיקהוחיבוקי, שטוטי

        4/2/18 12:03:
      תודה, מכבית, שטוטית וbarir:))) אכן חישל אותי... :)) אני מתגעגעת באיזשהוא מקום לתקופה הזו, שמשלבת קושי עם סיפוק עצום. אפילו אפשר לומר שהקושי הוא "נקודת הנוחות" שלי, ולהיות במקום פחות תובעני, עבורי קשה יותר:))) ושוב תודה!
        4/2/18 07:59:
      Themis היקרה! שאפו על ההחלטה שלך ובמיוחד איך את בוחרת לראות את התקופה הזו בחייך. מאחלת לך המון הצלחה בדרכך החדשה.
        4/2/18 00:31:

      מיכלי יקרה


      תיעדת בטקסט כל כך יפה ומעניין.
      באמת כל הכבוד לך כפי שכתבה מכביתה .

       

      נשיקהשבוע טוב פלאס חיבוקי

      כל הכבוד (לך), וכנראה שבדרכו הקשה חישל אותך...

      ארכיון

      פרופיל

      Themis Θ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין