מה הקשר בין חיסכון לנתינה? מה הקשר בין כסף לבין בזבוז אנרגיות? הכרתי אנשים שחוסכים בכסף, אבל נדיבים בזמן, הכרתי אנשים שמקמצים בזמן, אבל נדיבים בכסף, הכרתי כאלה שחוסכים בשניהם, וכאלה שנדיבים בשניהם.
היה לי בוס שזרק אותי למים הקרים הוא היה תמיד חמור סבר ועסוק הערצתי את האדמה שהוא דרך עליה והייתי כמו הולכת על קליפות ביצים על מנת שלא להטריד את מנוחתו
בפעמים הבודדות שבאתי אליו, בדחילו ורחימו, על מנת להתייעץ, היה מתכעס- עבורו היה זה בזבוז זמן משווע, שבא על חשבון עיסוק בתיקים שברומו של עולם
הייתי כמו חוסה בצילו, מלקטת את הפירורים שהוא מפזר ומנסה להפיק מהם את המקסימום על מנת ללמוד את אומנות המקצוע
לא זכיתי לבוס שהרעיף ידע, ונידב מזמנו את הלימוד הרווחתי בזיעת אפי ועזרה אמיתית קיבלתי מחברותיי לעבודה
היה בוס קמצן, למרות שהיה נדיב בשכר, ונתן לי העלאות מיוזמתו
קמצנות לא תמיד באה לידי ביטוי בכסף לעיתים היא באה לידי ביטוי בשיחות חטופות או במסרים לקוניים היו פעמים שהייתי ממש שוברת את הראש כדי לפענח למה התכוון כשכתב כך או אחרת זה תמיד צרם לי כי אני כשהייתי כותבת מייל הייתי משקיעה זמן על מנת שהצד השני יבין כדבעי את כוונותיי אולם אני לא זכיתי ליחס הזה
ברגע האמת, כשמשרדנו התפרק ועמד להתמזג עם משרד ענק, עזבתי את הבוס חמור הסבר שלי לכאורה זו הייתה הזדמנות פז עבורי לעבוד במשרד מהטובים בארץ אבל אני לא ראיתי זאת כך והכול בזכות תקרית אחת עגומה שאירעה עם הבוס בטיימינג מדויק תקרית שהבהירה לי שאני בעצם לבד
זה הדהד אצלי תקריות מן העבר מול אנשים אחרים גם חברות תחושת אכזבה מרה כפיות טובה בתמורה לשנים של השקעה אינסופית
לאחר שנתתי מעצמי דם יזע ודמעות לאחר שהבוס וכל האנשים בעבודה היו עבורי כמו משפחה שנייה המציאות כמו טפחה על פניי הרגשתי נבגדת ברגע האמת הוא התייצב לצד הלקוח ולא גיבה אותי
דברים כאלו קורים והרבה עובדים מבליגים וממשיכים
אין לי מושג מאיפה היה לי האומץ לקום וללכת
הוא מבחינתו העניק לי "את היהלום שבכתר" הזדמנות פז לפאר את הרזומה שלי ואולם בי כבר לא נותרו כוחות ורצון להעניק מעצמי לא לו ובוודאי שלא לפירמה זרה ומנוכרת
לא אם ביום בהיר אחד הכול עלול לרדת לטימיון וכל מה שעשיתי עד אותו יום עלול "להימחק" כלא היה
יחד עם זאת ראיתי בנסיבות הללו הזדמנות פז להתחיל התחלה חדשה
באותו יום בבוקר לפני שניגשתי להתפטר הייתה לי מן הארה- התפרקות המשרד, המיזוג, התקרית עם הבוס, ההתמודדויות בנישואים הטריים, ההתלבטויות ביחס למעבר צפונה- הלוא היקום מאותת לי, וממש "דוחף" אותי לעשות את הצעד הזה איך לא ראיתי את זה קודם? אני בדרך לשנות "פאזה" ולהתחיל התחלה חדשה!
קמתי מהכסא לכיוון חדרו של הבוס צעדתי במהירות כדי לא להתחרט והתאפקתי שלא לעצור בדרך במשרד חברתי, שלא תשכנע אותי לחזור בי מהצעד הזה והודעתי על התפטרותי
הרגשתי שעשיתי את הצעד הנכון גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית שזו עת לפרוש כנפיים ולצאת לדרך חדשה לעבוד עבור עצמי, ולא עבור אחרים, להשקיע באפיקים שיחזירו את השקעתם ביום מן הימים ולמרות זאת הייתי עצובה ימים רבים טעם האכזבה היה עוד מר בפה השינוי היה דראסטי עבורי שכן אני רגילה לעבוד שעות ארוכות ו"למדוד" את עצמי ביחס להישגים בלבד ובנוסף, הייתי מאד קשורה לאנשים, ללקוחות ולחברותיי לעבודה
עזבתי מסודר, השקעתי עד הרגע האחרון, השארתי הכול "פיקס", שלא יאמרו מילה...
ולמרות הכול - נשארתי עם טעם טוב מהתקופה שעבדתי שם שהייתה אחת התקופות המעולות בחיי תקופה של הישגים וסיפוק כמו אז, גם היום, אני גאה שעבדתי לצד הבוס שלי, שהוא איש מבריק, ישר והגון, ואני יודעת שהתפתחתי וצמחתי משמעותית הרבה דווקא בזכות הזמן והידע ש*לא* הרעיף עליי ....
|