כותרות TheMarker >
    ';

    מתחיל מבראשית

    ארכיון

    הנוף שליד ביתי סיפור. פרק ב.

    0 תגובות   יום שבת, 3/2/18, 14:40

    " תמר בואי רגע ." קרא לי בעת שבחרתי את בגדי למופע בערב בחדר השינה .  " רק רגע השבתי לו ." והמשכתי לפשפש בארון הבגדים  . שלפתי מתוך הארון חולצה שאמי נתנה לי אותה פעם, לבשתי אותה וניגשתי אל אחיקם. " נו מה אתה אומר על החולצה הזאת ? ." שאלתי אותו . כשקם מן הכיסא נפלה לו הכיפה על הרצפה . הוא נעמד מולי וסידר לי את הצווארון . " החולצה הזאת מאד יפה עלייך ." השיב לי . התכופפתי והרמתי לו את הכיפה . והנחתי לו אותה חזרה על הראש . הוא הודה לי בליטוף פני . " למה קראת לי ? " שאלתי אותו .

    הוא הניח את ידיו על כתפי ונזהר לא להכביד במשקלם, כדי לא להנמיך את קומתי עוד יותר. " נהנית מהחיבוק שלי קודם ? " שאל .

    " מאד נהניתי ." השבתי לו בחיוך כשעיני חודרות אל תוך עיניו .

    הוא חייך והביט הצידה והתיישב שוב על הכיסא , ולקח אויר אל תוך ראיותיו .

    " תמר סליחה שהגבתי קודם על שאלתך בחוסר סבלנות , כששאלת אותי על הקשר שלנו ." אמר.

    " אחיקם אל תדאג כבר נמצא זמן לדבר על זה , כרגע איני יכולה לדבר על זה ." השבתי לו .

    " גם אני חושב שאנחנו צריכים לדבר על זה , אז כשתרצי נשוחח ." אמר .

    סובבתי את גופי לצדדים והרמתי את ידי כלא מבינה על מה הוא שח, ליבי כמעט בקע מתוך גופי . " מה עשית לעצמך תמר?"  שאלתי את עצמי. זה הדבר האחרון שאני זקוקה לו היום לפני המופע שלי . שבתי לחדר השינה והחלפתי את החולצה לקודמתה. " מדוע הוצאת את השד מתוך הבקבוק , לא יכולת לתת לו להישאר שם בפנים ?" שוב שאלתי את עצמי . לא  הוא היה חייב לצאת החוצה . וכמו שאמי תמיד אמרה לי " אל תשמרי אף פעם שדים בתוך הבקבוק , תני להם לצאת ולחולל סערה , סערות תמיד חולפות , גם אם הן יעיפו אותך לאן שהוא אל תפחדי ." אמי תמיד הייתה חזקה באמרות חכמות . כשיצאתי מהחדר גופותינו התנגשו זה בזה , נבהלתי כל כך . והחלנו לצחוק מתוך מבוכה , תוך שניות כבר הייתי מלופפת סביב זרועותיו . היה לי כל כך חם ונעים שלא רציתי שיתיר את זרועותיו . " סליחה על ההתנגשות ." אמר לי . ופילס את דרכו בעדינות אל חדר השינה . " עכשיו אני בטוחה שהשיחה שלנו תהיה חיובית ואין לי מקום לחשוש . " . התעכבתי לרגע וצפיתי במעשיו בחדר השינה . הוא הוציא איזה פיסת נייר מתוך השידה . " שכחתי לקנות לעצמי את הכדורים נגד הכולסטרול , את יכולה ללכת לקנות לי בבית המרקחת ? " שאל .

    " כן בוודאי ." השבתי לו בחיוך .

    כיסיתי את גופי במעיל שלו , וכשפתחתי את הדלת החלו לנשור טיפות גשם . " תמר לקחת את המטרייה ? " שמעתי את קולו אחרי שכבר סגרתי את שער הכניסה . נופפתי לו בידי שהכול בסדר . הגשם גבר כיסיתי את ראשי בכובע וקשרתי את השרוכים , הגברתי את צעדי ולפתע נהפכתי לרקדנית בלט , עשיתי שפגט על האספלט . קמתי והמשכתי לצעוד כי הגשם התגבר ונהפך לטורדני . מצאתי לי איזה גגון קטן כדי להתחבא תחתיו , חשתי טיפה הנוזלת לי על אפי  וניגבתי אותה בעזרת השרוול . חיכיתי שהגשם יפסק , כשפסק המשכתי ללכת עוד כמה דקות עד בית המרקחת . לשמחתי לא היו הרבה אנשים . שבתי הביתה ואז החלתי לחוש את הכאב בברכי השמאלית , התכופפתי הרמתי את המכנס וגיליתי שברכי נחבלה קלות . צלעתי קצת לשמחתי הגשם פסק . כשנכנסתי הביתה אחיקם ישב בסלון , הוא קם לקראתי . " למה את רטובה  אמרת שלקחת את המטריה ." 

    " אחיקם עזוב שטויות החלקתי על המדרכה קודם ויש לי פצע בברך ."

    " אני רוצה לראות ." אמר .

    התיישבתי על הכורסה והראיתי לו את הפצע . הוא ניגש לאמבטיה ושב עם ציוד העזרה הראשונה . אייי זה שורף צעקתי שחיטא את ברכי הפצועה . " תמר כנסי להתרחץ ולהחליף את הבגדים הרטובים ואחרי זה אכבוש לך את הפצע." אמר .

    עשיתי אחר מבוקשו יצאתי אליו , והוא חבש לרקדנית הבלט שעשתה שפגט תחת הטיפות את ברכה הפצועה. אחיקם התיישב לידי והודה לי על שליחותי, ושוב עשה זאת כשהייתי חבוקה סביב זרועו.

    " תמר על מה רצית לדבר איתי ? " שאל .

    " אחיקם אני רוצה להיות קרובה אליך כמו עכשיו , אני מרגישה שהתרחקנו מהר מאד , השגרה נכנסה מהר מאד בינינו אסור לנו להירדם אתה ." אמרתי כשראשי שעון על כתפו ועיני מביטות בו ומשוואות למשפט חכם כמו שהוא יודע.

    " תמרי את צודקת בהחלט , דעי לך שאני מרגיש מאד בטוח לידך ." אמר .

    " ואני לא רוצה שתרגיש בטוח לידי , אני רוצה שנוכיח אחד לשני שיש לנו סיבה להיות יחד ."

    " תמר את יודעת מה אני אוהב אצל נשים ? " שאל .

    " מה אתה אוהב ? " שאלתי

    " אני אוהב שאתן יודעות לאתר , את הבעיות שיש בזוגיות , אנחנו הגברים מתנהגים כמו חמורים ."

    " אחיקם אם אתה מצפה שאני זאת שאעמוד על המשמר, ואתה תרשה לעצמך להירדם אז יש לך טעות חמורה ואני לא רוצה שבן הזוג שלי יתנהג כמו חמור ." אמרתי .

    " תמר ." אמר והסיר את גופי הלפות סביב זרועו .

    הבטתי על פניו אני שמחה שניערתי אותו  , ראיתי איזה כעס שאותו התקשה להסתיר . הוא זז לידי באי נוחות .

    " רצית לומר לי משהו ? ". שאלתי .

    הוא נעמד על רגליו וליטף את בטנו , חשתי כמו גמדה המביטה בענק . הוא סובב את גופו אלי ולקח את כפות ידיי וסימן לי לקום . כפות ידיו החלו לעסות את כתפי בעדינות , ראיתי באישוניו את תשובתו . " תמר אל תדאגי הכול יהיה בסדר."  הן אמרו לי .

    " את רוצה שנעשה את השבת באשדוד אצל הורייך ? " שאל .

    " כן בהחלט זה רעיון נפלא ." השבתי לו .

    אחיקם לא היה אצל הוריי כבר זמן רב , ולמען האמת גם אם הוריו הקשר שלו רופף . הוריו גרים בקריית ארבע ואנחנו לא מרבים לנסוע אליהם. בעוד כשעתיים תחל ההופעה שלי , ואני מרגישה איך גופי רועד קצת מהתרגשות . בהופעה אף פעם אי אפשר לדעת , האם היא תהיה טובה או לא . לפני כשנתיים השתתפתי בקונצרט בנתניה מול תלמידי בית ספר מקומי . היינו ארבעה נגנים , הילדים לא נהנו כלל ולא הפסיקו להתלחש ביניהם לזוז ולהפריע . הפסקנו את ההופעה פעמיים שבסך הכול נערכה כשעה . הנגנים ואנכי ביניהם חשנו עלבון גדול . זה היה חוסר כבוד למוזיקה ולאומנות . אני תמיד טענתי שמוזיקה קלאסית מיועדת לקהלים מסוימים , ואי אפשר לנגן אותה בפני כל אחד . זה כמו לקחת אדם שאינו נוהג לבקר במוזיאונים ולהתעניין באומנות . ולהראות לו ציורים של ציירים מפורסמים , לאחר הביקור במוזיאון הוא ישוב לביתו וכבר לא יזכור מאום.

    " אתה בא איתי הערב לקונצרט ? " שאלתי אותו .

    " לא איני יכול ." השיב לי .

    " אני רוצה שתבוא חשוב לי מאד שתיראה אותי ." אמרתי לו כשהדמעות מתחילות לחנוק את גרוני . הוא דחף לפיו פלח של תפוז ולעס אותו באיטיות מרגיזה . שאפתי אוויר לתוך ראותי . " מה שווה כל ההצגה הזאת שעשית לי מאז שהגעת הנה ." צעקתי עליו .

    " איזה הצגה ? " שאל והביט בי מופתע על שהעזתי להרים עליו את קולי .

    " התחפשת לתמנון מאוהב ." השבתי לו .

    הוא קם אלי ואני הפניתי לו את גבי וניגשתי לחדר העבודה שלי , התיישבתי מול השולחן ופתחתי חוברת של תמונות טבע שקניתי לי פעם . ראיתי את דמותו שנעצרה על מפתן החדר . אחרי זה הוא ניגש לחלון ונעמד מולו " תמר אני לא יכול לבוא אתך לקונצרט , מחר יש לי הרצאה ואני צריך להתכונן אליה . "

    " חשבתי שזה המעט שתעשה עבורי ."

    הוא יצא מהחדר בלי לומר מילה . בפינת האוכל צלצל הנייד שלי , אחיקם הביא לי אותו . על הצג הופיע שמה של דנה חברתי לתזמורת . " היי תמר את רוצה שאני יאסוף אותך ? " שאלה

    " כן תבואי אשמח מאד . " השבתי לה .

    " אז בעוד רבע שעה אני אהיה אצלך ." אמרה .

    ועוד לפני שהספקתי להתארגן היא כבר התקשרה להודיע לי שהיא הגיע ושאצא החוצה .

    " עוד שתי דקות ואני בחוץ ." אמרתי לה .

    יצאתי מבלי לומר לו שלום , רק את צלו ראיתי מוטל על הקיר מאורה של מנורת שולחנו . וכמו שאמרתי קודם רגשותיי עדיין כלואות , ועכשיו הוא החזירן אל התא ונעל את דלת הברזל שוב . אני ישובה עכשיו בתוך הרכב של דנה . ועוד לפני שהספקתי להושיב את גופי על המושב , ידיה הרזות בלעו את גופי לתוכן , ושפתותיה הקרות נגעו בלחי שלי . " נו את מוכנה ? " שאלה אותי .

    " אני תמיד מוכנה לכל קונצרט ." השבתי לה.

    אני חשה עכשיו הקלה מאד גדולה  שיצאתי משם, כמו ציפור שרק רצתה לעוף . דנה נוהגת בשקט , היא לא מרבה לשוחח בזמן הנהיגה . אני מביטה בפניה השקועות בכביש , מדי פעם פניה נצבעות בצהוב מאורם של פנסי הרחוב . ועכשיו אני עפה מעל ירושלים מחשבתי דוהה כמו ציפור . אני רואה את העיר הזוהרת ואת המכוניות הדוהרות ברחבותיה . וזה נראה כמו משחק של ילדים . פתאום רמזור אדום סימן לדנה לעצור . איש מלופף בתוך מעיל כבד ולראשו כובע צמר , חצה את הכביש יחד עם כלבו הלבן . דנה החמיאה לי על החולצה שאמי נתנה לי , והברך שלי החלה גם לשרוף קצת  ואני שבתי אל הקרקע . הגענו לאולם דנה המנגנת בחליל צד שלפה את כלי הנגינה שלה מתא המטען ואני את הכינור שהיה מונח על המושב האחורי . שאר חברנו לתזמורת גם הגיעו  . התכנסנו בחדר ההלבשה ושתינו שתייה חמה ואכלנו מאפים , נכנסנו לאולם .כל נגן התיישב במקומו אני בדרך כלל לא מרימה את ראשי , כשאני נכנסת לאולם וגם הפעם . זקפתי את גופי והנחתי את כינורי על כתפי , חשתי את עיני האנשים ושמעתי את  תזוזת גופם על הכיסאות . המנצח סימן בידו והתחלנו לנגן, עכשיו אני מביטה על הקהל האולם מלא עד אפס מקום, ואין הרגשה יותר טובה מזאת לאמן . הקונצרט נמשך כשעתיים , הוצאתי את המיטב שבי . לאחר המופע שבנו לחדר המנוחה והמנהל האומנותי החמיא לנו על הקונצרט . דנה כבר יצאה אל האוטו ואני התעכבתי כדי להשלים שיחה עם אורי הפסנתרן . כשיצאתי ראיתי את תנועותיה הכעוסות . " תמר מה קרה לך , אני נורא ממהרת הבן שלי חולה באנגינה הוא בקושי נתן לי ללכת ." אמרה דנה .

    " דנה אני מתנצלת על העיכוב , סעי לאט בבקשה ." ביקשתי ממנה .

    לקראת חצות הגעתי הביתה , כשנכנסתי היה חושך מוחלט שמעתי את נחירותיו הקלות. אני כל כך עייפה שאני חשה שאני נופלת כל רגע מהרגליים , כאילו שתיתי כמה כוסות של עראק . הסרתי מעלי את בגדיי ולבשתי את כותונת הלילה , ובזחילה אינדיאנית נכנסתי לתוך המיטה. עוד לפני שהספקתי להגן על מקומי מצאתי את גופי מונח על גופו הלוהט , אני חשה את איברו הקשה . הנחתי את ראשי על חזהו והרפיתי את שרירי גופי . המתנתי לראות האם הוא באמת רוצה , כי הוא עדיין ישן . אבל הוא החל אט אט להניע את אצבעותיו על גופי , כמו פסנתרן המחפש את הקלידים הנכונים . הוא השיל מעלי את כותונת הלילה והחל לנגן את יצירתו. ידיו אחזו במותניי וגופי עלה וירד לפי רצונו של המנצח . נהניתי לשיר תוך כדי שהוא מצטרף מדי פעם לפזמון. כשסיימנו המשכתי לשכב על גופו, חשתי איך זיעת גופנו מתערבבת . האזנתי לנשימתנו הכבדה ולרוח שחדרה דרך חרכי החלון , ולרשרוש עלי העצים שבחוץ. שלולית זיעה ענקית שעליה שכבתי העירה אותי בבוקר משנתי . רציתי להיכנס למקלחת כדי לשטוף את גופי , אבל איני יכולה כי אחיקם התעורר לפני. התיישבתי על השרפרף בחדר השינה כשעל גופי חלוק הרחצה . אני חושבת על הקונצרט היפה שהיה לנו אתמול, צר לי שהוא הפסיד את זה מאד נעלבתי וכעסתי שלא בא . אבל כששבתי הביתה הייתי במצב רוח מרומם מהמחמאות שקיבלנו . ולכן גם נהניתי מאד לעשות אתו אהבה . הוא גבר מאד כנה וזה הדבר החשוב לי מכל . כשפתח את דלת המקלחת  ראה אותי יושבת מולו, הוא יצא אלי מתוך האדים כשחיוך גדול על פניו , ומגבת גדולה מכסה את פלג גופו התחתון .

    " נו אז איך היה לכם אתמול ? " שאל .

    " היה מדהים וחבל שלא באת ." השבתי לו . ונכנסתי מהר להתרחץ . כשיצאתי אחיקם כבר לא היה , הוא השאיר לי מכתב על השולחן . " תמר אני מתנצל שלא הלכתי אתך אתמול, היום יום חדש , ובדרך יהיה לי הרבה זמן לחשוב עלייך ועלי , אני שמח שאת מעירה את תשומת ליבי בעניין הקשר שלנו ואשתדל לעשות ככל שאוכל כדי שיהיה לנו טוב . "

    שיהיה לך יום נפלא .

    השארתי את המכתב כפי שהוא בתוך סלסלת הקש שמונחת על שולחן האוכל . והתקשרתי לאמי כדי ליידע אותה על בואנו בסוף השבוע . " אני שמחה לשמוע שאתם באים אלינו ." אמרה לי .

    " את רוצה שאני אכין משהו ? ". שאלתי אותה . לאחר מספר שניות של הרהורים , אמי אמרה לי שנביא רק את עצמנו . היום רק החל וקרני השמש חודרות לתוך הבית ורק מבקשות ממני לצאת ולא להישאר בתוכו. לפני כשנה שבוע לפני תחילת החגים טיילתי בעיר העתיקה יחד עם דנה ושמרית חברותיי לתזמורת . וזה קרה אחרי שנים שלא הסתובבתי בעיר העתיקה של ירושלים . צילמתי הרבה תמונות והעברתי אותן למחשב שלי . מדי פעם אני מרפרפת לי ומתגעגעת לעוד טעימה מהעיר . היום אני אצא ואסע לשוק מחנה יהודה , אנצל לי את היום החופשי שנוצר לי פתאום . אני מלמדת באופן פרטי נגינה בכינור , אחת התלמידות שלי כבר הודיע לי לפני כשבוע שלא תבוא . חשבתי מיד שזאת הזדמנות לטייל שוב בעיר . לקחתי עוד לגימה מהקפה והנחתי את הכוס בתוך הכיור. תיקי כבר מונח על כתפי, עוד סריקה אחרונה כדי לוודות שלא שכחתי כלום ויצאתי לדרכי . לאחר כשעה הגעתי לשוק שעוד לא התמלא בקונים. עיני החלו לטייל להן על דוכני הירקות והפרות הצבעוניים. קניתי קילו של תפוחי עץ אדומים וגדולים כמו שאנחנו אוהבים . נעצרתי מול חנות ממתקים שוקולדים ובונבונים סוכריות גומי בכל מיני צורות , התרגשתי כמו ילדה , קניתי לאחיקם שוקולדים קטנים . וכך חלף לו הזמן והשוק כל כך יפה וססגוני . ואני כבר לא חושבת על היום המוזר שנפל עלי פתאום, וכן וטוב שזה קרה . כי אם זה לא היה קורה ולא הייתי שואלת את עצמי למה אני מצפה , וגורמת לו להפסיק לחשוב שהכול בינינו מובן מאליו , לא נגיע למטרה הסופית . שמעתי את הנייד שלי מצלצל בתוך התיק שלפתי אותו מתוכו , והנה אחיקם מחפש אותי . " נסעתי לי לטייל קצת, אני בשוק מחנה יהודה ." אמרתי לו . שאלתי אותו האם כבר הגיע הביתה , אז הוא השיב לי שהוא קצת יאחר היום, ואיחל לי המשך בילוי נעים . המשכתי לי בדרכי ריח של אוכל מתבשל ריחף באוויר . הריח כל כך חזק הוא פשוט משך אותי , והחלתי לחפש את מקור הריח כמו פרפר המחפש את האור . גיליתי את המקום ונכנסתי אליו , את פני קיבל בחור צעיר וכרסתן לבוש בחולצה לבנה ומוכתמת . " כן גברת את רוצה לשבת אצלנו ?." שאל . " כן בהחלט ." השבתי לו . " טוב אז ככה , האוכל שלנו מתבשל על פתיליות, ככה אנחנו מכינים את האוכל שלנו כבר שנים, את מוזמנת להיכנס ולראות ." אמר והושיט את ידו קדימה . נכנסתי למטבח , ומכת חום מעורבבת באדים עם שפע של ריחות כיסה את כל גופי . כשאצא מפה אהיה כולי מבושמת בריח של תבשילים . " את זה אני רוצה לאכול, את הממולאים האלה ." אמרתי תוך כדי שאני מצביעה לעבר הסיר המכוסה בחציו .

    " טוב אז עכשיו את יכולה ללכת לשבת איפה שאת רוצה . " אמר לי הבחור .

    " אני רוצה לשתות סודה ." אמרתי למלצר. והתיישבתי לי בפינה ליד הקיר . לאחר כחמש דקות הוא חזר אלי כשביד אחת מונחת הצלחת עם הממולאים , ויידו  השנייה אוחזת סלסלה ובתוכה לחם פרוס והסודה . קישוא ענק ממולא בבשר ובצנוברים , ולידו פלפל אדום ממולא באורז וצימוקים ועליהם רוטב אדום מונחים בצלחת. טעמתי קודם מהקישוא, היה לי כל כך טעים שעצמתי את עיני לרגע מרב הנאה . ותוך כדי שאני מתענגת מארוחת  הצהריים , התיישבו לידי זוג צעיר הם הניחו את מרפקי ידם על השולחן, ושילבו את אצבעותיהן זה בזה . הסתכלתי עליהם וראיתי שפניהם מופנות אלי וקורנות מאושר . השבתי להם בחיוך קצר וביישני . " ראינו אותך אתמול בקונצרט מנגנת בכינור ." אמר לי הבחור . " את מנגנת נהדר הקונצרט היה מעולה ." המשיכה הבחורה . " תודה לכם אני ממש מופתעת, איזה הרגשה נפלאה נתתם לי עכשיו ." הסמקתי כל כך, וגם מבלי לראות את פניי, ידעתי שעכשיו צבעם הוא כשל הרוטב שממנו אני אוכלת  . " אתם אוהבים מוסיקה קלאסית ? ". שאלתי .

    " כן מאד ." השיב לי הבחור .

    ראיתי את מבטה של הבחורה, ששאל אותי מדוע אני לבדי פה . חשבתי בתוכי האם אני צריכה להתנצל בפניה על הבדידות שלי פה. הרהרתי בתוכי, רציתי להשיב לה שאיני בודדה. חשתי את הצורך הנשי שלה לדעת האם אני בודדה . " לקחתי לי יום חופש היום ,ובאתי לטייל קצת בשוק חבל שהחבר שלי לא איתי . " סיפרתי להם . " גם אנחנו מאד אוהבים את השוק הזה ." אמרה הבחורה . סיימתי לאכול את הממולאים הנהדרים  וקראתי למלצר . " זה היה טעים , שנים שלא אכלתי כאלה ממולאים ." אמרתי למלצר . " את תמיד מוזמנת לפה." אמר לי . רגע לפני שיצאתי,  נפרדתי מהזוג הצעיר שראה אותי אתמול . השוק כבר שוקק חיים וכל רצוני עכשיו זה לשוב הביתה . כמה שהחיים יכולים להיות מפתיעים , חשבתי לעצמי, בזמן שפילסתי לי את דרכי החוצה . נעמדתי בתחנת האוטובוס עכשיו קריר ונעים , ועל פלג גופי העליון מונח השל שאני כל כך אוהבת . כעבור ארבעים דקות הגעתי הביתה . מצאתי את אחיקם יושב בסלון , הוא מיד קם לעברי ,ועוד לפני שהספקתי להניח את תיקי על השולחן , כפות ידיו החמות כיסו את פניי הקרות. " קניתי לך משהו בשוק ." אמרתי ." מה קנית לי ? " שאל . שלפתי מתוך התיק את השקית עם השוקולדים ,וסוכריות הגומי , וגם את התפוחים האדומים. התיישבנו בפינת האוכל זה מול זה. הוא לקח את רגלי שנחבלה קלות אתמול , והניח אותה על רגלו . ובאצבעותיו החל להתיר את השרוך ושיחרר את רגלי מתוך הנעל , ואז עיסה את כף רגלי תוך כדי שהוא מפשיטה מהגרב . הרמתי באיטיות את השרוול של מכנסי . קצת שרף לי פתאום הפצע המכוסה בפלסטר, לא חשתי כלום כשטיילתי היום . הוא דגדג את כף רגלי והחלתי לצחוק . " נו אתה לא אוכל הממתקים שקניתי לך ? ." שאלתי תוך כדי שאני צוחקת. " נו איך הפצע שלך ? " שאל . "

    " הרגל שלי בסדר ." השבתי לו . 

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      עודד 40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין