כותרות TheMarker >
    ';

    מתחיל מבראשית

    ארכיון

    הנוף שליד ביתי.

    0 תגובות   יום שני, 5/2/18, 00:24

    " ואיך היה הטיול בשוק ?" שאל . ודג מתוך השקית סוכריית גומי ,בצורת תולעת בצבע ירוק וכחול . " היה מדהים מאד נהניתי, ובסוף אכלתי ממולאים במסעדת הפתילייה, עשר דקות לפני שסיימתי לאכול, התיישבו לידי זוג שסיפרו לי שהיו בקונצרט אתמול וראו אותי ." 

    " יש לי חברה מפורסמת ." אמר ולקח את שתי כפות ידי והחל לעסות את אצבעותיי .הבטנו אחד על השני  . אני רואה את האושר שלו , ואת השמחה על כך שחזרתי . אני יודעת שאחיקם מאד זקוק לקרבתי , למרות שהוא לא יודע לבטא זאת דרך מגע . לכן חשתי מאד עזובה תקופה ארוכה . ולכן פתאום נהפכתי לחמוצה יחד עם הלימונים  שאספתי , ואולי גם קצת תוקפנית אליו . " תודה על התפוחים והממתקים ." אמר .

    " ידעתי שתאהב את זה , ואיך היה לך היום ?" . שאלתי

    " היה לי יום קצת עמוס ולחוץ , העברתי הרצאה על תקופת הכיבוש הרומאי בישראל , חשבתי עלייך כל היום ורק רציתי לשוב ולראות אותך ." 

    " קר לי בכפות הרגליים , אתה יכול להביא לי את נעלי הבית?."

    " כן בהחלט ." אמר ואסף את גרביי המלוכלכות והשליכן לסל הכביסה . הוא הלביש בחזרה את כפות רגלי החשופות . נזכרתי שאני צריכה לעדכן את לאה, על בואנו ביום שישי לאשדוד.

    " שלום תמרוש ." אמרה עוד לפני שהספקתי לומר מילה . סיפרתי לה על בואנו והיא שמחה כל כך , קבענו להיפגש בצאת השבת .

     

     

     

    פרק ג.

    אחיקם הלך לבית הכנסת לתפילת השחרית שלו , ביום שישי הוא מקפיד על כך מאד . במהלך ימות השבוע הוא קצת מתעצל לקום מוקדם , ומוותר על התפילה . הוא מאד ליברלי בנושא של הדת , כלפי וכלפי הסביבה שלו . בבית הוא מקפיד על כשרות ואני עושה הכול למען זה. פעמים מספר חשבתי לעצמי, שאולי אני לא עושה מספיק בשבילו למען כיבוד המסורת. ואולי בגלל זה, אנחנו קצת  מנותקים . כבר ארזתי את התיק לנסיעה, עוד מעט הוא ישוב נאכל משהו וניסע . אני יושבת מול המחשב ומעיינת בתמונות של בתים מעוצבים. אני מאד אוהבת לעצב את הבית שלנו , ואני שואבת השראה מהתמונות . היה לי פעם מנוי לחוברות של עיצוב הבית . עיצבתי לאחיקם את הבית שהיה מאד קודר כשהגעתי אליו . ראיתי הבדידות הגברית בתוך הבית , החפצים עמדו להם עצובים והקירות רק זעקו שיצבעו אותם מחדש. לפני שנה לקראת פסח צבענו יחד את הקירות , והחיינו את הבית שלנו מחדש . " הי תמר ." אמר כשנכנס .

    " הי ." השבתי לו . שמעתי את רשרושה של השקית שאחז בידו , הוא בטח עצר בדרך וקנה לנו מאפים .והאמנם לא טעיתי , יצאתי מהחדר וראיתי אותו אוכל גבינית , לי הוא נתן רוגעלך. הוא מילא את הקומקום במים והכין לנו שתייה חמה . " אני רוצה שנסע מוקדם ." אמרתי לו. " כן בוודאי כשנגמור לשתות את הקפה נסע ." השיב . בשעה רבע לעשר עשינו את דרכנו לבית הורי באשדוד. כשהגענו לאשדוד רגע לפני שיצאנו מהאוטו , ראיתי את אבי מתהלך בשביל ובידיו שקיות עם מצרכים . " אבא ." צעקתי לו . הוא סובב את ראשו, כדי לחפש את הקול המוכר . צעדתי לעברו כשראה אותי הניח את השקיות על הארץ , וחיבק אותי חזק כל כך, שחשבתי שבעוד רגע אני מתפרקת לו בין הידיים כמו איזה בובה . אחיקם צועד לעברנו כשעל כתפו תלוי התיק . התכופפתי ואספתי את השקיות עם המצרכים . אבי נכנס ראשון לתוך הבית . " מירי יש לך פה הפתעה ." אמר לאמי . " איזה הפתעה שאלה ? ." אמי תוך כדי שהיא יוצאת מחדר השינה . " זאת באמת הפתעה גדולה . " אמרה כשגם היא נרגשת כולה . היא ליטפה את פניי ולאחר מכן ניגשה לקבל את פניו של אחיקם  . ולבסוף אבי חיבק את אחיקם ובירך אותו על בואו. אבי נכנס למטבח כדי לסדר את המצרכים , ואנחנו נכנסנו לחדר השינה של האורחים כדי להניח את מטלטלנו . לאחר ארוחת צהריים קלה , אחיקם ואבי נשכבו להם כדי לנוח קצת . ואמי ואני ניצלנו את מנוחת הגברים, לזמן איכות רק של שתינו כפי שלא ידענו זמן רב . התיישבנו לנו במרפסת ושוחחנו לנו על כל מיני נושאים סתמיים . אני הבת היחידה שלהם , אמי הייתה זקוקה יותר למגע הגופני שלי. ולכן ישבתי לצידה כשגופי שעון על שלה . ואצבעותיה  מידי פעם מטיילות על זרועי הימנית. כשהקיצו אבי ואחיקם משנתם , הכנתי להם תה חם וכשסיימו  יצאו לבית הכנסת. אמי חיממה את ארוחת השישי , ואני ערכתי את השולחן . התקשרתי שוב ללאה לפני כניסת השבת , כדי להזכיר לה על בואנו. בשעה שש וחצי שבו אבי ואחיקם מבית הכנסת . נעמדנו ארבעתנו ליד השולחן , אמי הניחה מטפחת על ראשה והדליקה את הנרות , אבי מזג לנו יין וקידש , והתיישבנו לסעודת השישי . בבוקר השבת השכימו, אבי ואחיקם והלכו שוב לבית הכנסת . אבי כבר שנים אוהב ללכת בשבתות ובשישי לבית הכנסת , בשבילו זה גם מפגש חברתי . מדי פעם אותם אנשים מזמינים אותו לשבת עימם , בימי חול בבית קפה ולהעביר ערב במשחק שש בש , או בסתם שיחה . ניצלנו את יום השבת למנוחה . בצאת השבת נפרדנו מהוריי ונסענו לביתם של לאה ורחמים , לאה כל כך שמחה לראות אותנו יחד . כשישבתי מול לאה במרפסת, נשבה רוח קלילה ונעימה , היא דיברה ואני רק האזנתי . אחיקם ישב ליד רחמים כשעל פניהם מצויר חיוך . ומלמטה נשמעו שוב קולות הילדים . בערב נשוב לירושלים אחיקם ואני , ומחר כשאפתח לו את דלת ביתנו . הוא תמיד יביט על פני ועל הגומות של לחיי . ועץ הלימון ימשיך לתת את פרותיו , ואולי כשבפעם הבאה אביט עליו אדע שגם שורשי נטועים לידו ואיני זרה כלל בביתו. 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      עודד 40
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין