0

2 תגובות   יום שישי , 9/2/18, 16:07

כשאפשר/אלעד אונגר

 

חובטת במילים בכדי לשבור את הקליפה,

סודקת בה חרכים,שהאור יוכל לחדור.

זוכרת מבטים אחרונים,הודעות מיותרות,

מצטערת על אמש,אבל חושבת על מחר.

הוא הלך והשאיר אחריו שביל תהיות ובעיות,

בשביל לרצות את לא צריכה לרצות,את של עצמך.

חושבת על מה היה לא נכון ועל הבדידות הנכפית.

חברים באים וזורקים משפטים,משקרים והולכים,

ואת כבר לא קונה בחנות המילים הריקות מתוכן.

איך מילה אחת זורקת אותך אל הרצפה הקרה,

את נלחמת כל לילה בשדים ובמוכרי הסיפורים.

לפעמים מתיישבת מול מראה,אל מול המציאות,

מחפשת את מי שהיית,את זו שהשארת כשעזבת.

"האם אני עדיין שם?"את שואלת את עצמך,

והכוס החצי ריקה תאבד את שארית נוזליה לשכחה.

אבל לאט בסדקים שפרצת בקליפה,בינות לסורגים,

את מחכה לך,פרושת ידיים ומנחמת,מחכה לבואך.

 

 

 

דרג את התוכן: