וּכְשֶׁתֶלְכִי לָךְ

אֶהְיֶה כִּמְשׁוֹרֵר לְלֹא מִלִּים

כְּפַסָּל לְלֹא חֵמָר

כְּצַיָּר לְלֹא צְבָעִים

כְּמַלְחִין לְלֹא תָּוִים

כִּמְנַצֵּח לְלֹא תִּזְמֹרֶת.

אֶהְיֶה אֶקְדּוֹחָן לְלֹא אֶקְדָּח

הַמִּדְבָּר יֶאֱסֹף אוֹתִי אֵלָיו.

וּכְשֶׁתַעָבְרִי בָּרְחוֹב הַזֶּה

לְיַד הָאֶבֶן הָעֲזוּבָה

שֶׁסִּפְרָה אֶת הַסִּפּוּר

לָרוּחַ הַחוֹלֶפֶת.

שֶׁסִּפְּרָה לָעֵצִים

שֶׁאָמְרוּ לָעָלִים שֶׁנָּשְׁרוּ

שֶׁגִילוּ  לַנָּהָר שֶׁסִּפֵּר לַיָּם

שֶׁאָמַר לְיַבָּשָׁה בָּגָּדָה הַשְּׁנִיָּה

שֶׁסִּפְּרָה לָהָרִים שֶׁלָחַשׁוּ

לַמִּדְבָּר שֶׁאָסַף אוֹתִי.

עַל מַבָּטֵךְ הֶחָטוּף שֶׁנָּח

לְרֶגַע שֶׁל זִכָּרוֹן צָרוּב בָּאֶבֶן.

* מתוך "שורפת" ספר חדש, שיר בעיקבות ציור

ציור: משה דדון

שיר: מאיר דדון