כותרות TheMarker >
    ';

    עניינים יומיומיים

    דברים של יום יום בחייו של פנסיונר בטלן, שאין לו זמן.

    חשיבותה של אמת במציאות

    6 תגובות   יום ראשון, 11/2/18, 21:09

    את הסרט "העיתון" של סטיבן ספילברג, ראיתי רק בשבוע שעבר. יצאתי ממנו המום, כי בעיני הוא סרט אקטואלי ביותר לנעשה בישראל. זה סרט חובה לכל עתונאי ולכל מי שהאמת הפוליטית מעניינת אותו. נכון, הוא עוסק בשלטון האמריקני ובנסיבות פוליטיות של מלחמת וייטנאם, שהיתה לפני כחמישים שנה, אבל הוא אקטואלי וחשוב ועשוי לעניין גם צופים, שאין להם כל קשר לתקשורת.
    העובדות, שאנחנו נוטים לשכוח עם חלוף הזמן, הן שד"ר דניאל אלסברג, עתונאי וחוקר של נסיבות הממשל, הדליף את מסמכי הפנטגון, שבהן נתגלו שקריהם של נשיאי ארצות הברית אחדים בעניין ניהול המלחמה בווייטנאם. הם שיקרו לציבור, הם שיקרו לסנאט ופעלו בניגוד לחוק. אלסברג, שעבד במכון ראנד בוואשינגטון לחקר הפוליטיקה, הצליח להוציא כרכים של מסמכים, צילם אותם והעביר לידי העתונאי נייל שיהאן בניו יורק טיימס. כאשר הנשיא ריצ'רד ניקסון, עויין התקשורת, דאג להוציא צו משפטי נגד פרסום המסמכים, הדליף אלסברג את המסמכים לכתב של וושינגטון פוסט, עתון שהיה בעמדת

    נחיתות כלפי הניו יורק טיימס. 

     

    ''

    פסל עשוי נייר עתון של אדם קורא עתון. הפסל הוצב בקומה השניה של בית סוקולוב, זכר לימים שעתונים מודפסים היו מקור המידע העיקרי.

     

     

    הסרט נסב על התלבטויותיהם של המו"לית קתרין גראהם (מריל סטריפ) ושל העורך בן בראדלי (טום הנקס), אם להפר את צו בית המשפט ולפרסם את המסמכים. הם פרסמו אותם וגרמו לאחד ההישגים העיתונאים הגדולים והחשובים בכל הזמנים. לא רק הישג עתונאי היה כאן, אלא פעולה דרמטית של הצהרת אמת. כאן גילו המו"לית והעתונאים את תפקידה החשוב כל כך של התקשורת. בסרט משקף ספילברג את ההבחנה, שתפקיד העתונות לגלות לציבור את האמת.
    הנשיא ריצ'רד ניקסון ראה בחלקים גדולים בתקשורת האמריקאית אויבים פוליטיים, שרצוי וראוי להשתיק אותם. אם נזכור, שדונאלד טראמפ כיום מציג את התקשורת כאויבו, תוך דריסת כל אמת - נראה מיד את הדמיון. אך לא רק בארצות הברית התקשורת היא "אויב". גם בישראל חוגים רבי השפעה מעדיפים את המלה "תשקורת" כדי להציג את אי-האמת דווקא אצל העתונאים שמחפשים את האמת.
    המילה תשקורת היא מונח בעל משמעות שלילית, שנולד בחוגי הימין והדתיים בישראל, ומביע, לדעת המשתמשים בו, את חוסר האובייקטיביות בתקשורת הישראלית. דווקא לעתונאים, שעוסקים בהצגת האמת, יש חשיבות בסרט זה המציג את המעשה הדגול של עורכי הלוס אנג'לס טיימס, שלא היססו להפר צו של בית משפט, כדי להביא את האמת לידיעת הציבור.
    השורה התחתונה בסרט היא שהוושינגטון פוסט הוא העתון שחשף את פרשת ווטרגייט. את זה, בוודאי איש אינו שוכח.
     חזקת החפות

    לאיש ציבור אין חזקת חפות. עליו להסביר את מעשיו, או שהוא צריך לפרוש מן הציבור.


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/2/18 23:07:
      האמת? פנים רבות לה, ותלוי מי המספר. מסכימה איתך, תודה!
        12/2/18 19:10:
      ראיתי את הסרט ואני בהחלט מסכימה עם מה שכתבת...
        12/2/18 14:38:

      *

      כל כך הרבה זמן כבר אין לנו עתונות ראויה לשמה שניתן באמת לתת אמון בכתוב בה.
      גם הרבה זמן אין לנו ממשלה ומנהיגים ראויים לשמם ולתפקיד אותם הם ממלאים, או אמורים למלא.

        12/2/18 14:19:

      אם חוזרים על השקר פעמים רבות הוא הופך לאמת ?
      פרס חילק את ירושלים ?
      אין מי שיחליף את ביבי ?

      כל השמאל בוגדים ? 

      כל המתנחלים קיצוניים? 

       

        12/2/18 13:59:
      הכי נורא בעיני שיש שקרים והונאת ציבור שאמור להאמין לפרסום. הסרט חשוב
        12/2/18 11:53:
      נתניהו פושע מסוכן כנגד נתיניו בכל תחום אנו מופקרים ובסכנה מעולם תחתון שלטוני ובכספי ציבור...

      פרופיל

      יאיר דקל.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין