כותרות TheMarker >
    ';

    מחשבות אנטי-סוציאליות

    מסיכת הנורמליות

    11 תגובות   יום שלישי, 13/2/18, 09:00

    "בעלך מת יא מטומטמת, מה כל הבכי שלך משיג, ולמה את לא יכולה לסתום את הפה, הוא מת, והכלב האנוכי הזה לא יחזור רק בגלל שאת מתבכיינת, אז פשוט תביאי לי את הכסף שלי, תתגלגלי על הרצפה ותמותי כבר."

     

    כשסיפרתי לחבר שלי על האבחנה שלי סיפרתי לו גם על 'המסיכה' והאישיות שקיימת מתחתיה... הוא אמר שהוא חושב שזה לא כזה נורא. הוא צודק, אבל אם הייתי מדברת ככה בעבודה היום לא היה לי גרוש.

     

    רגשות אמיתיים הם מוזרים עבורי. בין שעמום, בוז, אגרסיביות, הנאה, ורוגז קיימת תהום אינסופית של ריקנות ושלווה אותה המסיכה שלי מסתירה מהקיום חסר הטעם של בני אדם ביקום הזה.

     

    יש לי המון מסיכות, איך אני בוחרת אותם תלויה בסיטואציה בה אני נמצאת, ובאג'נדה שיש לי.

    כשאני נפגשת עם אנשים אני משכנעת אותם לדבר על עצמם. אנשים אחרים אוהבים שמתעניינים בהם. אני בודקת למה הם מגיבים בחיוב ברמה הרגשית, ולמה הם מגיבים בשלילה – שכבה אחרי שכבה המסיכה שלי נבנית.

    אני נראית אמפתית, ומעוניינת. אני מתנהגת בצורה הכי טובה שאני יכולה. הבן אדם מולי חושב שאני באמת מעוניינת לפתח איתו קשר. אבל הוא טועה. הדבר היחידי בו אני באמת מעוניינת הוא מה שהוא יכול לעשות עבורי.

    ברגע שהיא בנויה, אני לובשת את המסיכה כאילו היא הטבע השני שלי. אבל המסיכה היא לא אני. היא מה שאני רוצה שאחרים יראו.

     

    מתחת למסיכה יש אישיות אחת שלא משתנה. היא פרימיטיבית, אינסטינקטיבית, וחייתית והיא ממוקדת אך ורק בצרכים שלי.

    ללא המסיכה הקול שלי הופך למונוטוני וחסר רגש, אני לא עונה על הצרכים הרגשיים שלכם אם אתם מתבכיינים, אני לא מקשיבה לאף אחד, אני אפילו לא אסתכל לכיוון שלכם בשביל להכיר בקיום שלכם. אני אלחץ על נקודות רגישות שבכלל לא ידעתם שיש לכם, אני כמעט ולא עושה הבעות פנים, לא הייתי מעמידה פנים שאני מחבבת אנשים, ואת המניפולציות שלי הייתי מבצעת בצורה חסרת רחמים, בצורה מהירה, או פשוט בצורה מאיימת ואלימה.

    ההתנהגות שלי הופכת להיות אגרסיבית יותר; ללא המסיכה אני לא אטרח לעמוד בתור כשאני יכולה לדחוף. אני לא אטרח לנהל דיון עם מישהו שכיסא בראש יפתור את הבעיה בחצי מהזמן. אני לא אשלם על משהו כשאני יכולה לגנוב אותו. אני לא אטרח להתקשר להורים שלי אלא אם כן אני צריכה משהו. אני לא אטרח לחכות באור אדום כשאני יכולה להמשיך לנסוע.

     

    המסיכות שאני לובשת מאפשרות לי "לחיות עם" אנשים, ולתמרן את התפיסה של אנשים לגבי, ואפילו חשוב יותר ויעיל יותר, המסיכות עוזרות לי למקסם את הרווח האישי שלי בטווח הארוך, ולא לגמור בכלא או בבית משוגעים.

    מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ידעתי שעדיף לזרום כמו מים בשביל לקבל את מה שאני רוצה בצורה מהירה ופרגמטית יותר.

    עכשיו שאני יודעת שחבר שלי נוח, מחויב, ונאמן אני מדברת איתו ללא המסיכה. ללא המסיכה אני עדיין מכבדת אותו. אני לא נותנת לו מכות רק בגלל שאני רוצה או יכולה. אבל, אני הרבה יותר כנה וישירה איתו ואני כבר לא מזייפת עבורו רגשות פרו-חברתיות כמו בושה, חרטה וכו'. אני לא מכירה כל דרך אחרת לחיות את החיים שלי.

     

    אבל אין לכם מה לדאוג. אני לובשת את המסיכה שלי... רוב הזמן. צוחקצוחקצוחק

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        היום 21:15:
      מעניין. הנה ההגדרה המילונית למילה זהות; the condition of being oneself or itself, and not another: He began to doubt his own identity. סליחה על השאלה אבל האם היית אומרת שאת חסרת זהות?
        היום 20:17:

      צטט: shimenben 2018-02-17 19:55:16

      אני עוקב בעניין רב אחרי כתיבתך, וככל שאני מבין את ההיגיון מאחורי הדברים, באותה מידה נותרתי מבולבל. היום כשקראתי על האישיות מתחת למסיכה, אני חושב שהבנתי מניין נבע הבלבול... כי בכל מה שהספקתי לקרוא תמיד התבלטה אישיות מאד חזקה, תובענית אבל יחד עם זאת חסרת זהות. (זה לא ניתוח של מי שאת אלא התרשמות שלי מהפרסונה שמאחורי המילים).

       

      זה בסדר.

      האם יש מישהו שיש לו זהות אמיתית? אני לא חושבת שיש מישהו שיכול להצביע על משהו ולהגיד "זה אני", או "עצמי". זה הכל תלוי בשפע של מרכיבים שונים. אנשים תמיד מתפתחים ומשתנים. המסיכות שלי בדיוק כמו כל שאר האנשים תמיד משתנות.

        היום 19:55:

      אני עוקב בעניין רב אחרי כתיבתך, וככל שאני מבין את ההיגיון מאחורי הדברים, באותה מידה נותרתי מבולבל. היום כשקראתי על האישיות מתחת למסיכה, אני חושב שהבנתי מניין נבע הבלבול... כי בכל מה שהספקתי לקרוא תמיד התבלטה אישיות מאד חזקה, תובענית אבל יחד עם זאת חסרת זהות. (זה לא ניתוח של מי שאת אלא התרשמות שלי מהפרסונה שמאחורי המילים).

        היום 19:02:

      אני לא נותנת חיבה או תשומת לב מתוך אינטואיציה כל שהיא, זה משהו שאני צריכה להזכיר לעצמי לעשות. אני לא חושבת שיהיה לילד מה שהוא צריך תחת ההשגחה שלי.

      זה בסדר. אין צורך להתנצל. זה טוב להיות סקרן, ואני מעריכה את הישירות.

       

      צטט: Da Vinci 2018-02-17 10:48:59

       

      ילדים. זו השאלה. 

       האם את מעוניינת בכלל? (אין בהם תועלת מעשית) ואם כן - מה תרגישי כלפיהם? 

      אני בטוח שתוכלי לחקות היטב את דאגת האם וחיבתה. אבל יש לי תחושה שילד יחוש משהו.

       

      אגב, 

      מאוד אהבתי את דקסטר. יש משהו מרענן בכנות ובישירות שבה הוא מציג את הדברים והמחשבות , לצופים. 

      סליחה על היישרות החודרנית.

      (ובעצם לא אכפת לי גם אם לא תסלחי)

       

      ''

        היום 10:48:

       

      ילדים. זו השאלה. 

       האם את מעוניינת בכלל? (אין בהם תועלת מעשית) ואם כן - מה תרגישי כלפיהם? 

      אני בטוח שתוכלי לחקות היטב את דאגת האם וחיבתה. אבל יש לי תחושה שילד יחוש משהו.

       

      אגב, 

      מאוד אהבתי את דקסטר. יש משהו מרענן בכנות ובישירות שבה הוא מציג את הדברים והמחשבות , לצופים. 

      סליחה על היישרות החודרנית.

      (ובעצם לא אכפת לי גם אם לא תסלחי)

       

      ''

        14/2/18 00:35:
      את - ממש ההפך ממני (ואני לא אומרת את זה בשיפוטיות, אחרי שקראתי את הפוסט הזה) אבל ככה, במשך השנים סיגלתי לעצמי, במודע, חלק ניכר מהתכונות שאת מתארת כאן, על מנת לשרוד בחברה הדורסנית שלנו.
        13/2/18 21:37:

      צטט: משה אליקים 2018-02-13 21:22:38

      למה שלא תעצרי באור אדום? למה שתגנבי משהו כשאת יכולה לשלם עליו? למה לעשות את כל זה? האם זה מתוך כעס או עצבים?

       

      לא. זה מהיר יותר.

        13/2/18 21:22:
      למה שלא תעצרי באור אדום? למה שתגנבי משהו כשאת יכולה לשלם עליו? למה לעשות את כל זה? האם זה מתוך כעס או עצבים?
        13/2/18 09:35:

      *

       

      הנורמליות היא עניין מאד יחסי.

      תלוי בזמנים, בתקופה, בחברה סביב, במדינה בה חיים, בהמון דברים.

      אבי האהוב ז"ל נהג לומר ש:

      "הנורמלים היחידים נמצאים בבית משוגעים"

      כמה שזה נכון לפעמים....

       

      והנה סתם כדי להעלות אצלך חיוך....

       

      ''

        13/2/18 09:15:

      צטט: 77777777 2018-02-13 09:10:40

      מסקרן (מן הסתם יש לזה יתרון בתפקידים ניהוליים, היכולת לקרוא ולתמרן אנשים. בהיבט האישי, אם הכל תועלת ורווח אישי מה את "מפיקה" מאותו חבר והאם הורדת המסיכות מחזקת או מערערת קשר זה?)

       

      מה שכל אחד מרוויח מכל מערכת יחסים. סקס, כיף, והשתתפות בחשבונות.

      הורדת המסיכות לא מערערות את הקשר. הוא כבר מבין שהוא נמצא עם בת אדם, ולא רק עם הלייבל.

        13/2/18 09:10:
      מסקרן (מן הסתם יש לזה יתרון בתפקידים ניהוליים, היכולת לקרוא ולתמרן אנשים. בהיבט האישי, אם הכל תועלת ורווח אישי מה את "מפיקה" מאותו חבר והאם הורדת המסיכות מחזקת או מערערת קשר זה?)

      ארכיון

      פרופיל

      לינדה ווד
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין