כותרות TheMarker >
    ';

    על הכל וכדורגל

    חומרים אישיים, תרבות ישראלית, הייטק וכדורגל.
    המציאות ומה שהיא יכולה היתה ליהיות.

    ארכיון

    0

    תחילתה של ידידות... יוסף מקדם את חשיפת העבר

    1 תגובות   יום שלישי, 13/2/18, 10:05

    יוסף מחפש פרטים דרך המרשתת ומוצא שהנכס בעל שתי הקומות, בו פעלה כנראה המכולת של דנציגר,  עבר מבעלות של יהודי ערירי שנפטר, לבעלות האדמו"ר ואשתו.

    מתברר שהמוציא לפועל של הצוואה הוא עורך דין (המשמש גם כטוען רבני) וצו אישור צוואה נעשה במסלול  של בית דין רבני.

    מעניין שתהליך אישור הצוואה, בבית דין רבני, שבדרך כלל קצר יותר מהתהליך האזרחי, התארך להרבה מעל שנה.

     

    יש כאן משהו.

     

    יוסף בהרגשה טובה, לובש את בגדי בני-ברק שלו והולך להבין מה בדיוק קרה.

     

    קודם כל יוסף הולך לראות את הבניין.

    הוא מגיע לכתובת, ובמקום בניין ישן של שתי קומות עומד בניין חדש, בן שמונה קומות ושתי חנויות גדולות בחזית. הוא נכנס למכולת, רואה מישהו שנראה כמנהל. חובש כיפה שחורה ללא פאות, לא נראה חסיד של לאסקה. יוסף פונה אליו ושואל: "אולי אתה יכול לעזור לי, לפני שמונה שנים פגשתי פה, בעל מכולת בשם דנציגר שעזר לי בבעיה אישית, איפה הוא היום?"

    המנהל עונה: "שמעתי את השם, אנחנו עובדים כאן כשנה, אבל בכל פעם שאנחנו עושים איזה טעות, אומרים לי שאצל דנציגר זה לו היה קורה".

    יוסף ממשיך לשאול: "שמעת משהו עליו? איפה הוא היום?"

    המנהל רוצה לעזור: "שמעתי שמועות, שבעל הבית נפטר, הוא הוריש את הבניין הישן לחסידות שלו. האדמו"ר, לא מתעסק ברכוש. אשתו רצתה להרוס את הבניין ולבנות משהו חדש. למעלה כבר לא גרו. היה צריך רק לחסל את המכולת. אשת האדמו"ר ניסתה כנראה דרכים עקלקלות, הייתה מהומה. הפרשה נסגרה רק אחרי שדנציגר איים להביא את הבעיה שנוצרה עם משפחת האדמו"ר לבית הדין של בני-ברק,  לדין תורה."

     

    יוסף מבין כבר את הסיפור, הוא צריך להשלים את הפרטים.

     

    מתברר שכאשר דנציגר הבין שמנסים לנשל אותו מהמכולת והפרנסה, הוא ניסה לדבר עם האדמו"ר. זה לא היה קל. בסוף דנציגר הצליח לעקוף את אשת האדמו"ר ולפגוש את האדמו"ר. דנציגר הסביר לאדמו"ר על הפגיעה בפרנסה. האדמו"ר נראה אבוד, נראה כאלו הוא מתפלל שדנציגר רק יעזוב. בסוף מלמל: "היא אישה טובה, זו דרכה, חושבת שכך היא דואגת למשפחה ולחסידות"

    דנציגר היה המום, האדמו"ר נשמע חלש ואבוד, הוא לא יעזור, בראש עברה לו שאלה ללא מענה "זה האיש שהערצתי כל חיי?".

    דנציגר הרגיש שהוא טובע, התקשה לנשום.

    דרך חיים שלמה התרסקה עבורו.

    אחרי לילה ארוך של דין ודברים עם אשתו. שניהם הבינו שאין ברירה, חייבים להציל את הפרנסה.

    אשתו של דנציגר אמרה: "לא יכול להיות אחרת, בטוח שהצוואה הכילה איזה שהיא הסתייגות בקשר למכולת"

    המסקנה הייתה קשה ! ללכת לבית הדין הרבני בבני-ברק לדרוש חשיפת הצוואה ופיצוי.

     

    פרושו של דבר, מלחמה בחסידות, מלחמה במשפחת האדמו"ר. התנתקות מכל הקהילה והחברה שלהם.

     

    דציגר פנה לאישתו ואמר: "מה שלא יקרה ולמרות כל מה שאנחנו יודעים, לא נשמיץ אף אחד, אפילו לא את אשת האדמו"ר, רק נדבק בנושא הפרנסה,  שיהיה ברור, שאנחנו עושים מה שעושים מפני שזאת חובתנו לפרנסת הילדים."

    דנציגר פנה לטוען רבני צנוע שאינו מרקע חסידי.

    מספרים שאשת האדמו"ר  שמעה על הפניה של דנציגר, היא אבדה את שלוותה, יש אומרים השתוללה. הופיעה אישית במכולת צעקה, איימה שתארגן חרם קונים.

     למען האמת דנציגר הרגיש ירידה במחזור המכירות.

    הטוען שמע את דברי דנציגר ואמר: "ברור לך שבכל מקרה, ניצחון, הפסד או פשרה, לא תמצא את המקום שלך בבני-ברק,"

    דנציגר אמר : "אני ואשתי מבינים את זה, פשוט אין לנו ברירה אחרת. כל מה שאנחנו רוצים, אפשרות להתארגן במכולת חילופית"

     

    דנציגר ואשתו ידעו, מה שאף  אחד אחר לא ידע שבעל הבית רצה בעבר להוריש להם את הנכס, אך הם לא הרגישו עם זה נוח, חשבו שתרומה לקהילה יותר חשובה.

     

    הטוען של דנציגר פנה לנציג החסידות והסביר לו מה מונח על הכף. אשת הרבי רוצה לעשות קופה,  משמע קבלה נכס של כמה מיליונים רוצה להכפילו ולשלשו. הכול בסדר, אבל לפגוע במשפחה מרובת ילדים מהחסידות של בעלה. משפחה ישרה שמתפרנסת שנים רבות. ובנימה אישית הטוען שאל: "כך היא רוצה להיכנס להיסטוריה של החסידות?"

    פרוצדורות ה"פיתוח" של העסק מסובכות אבל ההתדיינות יכולה לעכב הכול בשנים. וכל שנה עיכוב  פרושה אובדן הכנסות.

    נציג החסידות הבין שלא מדובר על פיצוי של מיליונים, מדובר על תחשיב כלכלי של התארגנות בעיר אחרת בשכונה סבירה.

    אשת האדמו"ר הקשתה  בהתחלה:  "הסחטן הזה לא יראה ממני אגורה!"

    יש מקרים שהפתרון הברור, הצודק והמובן מאליו גם קורה במציאות. בסוף משפחת דנציגר  קבלה פיצוי הוגן, ושנה זמן להתארגנות.

     

    אשת האדמו"ר לא אהבה להזכיר את דנציגר והתייחסה אליו כאל  "המגורש מבני ברק".

    החסידות כבר לא הייתה אותו דבר. בכל פעם שהיה עולה איזה התדיינות, או היה איזה סכסוך בקהילה, הזכירו בערגה את דנציגר ואשתו שהגנו על  פרנסתם.

     

    עכשיו ברור איך דנציגר הגיע לשכונה.

     

    בינתיים אסתר מפיצה בשכונה את הכינוי "שפיון" ומעוררת סימני שאלה כלפי דנציגר.

     

    תוך כדי טיפול בציפורניים של ציפורה, לקוחה ותיקה, היא מספרת לה: "את יודעת איך קראו לדנציגר בבני-ברק?"

    לא כל כך מאפשרת ללקוחה לשאול וממשיכה: "המרגל". אסתר ממשיכה כאילו מהרהרת בקול: "מעניין למה הוא עזב את בני-ברק?"

     

    כעבור שעה כשציפורה תספר את הסיפור היא תסיים בתהייה: "מעניין למה הוא עזב את בני-ברק אומרים שהמכולת שלו בבני-ברק הייתה מכרה של זהב"

     

    כשלקוחה שואלת את אסתר: "מרגל ? כל בני ברק יודעת והמשטרה לא עושה שום דבר ?"

    אסתר מוכנה: "מי יודע למה ? אני מביאה את העובדות. מי יודע מי עוקב אחרי המכולת ואיך עוד כולנו יכולים להסתבך פה"

     

    כעבור כמה שעות אנשים בשכונה מדברים על מעקבים על המכולת כעובדה ושחלק מהקונים יחקרו.

     

    יוסף כמובן לא יודע מכל זה. מסיים את היום מרוצה.

    הוא מתכנן לחזור למכולת, הדמות של דנציגר מושכת אותו.

     

    רק למחרת במכולת הכינוי  "שפיון" יחזור אל יוסף כמהלומה  ושוב ייזכר בפתגם:  "לטיפש  לא מראים חצי עבודה"

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/18 18:41:

      איזו אכזריות יש לאנשים,
      ולאן שמועה יכולה להתפתח...