כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    פסנתר הסיפורים הפנימי / למי את מקשיבה?

    13 תגובות   יום חמישי, 15/2/18, 11:47

     

    פסנתר הסיפורים הפנימי / למי את מקשיבה?


    בילדותי נהגתי לשוחח עם עצמי, בקול רם. עם מי את מדברת? הייתה אימי שואלת. עם עצמי, הייתי עונה. את מדברת עם בן אדם חכם, קבעה אימי. אני עדיין ממשיכה לשוחח עם עצמי, ורשימות אלו שאני מפרסמת, הן מעט מן המעט של שיחותי עם עצמי... או כמו שאומר מתי G. – me, myself & I.


    שיחה – חילופי דברים בין אנשים, דיבור איש עם רעהו.  אברהם אבן שושן, המילון החדש, 1988

    שיחה היא סוג של תקשורת מילולית בין בני אדם. ההשתתפות בשיחה כוללת תגובה לדברים שנאמרו לאורך השיחה, תגובה המתבצעת באופן ספונטני, ומבוצעת באמצעות דיבור... (ויקיפדיה).  

    מה שמעניין בשתי ההגדרות הוא ששתיהן אינן כוללות הקשבה. חשבתי שאולי 'אי-הקשבה' מאפיינת את התרבות העברית ישראלית. בדקתי את ההגדרות באנגלית. גם הן אינן כוללות את הרעיון של הקשבה בזמן שיחה. שזה משונה. הייתי מצפה שההקשבה - בין שניים, או יותר, חברי שיחה – תהיה מרכיב הכרחי ל"תגובות המתבצעות באופן ספונטני". מסתבר שלא. מה אני מתפלאת? והוכחה לך צורחת אלינו ממסך הטלוויזיה מדי ערב.

     

    ''

    לאחרונה שמתי לב לשיטת "לא שיחה" מיוחדת במינה: המקשיב אמנם נראה מאזין לבן או בת שיחו ברוב קשב, בריכוז של דייג היוצא לדוג דגים, אלא שאינו דג דגים אלא צד מילים. תשומת ליבו אינה נתונה לבן שיחו, אלא למקום עמוק בתוך עצמו. הוא שומע זרם מילים תוך שהוא תר אחר מילה שתקיש על קליד כלשהו בפסנתר הסיפורים הפנימי שלו. משהקישה המילה על הקליד משתחרר הסיפור שלו, שנקשר לשיחה באופן רופף כזה או אחר, וכבר הוא נפרש ומתנגן. יתכן שבן השיח או בני השיח כבר שמעו את הסיפור הזה, ואפילו פעמים רבות, וכבר נקעה נפשם ממנו, ופנו ממנו איש לעיסוקיו ואישה למסך הטלפון שלה, ויתכן שהם שומעים אקראיים שמאבדים עניין. לסיפור לא אכפת מי שומע אותו, הוא ממשיך, כמו תמיד, באותו חיתוך דיבור, אותן הדגשות, העוויות פנים, מחוות גוף. ניכר שהסיפור מכיר את עצמו היטב, ומתגלגל בשטף בלתי ניתן לעצירה. העבר חי, צבעוני ותוסס, הוא שוב צעיר, שוב חזק, שוב משחק את המשחק במלוא המרץ. יתכן שכלל לא שם לב שאיבד את קהלו, ורק אישה אחת, מנומסת וסקרנית, שליבה יוצא אליו, עדיין מקשיבה לו. ובעודו מביט פנימה, עיניו הנוצצות צופות בסיפור המשוחרר, אוחז סיפור חדש בעקבו של הסיפור המסופר וכבר הוא דוחק במְסַפֵּר – ספר גם אותי, למה אותו כן ואותי לא? והמספר נמשך אחרי הסיפור החדש, וממנו משתרגת אנקדוטה שאינה קשורה לענין אבל היא כן... ושרידי הקהל המשועמם ומעט נרגז, מפלבלים בעיניהם בחוסר סבלנות ונסוגים למאחזים משלהם, ומששם לב שאיבד את מאזיניו הולך קולו ודועך, נכלם הוא ממלמל ומלמלם מילים מגומגמות בניסיון אחרון להצלת כבוד הסיפור ולסיים בפואנטה שהתכוון אליה, אבל מזמן כבר שכח מה היא, אלא אם אשתו הטובה עומדת לידו ומזכירה לו. והיא בעצמה, אשתו, כובשת כעס סתום על האיש שלה, שהזדקן.

     

    ''

     

     

     
    נכון שפסנתרי הסיפורים הפנימיים של אנשים מבוגרים עמוסי קלידים וקלידי קלידים ורגישים לכל מגע קל. אדם צובר סיפורים רבים בימי חייו, וכשזמן הסיפור הולך ואוזל, קורה שהסיפורים משתלטים. אבל דגם זה של "לא שיחה" אינו מאפיין רק את הבאים בימים. "גם לי זה קרה, בְּלָבְּלָבְּלָ" – יכול לסתום את הגולל על כל שיחת צעירים.   

    ובזמן שגלגלתי בראשי רשימה זו, התגלגלתי להרצאה של פרופסור אורי חסון, חוקר מוח ומרצה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון. פרופ' חסון חוקר תקשורת - העברת זיכרון ממוח למוח באמצעות גלי קול. איש אחד מספר אנקדוטה כלשהי לאישה אחרת. טענתו של חסון (ואותה הוכיח) היא שגלי הקול (הדיבור) גורמים הן למספר והן למאזין להפעלת הדמיון ושניהם שבים אחורה בזמן. המספר מחזק את הזיכרון שלו והמאזין קולט את הזיכרון. הניסויים הוכיחו כי בזמן זה המוחות של שניהם רוטטים באותו תדר, אותם אזורים במוח פעילים ונצבעים באותו צבע. ככל שהמדבר והמקשיב מסכימים יותר – גלי המוח עוברים להיות דומים יותר. הזיכרון של המספר "מושתל" במוחו של המקשיב.

    ''

     
    אני לא הייתי צריכה הוכחה מדעית לכך. פעם אחת, רק פעם אחת, שאלתי את אבי, שהיה איש מתוק להפליא – למה אתה מספר לי את הסיפור שאתה יודע היטב שכבר סיפרת לי מאות פעמים? אני רוצה לחרוט את עצמי לתוך הזיכרון שלך, ענה אבי (שלא למד בפרינסטון).

    אורי חסון/ הרצאה ב TED

    חסון מדבר על אופן יעיל לספר סיפורים (effective story telling) (בכל זאת, אמריקה, יעילות היא שם המשחק...). שיטת ה"לא שיחה" שתיארתי למעלה, אינה יעילה. הדובר קשוב לעצמו בלבד והמקשיב, גם אם מעמיד פני מאזין, למעשה אוטם את מוחו בחומת התנגדות, ואינו שומע את הנאמר. בשיחה אמיתית חילופי הדברים מפכים חיים, מוחלפים משפטים שעוד לא הלכו בתלם החרוץ מאות פעמים, רעיונות חדשים עשויים לעלות. בשיחה כזו, חשבתי לעצמי שאישה (גם איש) צריכה להיות קשובה הן לבן שיחה והן לעצמה, לתגובה הפנימית שלה לנאמר כעת, ברגע הזה, ולא לאירוע שהתרחש בעבר הרחוק.
    נאמר חלוקת קשב של פִיפְטִי פִיפְטִי בין פְּנים לחוץ. נראה לי הוגן, אולי אפילו יעיל. לא ככה?
    ועדיין, אני אוהבת מאד לשמוע סיפורים של אחרים, גם כאלו ששמעתי פעמים רבות (אבי אימן אותי לכך), וגם אני עושה "החלפות" – סיפור שלי תמורת סיפור שלך,  וגם לי "קרה משהו דומה"...
    ככה זה.

     

    נ.ב.

    ל"תערוכת החורף" של טסה H. ומתי G. שמתקיימת בימים אלו ביפו העתיקה, מזל דגים 15, נכנסת אישה צעירה לבושה בשמלת נקודות. עד לפני כמה שנים תמיד שכנה במלתחה שלי שמלת נקודות, אני אומרת לטֶסָה. בפעם הראשונה שראיתי את גיורא לבשתי שמלת טורקיז עם נקודות לבנות, עונה טסה. לרגע, שתינו צופות בטסה הצעירה מביטה בגיורא העומד בקצהו השני של החדר, לבושה שמלת טורקיז מנוקדת. וודאי שהמוחות שלנו רוטטים באותו תדר טורקיזי, צעיר, מנוקד לבן, מתכונן לאהבה.

    ''

     

    אחר כך נכנס אורי גלר, והשתאה, וביקש שכך אכתוב : ""ביקרתי בתערוכתו של מתי גרינברג והייתי המום מכישרונותיו האקלקטיים, מהייחודיות של העבודות שהוא יוצר. עבדתי עם גדולי האמנים בעולם, כמו סלבדור דאלי, ויש לי אוסף מעניין של עבודות אמנות. לא יכולתי להתאפק, הייתי חייב לרכוש אחת מעבודותיו של מתי. "

     

    ''

     

     

    ולסיום - פיית האבק החרוצה...

     

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/2/18 22:32:

      צטט: באבא יאגה 2018-02-22 17:07:34

      אז הקשתי על הפסנתר שלי וזה מה שיצא: שתי ההגדרות שצטטת יש בהן הקשבה גם כן, זו הקשבה שטמונה בין המלים, אף שהמלה עצמה איננה בהגדרה. "דיבור איש עם רעהו." איש עם רעהו מבליעה הקשבה והדדיות. ואפילו בויקי: "ההשתתפות בשיחה כוללת תגובה לדברים שנאמרו לאורך השיחה" המלה תגובה מבליעה הקשבה, או לא, תלוי במשוחחים.

      באבא יאגה יקירתי
      לא מסכימה. לטעמי, הקשבה היא אלמנט כבד משקל חיוני לשיחה ויש לציין אלמנט זה בפני עצמו, ולא לקחת כמובן מאליו "בין המילים". תגובה אינה קשורה כלל להקשבה. רבים מגיבים בכלל בלי להקשיב. או מתוך ההקשבה לעצמם בלבד. 
        22/2/18 17:07:
      אז הקשתי על הפסנתר שלי וזה מה שיצא: שתי ההגדרות שצטטת יש בהן הקשבה גם כן, זו הקשבה שטמונה בין המלים, אף שהמלה עצמה איננה בהגדרה. "דיבור איש עם רעהו." איש עם רעהו מבליעה הקשבה והדדיות. ואפילו בויקי: "ההשתתפות בשיחה כוללת תגובה לדברים שנאמרו לאורך השיחה" המלה תגובה מבליעה הקשבה, או לא, תלוי במשוחחים.
        18/2/18 13:29:
      הקשבתי והפנמתי את הסיפור שלך על סיפור ושיחה.הסיפורים אכן יוצרים חיבור בין אנשים (בתנאי שיודעים להקשיב ולהתחבר) הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו במצבים שונים מביאים להבנה טובה ועמוקה יותר. תודה על הדברים שהעלית.
        17/2/18 15:03:
      אהבתי מאד והתחברתי לנושא....יישר כוח !!
        17/2/18 15:02:
      נומיקן יקרה, נגעת בנושא מעניין שהוא משותף להרבה אנשים (נדמה לי). בכל אופן אהבתי לקרוא אותך ולהרגיש שאינני לבד ב"לדבר עם עצמי לפעמים".....שבוע נפלא שיהיה לך!!
        17/2/18 10:46:
      מנסיוני לדבר אל עצמנו בקול מסייעת לנו לקשר ולהבין דברים שלא ראינו כשמלמלנו בלב. ומכיוון ואני מכירה את החולשה לחשוב על תשובת מחץ לנושא מונולוג מולי ולא להקשיב למהות דבריו, אני מפנה אנרגיית קשב תוך התבוננות בשפתיו.
        17/2/18 09:14:
      אורי גלר נראה כמו כפילו של דוריאן גריי......
        17/2/18 08:30:

      תודה! כמו תמיד, נהניתי לקרוא את הגיגייך, 

      אני לומדת לתואר שני בטכניון וחלק מהקורסים שאני לומדת עוסקים בחקר המוח. מחקרים רבים עוסקים במיפוי האזורים במוח אשר פעילים בעת עיסוק בתהליכים קוגניטיביים, ועדיין רב המופלא על הידוע בנושא.

      בקריאת שמע יש ציווי: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" החזרה העקבית על הדברים חורטת אותם בזיכרון (גם זה תהליך קוגניטיבי מופלא).


      נ.ב. כיף לראות את התמונות, פיית האבק גונבת כמובן את ההצגה...



        16/2/18 10:18:
      לפני יום לא הצלחתי לקרוא/להקשיב לפוסט..אולי בגלל אורכו וצפיפות קלידיו...אולי בשל עייפותי וחוסר ריכוז...זה הסיפור שלי...ועכשיו כשקראתי נהניתי מהתגלגלותו דרך סיפורי העבר בבית הוריך, ועד ההרצאה והקינוח הנפלא עם הפיה ועם השמלה המקשרת אהבות ותדרים...תודה! נפלא!
      תודה ונשיקות לפיית האבק.
        15/2/18 19:41:

      *

      התחברתי בעיקר ומאד לחלק הראשון בסיפור שלך.

      לדעתי הוא נפלא בפני עצמו.

        15/2/18 13:20:
      נהדר, נהניתי מאוד לקרוא
        15/2/18 12:16:

      נומי, כשאת נוגעת את פוגעת :)

      לא יכולה לומר שבעצמי ניחנתי בכישוריי הקשבה מפוארים. 

      כלומר, תלוי בסיטואציה. יכולה לומר לך, שכאשר מדובר

      בשיחה שאינה עם מישהו קרוב ואהוב - ישנה נטייה להיתפס

      ל'קליד' כפי שציינת, וזו לא פעם מהסיבה הפשוטה שאנו רוצים

      להראות ערנות, התעניינות, חכמה או השדה יודעת מה, ובסופו 

      של דבר מפספסים את העיקר. אני עדיין עובדת על זה עם עצמי

      ביני ל-ME נשיקה